יאקוב במה
יאקוב במה או במן (בגרמנית: Jakob Behmen, Jakob Böhme;[1] 24 באפריל 1575 – 17 בנובמבר 1624)[2] היה פילוסוף גרמני, מיסטיקן נוצרי, ותאולוג פרוטסטנטי לותרני. הוא נחשב בעיני בני זמנו להוגה דעות מקורי בקרב המסורת הלותרנית[3] וספרו הראשון, "אורורה" (Aurora), גרם לשערורייה גדולה.
 | |
| לידה |
24 באפריל 1575 Stary Zawidów, רפובליקת פולין  |
|---|---|
| פטירה |
17 בנובמבר 1624 (בגיל 49) גרליץ, ממלכת בוהמיה |
| השקפה דתית |
לותרניזם |
| עיסוק |
פילוסוף, תאולוג, סופר |
| הושפע מ | פאראצלסוס, קספר שוונקפלד, ולנטין וויגל |
| השפיע על | ברדיאייב, הגל, קומניוס, שלינג, שופנהאואר, טיליך |
| מדינה |
גרמניה |
| יצירות ידועות |
אורורה |
|
jacob-boehme | |
  | |
לבמה הייתה השפעה עמוקה על תנועות פילוסופיות מאוחרות יותר לזמנו, כמו תנועת האידיאליזם הגרמני והרומנטיציזם הגרמני.[4] הגל תיאר אותו כ"פילוסוף הגרמני הראשון".
ביוגרפיה
עריכהבמה נולד ב-24 באפריל 1575,[5][6] בכפר אלט זיידנברג (כיום סטארי זווידוב, פולין) שליד גרליץ בלוסטיה עילית, שטח של ממלכת בוהמיה לשעבר. אביו, גאורג ויסן, היה לותרני, עשיר למדי, אך למרות זאת, התפרנס בתור איכר. במה היה הרביעי מבין חמישה ילדים. בעבודתו הראשונה, כנער, היה רועה צאן. עם זאת, הוא נחשב לא מספיק חזק למקצוע רעיית הצאן. בגיל 14 הוא נשלח לעיירה זיידנברג, בתור שוליה, כדי לעסוק במקצוע הסנדלרות.[7] החניכה שלו למקצוע הסנדלרות הייתה קשה; הוא גר עם משפחה שלא הייתה נוצרית, שחשפה אותו למחלוקות הדתיות של אותה תקופה. הוא התפלל וקרא בספר התנ"ך באופן קבוע, כמו גם את יצירותיהם של אנשי חזון כמו פאראצלסוס, וייגל ושוונקפלד, על אף שלא קיבל השכלה רשמית. לאחר שלוש שנים כחניך, עזב במה את העיירה כדי להתחיל לנדוד. אף על פי שלא ידוע עד כמה רחוק הוא נדד, הוא הגיע לפחות לגרליץ. בשנת 1592 חזר במה משנות המסע שלו. עד 1599, במה כבר היה ידוע כמומחה במקצוע הסנדלרות, עם חנות משלו בגרליץ. באותה שנה התחתן עם קתרינה, בתו של האנס קונצשמן, שעסק למחייתו כקצב באותה עיירה, גרליץ, ויחד היו לו ולקתרינה ארבעה בנים ושתי בנות.[8][9]
המורה הרוחני של במה היה אברהם בהם שהתכתב עם ולנטין וייגל. במה הצטרף ל"מנזר המשרתים האמיתיים של אלוהים"- קבוצת לימודים פרוכיאלית (כנסייתית) מצומצמת שאורגנה על ידי מרטין מולר (אנ'). לבמה היו מספר חוויות מיסטיות במהלך שנות נעוריו, שהגיעו לשיאם בחזון משנת 1600, כאשר יום אחד מיקד את תשומת ליבו ליופייה המעודן של קרן אור שמש המשתקפת בצלחת פיוטר. הוא האמין שחזון זה גילה בפניו את המבנה הרוחני של העולם, כמו גם את היחסים בין האלוהים לאדם, ובין טוב לרע. באותה עת בחר שלא לדבר על חוויה זו בגלוי, והעדיף במקום זאת להמשיך בעבודתו ולהקים משפחה.
בשנת 1610 חווה במה חזון פנימי נוסף בו הבין עוד יותר את אחדות הקוסמוס והאמין כי קיבל ייעוד מיוחד מאלוהים.
