חיים משה אלישר
הרב חיים משה אלישר (חמ"א; ג' בשבט ה'תר"ה, 11 בינואר 1845, ירושלים - ד' בשבט ה'תרפ"ד, 10 בינואר 1924, ירושלים) היה הראשון לציון, ומרבני ירושלים. בנו של הראשון לציון הרב יעקב שאול אלישר.
לידה |
1845 ה'תר"ה ירושלים | ||||
---|---|---|---|---|---|
פטירה |
1924 (בגיל 79 בערך) ה'תרפ"ד | ||||
כינוי | חמ"א | ||||
מקום קבורה | הר הזיתים | ||||
תקופת הפעילות | ?–1924 | ||||
תפקידים נוספים | ראשון לציון | ||||
אב | יעקב שאול אלישר | ||||
| |||||
קורות חיים
עריכהנולד בירושלים לראשון לציון הרב יעקב שאול אלישר, התחנך בתלמוד תורה מקומי והצטיין בלימודיו. בהמשך למד תורה מאביו, ומהרב יוסף בורלא, שכיהן כראב"ד בעיר.
בגיל 14 נישא לווידה, בתו של הראשון לציון הרב רפאל מאיר פאניז'ל. לאחר נישואיו עסק במסחר כדי לא להתפרנס מהרבנות, ובמקביל המשיך בלימוד התורה. התפרסם בגדלותו בתורה ובצניעותו, בארץ ובחוץ לארץ, ונשלחו אליו שאלות הלכתיות רבות. הוא שלט במספר שפות, כולל ערבית וטורקית.
עם מינוי אביו למשרת הראשון לציון בשנת ה'תרנ"ג (1893), נתמנה הרב חיים משה אלישר לנציגו וממלא מקומו במג'ליס אדארה - מועצת הפלך, בה ישבו ראשי הדתות, ובה כיהן 13 שנה תוך דאגה רבה ליהודי הארץ. הרב אלישר סיפק מזון לחיילי הממלכה הטורקית בארץ. היה ממקימי ופעילי מוסדות הציבור בירושלים ביניהם בתי החולים שערי צדק ומשגב לדך. הוא עמד שנים רבות בראש הרבנות הראשית בירושלים עוד לפני שנוסד משרד הרבנות, תמך באספת הנבחרים, והכל בהתנדבות.
לאחר מות אביו בשנת ה'תרס"ו, פרצה מחלוקת בין תומכיו למשרת הראשון לציון, לתומכי הרב יעקב מאיר. הרב מאיר נתמנה לבסוף אך התפטר, והתפקיד התגלגל בין חמישה רבנים נוספים[1]. המחלוקת על ההנהגה הרבנית ביטאה מחלוקות עמוקות בין פלגים שונים בעדה הספרדית ובעדה האשכנזית בירושלים וברחבי האימפריה העות'מאנית.
בשנת ה'תרע"ח (1918) נוסד 'ועד הרבנים לירושלים' שאיחד את גדולי הרבנים האשכנזים והספרדים, תחת גוף גג אחד. לנשיאות הוועד נתמנו הרב יצחק ירוחם דיסקין והרב אלישר, ואילו הרב ישראל פורת התמנה למזכיר הכבוד. אולם הוועד לא האריך ימים, ובמקומו נוסד "משרד הרבנות לעדת ישראל בירושלים", וגם בו שימש הרב אלישר כנשיא. משרד זה היה הבסיס להקמת הרבנות הראשית לישראל.
בין השנים ה'תרע"ט (1919) - ה'תרפ"א (1921), כשנתיים, כיהן הוא כראשון לציון וראש הרבנים לעדת הספרדים בירושלים. אחריו כיהן בתפקיד, הפעם במסגרת הרבנות הראשית לישראל, הרב יעקב מאיר.
אלישר נפטר בד' בשבט ה'תרפ"ד, ונקבר בחלקת הרבנים שבבית הקברות בהר הזיתים, בחלקת משפחת אלישר. הוא הותיר אחריו שישה בנים (בהם יוסף שאול ויצחק שמעיה) ושלוש בנות.
ספריו
עריכה- שאל האי"ש ופני חמ"א, שו"ת של אביו, בו הוסיף גם משלו, ירושלים ה'תרס"ט.
- משה האיש, שו"ת, ירושלים ה'תרפ"א, 1921[2].
השאיר אחריו כתבי יד נוספים.
לקריאה נוספת
עריכה- 'אלישר, חיים משה', בתוך: דוד קלעי, ספר האישים: לכסיקון ארצישראלי, תל אביב: מסדה – אנציקלופדיה כללית, תרצ"ז, עמ' 527–528. (הספר בקטלוג ULI)
קישורים חיצוניים
עריכה- דוד תדהר (עורך), "הרב חיים משה אלישר (חמ"א)", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך ב (1947), עמ' 640
- כרטיס הקבר של חיים משה אלישר, באתר הר הזיתים
- שטר בחתימת הגאון רבי חיים משה אלישר (חמ"א), באתר bidspirit
- חיים משה אלישר, באתר "החכם היומי"
הערות שוליים
עריכה- ^ רחל שרעבי, פירוט הפרשה
- ^ אתר קדם