פתיחת התפריט הראשי

יגאל עמיר

רוצח ראש הממשלה יצחק רבין

יגאל עמיר (נולד ב־23 במאי 1970) הוא רוצחו של ראש ממשלת ישראל, יצחק רבין. עמיר רצח את רבין ב־4 בנובמבר 1995, בתום עצרת תמיכה בהסכמי אוסלו. הוא נלכד במקום הרצח ונידון למאסר עולם.

יגאל עמיר
יגאל עמיר (באמצע עם אקדח דמה) משחזר את רצח יצחק רבין בליווי שוטרים
יגאל עמיר (באמצע עם אקדח דמה) משחזר את רצח יצחק רבין בליווי שוטרים
תמונה זו מוצגת בוויקיפדיה בשימוש הוגן.
נשמח להחליפה בתמונה חופשית.
לידה 23 במאי 1970 (בן 49)
הרצליה, ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה אוניברסיטת בר-אילן עריכת הנתון בוויקינתונים
מקצוע רוצח עריכת הנתון בוויקינתונים
בן/בת זוג לריסה טרימבובלר עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

נעוריו

עמיר נולד בהרצליה בשנת 1970. אמו גאולה הייתה גננת במקצועה, ואביו שלמה הוא סופר סת"ם. עמיר למד בבית הספר של החינוך העצמאי בהרצליה ובישיבת היישוב החדש בתל אביב. לאחר לימודיו התיכוניים למד בישיבת ההסדר כרם ביבנה, ובמסגרתה שירת בצה"ל כלוחם בגדוד 13 של חטיבת גולני. על תקופת שירותו במהלך האינתיפאדה הראשונה סופר:[1]

בגולני כולם מרביצים, גם אני לא הייתי נקי... אבל יגאל היה משהו מיוחד, דרגה כשלעצמה. אני זוכר שבמהלך שגרת החיפושים בג'בליה, הקצין היה אומר לפני שפרצו לבית, תעשו להם טיפול עשרת אלפים. יגאל עמיר היה המוציא לפועל, בהא הידיעה. הוא היה נכנס בהם חזק, מרביץ מכות פה, מעניק כמה דחיפות שם, משחית ציוד, נהנה להציק להם, סתם בשביל הבידור. על זה המ"מ ממש העריץ אותו.

מאוחר יותר נשלח במסגרת "נתיב" לפעילות חינוכית בריגה.

עמיר למד משפטים באוניברסיטת בר־אילן. במהלך לימודיו ארגן (עם אבישי רביב) שבתות ומסלולי טיול לפנויים ולפנויות מהמגזר הדתי במקומות שונים בעלי משמעות פוליטית, כדוגמת חברון, נצרים ובניין האוריינט האוס. פעילויות אלו היו חוקיות ולגיטימיות, אך לבקשת שירות הביטחון הכללי מסר רביב בקיץ 1995 מידע מפורט על אודות עמיר, לרבות קשריו עם אחיו חגי, פעילויותיו בארגון הפגנות נגד הסכמי אוסלו ובגבעת הדגן באפרת, תמיכתו בטבח מערת המכפלה שביצע ברוך גולדשטיין, וכוונתו לארגן "קבוצת סטודנטים רציניים מבר־אילן המעוניינים לעשות דברים", בלי לעדכן לגביה את רביב, שעמיר העריך שהוא במעקב השב"כ. הצהרה זו פורשה על ידי רביב כ"רעיונות כלליים מאוד שאם יתממשו עלולים להוביל גם לפגיעה בערבים". רביב הונחה להמשיך בפיקוח על עמיר, אך לא הופעלו נגדו אמצעי חקירה נוספים, בין היתר על רקע ריבוי דיווחים חמורים יותר באותה תקופה.[2]

רצח ראש הממשלה

  ערך מורחב – רצח יצחק רבין
 
אתר הזיכרון לרבין במקום הירצחו

לאור ההתקדמות בתהליך אוסלו וחתימת הסכם ביניים נוסף, שהעניק לפלסטינים שלטון עצמי בערים הפלסטיניות הגדולות ובעוד כ־450 כפרים בגדה המערבית וברצועת עזה, שוסעה מדינת ישראל במחלוקת פנימית עזה על רקע התהליך המדיני. טענות בדבר חוסר הלגיטימיות של הממשלה,[3][4] שלוו לעיתים בתיאורים של רבין עצמו כבוגד, היו נפוצות. זכורה במיוחד הפגנת הימין בכיכר ציון נגד יצחק רבין והסכם אוסלו ב מאוקטובר 1995, שהגיעה למעשי אלימות.[5]

בעקבות חתימת הסכמי אוסלו, ובהשפעת ביקור בהלווייתו של ברוך גולדשטיין ושיחות עם חבריו של גולדשטיין,[6] החליט עמיר בראשית 1995 שעל ראש הממשלה רבין חל דין רודף ושם לעצמו למטרה לרצוח אותו לצורך עצירת מתווה אוסלו. אחיו חגי וחברו דרור עדני היו שותפים לקשר.[7] לאחר שגמלה ההחלטה בליבו שקל דרכים אחדות לעשות זאת, ובהן מלכוד מכוניתו, ירי טיל "לאו" לעברו ועוד.[8] מאז ינואר [9]1995 ניסה עמיר שלוש פעמים לרצוח את רבין באמצעות אקדח "ברטה" שהיה ברשותו,[10] אך ברגע האחרון נמנע מהמעשה עקב ביטול האירועים, סידורי האבטחה ומניעות טכניות.

בד־בבד תכננו עמיר ואחיו חגי התארגנות מחתרתית לפגיעה בערבים, שהייתה אמורה לפעול לאחר נסיגת צה"ל משטחי יהודה ושומרון. לצורך כך אגרו כמות ניכרת של אמצעי לחימה שנגנבו מצה"ל וגייסו כמה חברים לביצוע פעולותיה. ההתארגנות נחשפה במהלך חקירתם של עמיר ואחיו לאחר הרצח.[11]

ב־4 בנובמבר 1995 התקיימה עצרת תמיכה בתהליך השלום בכיכר מלכי ישראל בתל אביב. העצרת אורגנה כתגובה להפגנות הימין, תחת הסיסמה "כן לשלום, לא לאלימות". בתום העצרת חיכה עמיר לרבין במגרש החנייה הסמוך, ושם רצח אותו ביריות אקדח. בעקבות הרצח שונה שם הכיכר ל"כיכר רבין".

לאחר שירה כדור ראשון מטווח קצר ביותר לכיוון עמוד השדרה של רבין, ירה עמיר שני כדורים נוספים, ובמשפטו הסביר את המניע לכך:

יריתי את שני הכדורים ליתר ביטחון שאני פוגע בו. לא רציתי שום סיכוי שהוא יישאר פעיל בתור ראש ממשלה. לכן הכדור הראשון לא היה מספיק בשבילי כי ייתכן שלא פגעתי בעמוד השדרה, לכן יריתי כדי להיות בטוח שאני פוגע.

על פי "ידיעות אחרונות", הסיבה שעמיר מקפיד להדגיש כי כוונתו הייתה "לשתק" את רבין ולא "להוריד" אותו, כפי שהתבטא לפני הרצח, היא שידוע לו כי הרשעה ברצח מחייבת להוכיח את הכוונה להרוג.[12]

הרצח גרם לזעזוע עמוק בציבור, כפי שניתן ללמוד, בין השאר, מדבריו של שופט בית המשפט העליון, אליעזר גולדברג, בפסק הדין שבו דחה את ערעורו של עמיר על הרשעתו:

שמענו ערעור זה, שאנו דוחים אותו בזה, ביום כ' בתמוז, יום פטירתו של בנימין זאב הרצל. את המדינה חזה. האפשרות כי מנהיג יהודי במדינת היהודים שתקום, יירצח בידי יהודי, ודאי שלא עלתה על דל מחשבתו. לא כך חזו ראשונים כי יקרה בהגיענו לעצמאות. ואף אנו, שכבר למדנו לעמוד על הפער בין החזון למציאות, לא נטה לבנו להאמין כי נבלה אשר כזאת תהיה בישראל. באה המציאות וטפחה על פני ראשונים ואחרונים. ראש ממשלתה של מדינת ישראל אכן נרצח בידי המערער.

