טוביה בר-אילן
טוביה בר-אילן (כ' בטבת ה'תרע"ג, דצמבר 1912 – כ' בסיון ה'תשל"ט יוני 1979) היה דוקטור לכימיה, מעובדי מכון ויצמן למדע, ממקימי תעשיית הפלסטיק בישראל, יו"ר ועדת התרבות ברחובות, יו"ר מועדון העובדים המדעים של התחנה לחקר החקלאות ומכון ע"ש דניאל זיו ברחובות, חבר ההגנה ויו"ר מד"א ברחובות. מזכיר הסתדרות הכימאים רחובות. עם קום המדינה שרת כמפקד בסיס חיל המדע במחנה שנלר בירושלים[1] בדרגת רב-סרן, תחת פיקודו של אפרים קציר. יו"ר בפועל של האיגוד לחקר הפלסטיקה בישראל. מנכ"ל אוניברסיטת בר-אילן, ומפרסם מאמרים בכתבי עת מדעיים בתחום הכימיה האורגנית, הביוכימיה, והפלסטיקה. חבר הדירקטוריון של הנדסת התפלה בישראל (תהליך זרחין) בע"מ.
 | |
| לידה |
28 בדצמבר 1912 ברלין, הקיסרות הגרמנית  |
|---|---|
| פטירה |
15 ביוני 1979 (בגיל 66) חולון, ישראל |
| שם לידה |
טוביה ברלין |
| מקום לימודים |
|
| מוסדות |
מכון ויצמן למדע |
| צאצאים |
נפתלי צבי יהודה בר-אילן, מאיר בר-אילן |
  | |
בר-אילן היה בנו של הרב מאיר בר-אילן (שעל שמו קרויה האוניברסיטה), מראשי ומנהיגי תנועת המזרחי ומייסדו של עיתון "הצופה", ונכדו של הרב נפתלי צבי יהודה ברלין, ראש ישיבת וולוז'ין.
ביוגרפיה עריכה
בר-אילן נולד בברלין בסוף 1912. הוא עלה לארץ ישראל בשנת 1923 ולמד בבית המדרש למורים מזרחי. הוא קיבל תואר ראשון בכימיה מהמכון הפוליטכני בברוקלין[2] ודוקטורט מהאוניברסיטה העברית בירושלים בשנת 1940[3], על עבודה בנושא "חקירות במערכות ארומאטיות פוליצקליות"[4] בהנחית פרופ' ארנסט ברגמן. לאחר קבלת התואר עבד במכון זיו ברחובות[2].
בתחילת 1943 התגייס לצבא הבריטי[5], שירת בו כקצין[6] והגיע לדרגת מיג'ור. הוא היה פעיל בתנועת המזרחי ונסע מטעמה לוועידות התנועה בארצות הברית[7]. במסגרת זאת יצר קשרים עם אנשי עסקים בארצות הברית לפיתוח תעשיית הפלסטיקה בארץ ישראל[8] הקים את מפעל הפלסטיק הראשון בארץ "שרפון" ברחובות והיה המנהל הכללי שלו, ובשנת 1953 מונה למנהל של מפעל חדש בתחום הפלסטיקה שהוקם בישראל על ידי משקיעים מארצות הברית[9]. לאחר מכן הקים מפעל שלישי לפלסטיקה.
בתחילת 1958 נתמנה למנהל אוניברסיטת בר-אילן[2]. ביולי 1963 התפטר מתפקיד המנהל בפועל של האוניברסיטה ונותר חבר בוועד המנהל[10]. לאחר מכן הקים את השלוחות של האוניברסיטה וניהל אותן ובכללן השלוחות בעמק הירדן, בצפת, בתל חי ובאשקלון[11].
במשך שתי קדנציות היה חבר במועצת עירית חולון מטעם המפד"ל.
נפטר ביוני 1979 ונקבר בחולון[12].
משפחתו עריכה
בר-אילן היה נשוי לתמימה (פלורנס עד עלייתה ארצה מארה"ב) לבית ריבקוב[13]. ילדיהם הם:
- הרב נפתלי צבי יהודה בר-אילן, רב ברחובות (בגימלאות).
- נעמה ביילה לזר.
- ד"ר מיכה בר-אילן מהנדס אזרחי[14]
- פרופ' מאיר בר-אילן, שעמד בראש המחלקה לתלמוד באוניברסיטת בר-אילן וכן מלמד במחלקה להיסטוריה של עם ישראל.
קישורים חיצוניים עריכה
- דוד תדהר (עורך), "טוביה בר-אילן", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך י (1959), עמ' 3556
הערות שוליים עריכה
- ^ א. בכרך, בכוח הידע פרקים בתולדות חיל המדע (חמ"ד), תשס"ט, עמ' 42
- ^ 1 2 3 ד"ר טוביה בר־אילן נתמנה כמנהל האוניברסיטה ע"ש אביו, חרות, 10 בפברואר 1958
- ^ פקולטות לפדגוגיה וחקלאות באוניברסיטה, הַבֹּקֶר, 1 במאי 1940
- ^ עבודת מחקר של מלומדים צעירים, הצופה, 2 בינואר 1940
- ^ ד"ר ט. ברלין התגייס, הצופה, 25 בינואר 1943
- ^ הרבנית בילה ברלין ז"ל, הצופה, 18 באוקטובר 1944
- ^ כינוס המזרחי באמריקה, משמר, 4 בנובמבר 1946
- ^ השתתפות יהודי אמריקה בתעשית הפלסטית האדצישראלית, הצופה, 14 במאי 1947
- ^ נחנך ביח"ר חדיש לפלסטיקה, דבר, 30 בדצמבר 1953
- ^ הרב לוקשטיין: הוקמה ועדה למינוי נשיא קבע לאוניברסיטה בר־אילן, הצופה, 22 ביולי 1963
- ^ נשיא אוניברסיטה בר אילן, הצופה, 5 בינואר 1967
אותר שטח לשלוחת בר אילן, מעריב, 4 בדצמבר 1967 - ^ ד"ר ט. בר אילן נפטר והובא לקבורות בחולון, מעריב, 17 ביוני 1979
- ^ אישים ומוסדות, הצופה, 5 ביוני 1945
- ^ השמחה בביתו של הרב מאיר ברלין, הצופה, 2 בפברואר 1949