חרטומים

חרטומים הם דמויות מקראיות אשר היו לצד מלכים קדומים. החרטומים היו חכמים ואולי גם מכשפים, ונחשבו לעיתים גם לבעלי כוחות על-טבעיים. הם פעלו במצרים העתיקה בימי הפרעונים ומופיעים בספר בראשית ובספר שמות כדמויות אשר פרעה מתייעץ איתם. בנוסף הם מפגינים יכולת מסוימת לחולל אותות בדומה למשה ולאהרן. חרטומים מופיעים גם בספר דניאל, כדמויות אשר נבוכדנצאר פונה אליהם על מנת שיפתרו את חלומותיו.

חרטומי פרעה

בספר בראשית

המקום הראשון בו מוזכרים חרטומי פרעה הוא בפרשת מקץ, לאחר שפרעה חולם שני חלומות, על הפרות ועל השיבולים העולות מהיאור. פרעה מתעורר נסער וקורא לכל חרטומי מצרים וחכמיה ומספר להם את החלומות, אך הם לא מצליחים לפתור החלומות. מהאזכור של החרטומים בהקשר זה עולה כי פרעה מצפה שלחרטומים תהיה יכולת לפתור את פשר החלום ואולי אף לחזות את העתיד לקרות בעקבות החלום.

בתרגומים ובפרשני המקרא על הפסוק בבראשית, ישנם הסברים שונים למונח חרטומים. אונקלוס מתרגם "חרשי", שפירושו בארמית מכשפים, ולעומת זאת בתרגום רס"ג הוא מתרגם מלומדים. רש"י מבאר שמדובר על שואלים במתים (מלשון טימי=עצמות בארמית). בדעת מקרא מבואר כי "חרטמים היא מלה שאולה מן המצרית, וענינה מכשף מלמד הממחה גם בפשר חומות." פירוש נוסף המובא בדעת מקרא הוא "מן הלשון חרט אנוש, כלומר יודעים לכתוב את הכתב הציורי המצרי, וקוראים את כתבי הקדש של דתם בשעת הפלחן".

בספר שמות

איור: לאחר שהמטות הפכו לנחשים, מטה אהרן בולע את מטות החרטומים

החרטומים מופיעים בספר שמות, מספר פעמים בפרשת וארא. לאחר שמשה ואהרן מופיעים בפני פרעה ועושים בפניו את המופת של הפיכת מטה אהרן לתנין, חרטומי מצרים מצליחים גם הם לעשות כן 'בלהטיהם'. הדבר גורם לפרעה לחזק את לבו ולא לשמוע אל דברי משה ואהרן. בהמשך הסיפור, החרטומים מופיעים בארבע מתוך עשר מכות מצרים:

כאשר משה ואהרון מכים את היאור ומחוללים את מכת דם, מסופר שגם החרטומים הצליחו לעשות כך בלטיהם, ושוב הדבר מוביל לחיזוק לב פרעה אשר לא שומע אל משה ואהרון.

גם במכה הבאה, מכת צפרדע, אחרי שמשה ואהרון מחוללים את המכה ומעלים מן היאור את הצפרדעים, החרטומים מצליחים לעשות כן בלטיהם, והם מעלים את הצפרדעים על ארץ מצרים.

לעומת זאת, במכת כינים, החרטומים נכשלים בניסיון להפוך את עפר הארץ לכינים, והם מודיעים לפרעה כי המכה הזאת היא "אצבע אלהים". פרעה ממשיך לחזק את לבו ולא לשמוע למשה ולאהרון, אך הפעם זאת בניגוד לדעתם של החרטומים.

