יעקב שאול אלישר
הרב יעקב שאול אלישר (כינויו היש"א ברכה; כ"ג בסיוון ה'תקע"ז, 7 ביוני 1817 - כ"ח בתמוז ה'תרס"ו, 21 ביולי 1906) היה הראשון לציון בין השנים 1893–1906, ואב בית הדין בירושלים.
![]() | |||||
עיבוד דיגיטלי לדיוקנו | |||||
לידה |
7 ביוני 1817 כ"ג בסיוון ה'תקע"ז צפת | ||||
---|---|---|---|---|---|
פטירה |
21 ביולי 1906 (בגיל 89) כ"ח בתמוז ה'תרס"ו ירושלים | ||||
כינוי | היש"א ברכה | ||||
מקום קבורה | בית הקברות בהר הזיתים | ||||
מדינה |
האימפריה העות'מאנית ![]() | ||||
מקום פעילות | ירושלים | ||||
תקופת הפעילות |
?–1906 ![]() | ||||
רבותיו | רבי בנימין מרדכי נבון | ||||
חיבוריו | מעשה איש, שמחה לאיש, עולת אש ועוד | ||||
צאצאים |
חיים משה אלישר ![]() | ||||
| |||||
![]() ![]() |
ביוגרפיה
עריכהנולד בצפת לרב אליעזר ירוחם, בנו של הרב יעקב אלישר, ידידו של החיד"א. אביו, אליעזר ירוחם, שימש כראש השוחטים והבודקים, וכן דיין וחזן של קהילת יוצאי קושטא בעיר.[1] לאחר שהומת חיים פרחי, הטיל עבדאללה פאשא על יהודי צפת מיסים חדשים. כשהיה יעקב בן 6, הובא אביו לבית הסוהר בעכו ושהה בו חצי שנה. הוא נמלט ממנו וחזר לצפת, אך לאחר מכן ברח לחצביה שבדרום לבנון, ומשם לדמשק. בדמשק הורה לאשתו שתעלה עם בניו לירושלים.[2] ב-26 ביוני 1823 הגיעה המשפחה לירושלים והתיישבה בה. ב-19 במרץ 1824 (י"ט אדר ב' ה'תקפ"ד), בהיותו כבן 7, נפטר אביו.[3] לאחר מות אביו, שלח בית דין צדק בירושלים שליח לפאשה בדמשק, אשר החזיר למשפחה את רכושם בצפת. הרכוש נמכר ומהתמורה סילקו את החוב לאיש אשר במשך חצי שנה מימן את המזון לאב, כאשר היה במאסר בעכו.[4]
ב-1828 נישאה אמו בשנית, לרב בנימין מרדכי נבון, שאימצו והפך למורו ורבו. כאשר הגיע לגיל בר מצווה, נחשב לעילוי בתורה, ואביו החורג כינה אותו "ישא ברכה" (על-פי תהלים, כ"ד, ה'). 'ישא' הוא שמו בראשי תיבות - יעקב שאול אלישר.
כשהתבגר התפרנס ממסחר, ולאחר שנישא ב-1832 לנערה יתומה, פרנס אותו אביו החורג במשך 24 שנים. הוא התגורר בבית אביו החורג, שם נולדו לו בתו הבכורה ושני בניו. בתקופה זו עסק בלימוד תורה, ואף סייע לאביו החורג בעסקיו.
בשנת 1845 (ה'תר"ה) יצא בשליחות אביו החורג לאיזמיר שבטורקיה מטעם הקהילה הספרדית בירושלים. לאחר שמילא את שליחותו, התעכב בקושטא במשך כ-6 חודשים בביתם של שרי משפחת קאמונדו. בשנת 1853 (ה'תרי"ג) הוסמך לדיין ומורה הוראה על ידי רבני ירושלים, ושימש בתפקיד זה עד למינויו לראשון לציון. בשנת 1855 (ה'תרט"ו) יצא בשליחות רבני ירושלים לאלכסנדריה שבמצרים, כדי לפעול לביטול החלטת הקהילה היהודית שלא לקבל שדרי"ם מישראל. לאחר שהצליח בשליחותו, התבקש לשמש כרב הקהילה בעיר, אך סירב.
בשנת 1865 (ה'תרכ"ה) היה משמש כ"בית דין שלישי" (מכריע)[5] ומשנת 1869 (ה'תרכ"ט) החל לשמש כאב בית הדין בירושלים. בשנת 1877 (ה'תרמ"ז) תמך בתוכניתו של משה מונטיפיורי לתרום כספים לתלמודי התורה בירושלים כדי שישלבו את לימודי השפה הערבית, כנגד ההתנגדות החריפה לתוכנית מצד העדה החרדית האשכנזית. במאמר לעיתון שערי ציון, נימק את תמיכתו כי הערבית היא שפה שרבים מגדולי הרבנים עשו בה שימוש בחיבוריהם, כדוגמת הרמב"ם ומחברים אחרים, והוסיף שידיעת השפה מביאה פרנסה ותועלת ללומדיה. הוא עצמו שלט במספר שפות: לאדינו, עברית, ערבית, טורקית, איטלקית, פרסית ויוונית.[6]
בשנת 1880 (ה'תר"ם) עם מותו של רבי אברהם אשכנזי הוצעה לו משרת הראשון לציון אך ויתר על המשרה לטובת מחותנו, הרב רפאל מאיר פניז'יל. רק לאחר פטירתו של הרב פניז'יל, הוכתר ב-1 בפברואר 1893 (ט"ו בשבט ה'תרנ"ג) למשרת הראשון לציון, בטקס שנערך בבית הכנסת על שם רבן יוחנן בן זכאי בירושלים. במשרה זו כיהן במשך 13 שנה עד לפטירתו. בשנת 1889 עמד בראש נציגות היישוב היהודי בירושלים בקבלת פניו של קיסר גרמניה וילהלם השני, יחד עם הרב שמואל סלנט והרב אליהו מני, ואף קיבל ממנו עיטור. היה אהוב ומקובל על בני כל העדות.
יחסו לציונות
עריכהמבחינה מדינית, היה קשה לרב אלישר לתמוך בציונות בפומבי, עקב השלטונות שהתנגדו לכך.[7] חרף זאת, כאשר נפטר תיאודור הרצל, הרב יזם את הספדתו בירושלים, והכריז על ביטול מלאכה. לרוב חולשתו, לא יכל לנכוח באירוע, ובמקומו שלח את בניו לייצגו בהספד בבית הכנסת רבן יוחנן בן זכאי.[8]
פטירתו והלווייתו
עריכההלך לעולמו ב-18 ביולי 1906 (כ"ה תמוז ה'תרס"ו), ונקבר בחלקת הרבנים שבהר הזיתים, לצד אביו החורג ובסמוך לחלקת משפחת אלישר.
אחר מותו, וכפי שחשש בחייו, פרצה מחלוקת ומאבק על משרת הראשון לציון, בין התומכים למשרה בבנו הבכור הרב חיים משה אלישר (הרב חמ"א), לתומכי הרב יעקב מאיר. הרב מאיר נתמנה לבסוף, אך התפטר, ותחתיו מונה הרב אליהו משה פאניז'יל.[9]
ההלויה התקיימה בבית הכנסת על שם רבן יוחנן בן זכאי בכ"ט בתמוז תרס"ו.[10]
הנהגתו ואישיותו
עריכהבמסגרת תפקידיו פעל לקירוב בין העדות השונות בירושלים, והציע להקים ועד משותף להנהגת היישוב על כל עדותיו. יוזמתו זו נכשלה, אך ועד דומה הוקם ביוזמתו ביפו בשנת 1891. היה מקובל על כלל העדות ומנהיגיהן.
תקופת חייו של הרב יעקב שאול אלישר על ציר הזמן |
---|
|
ילדיו
עריכה- בנו הבכור הרב חיים משה אלישר המכונה "חמ"א" (ראשי תיבות שמו), שימש אף הוא בתפקיד ראשון לציון. נשא בגיל 14 לאישה את בתו של הראשון לציון הרב רפאל מאיר פאניז'ל. היה איש ציבור פעיל בירושלים, ועסק במסחר כדי לא להתפרנס מהרבנות.
- בנו אליעזר ירוחם - נישא לרחל בת-שבע לבית נבון. אליעזר נפטר בגיל צעיר. בנם היה הדיפלומט ויקטור אלישר.
- הרב נסים בנימין מרדכי אלישר - קרוי על שם אביו החורג של אביו.
- בתו סלטנה - נישאה לרב אברהם ברוך. בתם רוזה נישאה לראשון לציון הרב בן-ציון מאיר חי עוזיאל. בת אחרת שלהם נישאה לבנימין, בן למשפחת קוקיא.
חיבוריו
עריכה- בני בנימין וקרב איש - השלמות וחידושים לחידושי אביו החורג רבי בנימין, בספר "בני בנימין", ירושלים ה'תרמ"א
- שמחה לאי"ש - שו"ת, פיוטים ובקשות בתחילת הספר, ה'תרנ"ג
- אי"ש אמונים - דרשות בעניין חגי ישראל ומועדיו, ה'תר"מ
- מעשה אי"ש - שו"ת, ה'תרנ"ב
- דרך אי"ש - דרשות, ה'תרנ"ב
- ישא אי"ש - ה'תרנ"ו
- דברי אי"ש - דרושים, דברי אגדה, וכן דרשת הרב אלישר והרב בורלא בעת הכתרתו ל"ראשון לציון", ה'תרנ"ו
- עולת אי"ש - דרושים, ה'תרנ"ט
- שאל האי"ש ופני חמ"א - שו"ת, נדפס על ידי בנו הרב חיים משה אלישר (חמ"א) שהוסיף מחידושיו בספר, ירושלים ה'תרס"ט.
