מאיר בלבן

היסטוריון פולני

פרופ' מאיר בַּלַבָּן (פעמים רבות בכתיב יידי: באַלאַבאַן; בפולנית: Majer Bałaban;‏ י"ח באדר ה'תרל"ז, 20 בפברואר [על פי הלוח הגרגוריאני: 3 במרץ], 1877, לבובי"ח בטבת ה'תש"ג, 26 בדצמבר 1942, גטו ורשה) היה היסטוריון שהתמקד בתולדות יהדות פולין. היה החלוץ של המחקר ההיסטורי המודרני על יהדות פולין.

מאיר בלבן
Meir Balaban Jewish historian from Poland (1877-1942).jpg
לידה 20 בפברואר 1877
לבוב, האימפריה האוסטרו-הונגרית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 26 בדצמבר 1942 (בגיל 65)
ורשה, גנרלגוברנמן, גרמניה הנאצית עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה בית הקברות היהודי בוורשה עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים
  • הפקולטה למשפטים של אוניברסית לבוב
  • Faculty of History, Lviv University עריכת הנתון בוויקינתונים
מוסדות אוניברסיטת ורשה עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
קברו של פרופסור מאיר בלבן
קברו של מאיר בלבן בבית הקברות היהודי בוורשה
מאיר בלבן מונצח בשמו של רחוב בחולון

ביוגרפיהעריכה

בלבן נולד בשנת 1877 בעיר לבוב (אז הייתה ידועה בשם "למברג" במרכז מזרח גליציה, חלק מהאימפריה האוסטרו-הונגרית). הוא קיבל חינוך מסורתי בבית וחינוך יהודי מסורתי (שפה עברית ולימוד תנ"ך) בחדר.

למד באוניברסיטת לבוב, והחל ללמד במזרח גליציה, בבתי-הספר העממיים על שם הברון הירש.

בין השנים 19091914, לימד בבתי ספר תיכוניים בלבוב. במלחמת העולם הראשונה שרת כרב צבאי בצבא האוסטרו-הונגרי. בשנת 1920 נתבקש על ידי המיניסטריון להשכלה בוורשה להקים ולעמוד בראש סמינר לרבנים. כך הוא ייסד את סמינר "תחכמוני" של תנועת המזרחי, וניהל אותו עד 1929. במקביל החל בשנת 1925 ללמד על ההיסטוריה והתרבות היהודית באוניברסיטה החופשית הפולנית בוורשה, ועמד בראש המכון לחכמת ישראל. בשנת 1936 קיבל באוניברסיטה דרגת פרופסור חבר.

לאחר שכבשו הנאצים את פולין, הציעו לפרופ' בלבן למסד את מחקרו ההיסטורי של היהודים בשירותם ולנהל עבורם את "המוזיאון היהודי" שתכננו להקים בפראג, מוזיאון שהיה אמור להוות שריד אחרון ליהדות העולם. בלבן סירב להצעה, ולבסוף נפטר מהתקף לב בגטו ורשה[1].

מחקרועריכה

עבודתיו על יהודי לבוב במאה ה-16 וה-17, על יהודי קרקוב ויהודי לובלין, הצביעו על הקשר העמוק בין היהודים להיסטוריה הפולנית. עבודותיו של בלבן על בתי הכנסת ובתי העלמין היהודיים בפולין הדגישו זיקה זו מהיבט נוסף.

בסוף קיץ 1942 פנו הנאצים לשלושה מלומדים יהודים- מאיר בלבן, ויצחק שיפר בגטו ורשה וזליג קלמנוביץ' בגטו וילנה, כדי לעזור להם לקבוע את מעמדם של הקראים. כמו שאר המלומדים שביקשו להציל את הקראים, בלבן הצהיר שמוצאם אינו מהיהודים.

ספריועריכה

  • מאיר באלאבאן, תולדות היהודים בקראקוב ובקאז'ימייז': 1304–1868/ (תרגום: דוד וינפלד, עורך מדעי: יעקב גולדברג) ירושלים: הוצאת ספרים ע"ש י"ל מאגנס, האוניברסיטה העברית, 2002[2].
  • מאיר בלבן, ביבליוגרפיה על תולדות יהודי פולין והארצות השכנות: מחקרים אשר ראו אור בשנים 1900–1930 ( מבוא: ע. מנדלסון [צלום מהדורת ורשה, 1939]), ירושלים: הפדרציה העולמית של יהודי פולין, תשל"ט.
  • מאיר באלאבאן, די יידן שטאט לובלין (איינלייטונגס-ווארט און איבערזעצונג פון א.ל. שוסהיים; צייכענונגען אין טעקסט פון קארל ריכארד הענקער), בואנוס איירס: צענטראל-פארבאנד פון פוילישע יידן אין ארגענטינע, 1947.
  • מאיר בלבן, לתולדות התנועה הפרנקית, תל אביב: דביר, תרצ"ד-1934. לתולדות התנועה הפרנקית, באתר HebrewBooks
  • מאיר באלאבאן, יידן אין פוילן: שטודיעס און שילדערונגען פון פארגאנגענע תקופות (מיט 45 בילדער אויף 32 בלעטער), וילנה: ב. קלעצקין, 1930.
  • מאיר בלבן, תולדות עם ישראל וספרותו, כרך א', ברלין: ילקוט, תר"ץ.
  • אלמאנאך צום 10-יעהריגען יובילעאום פון "מאמענט". ורשה: מאמענט, (דרוקער" פון פערלאג "יודישע פרעס ע'), 1921.

לקריאה נוספתעריכה

  • מרקוס זילבר, "מאיר בלבן ופעילותו הציבורית-הפוליטית בפולין בימי מלחמת העולם הראשונה", שבות 11 [27] (2002–2003), קלט-קנז.

קישורים חיצונייםעריכה

  מדיה וקבצים בנושא מאיר בלבן בוויקישיתוף

פרסומיו:

הערות שולייםעריכה

  1. ^ אביא סיקרא, אזכרת נשמות, המשקיף, 25 באפריל 1943
  2. ^ דוד אסף, מרחוב היהודים לשער היהודים, באתר הארץ, 28 באפריל 2003
    (הגרסה בדפוס: מוסף "ספרים", עמ' 10–11)