פתיחת התפריט הראשי

חנוך אריאל

שופט ישראלי

חנוך אריאל (29 באוגוסט 1929 - 30 בינואר 2019) היה שופט ישראלי, אשר כיהן בבית המשפט המחוזי בחיפה וכשופט בפועל בבית המשפט העליון.

חנוך אריאל
אין תמונה חופשית
לידה 29 באוגוסט 1929
פטירה 30 בינואר 2019 (בגיל 89)
השכלה האוניברסיטה העברית בירושלים עריכת הנתון בוויקינתונים
תפקידים בולטים שופט בבית המשפט המחוזי בחיפה, שופט בבית המשפט העליון
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

ביוגרפיהעריכה

חנוך סטריקובסקי נולד בארץ ישראל להורים מיהדות פולין במשפחה בת חמישה ילדים. גדל בקריית מוצקין וסיים את לימודיו בבית הספר "אחדות" שם. הצטרף לפלמ"ח במסגרת הכשרת חולתה. במלחמת העצמאות לחם כחבלן בשורות הגדוד השלישי בחטיבת יפתח, והשתתף בקרבותיה באזור הכנרת ובמבצע דני. אחיו אריה נהרג במלחמה, ובעקבות זאת, שינה לימים את שם משפחתו ל"אריאל". סיים את שירותו בצה"ל בשנת 1949. במסגרת שירות המילואים, שירת כאיש מודיעין, ובהמשך כשופט צבאי.

אריאל סיים את לימודי התואר הראשון במשפטים באוניברסיטה העברית בשנת 1953, ובשנה שלאחר מכן הוסמך לעורך דין. עבד עד 1958 כעורך דין במשרד עורכי דין מייבלום בחיפה. מאותה שנה שימש כיועץ משפטי בלשכה המשפטית של המוסד לביטוח לאומי בחיפה[1].

בשנת 1979 מונה לשופט בית המשפט המחוזי[2], תחילה בנצרת עלית[3], ומשנת 1984 בחיפה, בה כיהן כשופט עד פרישתו לגמלאות בשנת 1999. משנת 1997 כיהן כסגן נשיא בית המשפט בחיפה[4].

בשנת 1988 מונה לכהן במשך מספר חודשים כשופט בפועל בבית המשפט העליון, ובין השאר ישב בהרכב שדן בפרשת קרולין ברונה. מונה שנית לשופט בפועל בבית המשפט העליון בשנת 1998[5], ובין השאר ישב בהרכב שדן בערעורים על הרשעת יגאל עמיר, חגי עמיר ודרור עדני בקשירת קשר לרצח יצחק רבין, ובדעת מיעוט הציע להחמיר עם הנאשמים יותר מחבריו להרכב השופטים[6].

לימד בפקולטה למשפטים באוניברסיטת חיפה. באמצע העשור השני של המאה ה-21 שימש כמרצה לדיני נזיקין במכללת נתניה.

אריאל נישא בראשונה למרים לבית אלכסנדרוני[7], ולאחר פטירתה[8] נישא לשלומית לבית רוזנברג. לאריאל שלוש בנות, והוא התגורר בחיפה. בשנת 2015 הוענק לו התואר "יקיר העיר חיפה"[9].

נפטר ב-30 בינואר 2019.

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה