טור מלכא

טור מלכא (מארמית: הר המלך) היה יישוב יהודי ביהודה שהתקיים בימי חורבן בית שני.

היסטוריה

"הר המלך" נזכר במקורות חז"ל כאזור איכותי במיוחד. כך למשל דרשו חז"ל על הפסוק: "ההר הטוב הזה" - זה הר המלך". בחז"ל מובא שלעשירי העם היו בו נחלות שונות:

• נחוניון כהן גדול, בנו של שמעון הצדיק, שברח להר המלך לאחר שאחיו ביישו.
• "ששים רבוא עיירות היו לו לינאי המלך בהר המלך".
• "עשרת אלפים עיירות היו בהר המלך, ולר' אלעזר בן חרסום אלף מכולם, וכנגדן אלף ספינות בים, וכולהם חרבו".

בדברי חז"ל הללו נזכרים מספרים מופרזים אודות כמות התושבים שחיו בה, אך יש שרואים במספרים אלו כמדויקים ומוכיחים דבריהם מהגמרא. הדעה הרווחת^{[דרושה הבהרה]} היא שאמנם הייתה בה כמות תושבים רבה מאוד אך לא כמו המובא בגמרא. המהר"ל מפראג מסביר שחכמים אמרו את הכמות שהייתה ראויה בטור מלכא שהיה מקום הריבוי, אך זה אינו מחייב שהיה שם באמת כך. על פי המהר"ל מדובר בכלל בדברי חכמים שמדברים על מה שהיה ראוי מצד המהות, בלי להתחשב במציאות שמעוצבת גם ממניעות מצד האנשים, כיוון שהם רצו להסביר את ברכת הריבוי שהייתה בארץ מצדה המהותי.

השם "הר המלך" זוהה עם "הרודיון", מבצרו של הורדוס מלך יהודה והעיר שלמרגלותיו, שאותה הפך לבירתה של טופרכיה (השם "הרודיון" אינו נזכר בספרות התלמודית). יוסף בן מתתיהו אינו מזכיר את השם "הר המלך" (בעוד שהוא מזכיר את הרודיון פעמים רבות). על פי חז"ל, "הר המלך" שימש כאחד המבצרים החשובים ביותר במרד בר כוכבא (132–136 לספה"נ) ואחד ממעוזיו האחרונים. עם זאת, נראה שהשם "הר המלך" התפשט במקורות כמונח גאוגרפי לאזור נרחב יותר.

במדרש ובתלמוד נזכר "הר המלך" בסמיכות לביתר, ונראה כי הדבר מלמד על חשיבות האתר במהלך מרד בר כוכבא. כך למשל נאמר בתלמוד הבבלי: "אקמצא ובר קמצא חרוב ירושלים אתרנגולא ותרנגולתא חרוב טור־מלכא אשקא דריספק חרוב ביתר" ("בשל קמצא ובר קמצא חרבה ירושלים, בשל תרנגול ותרנגולת חרב הר המלך, בשל יצול של עגלה חרבה ביתר"). כך גם במדרש הגדול: "והצר לך בכל שעריך, אילו כרכים גדולים שבארץ ישראל כגון הר־המלך ובית־תר וכיוצא בהן".

ישנה הקבלה בין "הר המלך" במקורות הבבליים (תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף מ"ד, עמוד א') ל"טור שמעון" במקורות הארץ־ישראליים (תלמוד ירושלמי, תענית, ד' ח', ס"ט ע"א; מדרש איכה רבה, ב, ד). השם "טור שמעון" התגלגל כנראה משמו של אחד המבצרים שהקים שמעון החשמונאי, והוא מופיע באגדות החורבן כפי הנראה בהקשר למרד בר כוכבא. על בסיס ההקבלה בין "הר המלך" ל"טור שמעון", ועל פי השם "שמעון", הניחו חוקרים ש"הר שמעון" הוא מבצרו של שמעון בן כוסבא (בר כוכבא).

שמואל קליין וזאב ספראי סברו שיש לזהות את "הר המלך" בצפון הר בית אל, בטופרכיות גופנא ורמתיים. עמוס קלונר הציע את האפשרות ש"הר המלך" הוא האזור שסביב בית גוברין.

חורבן טור מלכא

התלמוד הבבלי, כחלק מאגדות החורבן, מגולל את סיפור חורבנה של של טור מלכא:

אתרנגולא ואתרנגולתא חריב טור מלכא דהוו נהיגי כי הוו מפקי חתנא וכלתא מפקי קמייהו תרנגולא ותרנגולתא כלומר פרו ורבו כתרנגולים יומא חד הוה קא חליף גונדא דרומאי שקלינהו מינייהו נפלו עלייהו מחונהו אתו אמרו ליה לקיסר מרדו בך יהודאי אתא עלייהו הוה בהו ההוא בר דרומא דהוה קפיץ מילא וקטיל בהו שקליה קיסר לתאגיה ואותביה אארעא אמר ריבוניה דעלמא כוליה אי ניחא לך לא תמסריה לההוא גברא לדידיה ולמלכותיה בידיה דחד גברא אכשליה פומיה לבר דרומא ואמר (תהלים ס, יב) הלא אתה אלהים זנחתנו ולא תצא אלהים בצבאותינו דוד נמי אמר הכי דוד אתמוהי קא מתמה על לבית הכסא אתא דרקונא שמטיה לכרכשיה ונח נפשיה אמר הואיל ואיתרחיש לי ניסא הא זימנא אישבקינהו שבקינהו ואזל איזדקור ואכלו ושתו ואדליקו שרגי עד דאיתחזי בליונא דגושפנקא ברחוק מילא אמר מיחדא קא חדו בי יהודאי הדר אתא עלייהו א"ר אסי תלת מאה אלפי שליפי סייפא עיילו לטור מלכא וקטלו בה תלתא יומי ותלתא לילוותא ובהך גיסא הלולי וחנגי ולא הוו ידעי הני בהני

— תלמוד בבלי, מסכת גיטין, דף נ"ז

על פי תיאור המעשה, בטור מלכא היו נוהגין להוליך תרנגול ותרנגולת לפני החתן והכלה בדרך לחופתם, כשכוונתם לרמז בזה שהחתן והלכה יזכו לפרות ולרבות כתרנגולים. באחת הפעמים שנהגו כן עברה באותה הזמן פלוגת חיילים שחטפו את התרנגולים, בני העיר שראו זאת התנפלו עליהם במטרה להשיב אותם. פלוגת החיילים, כאות מחאה, שלחה לקיסר כי יהודי המקום מורדים בו, דבר שאכן גרם לקיסר לצאת להילחם בבני העיר. באותה העת היה גר בעיר אדם בשם 'בר דרומא' שהיה קופץ למרחק מיל ותוך כדי קפיצתו היה הורג בחיילים. כשראה זאת הקיסר הוא הוריד את הכתר שעל ראשו והניחו על הארץ ופנה לאלוהים: אם טוב בעיניך, אל תגרום לי ולחיילי למות בידיו של 'בר דרומא'. באותה הזמן 'בר דרומא' ציטט את הפסוק בתהילים "הלא אתה אלהים זנחתנו ולא תצא אלוהים בצבאותינו", כאשר כוונתו כי אכן אין לו צורך בעזרת אלוהים. כשנכס 'בר דרומא' לבית הכיסא לעשות צרכיו' הגיע נחש והכישו, ומת מאותה הכשה. הקיסר על אף שראה במיתת בר דרומא, אמר הואיל ונעשה לי נס שלא נהרגתי על ידו, אפסיק את המלחמה איתם. מיד כשפנה הקיסר לשוב לביתו, תושבי המקום החלו לשמוח, וערכו מסיבות גדולות עם אוכל ושתייה, והדליקו נרות להאיר להם. הקיסר שראה מרחוק את אותן חגיגות, הבין כי היהודים מזלזים בו במעשה זה, והחליט לחזור ולהילחם בהם. ואכן בחזרתו החריב את כל המקום. בתלמוד מסופר בשם רבי אסי, שחיילי הקיסר כללו שלוש מאות אלף 'שולפי חרבות' שהרגו בטור מלכא במשך שלושה ימים ושלושה לילות. וכאשר הם הרגו בצדו האחד של טור מלכא, לא נודע הדבר לתושבים בצדו השני, אשר המשיכו בחגיגות הניצחון.

בתרבות

עין טור מלכא, שם העט של המשוררת עליזה גרינברג, ניתן לה על ידי בעלה אורי צבי גרינברג על שם היישוב "טור מלכא".

לקריאה נוספת

• יובל שחר, "הר המלך - לפתרונה של חידה", ציון סה, ג (תשס), 2000, עמ' 275–306.
• בועז זיסו, "המצודה ההלניסטית בחורבת טורה שבהרי ירושלים וזיהוי טור שמעון", קתדרה 112 (תשסד), עמ' 5–18.
• רז מוסטיגמן, מהר המשחה ועד אימר - למשמעותו ההיסטורית של קובץ מסורות חורבן בתוך סוגיית "ונלכדה ביתר" בתלמוד הירושלמי, חיבור לשם קבלת התואר "דוקטור לפילוסופיה", אוניברסיטת תל אביב, 2003.

קישורים חיצוניים

• גאוגרפיה של המשנה, בן ציון סגל, על טור מלכא.
• חורבן טור מלכא באתר מקווה.נט
• טור מלכא, ב"אנציקלופדיה יהודית" באתר "דעת"