חרסי תל קסילה
חרסי תל קסילה הם שני שברי חרס קטנים עליהם כתובות (אוסטרקונים), שנמצאו על פני השטח של תל קסילה – תל ארכאולוגי השוכן כיום בשטח מוזיאון ארץ ישראל.[1]
החרסים שנמצאו בשטח מחזקים את הסברה כי במקום פעל נמל פנימי על נחל הירקון, דרכו התבצע יבוא של זהב וייצוא של שמן זית.[2][דרוש מקור][מפני ש...]
חרס חיהו עריכה
כתובת מסוף המאה ה־8 לפנה"ס.[1] החרס התגלה באוקטובר 1945 על ידי יעקב קפלן. הכתובת חרוטה על שבר של כלי בעל תחתית עגולה, מצופה שכבה אדמדמה, בכתב עברי מחובר שהיה נהוג בישראל וביהודה במאה השמינית לפנה"ס. למרות שכל אות חרוטה בנפרד ניכרת מגמה ברורה לחיבור האותיות.
הכתובת המקורית היא:[1]
למלכ אל[ף]
שמנ ומאה
חיהו
הכתובת מפורשת כתעודת משלוח עבור כמות מסוימת של שמן שנשלחה למלך כלשהו על ידי אדם בשם חיהו.[3] פירוש המלה "למלכ" היא "שייך למלך" או "(נשלח) אל המלך"; לא מוזכרת יחידת המידה של השמן.[1] "חיהו" הוא שם מקוצר מ"אחיהו", כמו "חירם" מ"אחירם" ו"חיאל" מ"אחיאל", והסיומת ־יהו מחזקת את הקשר בין הכתובת ליהודה (הסיומת התאופורית הנהוגה בישראל היתה ־יו).[1]
חרס בית חורון עריכה
החרס התגלה במאי 1946 על ידי הארכיולוג ד"ר רוברט הוף. זהו שבר של כלי חרס גדול בצבע אפור בהיר עליו כתובת חרוטה באותו כתב עברי מחובר כמו על חרס חיהו.
הכתובת מתוארכת לסוף המאה ה־8 או המאה ה־7 לפנה"ס, ותוכנה הוא:[4]
זהב . אפר . לבית . חרנ . [...]
ש Ξ
הביטוי "זהב אופיר" מוזכר במקרא במלכים א' ט' כ"ח, י' י"א, דברי הימים א' כ"ט ד', דברי הימים ב' ח' י"ח, ט' י', כזהב שמוצאו מארץ אופיר שהובא באניות שלמה וחירם לעציון גבר, וממנו נובע הכינוי לזהב משובח (דברי הימים א' כ"ט ד').[4]
בשורה השנייה, ה"ש" מסמלת קיצור של "שקל" – יחידת משקל נהוגה בימי קדם לתשלום בכסף ובזהב, והסימן המופיע אחריה – שלושה קווים אופקיים (במקום בו הועתקה לעיל קסי – Ξ), מסמל את הספרה 30 בשיטת המספרים הפיניקית.[4][3] פירוש הכתובת הוא "זהב הבא מאופיר, לבית חורון", כאשר בית חורון יכול להיות שם יישוב או כינוי למקדש חורון, שייתכן שהיה בתל קסילה עצמו.[4] בנימין מזר סבר שהמשלוח היה מיועד למקדש האל הכנעני חורון שנמצא בעיר בית חורון.
ד"ר רוברט הוף לא מסר את החרס לרשות העתיקות כפי שחוק העתיקות מחייב, ואף ניסה למכור אותו. כחלק מהסכם שהתגבש בין הצדדים בשנת 1957,[5] החרס נמסר למדינת ישראל ומוצג במוזיאון ישראל. חרס חיהו היה ונשאר בידיים פרטיות.
ראו גם עריכה
הערות שוליים עריכה
- ^ 1 2 3 4 5 שמואל אחיטוב, הכתב והמכתב, מוסד ביאליק, 2012, עמ' 155
- ^ חיה ריטר-קפלן, גילוי נמל ישראלי קדום ליד שפך הירקון, על המשמר, 30 בנובמבר 1948
- ^ 1 2 B. Maisler, Two Hebrew Ostraca from Tell Qasîle, Journal of Near Eastern Studies 10, 1951, עמ' 265–267
- ^ 1 2 3 4 שמואל אחיטוב, הכתב והמכתב, מוסד ביאליק, 2012, עמ' 156
- ^ Raz Kletter, Just Past?: The Making of Israeli Archaeology, Routledge, 2014-12-05, ISBN 978-1-317-49136-1. (באנגלית)