ע"פ 3126/96, יגאל עמיר נ' מדינת ישראל, פ"ד נ(3), 638

העמדה לדין

יגאל עמיר נתפס במקום והועבר לחקירה בידי השב"כ, שבה שיתף פעולה באופן מלא והביע את שמחתו על הצלחתו. בסיום החקירה הועמד לדין באשמת רצח ופציעה בנסיבות מחמירות לפני בית המשפט המחוזי בתל אביב. בית המשפט שלח את עמיר לבדיקה נפשית, ובה נקבע כי הוא כשיר לעמוד לדין.[13] עמיר הסביר במשפטו כי:

פעלתי על פי 'דין רודף'. לפי דין רודף הכלל הוא שזה לא אקט של ענישה... על פי דין רודף אחד הכללים הוא לעשות את המקסימום לפני שאתה עושה את הפעולה הקיצונית. המטרה שלי לא הייתה לרצוח אותו כבן אדם, אין לי שום תוצאה מזה שהוא מת, אם היה משותק ולא פועל כראש ממשלה זה אותו דבר מבחינתי.

עמיר הורשע ונידון למאסר עולם ועוד שש שנים על פציעת מאבטח.[14]

במשפט נוסף נידון לחמש שנות מאסר,[15] ולאחר ערעור המדינה הוחמר העונש לשמונה שנות מאסר,[11] על קשירת קשר עם אחיו ועם עדני. כל העונשים ניתנו במצטבר. עמיר מעולם לא הביע חרטה על הרצח, ובריאיון שנתן בחודש מאי 2004 חזר והדגיש שלדעתו פעל בצורה נכונה, ובאמצעות הרצח הציל את עם ישראל.

תנאי המאסר

עמיר הוגדר כאסיר ביטחוני ונכלא בכלא איילון באגף שהוקם בשבילו בלבד ושימש אף לקבלת מבקרים, כשהוא במעקב קבוע של מצלמות אבטחה. בהמשך הועבר בין בתי סוהר שונים. מדי חצי שנה ביקשה המדינה וקיבלה אישור להאריך את כליאתו בבידוד, בנימוק שהוא מהווה סיכון ביטחוני עקב משנתו האידאולוגית.[16] את המעקב המתמיד אחריו נימק שירות בתי הסוהר במניעת פגיעה שלו במערכות הביטחון שבתאו או בעצמו. בשנת 2000 עתר עמיר לבית המשפט בבקשה להוציא את המצלמות מתאו, בנימוק שהחששות ספקולטיביים ושהוא האסיר היחיד בישראל שתנאי כליאתו כוללים פגיעה שכזאת בפרטיות לאורך שנים, וזאת במטרה להשית עליו עונש נוסף ללא משפט.[17] בדצמבר 2006 הועבר יגאל עמיר לבית הסוהר רימונים בשרון, לראשונה לתא ללא מצלמות.[18] בשנת 2012, בעקבות עתירות נוספות של עמיר, החליט שב"ס להעבירו לחברת אסירים נוספים, באגף סגור.

בשנת 2001 תוקן חוק שחרור על־תנאי ממאסר, ונקבע בו שוועדת השחרורים לא תמליץ על קציבת עונשו של אסיר עולם שהורשע ברצח ראש הממשלה עקב מניע פוליטי־אידאולוגי, ולא תמליץ על מתן חנינה לאסיר כזה. עם זאת החוק אינו פוגע בסמכותו של הנשיא לקצוב את העונש או לחון את האסיר.

חיי משפחה

בתחילת שנת 2004 ביקש עמיר להתחתן בעודו בכלא עם לריסה טרימבובלר, גרושה ואם לארבעה יוצאת ברית המועצות, בעלת תואר דוקטור לפילוסופיה, שאותה פגש כאשר עבדה בישראל כמורה ליהדות לעולים חדשים מרוסיה. טרימבובלר סיפרה שהחלה לבקר את עמיר בבית הסוהר מטעמים הומניטריים, וטענה כי בשל קשריה איתו נאלצה לוותר על הקריירה האקדמית שלה כמרצה באוניברסיטה.

