חיל הגנת האוויר והחלל של רוסיה
חיל הגנת האוויר והחלל של רוסיה (Войска Воздушно-космической обороны) היה החיל הצעיר ביותר בצבא רוסיה. המפקדה הראשית של החיל הייתה הפיקוד האסטרטגי המאוחד להגנת האוויר והחלל שממוקם בבלאשיחה, מחוז מוסקבה ומאז משמש כמרכז ראשי להגנת האוויר והחלל של חיל החלל הרוסי. החיל היה קיים בשנים 2011 - 2015.
 סמל חיל הגנת האוויר והחלל של רוסיה  סמל אמצעי של חיל הגנת האוויר והחלל של רוסיה  | |
| פרטים | |
|---|---|
| מדינה |
 רוסיה |
| שיוך | משרד ההגנה |
| סוג | זרוע האוויר והחלל |
| אירועים ותאריכים | |
| תקופת הפעילות | 1 בדצמבר 2011 – 1 באוגוסט 2015 (3 שנים) |
| מלחמות |
משבר קרים מלחמת האזרחים בסוריה |
עם הקמת החיל, כוחות חיל החלל הפכו לחלק אינטגראלי ממנו וחיל החלל במעמדו כחיל עצמאי, בוטל.
חיל הגנת האוויר והחלל היה אחראי על מערכות ההגנה האווירית של רוסיה, לצד חיל הטילים האסטרטגיים של רוסיה והפעיל תחנות מעקב וניטור לווייני. חלק מהתחנות היו ממוקמות מחוץ לגבולות רוסיה. החיל הוקם על פי צו נשיאותי של נשיא רוסיה, דמיטרי מדבדב. בנובמבר 2011 בראש החיל הועמד גנרל-לוט
ננט אולג אוסטפנקו, שעד למינוי היה ראש חיל החלל. הוא פיקד על החיל עד לסוף שנת 2012 כאשר בראש החיל הועמד אלכסנדר גולובקו.
החיל שפעל תחילה ברמה חצי מבצעית נכנס לפעילות מבצעית ב-1 בדצמבר 2011.[1] ב-1 באוגוסט 2015 החיל פורק והוחלף על ידי כוחות האוויר והחלל של רוסיה.
על פי צו הנשיאותי מה-3 באוקטובר 2002, ה-4 באוקטובר הוא יום של כוחות החלל הרוסיים, כשהחג מתוזמן ליום השקת הלוויין המלאכותי הראשון, שפתח את המרוץ לחלל והופעל למעשה על ידי תוכנית החלל הסובייטית, שכולה הייתה בניהול צבאי.
הרכב החיל
עריכה- פיקוד החלל
- מרכז התרעה על תקיפת מהחלל
- מרכז בקרת החלל
- מרכז ניסוי ראשי על שם הרמן טיטוב
- פיקוד הגנת אוויר
- יחידות הגנה אווירית
- יחידת הגנה נגד טילים
- קוסמודרום פלסצק
- תחנת ניסוי ומחקר במחוז קמצ'טקה המהווה שטח מטרות לטילים בליסטיים במהלך ניסויי ירי.
- מערך בדיקת כלים שברשות החיל "ארסנל" (Арсенал)
קציני החיל עברו הדרכה באקדמיה צבאית למדעי החלל על שם מוז'איסקי בסנקט פטרבורג. בנוסף לכך, בסנקט פטרבורג מוקם בית ספר להכנת טכנאי החיל.
ברשות החיל היו תחנות התרעה ברוסיה, בלארוס (תחנה הופעלה בשנת 2003), קזחסטן (אתר לניסוי טילים ותחנת התרעה), אזרבייג'ן (תחנה עובדת מתקופת ברית המועצות), ואוקראינה. החל משנת 1992 תחנות התרעה באוקראינה היו מופעלות על ידי אזרחי אוקראינה וכל המידע היה מועבר לרוסיה. בשנת 2005 התרחש משבר בין המדינות על רקע גובה התשלום שאוקראינה הייתה מעוניינת לקבל תמורת המידע. למרות שהמדינות היעו להסדר על גובה התשלום, רוביה החליטה להתחיל במהלך של בניית תחנות התרעה חלופיות בשטחה ונכון לשנת 2012 היא כבר לא מבקשת לקבל מידע לתחנות התרעה הממוקמות באוקראינה. אוקראינה הודיעה על הכוונה לפרק את המתקנים.
תחנת מעקב ראשית על החלל נמצאת בצפון קווקז עם תחנות נוספות הפרוסות ברחבי רוסיה. בשנת 2006 החל תהליך החלפת ציוד והקמת תחנות מדור חדש. חמש תחנות מדור חדש כבר נמצאות בשרות מבצעי ו-5 תחנות חדשות בשלבי תכנון ובנייה שונות. כחלק ממערך בקרת החלל בשנת 2004 הופעלה תחנת בקרה שנמצאת בהרי פמיר בטג'יקיסטן.
מערך הגנה נגד טילים כלל בין היתר מערכת А-135 להגנת מרחב מוסקבה.
