טיוטה:מרגלות בתנ"ך

הערך מרגלות בתנ"ך עוסק בפרשיות ריגול המתוארות בתנ"ך, בהן נשים היו הגיבורות הראשיות בפרשיה, או שהן נטלו בה חלק.

עולם הריגול נחלק בדרך כלל לשני חלקים: ריגול צבאי וריגול תעשייתי. בתנ"ך לא נמצא ריגול תעשייתי, אך נמצא בו סוגים אחרים של ריגול, כמו: ריגול להשגת מידע אישי, "סוכן השפעה". בחלק מהפרשיות המרגלות ניצלו את יכולות נשיות כגי להצליח במשימתן.

שמשון

לפי המקרא שמשון היה השופט השנים עשר והאחרון המוזכר בספר שופטים והוא שפט את ישראל עשרים שנים.

האישה מתמנתה

שמשון התאהב באישה פלישתית, ששמה אינו ידוע והוא ביקש לשאתה לאישה. בדרכו אליה "וְהִנֵּה כְּפִיר אֲרָיוֹת, שֹׁאֵג לִקְרָאתוֹ... וַיְשַׁסְּעֵהוּ כְּשַׁסַּע הַגְּדִי, וּמְאוּמָה, אֵין בְּיָדוֹ". כעבור מספר ימים הוא חזר למקום ומצא דבורים בגוויית האריה, שייצרו דבש. על בסיס מה שראו עיניו, הוא חד חד חידה ל-30 חברים פלשתים והתערב עמם שאם יפתרו את חידתו בתוך 7 ימים, הוא ייתן להם פרס ואם לא, הם ייתנו לו את אותו הפרס. החידה הייתה: מה פירוש”"מֵהָאֹכֵל יָצָא מַאֲכָל, וּמֵעַז, יָצָא מָתוֹק".”? הפלשתים ניסו ולא הצליחו לפתור את החידה ביום השביעי, החברים הפלישתים "גייסו" את כלתו הטרייה של שמשון, כדי שתחשוף את סוד חידתו. ה"מניע" שיצרו הפלשתים לצורך "הגיוס" היה איומי הפחדה: ”פַּתִּי אֶת-אִישֵׁךְ וְיַגֶּד לָנוּ אֶת הַחִידָה פֶּן נִשְׂרֹף אוֹתָךְ וְאֶת בֵּית אָבִיךְ בָּאֵשׁ”. האישה הסכימה וניסתה לעורר את רחמיו של שמשון ובנוסף לאתגר אותו, כדי שיוכיח את אהבתו אליה: ”וַתֵּבְךְּ אֵשֶׁת שִׁמְשׁוֹן עָלָיו, וַתֹּאמֶר רַק שְׂנֵאתַנִי וְלֹא אֲהַבְתָּנִי! הַחִידָה חַדְתָּ לִבְנֵי עַמִּי, וְלִי לֹא הִגַּדְתָּה?”

שמשון חשף בפניה את סודו והיא גילתה אותו לפלשתים: ”מַה מָּתוֹק מִדְּבַשׁ, וּמֶה עַז מֵאֲרִי”. שמשון הבין שאשתו ריגלה עבורם ולכן הוא מגיב: ”לוּלֵא חֲרַשְׁתֶּם בְּעֶגְלָתִי, לֹא מְצָאתֶם חִידָתִי”.

דלילה

שמשון התאהב באישה בשם דלילה מנחל שורק והדבר נודע לפלשתים והם מיהרו לגייס אותה כמרגלת נגדו. המניע לגיוס האישה היה כספי. ”"וַיַּעֲלוּ אֵלֶיהָ סַרְנֵי פְלִשְׁתִּים, וַיֹּאמְרוּ לָהּ: פַּתִּי אוֹתוֹ וּרְאִי בַּמֶּה כֹּחוֹ גָדוֹל וּבַמֶּה נוּכַל לוֹ, וַאֲסַרְנוּהוּ לְעַנּוֹתוֹ. וַאֲנַחְנוּ, נִתַּן-לָךְ, אִישׁ, אֶלֶף וּמֵאָה כָּסֶף”. דלילה ניסתה 3 פעמים לפתות את שמשון, לחשוף בפניה את סוד כוחו ובתוך כך הפלשתים ממתינים בסמוך כדי לאסור אותו. בכל שלושת הפעמים שמשון שיקר אותה ומסר לה מידע שגוי.

