יאנובייץ
יאנובייץ (בפולנית: Janowiec) הוא כפר בפרובינציית לובלין, מזרח פולין. הוא שוכן כ-12 ק"מ דרומית מערבית לפולאווי. ו-49 ק"מ ממערב לבירה האזורית לובלין. הכפר מונה כ-1,000 תושבים כיום.
 | |
| מדינה |
 פולין |
|---|---|
| פרובינציה |
 לובלין |
| מחוז | פולאווי |
| אוכלוסייה | |
| ‑ בכפר | 949 (31 במרץ 2021) |
| קואורדינטות | 51°19′00″N 21°52′00″E / 51.31667°N 21.86667°E |
| אזור זמן | UTC+1 |
  | |
יאנובייץ נוסדה כישוב עירוני על בסיס זכויות מגדבורג בשנת 1537. במאה ה-16 היה הייתה בעלות משפחת האצולה הפולנית ליוארט ושלט בה אנדז'יי פירליי. הוא קיווה להפוך אותה לתחנת מעבר לסחורות מפולין קטן לשלזיה, אך תוכנית זו לא יצאה אל הפועל. במאה ה-17 נבנתה בעיר כנסייה ובתוכה בית חולים. במאה ה-19 ליאנובייץ סבלה משפל כלכלי ובשנת 1870 איבדה את מעמדה כעיר[1].
הקהילה היהודית
עריכההיהודים הגיעו ככל הנראה ליאנובייץ במאה ה-14, הם הוזכרו לראשונה ברשומות היסטוריות משנת 1571 וככל הנראה הגיעו מקז'ימייז' דולני, הכפר הסמוך[1]. במחצית השנייה של המאה ה-16 קיבלו היהודים אוטונומיה דתית שכללה שיפוט, חינוך ופולחן. בשנת 1580 ליהודים ניתנה הזכות לקנות קרקעות ומבנים בעיר, וגם ניתנה להם האפשרות לסחור, לבצע מלאכה וליצור משקאות אלכוהוליים. אך מנגד ליהודים לא הייתה אזרחות בעיר ולא ניתנה להם הזכות להצביע. במחצית הראשונה של המאה ה-17 השתתפו הסוחרים היהודים מיאנובייץ בסחר תבואה, שעווה ובד לגדנסק וייבאו עגבניות, תבלינים, יין וחומץ.
בשנת 1655 אישר לראשונה, יז'י סבסטיאן לובומירסקי (אנ'), השליט החדש של העיר, להעניק זכויות נוספות ליהודי יאנובייץ והסדיר את מצבם המשפטי. הוא התיר ליהודים לסחור במגוון סחורות בחופשיות, כמו גם למכור יין ובירה. היהודים היו מחויבים לשלם מס זהה לנוצרים. לובומירסקי פטר את היהודים מהשתתפות חובה בתיקון כבישים ורחובות והדגיש כי היהודים החיים על אדמתו הם תחת חסותו המיוחדת. במידת הצורך, הוא חייב את הרשויות המקומיות ואת הפקידים המקומיים להעניק כל עזרה ליהודי יאנובייץ ולהגן עליהם[1].
בסוף המאה ה-18 הייתה העיירה יאנובייץ במצב כלכלי טוב יחסית. רוב התושבים הנוצרים עסקו בחקלאות והיהודים עסקו במסחר וניהלו את כל הפונדקים בעיירה. יהודים רבים שהיגרו מאוקראינה התיישבו ביאנובייץ. בשנים 1765–1790 התגוררו בעיר כ-175 יהודים והם החזיקו בבעלותם 53 מבנים, כולל בית הכנסת. מלבד בית כנסת בינוביץ היה בית מדרש, משחטה ובית קברות יהודי.
בית-כנסת ביאנובייץ נבנה במקום כבר במאה ה-16. הוא היה מבנה מפואר מאבן אשר שימש את הקהילה היהודית בעיירה. קירות ארון הקודש היו מעוטרים בציורי קיר מרהיבים של ציפורים, דגים וחיות אשר היו שזורים בקטעי כתבי הקודש ונשמרו היטב עד הריסתם עם הפלישה הנאצית לאחר כיבוש פולין. באוקטובר 1940 הציתו הנאצים את בית הכנסת, שרפו ספרים ומסמכים יקרים[2].
בשנת 1827 התגוררו בעיר יאנובייץ 300 יהודים, המהווים 33 אחוז מכלל תושבי העיר[3]. ב־1862, היהודים זכו בשוויון זכויות חלקי בממלכת פולין. על פי הרישומים במרשמי הקהילות, במחצית הראשונה של המאה ה-19, רוב היהודים ביאנובייץ סחרו בבקר, עור, מלח, עץ, קמח, צמר, דגנים, תבלינים ומזון ואף היו הבעלים של טחנות רוח[4].