המכה האחרונה בה מופיעים החרטומים היא מכת שחין. במכה זו, החרטומים נפגעים בעצמם מהמכה, מה שגורם להם שהם לא יכולים לעמוד לפני משה:" וְלֹֽא־יָכְל֣וּ הַֽחַרְטֻמִּ֗ים לַֽעֲמֹ֛ד לִפְנֵ֥י מֹשֶׁ֖ה מִפְּנֵ֣י הַשְּׁחִ֑ין כִּֽי־הָיָ֣ה הַשְּׁחִ֔ין בַּֽחַרְטֻמִּ֖ם וּבְכָל־מִצְרָֽיִם". מהכתוב ניתן להבין שהשחין פגע קודם כל בחרטומים ולאחר מכן בשאר מצרים.

עמוס חכם מבאר כי החרטומים "הם כהני מצרים, שהיו קוראים את ספריהם, הנחשבים להם קדושים והיו מתפארים בידיעת קסמים נסתרים ובצפית עתידות."

החרטומים בספר דניאל

תוך כדי הסיפור על דניאל, חנניה מישאל ועזריה בתחילת הספר, מתוארת חכמתם הגדולה של ארבעת הילדים היהודים שגדלו בחצר המלך נבוכדנצאר, ונאמר שהיא הייתה "עֶ֣שֶׂר יָד֗וֹת עַ֤ל כָּל־הַֽחַרְטֻמִּים֙ הָֽאַשָּׁפִ֔ים אֲשֶׁ֖ר בְּכָל־מַלְכוּתֽוֹ" כלומר פי עשרה מחכמתם של החרטומים של המלך.

בפרק ב' בדניאל, מסופר על חלום שחלם נבוכדנצאר, בעקבותיו הוא קרא לחרטומים ולאנשים נוספים לפתור את חלומו. הם עונים בשלילה לבקשתו ואומרים לו שאף מלך לא ביקש זאת מחרטומים ומאנשי החצר האחרים. בעקבות הסירוב נבוכדנצאר מצווה להרוג את כל חכמי בבל (ובהם את ארבעת היהודים). דניאל מבקש מהמלך שהות לפתור את החלום והמלך מסכים. בלילה נגלה לדניאל חזון מאת ה' ובו פתרון החלום. דניאל מגיע אל המלך, אומר לו שאת החלום הזה לא יכולים לפתור מכשפים וחרטומים, ומגלה לו את הפתרון שהוא קיבל בהתגלות הלילית. נבוכדנצאר מקבל את הפתרון, ובעקבות כך דניאל עולה לגדולה.

ישנה הקבלה בין הסיפורים בספר בראשית ובספר דניאל, הן בתפקיד המבוקש מהחרטומים - לפתור את חלום המלך, והן בכך שבעקבות הכישלון שלהם, נער מבני ישראל פותר את החלום וכתוצאה מכך עולה לגדולה.

האם היו לחרטומים כוחות על טבעיים

השאלה עולה בעיקר בעקבות הסיפורים בספר שמות, מהם עולה כי החרטומים הצליחו לחקות כמה מהמופתים שעשו משה ואהרון - הפיכת המטה לתנין, הפיכת מי היאור לדם, והעלאת הצפרדעים מהיאור (אם כי הם גם נכשלו בהוצאת הכינים ובהתמודדות עם השחין). האם אכן המקרא סבור כי יש לחרטומים כוחות על טבעיים? כיצד מתיישב הדבר עם שלילת האמונה בכשפים, במגידי עתידות, ובשאר בעלי כוחות על-טבעיים למעט האל - שכה רווחת בתנ"ך? עמוס חכם מביא שלש גישות בין הפרשנים המסורתיים:

• יש המפרשים כי אכן היו להם כוחות על טבעיים מסוימים (והתורה אכן אוסרת לפנות ולעשות שימוש בכוחות אלו).
• יש המפרשים כי הם היו בקיאים בחכמת הטבע וידעו לנצל תופעות טבעיות על מנת ליצור אשליה של כישוף וקסמים.
• יש המפרשים שהם היו מאחזי עיניים שבסך הכל הצליחו לרמות ולהטעות את האנשים לחשוב שהם מחוללים מעשים על טבעיים.

ראו גם

• כתב חרטומים
• יניס וימבריס