דלילה הפעילה את כישורי המשחק שלה ולחצה על שמשון עד שנכנע ”וַתֹּאמֶר אֵלָיו: אֵיךְ תֹּאמַר אֲהַבְתִּיךְ, וְלִבְּךָ, אֵין אִתִּי? זֶה שָׁלֹשׁ פְּעָמִים, הֵתַלְתָּ בִּי, וְלֹא הִגַּדְתָּ לִּי, בַּמֶּה כֹּחֲךָ גָדוֹל. וַיְהִי כִּי הֵצִיקָה לּוֹ בִדְבָרֶיהָ, כָּל-הַיָּמִים וַתְּאַלְצֵהוּ; וַתִּקְצַר נַפְשׁוֹ, לָמוּת.” שמשון חשף בפניה את סוד כוחו ”וַיֹּאמֶר לָהּ מוֹרָה לֹא עָלָה עַל רֹאשִׁי, כִּי נְזִיר אֱלֹהִים אֲנִי, מִבֶּטֶן אִמִּי. אִם גֻּלַּחְתִּי, וְסָר מִמֶּנִּי כֹחִי, וְחָלִיתִי וְהָיִיתִי כְּכָל הָאָדָם.” את המידע שקיבלה, דלילה מסרה לפלשתים, הם הגיעו עם הכסף המובטח והיא שיתפה עמם פעולה ”וַתְּייַשְּׁנֵהוּ, עַל בִּרְכֶּיהָ, וַתִּקְרָא לָאִישׁ, וַתְּגַלַּח אֶת שֶׁבַע מַחְלְפוֹת רֹאשׁוֹ, וַתָּחֶל, לְעַנּוֹתוֹ, וַיָּסַר כֹּחוֹ, מֵעָלָיו.”, ומשתש כוחו הם אסרו אותו.

בתלמוד הבבלי יש התייחסות למשמעות המילים "הֵצִיקָה לּוֹ בִדְבָרֶיהָ... וַתְּאַלְצֵהוּ" ”'ותאלצהו' מאי [למה הכוונה] ותאלצהו? אמר רבי יצחק דבי רבי אמי: 'בשעת גמר ביאה נשמטה מתחתיו'” כלומר בנוסף למילותיה היא הפעילה עליו גם לחץ פיזי - רגשי.

רחב

רחב היא אישה זונה מיריחו, המתוארת בספר יהושע כמי שמרגלי יהושע התארחו אצלה, לקראת כיבוש ארץ כנען. הימצאותם נחשפה לשלטונות ורחב, ביוזמתה, הסתירה אותם ודאגה למילוטם חזרה ליהושע.

האירוע

”וַיִּשְׁלַח יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן, מִן הַשִּׁטִּים, שְׁנַיִם אֲנָשִׁים מְרַגְּלִים חֶרֶשׁ, לֵאמֹר: 'לְכוּ רְאוּ אֶת-הָאָרֶץ, וְאֶת יְרִיחוֹ'. וַיֵּלְכוּ וַיָּבֹאוּ בֵּיתאִשָּׁה זוֹנָה, וּשְׁמָהּ רָחָב וַיִּשְׁכְּבוּ שָׁמָּה. וַיֵּאָמַר, לְמֶלֶךְ יְרִיחוֹ לֵאמֹר: 'הִנֵּה אֲנָשִׁים בָּאוּ הֵנָּה הַלַּיְלָה, מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל לַחְפֹּר אֶת הָאָרֶץ'. וַיִּשְׁלַח מֶלֶךְ יְרִיחוֹ, אֶל-רָחָב לֵאמֹר: 'הוֹצִיאִי הָאֲנָשִׁים הַבָּאִים אֵלַיִךְ, אֲשֶׁר בָּאוּ לְבֵיתֵךְ, כִּי לַחְפֹּר אֶת-כָּל הָאָרֶץ, בָּאוּ.”

