עופות טמאים

עופות טמאים הם עופות אסורים באכילה על פי היהדות.

איסור אכילת עוף טמא
(מקורות עיקריים)
מקרא ספר ויקרא, פרק י"א, פסוקים י"גי"ט
משנה תורה ספר קדושה, הלכות מאכלות אסורות, פרק ב', הלכה ד'
שולחן ערוך יורה דעה, סימן פ"ב
ספרי מניין המצוות ספר המצוות, לאו קע"ד
ספר החינוך, מצווה קנ"ז
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

פירוט העופות הטמאים בתורה עריכה

רשימת העופות האסורים מופיעה בתורה, בפרק שבו מוזכרים כל בעלי החיים האסורים באכילה:

וְאֶת אֵלֶּה תְּשַׁקְּצוּ מִן הָעוֹף, לֹא יֵאָכְלוּ, שֶׁקֶץ הֵם:

  • אֶת הַנֶּשֶׁר
  • וְאֶת הַפֶּרֶס
  • וְאֵת הָעָזְנִיָּה
  • וְאֶת הַדָּאָה
  • וְאֶת הָאַיָּה לְמִינָהּ
  • אֵת כָּל עֹרֵב לְמִינוֹ
  • וְאֵת בַּת הַיַּעֲנָה
  • וְאֶת הַתַּחְמָס
  • וְאֶת הַשָּׁחַף
  • וְאֶת הַנֵּץ לְמִינֵהוּ
  • וְאֶת הַכּוֹס
  • וְאֶת הַשָּׁלָךְ
  • וְאֶת הַיַּנְשׁוּף
  • וְאֶת הַתִּנְשֶׁמֶת
  • וְאֶת הַקָּאָת
  • וְאֶת הָרָחָם
  • וְאֵת הַחֲסִידָה
  • הָאֲנָפָה לְמִינָהּ
  • וְאֶת הַדּוּכִיפַת
  • וְאֶת הָעֲטַלֵּף

התלמוד הבבלי[1] מוסיף עוד כמה שמות עופות כפי שהיו מוכרים בזמנם, ובהם הזרזיר שאינו כתוב במפורש, אך הוא מסתובב בחברת עורבים, ולכן הוא בכלל "כָּל עֹרֵב לְמִינוֹ", כפי שאומר הפתגם - "לא לחינם הלך זרזיר אצל עורב" כלומר שהוא קרוב אליו ואסור כמוהו באכילה.

סימני כשרות ומסורת בעופות עריכה

בניגוד לבהמות ולדגים, להם קבע המקרא כללים ברורים לזיהוי טומאה או טהרה, כללים כאלו לגבי העופות קיימים רק במשנה:

סִימָנֵי בְּהֵמָה וְחַיָּה נֶאֶמְרוּ מִן הַתּוֹרָה, וְסִימָנֵי הָעוֹף לֹא נֶאֶמְרוּ.
אֲבָל אָמְרוּ חֲכָמִים: "כָּל עוֹף הַדּוֹרֵס, טָמֵא; כֹּל שֶׁיֵּשׁ לוֹ אֶצְבַּע יְתֵרָה, וְזֶפֶק, וְקֻרְקְבָנוֹ נִקְלָף, טָהוֹר."
רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בְּרַבִּי צָדוֹק אוֹמֵר: "כָּל עוֹף הַחוֹלֵק אֶת רַגְלָיו, טָמֵא."

הספרי[2] לומד כל זאת מן הנשר - שהנשר דורס, אין לו אצבע יתירה, אין לו זפק, וקרקבנו אינו נקלף. וכל הדומים לו - טמאים. חלק מהראשונים, ובראשם הרמב"ם, הסתפקו בסימנים אלו כדי להתיר עופות באכילה. לעומת זאת, ראשונים אחרים קבעו שעוף שאין עליו מסורת שהוא נאכל - אסור באכילה, ושיטה זו נפסקה להלכה בשולחן ערוך.

סוגי העופות שיש לגביהם מסורת ללא עוררין הם[3] התרנגול (Gallus)[4], היונה (Columba)[5], התור (Streptopelia), האווז (Anser; יש האומרים שמדובר באווז הבית דווקא[6], ויש שהתירו גם את אווז הבר[7])[8] והברווז (Anas). יש מינים שישנה מחלוקת לגביהם:

ביהדות הקראית עריכה

לדעת ענן בן דוד והקראים אין ממש בכללים המוזכרים למעלה, ובעיקרון כל העופות טהורים חוץ מהעופות מהרשימה שבספר ויקרא; אלא שזיהוי רוב העופות הללו אינו ידוע, ולכן מותר לאכול רק תרנגולים, ברבורים, אווזים, יונים, תורים, קוראים ושלווים - שכן רק על עופות אלו יש לקראים מסורת (בלשונם 'סבל הירושה') שהם טהורים[28].