החנות בגרליץ, שנמכרה בשנת 1613, אפשרה לבמה לקנות בית בשנת 1610 ולסיים לשלם עבורו בשנת 1618. לאחר שוויתר על מקצוע הסנדלרות בשנת 1613, מכר במה כפפות צמר לזמן מה, מה שגרם לו לבקר בפראג באופן קבוע כדי למכור את מרכולתו.[7]
"אורורה וכתבים נוספים"
עריכהיש כל כך הרבה אמירות כפירה בספר הסנדלרים הזה כמו שיש שורות; יש לו ריח של שעוות סנדלרים, משחירה ומטונפת. מי ייתן והסירחון הבלתי נסבל הזה יהיה כמה שיותר רחוק מאיתנו. הרעל הארי לא היה קטלני כמו הרעל של הסנדלר הזה.[10]
— גרגוריוס ריכטר בעקבות פרסום "אורורה".
12 שנים אחרי החזון משנת 1600, החל במה לכתוב את ספרו הראשון, Die Morgenroete im Aufgang (עליית השחר). הספר קיבל בנוסף את השם "אורורה", על ידי אחד מחבריו; עם זאת, כתב במה במקור את הספר לעצמו, והוא מעולם לא הושלם.[11] עותק של כתב יד של היצירה הבלתי גמורה הושאל לקרל פון אנדר, אציל, שיצר עותקים והחל להפיץ אותם. בנוסף, עותק גם נפל לידיו של גרגוריוס ריכטר, הכומר הראשי של גרליץ, אשר ראה בכך כפירה ואיים על במה בגלות אם ימשיך לעבוד על כתיבתו. כתוצאה מכך, במה לא כתב דבר במשך כמה שנים; עם זאת, בהתעקשות של חברים שקראו את "אורורה", הוא התחיל לכתוב שוב בשנת 1618. בשנת 1619 כתב במה את "De Tribus Principiis" או "על שלושת העקרונות של הישות האלוהית". לקח לו שנתיים לסיים את ספרו השני, שאחריו הגיעו חיבורים רבים נוספים, שכולם הועתקו ביד והופצו רק בקרב חברים.[12] בשנת 1620 כתב במה את "חייו המשולשים של האדם", "ארבעים שאלות על הנשמה", "גלגול הנשמות של ישוע המשיח", "שש הנקודות התיאוסופיות", "שש הנקודות המיסטיות". בשנת 1621 כתב במה את החיבור "De Signatura Rerum", "חותם כל הדברים". בשנת 1623 כתב במה את החיבורים הבאים: "De electione gratiae" ("על הבחירה בחסד" [האל]), "De testamentis Christi" ("על הברית החדשה של ישו"), "Mysterium Magnum" ("המסתורין הגדול"), "Clavis", ("קלביס" [מפתח]). בשנת 1622 כבר נראה במה כותב כמה יצירות קצרות שכולן נכללו לאחר מכן בספרו הראשון שיצא לאור ביום השנה החדשה של 1624, תחת הכותרת Weg zu Christo ("הדרך למשיח").[9]
הפרסום גרם לשערורייה נוספת ובעקבות תלונות של אנשי הכמורה זומן במה למועצת העיר ב-26 במרץ 1624. דו"ח הפגישה היה כדלקמן:
יאקוב במה, הסנדלר והנלהב הקיצוני, מצהיר שהוא כתב את הספר אל החיים הנצחיים אבל לא פעל לכך שהוא יודפס. איש אציל, זיגיסמונד פון שווייניץ, הדפיס ועשה זאת. המועצה נתנה לו אזהרה לעזוב את העיירה; אחרת יידע זאת הנסיך הבוחר על העובדות. מיד לאחר מכן, הוא הבטיח להוציא את עצמו בזמן הקצר ביותר
| אני חייב לומר לך, אדוני, שאתמול יצא השד הפרושי מהבקבוק, גידף אותי ואת הספר הקטן שלי ודן את הספר לאש. הוא האשים אותי בפרקטיקות מזעזעות ולא מקובלות; בהיותו זלזול בכנסייה ובסקרמנטים, ובהיותי משתכר מדי יום מברנדי, יין ובירה; שכולם לא נכונים; בזמן שהוא עצמו שיכור.[14] |
| - יאקוב במה כותב על גרגוריוס ריכטר ב-2 באפריל 1624. |
במה עזב לטובת העיר דרזדן ב-8 או ב-9 במאי 1624, שם שהה עם רופא החצר במשך חודשיים. בדרזדן הוא התקבל על ידי האצולה ואנשי הכמורה הגבוהים. האינטלקט שלו הוכר גם על ידי הפרופסורים של דרזדן, שבדיון במאי 1624 עודדו את במה לחזור הביתה למשפחתו בגרליץ. במהלך היעדרותו של במה סבלה משפחתו במהלך מלחמת שלושים השנים.[8]
כשהיה בביתו, במה נענה להזמנה להישאר עם הר פון שוויניץ, שקבע את מקום מושבו בדרזדן. בעודו שם החל במה לכתוב את ספרו האחרון, "177 השאלות התיאוסופיות". עם זאת, הוא נהיה חולה סופני בעקבות סיבוך במעיים שאילץ אותו לנסוע הביתה ב-7 בנובמבר. גרגוריוס ריכטר, יריבו של במה מגרליץ, נפטר באוגוסט 1624, בעוד במה לא היה שם. הכמורה החדשה, שעדיין נזהרה מבמה, אילצה אותו לענות על רשימה ארוכה של שאלות כאשר רצה לקבל את סקרמנט המשיחה האחרונה, לקראת פטירתו. הוא מת ב-17 בנובמבר 1624.[15] בתקופה קצרה זו במה הוציא תחת ידו כמות עצומה של כתבים, כולל יצירותיו העיקריות De Signatura Rerum (חותם כל הדברים) ו"מיסטריה מגנו"'. הוא גם פיתח כלפיו הערצה של אנשים שהלכו בעקבותיו ברחבי אירופה, שם נודעו חסידיו בכינוי בוהמיסטים.