ההתנדבות לסייע למרגלים

ככל הנראה, המרגלים כלל לא ידעו על בוא שליחי המלך ועל פי הכתוב לא ביקשו את עזרתה של רחב, אלא היא מיוזמתה החביאה אותם ”וַתִּקַּח הָאִשָּׁה אֶת שְׁנֵי הָאֲנָשִׁים, וַתִּצְפְּנוֹ” והיא אינה מסתפקת בכך אלא משטה בשליחי המלך ”וַתֹּאמֶר: 'כֵּן, בָּאוּ אֵלַי הָאֲנָשִׁים, וְלֹא יָדַעְתִּי, מֵאַיִן הֵמָּה. וַיְהִי הַשַּׁעַר לִסְגּוֹר, בַּחֹשֶׁךְ, וְהָאֲנָשִׁים יָצָאוּ! לֹא יָדַעְתִּי, אָנָה הָלְכוּ הָאֲנָשִׁים. רִדְפוּ מַהֵר אַחֲרֵיהֶם, כִּי תַשִּׂיגוּם'.” ובכך, לכאורה סר האיום מעל המרגלים.

מילוט המרגלים ומסירת מידע חיוני

לאחר ששליחי המלך הסתלקו היא הוציאה אותם ממחבואה והעבירה אותם למקום שבו לא נמצאים אנשים זרים ”וְהִיא, הֶעֱלָתַם הַגָּגָה, וַתִּטְמְנֵם בְּפִשְׁתֵּי הָעֵץ, הָעֲרֻכוֹת לָהּ עַל-הַגָּג.”

בשלב זה, צבא המלך שהלך שולל יצא לרדוף אחר המרגלים ועם בוא הלילה רחב עלתה לדבר עמם. רחב מנדבת מיוזמתה מידע חיוני, על אודות הלכי הרוח של התושבים וחששם מפני בני ישראל. ”וַתֹּאמֶר אֶל הָאֲנָשִׁים: 'יָדַעְתִּי כִּי-נָתַן ה' לָכֶם אֶת-הָאָרֶץ וְכִי-נָפְלָה אֵימַתְכֶם עָלֵינוּ, וְכִי נָמֹגוּ כָּל יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ מִפְּנֵיכֶם. כִּי שָׁמַעְנוּ, אֵת אֲשֶׁר הוֹבִישׁ ה' אֶת מֵי יַם סוּף מִפְּנֵיכֶם, בְּצֵאתְכֶם, מִמִּצְרָיִם. וַאֲשֶׁר עֲשִׂיתֶם לִשְׁנֵי מַלְכֵי הָאֱמֹרִי, אֲשֶׁר בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן; לְסִיחֹן וּלְעוֹג, אֲשֶׁר הֶחֱרַמְתֶּם, אוֹתָם. וַנִּשְׁמַע וַיִּמַּס לְבָבֵנוּ, וְלֹא קָמָה עוֹד רוּחַ בְּאִישׁ מִפְּנֵיכֶם...”.