טעם המצווה עריכה

לפי הרמב"ם במורה הנבוכים חלק מהמאכלים הטמאים נבחרו להרחקת עבודה זרה משום שהיו בעלי מעמד מיוחד אצל העמים הסובבים. שמעון בודנהיימר מציין סיבה זו להכללת הדוכיפת, היען והחסידה ברשימה זו משום שנחשבו לעופות נערצים במצריים העתיקה.[29]

זיהויים מקובלים לעופות האסורים בתורה (גלריה) עריכה

ראו גם עריכה

לקריאה נוספת עריכה

קישורים חיצוניים עריכה

הרב אליעזר מלמד‏, כשרות עופות, באתר פניני הלכה

הערות שוליים עריכה

  1. ^ תלמוד בבלי, מסכת חולין, דף ס"ה, עמוד א'
  2. ^ ספרי דברים, פיסקא ק"ג
  3. ^ הרב משה ביגל, "אכול בשמחה" עמ' 73
  4. ^ לדעת רש"י ורבי יצחק אברבנאל, אלו הם "ברבורים אבוסים" שהוזכרו במקרא ספר מלכים א', פרק ה', פסוק ג' כעופות שנאכלו על ידי שלמה המלך
  5. ^ "הכשרות כהלכה", עמ' יח-יט
  6. ^ הרב יהונתן אייבשיץ, כרתי ופלתי, יורה דעה פב, ט
  7. ^ בית דוד טו, א, ביסודי הבית
  8. ^ לדעת החוקרים, אלו הברבורים שהוזכרו אצל שלמה (ש. בודנהיימר, ברבורים אבוסים', לשוננו, ט"ו (תשט"ז), עמ' 145–146 ועוד)
  9. ^ ספר במדבר, פרק י"א, פסוק ל"א
  10. ^ "מזון כשר מן החי" עמ' 49-59; "הכשרות כהלכה" עמ' יח; "אכול בשמחה" עמ' 72
  11. ^ ראו למשל בדברי ר' אריה לייבוש בולחובר, ערוגות הבושם, קונטרס התשובות ליו"ד סימן פ"ב, סימן טז עמ' קעב, ועוד
  12. ^ מסורת העוף, תל אביב תשס"ד. עמ' 118-146
  13. ^ ראו הרב צבי הירש שפירא, דרכי תשובה, סימן פ"ב, סעיף קטן ל"ד, באתר היברובוקס שהביא את דעות האוסרים
  14. ^ אומרים בעולם הישיבות שהרב אהרן קוטלר החמיר על עצמו שלא לאכול תרנגול הודו. כמו כן, הרב צבי שכטר אומר לתלמידיו שעדיף שלא לאכלו.
  15. ^ מלמד להועיל חלק ב טו-טז
  16. ^ מכתבו של הרב יוסף קאפח בעניין זה מופיע במאמרו של ד"ר זיבוטפסקי בתוך ספר הזיכרון לרב יוסף קאפח.
  17. ^ שפתי דעת יורה דעה פב ח בשם כנסת הגדולה
  18. ^ הרב חיים יוסף דוד אזולאי, מחזיק ברכה יורה דעה פב
  19. ^ הרב יעקב חיים סופר, כף החיים, יורה דעה פב
  20. ^ זהר עמר, מסורת העוף, עמ' 241-239
  21. ^ מסורת העוף עמ' 241-239
  22. ^ שו"ת מלחמות אלהים עמ' 164-165
  23. ^ דברי אהרן (ירושלים תשמ"א) סי' כה-לא. הוא נועץ לשם כך ברב נפתלי הרמן אדלר מלונדון, שהתיר כנגד פסקו של אביו לרב אילווי
  24. ^ זיכרון יוסף, הקדמה עמ' 3-4, וכן סימן א ובעוד מקומות.
  25. ^ שו"ת משיב דבר חלק ב סימן כב
  26. ^ הר צבי יורה דעה עח
  27. ^ הרב משה לוינגר, כשרות מזון מן החי עמ' 71
  28. ^ כשרות | היהדות הקראית העולמית, באתר www.karaite.org.il
  29. ^ שמעון בודנהיימר, 1949. החי בארצות המקרא - כרך א. עמוד 88