שב"ס דחה את בקשת טרימבובלר ועמיר להינשא ואת בקשתם להתייחדות (זכויות שניתנות בדרך כלל לאסירים בישראל, אך לא לאסירים ביטחוניים פלסטינים[19]). בקשות אלה הביאו כמה חברי כנסת ליזום הצעת חוק שתאסור על רוצחיהם של ראשי ממשלה להינשא, אך הכנסת דחתה אותה. בסופו של דבר פסק בית המשפט העליון כי אין לאפשר לבני הזוג להתייחד,[20] בנימוק:

מעשיו של עמיר בעבר, דבקותו במטרותיו האלימות, היותו נערץ ודגם לחיקוי בידי גורמים קיצוניים, קשריו עם גורמים קיצוניים, העובדה שלא התחרט על מעשה הרצח הנורא, ניסיונותיו לשכנע בצדקת דרכו האלימה ובצורך ליישמה גם כיום, ועל־הכל: היעדר היכולת לפקח עליו בעת ההתייחדות, כל אלה מוליכים למסקנה כי החלטת המשיב שלא לאפשר למבקש להתייחד עם לריסה, החלטה סבירה וראויה היא.

באוגוסט 2004 הודיעה משפחתו של עמיר כי הוא קידש את טרימבובלר באמצעות שליח. טקס הקידושין נערך בביתו של עמיר בהרצליה, כשאביו של יגאל, שלמה עמיר, משמש כשליח. ביולי 2005 קבע בית הדין הרבני בירושלים כי נישואי השניים תקפים.[21] פניותיו של עמיר לבית המשפט העליון, בדרישה שיוכל להתייחד עם בת זוגו, נדחו בנימוקי ביטחון. הפרשה עוררה בציבור גם את השאלה האם עמיר הוא כאחד הרוצחים, או שעונשו צריך להיות חמור יותר. הוויכוח מומחש להלן בקטעים משתי דעות שהוצגו בעיתונות היומית: במאמר המערכת של "הארץ", שכותרתו "גם יגאל עמיר הוא אדם", נאמר:

"אם עמי פופר, שרצח שבעה ערבים, והרצל אביטן, שרצח מנהל בית כלא, זכו להתייחד עם נשותיהם, אין להבין במה יגאל עמיר שונה מהם, אלא אם כן עמיר מופלה לרעה בשל תחושת הנקם והתיעוב שחש הציבור, ובכלל זה השופטים, כלפיו...
במדינות מסוימות, שישראל למרבה השמחה אינה נמנית עמן, היה אולי רוצח ראש הממשלה מוצא להורג, לכן לכבוד ייחשב למדינת ישראל שבית המשפט מתכנס כדי לדון בזכותו להתייחד. עם זאת, קשה לקבל את אפלייתו לרעה לעומת רוצחים אחרים, שפלים ומסוכנים לא פחות ממנו."[22]

בעמדה זאת תמכה גם האגודה לזכויות האזרח, שביקשה עבורו את הזכות להתייחד עם אשתו.[23]

בעניין זה כתב ב. מיכאל בטור ב"ידיעות אחרונות" שכותרתו "לא ככל הרוצחים":

עמיר רצח כדי לגדוע תהליך מדיני. הוא רצח כדי ששני עמים ימשיכו להילחם זה בזה עד חורמה ועד מוות. הוא רצח כדי לבלום את הצעידה בנתיב שאולי היה מביא להסדר, לרגיעה ואולי אף לשלום. לכן לא רבין לבדו הוא קורבנו של הרוצח עמיר, אלא מיליוני בני שני העמים. ידיו מגואלות גם בדמם של כל האלפים אשר מתו מאז אותו לילה בכיכר ועד היום. אלמלא הוא היה רוצח, אולי הם היו עדיין בחיים.[24]

ב־5 בפברואר 2006 החליט גם היועץ המשפטי לממשלה מני מזוז להכיר בנישואיהם של השניים. ב־7 במרץ 2006 התיר השב"ס לבני הזוג להביא ילד לעולם באמצעות הפריית מבחנה. ב־20 באוקטובר 2006 הסיר את התנגדותו לקיום ביקורי התייחדות בין בני הזוג. ב־28 באוקטובר 2007 נולד בנם.[25] בית המשפט המחוזי אישר את עריכת טקס ברית המילה בכלא, כך שעמיר יוכל להשתתף בו. שלוש עתירות שהוגשו לבית המשפט הגבוה לצדק נגד החלטה זו נדחו.[26] ב־2010 הוציאה טרימבובלר ספר על הקשר ביניהם.[27]