בתקופה שבין מלחמת העולם הראשונה לשנייה, הייתה יאנובייץ דוגמה לעיר קטנה שבה התגוררו נוצרים ויהודים זה לצד זה. המרחב העירוני של יאנובייץ' בלטו לעין שני מבני דת: בית כנסת וכנסייה.
השואה
עריכההעיירה הממוקמת על הגדה השמאלית של נהר הוויסלה הייתה חלק ממחוז ראדום, שהפך מיד אחרי הכיבוש הנאצי לשטח בשליטת גנרלגוברנמן. כבר מאוקטובר 1939, כחודש אחרי הפלישה הנאצית, נשלחו יהודי העיירה לעבודות כפייה. בחודש נובמבר יצא צו שחייב כל יהודי לענוד על זרועו סרט שעליו עם מגן דוד. כל העסקים היהודיים סומנו במגן דוד. העיר קלטה פליטים ממערב פולין ובאמצע 1940 כבר ישבו בה 800 יהודים[5]. באוקטובר 1940 הציתו הנאצים את בית הכנסת, שרפו ספרים ומסמכים יקרים והרסו את בית הקברות היהודי.
בשנת 1940, הוקם ביאנובייץ גטו אשר השתרע על שטח העיירה כולה. באביב 1940 נסגר הגשר בפולאווי לתנועה אזרחית והדרך היחידה לחצות את הנהר עברה בין יאנובייץ לקז'ימייז'. עד מהרה התיישבו באזור זה פליטים רבים שרצו לחצות את הגבול בין מחוז ראדום לבין מחוז לובלין.
במחצית השנייה של 1941 החמיר מצב היהודים ביאנובייץ. העיירה הייתה מאוכלסת יתר על המידה, אנשים סבלו מרעב, התפשטו מגפות והיה מחסור קשה במוצרים. במאי 1941 הוקמה במקום ועדה ובהמשך אגודה יהודית שתיאמה פעולות צדקה בעיר. נוסף על כך, ביוזמתם של צעירים מיאנובייץ, הוקם בעיירה מטבח זול, ששימש לבישול ארוחות לאנשים הנזקקים ביותר בכל יום. לקראת סוף יולי הוקם גם בית חולים למחלות זיהומיות. הגטו המשיך לקלוט פליטים יהודים ובאמצע 1942 שהו בו 1,200 יהודים[5].
בסוף אוגוסט 1942 החליטו שלטונות המשטרה של מחוז ראדום לחסל את הגטו. ראשית, היהודים נשלחו לעבודות כפייה במחנות עבודה באזור. ב-29 בספטמבר 1942 נשלחו רובם המכריע של יהודי יאנובייץ, יחד עם תושבי הגטו בזבולן, למחנה ההשמדה טרבלינקה[1].
לקריאה נוספת
עריכה- מ. צאנין, יונובצה בתוך: תל עולם: מסע על פני מאה קהילות נחרבות, תל אביב: המנורה, 1962. עמ' 50–54 (תיאור החורבן ותיאור של המקום מיד לאחר מלחמת העולם השנייה ומבט האוכלוסייה המקומית על חיסול היהודים והשימוש בשללם)
קישורים חיצוניים
עריכה
- "ינובייץ", באתר השטעטל הווירטואלי
- "יאנובייץ", באתר JewishGen (באנגלית)
- סבסטיאן פיונטקובסקי (פול') ומרטין דין (אנ'), יאנובייץ על הוויסלה, אנציקלופדיה של המחנות והגטאות (כרך II, חלק A, עמ' 230–231), מוזיאון ארצות הברית לזכר השואה והוצאת אוניברסיטת אינדיאנה, בלומינגטון ואינדיאנפוליס (באנגלית)
- ינובייץ (Janowiec), באנציקלופדיה של הגטאות, באתר יד ושם
הערות שוליים
עריכה- ^ 1 2 3 4 History | Virtual Shtetl, sztetl.org.pl
- ^ פנקס הקהילות 6, פרק רביעי: בתי כנסת בארוקיים, עמוד 47-48.
- ^ יאנובייץ JANOWIEC | מרכז מורשת יהדות פולין, באתר moreshet.pl (ארכיון)
- ^ JANOWIEC, www.swietokrzyskisztetl.pl (בפולנית)
- ^ 1 2 סבסטיאן פיונטקובסקי (פול') ומרטין דין (אנ'), יאנובייץ על הוויסלה, אנציקלופדיה של המחנות והגטאות (כרך II, חלק A, עמ' 230–231), מוזיאון ארצות הברית לזכר השואה והוצאת אוניברסיטת אינדיאנה, בלומינגטון ואינדיאנפוליס (באנגלית)