פתיחת התפריט הראשי

טומאת נבלת עוף טהור

לנבלה של עוף טהור סטטוס מיוחד בדיני טומאה וטהרה בהלכה היהודית.

טומאת נבלת עוף טהור
(מקורות עיקריים)
מקרא ספר ויקרא, פרק י"ז, פסוק ט"ו
משנה משנה, מסכת טהרות, פרק א', משנה א'
תלמוד בבלי מסכת חולין, דף קכ"א, עמוד א'
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
תרנגולות בלול. התרנגולת היא עוף טהור אך אם היא לא נשחטת כהלכה - נבלתה מטמאת.

נבלת עוף טהור היא נבלה של עוף מאחד המינים הכשרים לאכילה (תרנגול למשל) שלא נשחט כהלכה. נבלה כזו מטמאת את מי שאוכל אותה (או כזית ממנה) "טומאת ערב" (למשך יום אחד בלבד, כאמור), אבל לא את מי שרק נוגע בה או מזיז אותה[1] דין זה אינו קיים בשאר הדברים המטמאים, אם כי, בדרך כלל אדם שאוכל דבר גם נוגע בו, בידיו או בשפתיו ולשונו, וכך הוא נטמא במגע.[2].

נבלת עוף (תור או בן יונה) שנפסלה מלהיות ראויה להקרבה אף שאסור לאכולה אינה מטמאת בבית הבליעה, כאשר הדבר שפסל אותה הוא מהדברים שפוסלים בקודשים כגון עולה שנשחטה לשם חטאת, אך כאשר לדוגמה התגלה שהיא טרפה, היא כן מטמאת בבית הבליעה[3].

נבלת עוף טהור אינה צריכה שיפלו עליה מים כדי להכשירה לקבל טומאה, מכיוון דין ההכשר נלמד מפסוק בתורה בו כתוב:

וְכִי יֻתַּן מַיִם עַל זֶרַע וְנָפַל מִנִּבְלָתָם עָלָיו טָמֵא הוּא לָכֶם

. הפסוק מדבר על זרע, במסכת חולין[4] מסבירה הגמרא כי אוכלים שהם דומים זרעים צריכים הכשר. ייחודיותם של הזרעים בהלכות טומאה, הוא שהם לעולם לא מטמאים טומאה חמורה - שמטמאת אדם וכלים, ולכן רק כל דבר שלא מטמא טומאה חמורה - כדוגמת זרעים - צריך הכשר לטומאה. הגמרא במסכת חולין קובעת שהגדר הוא - כל דבר שאין סופו לטמא טומאה חמורה; כך למשל פוסק רבי יוסי שנבלת עוף טהור אינה צריכה הכשר, מכיוון שסופה לטמא טומאה חמורה - אם יאכלו אותה[5].

הערות שולייםעריכה

  1. ^ ויקרא יז, טו וברש"י
  2. ^ תאורטית, אם יכניסו לעומק פי האדם חתיכה של שרץ, ורק גרונו יגע בה ולא חלקים גלויים יותר בגופו - לא נטמא במגע. קיים דיון בתלמוד (מסכת נידה דף מב עמוד ב) האם בחתיכה של נבלת בהמה ההכנסה לגרון מטמאת במשא.
  3. ^ משנה תורה לרמב"ם, ספר עבודה, הלכות פסולי המוקדשין, פרק ז'
  4. ^ תלמוד בבלי, מסכת חולין, דף קכ"א, עמוד א'.
  5. ^ משנה תורה לרמב"ם, ספר טהרה, הלכות טומאת אוכלים, פרק ג'

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.