ראיונות לתקשורת

ב־30 באוקטובר 2008 התראיין עמיר טלפונית לערוץ 2 ולערוץ 10 באמצעות מכשיר הטלפון שקיבל לצורך התקשרות עם אשתו בלבד.[28] היות שראיונות אלו עמדו בניגוד לתנאי מאסרו, העביר השב"ס את עמיר הסוהר לבית הסוהר רמון, מתקן מצפון למצפה רמון שנבנה ככלא לאסירים ביטחוניים. כמו כן נלקחו מעמיר כל חפציו האישיים ונשללה זכותו להשתמש בטלפון, להיפגש עם משפחתו ולהתייחד עם אשתו. הראיונות לא שודרו, עקב הסערה הציבורית החריפה שעורר האירוע.[29]

כחודש לאחר מכן, ב־30 בנובמבר, פתח עמיר בשביתת רעב כמחאה על העונשים הכבדים שהוטלו עליו.[30]

קמפיינים לשחרורו

מפעם לפעם יוזמים גורמי ימין רדיקלי בישראל קמפיינים (באמצעות כרזות או סרטי וידאו) הקוראים לשחרור יגאל עמיר ואחיו חגי, ששוחרר ב־4 במאי 2012. בקמפיין כזה שנערך באוקטובר 2007 השתתף גם הזמר אריאל זילבר. בתגובה לאותו קמפיין אמר השר לביטחון פנים אבי דיכטר: "האיש הזה הוא בסטטוס הכי קרוב לאדם שנגזר עליו עונש מוות, אבל מאחר שבמדינה הזאת אין עונש מוות, כל מה שיורד הוא מדרגת הענישה. קציבת עונשו בלתי אפשרית ובלתי הגיונית, וזה ילווה אותו עד שיעבור מהעולם".[31]

לקראת הבחירות לכנסת העשרים ושתיים הוקמה מפלגת "נורא דליבא" אשר מטרתה להביא לשחרורו של עמיר.[32] בתחקיר של התוכנית "הצינור" הובאו עדויות לכך שמשפחת עמיר מעורבת בהקמת המפלגה.[33][34] המפלגה לא הגישה את רשימתה לוועדת הבחירות המרכזית. באוגוסט 2019 נשללה מעמיר הזכות לשיחות טלפון למשך חודשיים, לאחר שהתברר כי פנה בטלפון לגורמים שונים בניסיון לקדם את ענייני המפלגה.

סרטים

בדצמבר 2014 הוקרן בפסטיבל הקולנוע בריגה סרט התעודה "אל סף הפחד", העוקב אחר עמיר ומשפחתו. את הסרט ביימו הרץ פרנק ומריה קרבצ'נקו. ב־2015 איימה שרת התרבות מירי רגב לעצור את תמיכת המדינה בפסטיבל הקולנוע ירושלים אם יקרין את הסרט. בעקבות זאת הודיעו מארגני הפסטיבל שהסרט יוקרן לפני טקס הפתיחה וישתתף בתחרות שבמסגרת הפסטיבל.[35]

בשנת 2015 יצא סרטו של עמוס גיתאי "רבין, היום האחרון", שבו מגלם השחקן יוגב יפת את דמותו של עמיר.[36]

בספטמבר 2019 יצא לאקרנים הסרט "ימים נוראים" שביים ירון זילברמן. הסרט מציג את דמותו של יגאל עמיר ושל סביבתו בשנה שקדמה לרצח.[37] הוא זכה בפרס אופיר לסרט העלילתי הטוב ביותר לשנת 2019.