- כבוד לאי"ש - דרושים, ה'תר"ע
- פני אי"ש - ה'תרנ"ט
- תשובה בעניין כלאיים ושמיטה - ה'תרס"ב
- תפילות ופיוטים - בספר שירי יוסף, ה'תרפ"ד
הנצחתו
עריכהלאחר פטירתו הקים בנו הרב נסים אלישר את שכונת גבעת שאול שבירושלים על שמו. כמו כן, על שמו רחוב בשכונת הבוכרים בירושלים.[11]
ביולי 2006 הוציא השירות הבולאי בול לכבודו.[12]
ארכיונו האישי שמור בספרייה הלאומית.[13]
לקריאה נוספת
עריכה- גיורא פוזיילוב, חכמיהן של ארבע ערי הקודש כרך ב - חכמי ירושלים, מינהל החינוך הדתי, 2001 (עמ' 559–592)
- נתן אפרתי, "משפחת אלישר בתוככי ירושלים", הוצאת האוניברסיטה העברית בי-ם והוצאת ראובן מס, תשל"ה.
- ישיבת בני עקיבא סוסיא, נקיי הדעת, תשס"ה, עמ' 221–226
- אברהם יערי, זכרונות ארץ ישראל, פרק ד: אחרי מות ר' חיים פרחי, מזכרונות ר' יעקב שאול אלישר, תקע"ט–תקצ"ד (1819–1834), עמ' 103–110.
- צבי זוהר, האירו פני המזרח: הלכה והגות אצל חכמי ישראל במזרח התיכון, פרק אחד־עשר: הנהגה ודמוקרטיה: עיון בתפיסת עולמו של הרב יעקב שאול אלישר (ובתוכו נאום הכתרתו). הוצאת הקיבוץ המאוחד, ה'תשס"א (2001).
קישורים חיצוניים
עריכה- הראשון לציון הרב יעקב שאול אלישר - היש"א ברכה, באתר myheritage
- אלישר יעקב שאול, באתר דעת
- ד"ר קציעה אביאלי-טביביאן, תיאור הכתרתו של "הראשון לציון", הרב יעקב שאול אלישר בבית הכנסת על שם רבן יוחנן בן זכאי בירושלים, באתר הספרייה הווירטואלית של מטח
- נתן אפרתי, חדשנות ואומץ בלשכת הראש"ל, באתר הספרייה הווירטואלית של מטח
- דוד תדהר (עורך), "הרב יעקב שאול אלישר (יש"א ברכה)", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך א (1947), עמ' 40
- הפיוט יונתי תמתי פרי עטו, באתר הפיוט והתפילה
- יעקב שאול אלישר, באתר "החכם היומי"
- יעקב שאול בן אליעזר ירוחם אלישר (1817-1906), דף שער בספרייה הלאומית
- ארכיון יעקב שאול אלישר, בספרייה הלאומית
הערות שוליים
עריכה- ^ אברהם יערי, זכרונות ארץ ישראל, עמ' 103.
- ^ אברהם יערי, זכרונות ארץ ישראל, עמ' 104–106.
- ^ אברהם יערי, זכרונות ארץ ישראל, עמ' 107.
- ^ אברהם יערי, זכרונות ארץ ישראל, עמ' 107–108.
- ^ כעדות קרובו רבי יהושע השיל קוטנר בהקדמת ספרו "כתר היחוס לבית אבותי" בתוך: משלי-מעשי רקמה, לייפציג, תרכ"ה, 1865, עמ' 4, באתר היברובוקס.
- ^ ראו: מ. ד. גאון 'גאוני המזרח' שם ב עמ' 65 הערה 2, רחל שרעבי, 'שרגאי' חלק ב עמ' 107 הערה 92.
- ^ ראו: אפרתי 'משפחת אלישר בתוככי ירושלים', עמ' 222.
- ^ ראו: אליעזר בן יהודה, דאר היום י"ט אדר תרפ"א; אפרתי, 'משפחת אלישר בתוככי ירושלים' עמ' 222-223.
- ^ פירוט הפרשה - ראה פה
- ^ אבל כבד . | חבצלת | 24 יולי 1906 | אוסף העיתונות | הספרייה הלאומית, באתר www.nli.org.il
- ^ רחוב יש"א ברכה באתר עיריית ירושלים
- ^ הבול באתר התאחדות בולאי ישראל
- ^ ארכיון יעקב שאול אלישר, בספרייה הלאומית