התמורה המבוקשת

תמורת הסיוע ושיתוף הפעולה שלה, רחב מבקשת שבמהלך הכיבוש, לא יפגעו בה ובבני משפחתה והמרגלים מסכימים, מיד. ”'וְעַתָּה, הִשָּׁבְעוּ נָא לִי בַּה', כִּי עָשִׂיתִי עִמָּכֶם, חָסֶד, וַעֲשִׂיתֶם גַּם אַתֶּם עִם בֵּית אָבִי, חֶסֶד... וְהַחֲיִתֶם אֶת אָבִי וְאֶת אִמִּי, וְאֶת אַחַי וְאֶת אחותי [אַחְיוֹתַי], וְאֵת כָּל אֲשֶׁר לָהֶם, וְהִצַּלְתֶּם אֶת נַפְשֹׁתֵינוּ, מִמָּוֶת'. וַיֹּאמְרוּ לָהּ הָאֲנָשִׁים: 'נַפְשֵׁנוּ תַחְתֵּיכֶם לָמוּת...'”. בהמשך הם מסכמים עמה על "סימן מוסכם "חוּט הַשָּׁנִי" שיהיה קשור בחלון, כדי שהכוחות יזהו אותה ולא יפגעו בה ובבני משפחתה.

תוכנית המילוט

בטרם הורידה אותם רחב, בחבל מחלון ביתה, שהיה קבוע בחומה, היא קבעה עבורם את ציר המילוט, כדי שלא ייתפסו. ”וַתּוֹרִדֵם בַּחֶבֶל, בְּעַד הַחַלּוֹן, כִּי בֵיתָהּ בְּקִיר הַחוֹמָה... וַתֹּאמֶר לָהֶם: 'הָהָרָה לֵּכוּ, פֶּן יִפְגְּעוּ בָכֶם הָרֹדְפִים. וְנַחְבֵּאתֶם שָׁמָּה שְׁלֹשֶׁת יָמִים, עַד שׁוֹב הָרֹדְפִים, וְאַחַר, תֵּלְכוּ לְדַרְכְּכֶם'.”

המרגלים חזרו על הבטחתם לרחב ויוצאים לדרכם.

דיווח ליהושע

המרגלים פעלו כעצתה של רחב והצליחו לחזור למחנה ישראל. על חשיבות המידע שמסרה רחב, ניתן ללמוד מהדיווח שלהם ליהושע ”... וַיָּבֹאוּ אֶל יְהוֹשֻׁעַ בִּן-נוּן, וַיְסַפְּרוּ לוֹ אֵת כָּל הַמֹּצְאוֹת אוֹתָם. וַיֹּאמְרוּ אֶל יְהוֹשֻׁעַ: 'כִּי נָתַן ה' בְּיָדֵנוּ אֶת כָּל הָאָרֶץ וְגַם נָמֹגוּ כָּל יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ מִפָּנֵינוּ.”, כלומר, על אף שהמרגלים עצמם לא הספיקו בעצמם לאסוף, ולוּ בדל מידע, הם מסרו למצביא יהושע את המידע לקראת המערכה. על חיוניות המידע ניתן ללמוד מהעובדה שבפרקים הבאים בספר יהושע מתואר הכיבוש האזור כולו וקיום ההבטחה לרחב.

אסתר

אסתר היא גיבורת מגילת אסתר ועל פי המסופר במגילה, היא סיכלה את מזימתו של המן להשמיד את היהודים בממלכת פרס. כשהייתה אשתו של המלך אחשורוש. בניגוד למרגלים "רגילים" שתפקידם לאסוף מידע, אסתר שימשה כ"סוכנת השפעה". על אף האמור לעיל, אסתר הייתה גם חלק מפרשיית ריגול "קלאסית" והעבירה מידע שנאסף על ידי דודה - מרדכי.

רקע

המלך אחשורוש מאס באשתו ושתי וביקש להחליפה באחרת. הוטלה משימה לאסוף את כל "כָּל נַעֲרָה בְתוּלָה טוֹבַת מַרְאֶה" לארמון המלך ומהן תיבחר המלכה המחליפה.

בין המובאות לארמון הייתה גם אסתר שככל הנראה הייתה היפה מכולן ולאחר תום תקופת ההכנה, היא הובאה אל אחשוורוש והוא המליך אותה: ”וַתִּלָּקַח אֶסְתֵּר אֶל-הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ... וַיֶּאֱהַב הַמֶּלֶךְ אֶת אֶסְתֵּר מִכָּל-הַנָּשִׁים, וַתִּשָּׂא חֵן וָחֶסֶד לְפָנָיו מִכָּל הַבְּתוּלוֹת, וַיָּשֶׂם כֶּתֶר מַלְכוּת בְּרֹאשָׁהּ, וַיַּמְלִיכֶהָ תַּחַת וַשְׁתִּי.”