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ מיכאל פייגה, רצח רבין והשוליים האתניים של הציונות הדתית, תיאוריה וביקורת 45, חורף 2015, עמ' 35.
  2. ^ דביר קריב, יצחק - רצח רבין: הסיפור שלא סופר, עמ' 22-26
  3. ^ רחבעם זאבי: "זו ממשלה לא שפויה שהחליטה לאבד את מדינת ישראל לדעת...ממשלה מופקרת, כנועה, מבולבלת, בוגדנית, מטורפת, אחוזת דיבוק של ויתורים והתחסלות מרצון; ממשלה מטושטשת שיצאה מדעתה, תועת רוח ומתבוללת, מפריחה בלונים וחובקת בכוח פרסים נובלים; ממשלה שהוכתה בשיגעון ושנשתבשה דעתה" נדב שרגאי, הארץ, 06/10/1995
    אריאל שרון: "בכל פעם שאני שומע את ההצעה הנוראה שהציע אייכמן לקסטנר וליואל ברנד, של 'דם יהודים תמורת משאיות', עולה דמי לראשי... כאשר אני רואה היום את העסקאות שמבצעת ממשלה זו עם ראשי הטרור של אש"ף, מתוך אמונה איוולת שזה יציל חיי יהודים, אני מזדעזע באותה מידה." 18.11.94 "שב"כ בין הקרעים" מאת כרמי גילון; "מה ההבדל בין ועד הקהילה היהודית בגטו לבין הממשלה? שם נאלצו היהודים לשתף פעולה, וכאן הממשלה עושה הכל מרצונה." הארץ, 1.4.1994 רפאל איתן: "מה שקרה בצומת בית-ליד הוא תזכורת ליום השנה לאושוויץ... זו ממשלת המשך לבווין, ממשלת הספר הלבן. לאנשים כאלה היה בעבר כינוי קולע - קוויזלינגים. זה הביטוי היאה להם." ("ידיעות אחרונות", 23.1.1995);
  4. ^ ההסתה שקדמה לרצח, אתר הנוער העובד והלומד(הקישור אינו פעיל, 1.10.2019)
  5. ^ "מאות מפגינים ניסו לפרוץ לרחבה שמול המשכן, וסירבו לבקשת השוטרים והמארגנים להתפנות לגן הוורדים הסמוך. הם השליכו לפידים בוערים על השוטרים, שעצרו כמה מהם לחקירה. המפגינים פגעו במכוניות של שרי הממשלה ושל ח"כים מהקואליציה. את מכוניתו של ראש הממשלה הם הרסו כמעט לחלוטין. נהגו של יצחק רבין סיפר, כי מפגינים הלמו ברכב באמצעות כלים שונים, פגעו בפח וניפצו את הפנסים. לדברי כמה עדים, טיפסו מפגינים על גג המכונית, רקעו עליה ברגליהם והשמיעו קריאות בגנות רבין והממשלה." נדב שרגאי, הארץ, 06/10/1995
  6. ^ עקיבא אלדרלפנות את הרובע היהודי בחברון, באתר הארץ, 3 בנובמבר 2008
  7. ^ חגי עמיר, אחיו של יגאל עמיר, הורשע בקשירת קשר לרצח ראש הממשלה ובהחזקת נשק, ונגזר עליו עונש של 16 שנות מאסר. דרור עדני, חבר של יגאל עמיר, נידון לשבע שנות מאסר, על קשר לרצח ראש ממשלה וקשר לפגוע בערבים
  8. ^ מכתב האישום:"הנאשם העלה לפני חבריו כמה דרכי פעולה אפשריות כדי להגשים את יעדו. בין היתר, דובר על מלכוד מכוניתו של רבין, הזרמה של ניטרוגליצרין לביתו באמצעות צינור המים של הבניין, ירי לעבר הבית, ולצורך זה נסעו הנאשם ואחיו לבדוק את הזירה את הדרכים למילוט. רעיונות ביעותים מסוג אחר היו הצבתה של מכונית תופת בדרך נסיעתו של ראש הממשלה, או ירי לעברו באמצעות טיל "לאו" או כלי נשק מאולתרים. בסופו של דבר נפסלו כל ההצעות משום שבידי הנאשם וחבריו לא היו אמצעים מתאימים לממשן, וכן עקב חששם שהם עצמם ייפגעו או ייתפסו"
  9. ^ אבי סגליום זיכרון נייד, באתר ערוץ 7, 4 בנובמבר 2015
  10. ^ ב-22 בינואר, במוסד "יד ושם" בירושלים, ב-22 באפריל, במלון "נוף ירושלים", בירושלים וב-11 בספטמבר, כשנחנך מחלף כפר שמריהו.