הלוויינים הצבאיים
עריכה
צי החלל הרוסי (רכיבי החלל המשרתים את רוסיה) מורכב מ-100 לוויינים. מבין אלה, 40 הם לוויינים צבאיים, 21 למטרות אזרחיות וצבאיות כאחד, ו-39 למטרות מדעיות וחברתיות.
לשם השוואה, ארצות הברית, שמחזיקה בעלותה את צי החלל הגדול ביותר בעולם, מחזיקה ב-413 לוויינים מלאכותיים. במקום השלישי נמצאת סין עם 34 לוויינים.
היסטוריה
עריכהסוכנות החלל הצבאית הוקמה בברית המועצות כבר בשנת 1955, כאשר ממשלת ברית המועצות החליטה לבנות אתר מחקר, שלימים התפרסם בעולם כקוסמודרום בייקונור, הגוף שהוקם הוכפף למשרד ההגנה הסובייטי.
בשנת 1957, לקראת תחילת שיגור לווייני תוכנית ספוטניק הוקם פיקוד שליטה ובקרה ומינהל בקרת החלל (כיום - המרכז הניסויי העיקרי לבקרת אמצעי החלל על שם טיטוב, Главный испытательный центр испытаний и управления космическими средствами имени Г. С. Титова). באותה שנה בעיר מירני במחוז ארכנגלסק החלה בנייתו של בסיס צבאי, המיועד לשיגורי טילים בליסטיים בין יבשתיים (טילים מונחים), מדגם R-7 ואחרים - בסיס שהפך לקוסמודרום פלסצק.
ב-4 באוקטובר 1957 שוגר הלוויין הראשון, "PS-1", וב-12 באפריל 1961 בוצעה הטיסה הראשונה המאוישת של החללית "ווסטוק" עם הקוסמונאוט יורי גגארין בסיפונהּ. מאז, כל התוכניות המקומיות והבינלאומיות לשיגורי חלל בוצעו בהשתתפות ישירה של יחידות צבאיות.
בשנת 1964, על מנת לרכז את פעולות החלל בייצור רכיב חלל חדשים, כמו גם בנושאים תפעוליים של רכב החלל הוקם המינהל המרכזי לאמצעי החלל (Центральное управление космических средств). בשנת 1970 הוא אורגן מחדש כמינהל ראשי (Главное управление космических средств) הכפוף לחיל הטילים האסטרטגיים. עד שנת 1981, המרכז היה אחראי לפיתוח ויישום של מערכות השיגור לחלל.
בשנות ה-70 המאוחרות הופיעו סימנים להתדרדרות בתפקוד מערכות השיגור ובנסיבות אלה, משרד ההגנה של ברית המועצות החליט בשנת 1981 על הכפפת המינהל הראשי לאמצעי החלל ישירות למטכ"ל. בשנת 1986 המינהל הפך המינהל לשליטה באמצעי החלל (Управление начальника космических средств).
בשנת 1992 הוא הפך לכוחות החלל צבאיים (Военно-космические силы), שהיה לחלק ממפעילי קוסמודרום בייקונור, פלסצק וסבובודני (1996), הוא היה אחראי גם המרכז העיקרי לפיקוד ובקרה של רכיבי חלל ע"ש טיטוב, הממוקם 40 קילומטרים מזרחית למוסקבה - בגוליצינו-2 (הידוע גם בשם אובייקט 413 או קראסנוזנאמנסק). יחידות של כוחות החלל היו גם באולנגורסק ובכפר לחטוצי במחוז לנינגרד.
בשנת 1997, הכוחות נהפכו לחלק מחיל הטילים האסטרטגיים של רוסיה.
בהתחשב בתפקיד הגדל והולך של מערכות החלל במערכת הביטחונית הצבאית והשפעתן על הביטחון הלאומי של רוסיה, ההנהגה הפוליטית והמדינית של רוסיה החליטה בשנת 2001 להקים על בסיס כוחות החלל הצבאיים, עוצבות ויחידות ולהכפיפן לזרוע עצמאית - חיל החלל הרוסי. על חיל החלל הוטל לפעול לשיתוף פעולה הדוק של מפעלי תעשיית החלל הרוסית, תוך הבטחת הייצור והפיתוח של התעשייה הרוסית בנושא החלל.
ב-2010 קרא הנשיא דמיטרי מדבדב להקים גוף שיהיה אחראי על כל תחום החלל וההגנה האווירית ברוסיה.
בדצמבר 2011 חיל החלל בוטל ויחידותיו הפכו לחיל הגנת האוויר והחלל של רוסיה, שהפעיל במקומו את תעשיית החלל הצבאית וההרתעה מפני טילים. באוגוסט 2015 הוחלף החיל בכוחות האוויר והחלל של רוסיה כשחיל החלל הרוסי הוקם מחדש.
קישורים חיצוניים
עריכה- בצבא הרוסי יוקם חיל חדש - חיל הגנת האוויר והחלל (דיווח ברוסית)