פרשיית הריגול של מרדכי

מרדכי דאג מאוד לאסתר ונהג להגיע לשער המלך כדי לשמוע על אודות קורותיה בארמון. בתוך כך הוא נחשף למזימה לרצוח את המלך ומעביר את המידע אל המלך, באמצעות אסתר. המידע נבדק ואומת. שני קושרי הקשר נתלו. ”בַּיָּמִים הָהֵם, וּמָרְדֳּכַי יוֹשֵׁב בְּשַׁעַר הַמֶּלֶךְ, קָצַף בִּגְתָן וָתֶרֶשׁ, שְׁנֵי סָרִיסֵי הַמֶּלֶךְ, מִשֹּׁמְרֵי הַסַּף, וַיְבַקְשׁוּ לִשְׁלֹחַ יָד, בַּמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרֹשׁ. וַיִּוָּדַע הַדָּבָר לְמָרְדֳּכַי, וַיַּגֵּד לְאֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה. וַתֹּאמֶר אֶסְתֵּר לַמֶּלֶךְ, בְּשֵׁם מָרְדֳּכָי. וַיְבֻקַּשׁ הַדָּבָר וַיִּמָּצֵא, וַיִּתָּלוּ שְׁנֵיהֶם עַל-עֵץ...”

אסתר - סוכנת השפעה

המן היה בכיר השרים בארמונו של אחשורוש והוא הצליח לשכנע את המלך (בעזרת הבטחה לכסף רב) להרוג את כל היהודים. מרדכי שהבין את רוע הגזרה ומשמעותה, קרע את בגדיו והסתובב ברחבי העיר לבוש בשק ואפר. לאחר חילופי דברים ביניהם, באמצעות שליחים מרדכי הורה לאסתר (בלשון ציווי) שתלך אל המלך ותשנה את דעתו, תשנה את רוע הגזרה. ”... וּלְהַגִּיד לָהּ, וּלְצַוּוֹת עָלֶיהָ, לָבוֹא אֶל הַמֶּלֶךְ לְהִתְחַנֶּן לוֹ וּלְבַקֵּשׁ מִלְּפָנָיו עַל עַמָּהּ”. אסתר ממאנת מחשש לחייה ”כָּל-עַבְדֵי הַמֶּלֶךְ... יודעִים, אֲשֶׁר כָּל אִישׁ וְאִשָּׁה, אֲשֶׁר יָבוֹא אֶל הַמֶּלֶךְ, אֶל הֶחָצֵר הַפְּנִימִית, אֲשֶׁר לֹא יִקָּרֵא; אַחַת דָּתוֹ לְהָמִית... וַאֲנִי, לֹא נִקְרֵאתִי לָבוֹא אֶל-הַמֶּלֶךְ...” , אך מרדכי לחץ ואיים עליה: ”אַל-תְּדַמִּי בְנַפְשֵׁךְ לְהִמָּלֵט בֵּית הַמֶּלֶךְ מִכָּל הַיְּהוּדִים! כִּי אִם הַחֲרֵשׁ תַּחֲרִישִׁי, בָּעֵת הַזֹּאת, רֶוַח וְהַצָּלָה יַעֲמוֹד לַיְּהוּדִים מִמָּקוֹם אַחֵר, וְאַתְּ וּבֵית אָבִיךְ תֹּאבֵדוּ; וּמִי יוֹדֵעַ אִם לְעֵת כָּזֹאת, הִגַּעַתְּ לַמַּלְכוּת.”. אסתר סיכנה את חייה ובתחבולה שינתה את דעתו של המלך. העם היהודי ניצל וחורשי המזימה נגדו נתלו.