  11. ^ 11.0 11.1 ע"פ 8019/96 יגאל עמיר ואחרים נ' מדינת ישראל, ניתן ב-29 באוגוסט 1999
  12. ^ עמיחי אתאלי, דרכו של רוצח, באתר ידיעות אחרונות, 8 בספטמבר 2019
  13. ^ מסקנות הבדיקה, כפי שהן מופיעות בפסק הדין תפ"ח 498/95 מדינת ישראל נ' יגאל עמיר:
    (א) הנאשם אינו לוקה במחלת נפש וגם בעבר הוא לא סבל ממחלת נפש.
    (ב) הנאשם אינו לוקה בהפרעות אישיות וגם בעבר לא סבל מהפרעות אישיות.
    (ג) לנאשם יש קווים נרקיסיסטיים וסכיזואידים באישיותו. רמתו השכלית מאוד גבוהה. הוא נוטה לראות את העולם בצבעי שחור-לבן ומאמין בכל לבו בצדקת דרכו ובנכונות השקפותיו.
    (ד) את המעשה המיוחס לו בכתב האישום הוא הגה ותכנן במשך תקופה ארוכה עובר לביצועו. המעשה נעשה בצורה הגיונית ובהתאם להשקפת עולמו, ללא כל סימן לקיומה של מחלת נפש או הפרעה נפשית.
    (ה) הנאשם מבין היטב את מהות האישומים המיוחסים לו, מבין את הליכי המשפט ויכול להשתתף בהגנתו. הוא מסוגל לעמוד לדין ויכול לשאת בעונש.
  14. ^ תפ"ח (ת"א) 498/95 מדינת ישראל נגד יגאל עמיר - פסק הדין
  15. ^ תפ"ח (ת"א) 499/95 מדינת ישראל נגד יגאל עמיר ואחרים, ניתן ב-11 בספטמבר 1996
  16. ^ רענן בן צור, "שירות בתי הסוהר מוציא את יגאל עמיר מהבידוד", פורסם בynet ב-04.07.12
  17. ^ יגאל עמיר לבג"ץ: להוציא את מצלמות הטלוויזיה מהתא שלי, באתר גלובס, 24/10/2000
  18. ^ יהונתן ליס‏, יגאל עמיר הועבר לתא שבו לא מותקנות מצלמות, באתר וואלה! NEWS‏, 08 בדצמבר 2006(הקישור אינו פעיל, 1.10.2019)
  19. ^ נטע אלכסנדר, קשור אותי אהוב אותי, באתר הארץ, 31 באוקטובר 2006
  20. ^ עע"א 4714/04 יגאל עמיר נ' שירות בתי הסוהר
  21. ^ מירי חסון ואילן מרסיאנו, ביה"ד הרבני: נישואי יגאל עמיר תקפים, באתר ynet
  22. ^ גם יגאל עמיר הוא אדם, באתר הארץ, 9 במרץ 2005
  23. ^ מירי חסון, האגודה לזכויות האזרח - תנו ליגאל עמיר להתחתן, באתר ynet
  24. ^ ב. מיכאל, "לא ככל הרוצחים", ידיעות אחרונות, 11 במרץ 2005
  25. ^ עדיה אמרי אור, ליגאל עמיר נולד בן, באתר וואלה!
  26. ^ בג"ץ 9304/07 חוג הארבעה בנובמבר – מפלגת העבודה הישראלית ואחרים נ' מדינת ישראל ואחרים, ניתן ב-2 בנובמבר 2007
  27. ^ איציק וולף, ספר חדש ללריסה טרימבובלר: כך התאהבתי ביגאל עמיר, חדשות מחלקה ראשונה, 10 בנובמבר 2010
  28. ^ רענן בן-צור, יגאל עמיר התראיין ויועבר עוד הלילה לדרום, ynet
  29. ^ רענן בן-צור, מחיר הראיון: יגאל עמיר הועבר לכלא המחבלים, ynet
  30. ^ רענן בן-צור, בגלל הסנקציות: יגאל עמיר שובת רעב, ynet
  31. ^ אפרת וייס, דיכטר: יגאל עמיר משול למומיה בכלא, באתר ynet
  32. ^ נורא דליבא, מצע ויעדים, freeigal.com
  33. ^ גיא לרר, "אין עילה לפסול אותם": המפלגה שנוסדה כדי לשחרר את יגאל עמיר, רשת 13, ‏1 באוגוסט 2019
  34. ^ ערוץ 7, מפלגה חדשה למען שחרורו של יגאל עמיר, באתר ערוץ 7, 31 ביולי 2019
  35. ^ רן בוקר, הסרט על יגאל עמיר לא יוקרן בפסטיבל ירושלים, באתר ynet, 16 ביוני 2015.
  36. ^ לירון סיני, "שמתי את עצמי בצד והתמסרתי ליגאל עמיר", באתר ynet, 10 בנובמבר 2015
  37. ^ אבנר שביט‏, סרט עלילתי על יגאל עמיר יתחרה בפרסי אופיר, באתר וואלה! NEWS‏, 20 באפריל 2019