בנו של יריבו העיקרי של במה, הכומר הראשי של גרליץ, גרגוריוס ריכטר, ערך אוסף נבחר מכתבי אביו, שפורסמו אחר כך באמסטרדם בעזרת קונראד ואן ביונינחן בשנת 1682. עבודותיו המלאות של במה נדפסו לראשונה בשנת 1730.
תאולוגיה
עריכה
הנושאים העיקריים בכתיבתו התאולוגית של במה הם: אופיו של החטא, הרוע והגאולה. בהתאם לתאולוגיה הלותרנית, הטיף במה כי האנושות נפלה ממצב של חסד אלוהי למצב של חטא וסבל, כאשר כוחות הרוע כוללים מלאכים שנפלו ושמרדו באלוהים, וכי מטרתו של אלוהים היא להחזיר את העולם למצב של חסד.
עם זאת, ישנן כמה סטיות רציניות מהתאולוגיה הלותרנית המקובלת, כמו דחייתו של רעיון הסולה פידה, כמו בקטע זה מ"הדרך למשיח":
מכיוון שזה שיאמר, יש לי רצון, וכן ברצון אעשה טוב, אולם הבשר הגשמי שאני נושא עליי, מונע זאת בעדי, כך שאני לא יכול; עם זאת, אני אנצל על ידי החסד, לטובת ישו. אני מנחם את עצמי בזכותו ובסבלותיו; אשר יקבלני בשל חסד גרידא, ללא כל מעלה משלי, וימחל לי על חטאיי. אדם כזה, אני אומר, הוא כמו אדם שיודע איזה אוכל טוב לבריאותו, ובכל זאת לא יאכל ממנו, אלא יאכל רעל במקום זאת, שממנו ינבעו המחלה והמוות, אשר בוודאי יבואו לפתחו.
[16] מקום אחר שבו עשוי במה לסטות מהתאולוגיה המקובלת (אם כי זו הייתה פתוחה לשאלה בגלל סגנונו המעורפל, החידתי משהו), היה בתיאורו את הנפילה כשלב הכרחי בהתפתחות היקום.[17] הקושי הטמון בתאולוגיה שלו הוא העובדה שהיה לו חזון מיסטי, אותו פירש וניסח מחדש.[17] לדברי פ' פון אינגן, לדידו של במה, כדי להגיע לאלוהים, האדם צריך לעבור דרך הגיהנום קודם. אלוהים קיים ללא זמן ומרחב, הוא מחדש את עצמו דרך הנצח. במה ממקם מחדש את השילוש כקיים באמת אך עם פירוש חדשני. אלוהים, האב, הוא האש שמוליד את בנו, שאותו מכנה במה אור. רוח הקודש היא העיקרון החי, או החיים האלוהיים.[18]
עם זאת, ברור שבמה מעולם לא טען שאלוהים רואה ברוע כדבר רצוי, הכרחי או כחלק מרצונו האלוהי להביא לטוב. בחיבורו "החיים המשולשים" קובע במה: "במערכת של הטבע, דבר רע לא יכול לייצר כשלעצמו דבר טוב, אבל דבר רע אחד מחולל דבר אחר". במה לא האמין שישנו "איזשהו מנדט אלוהי או הכרח מטפיזי טבוע עבור הרשע והשלכותיו בתוכנית הדברים".[19] ד"ר ג'ון פורדייג', פרשנו של במה, כתב כי במה, "ככל שהוא מייחס את הרוע לטבע הנצחי, מחשיב אותו בתור מצבו שנפל, מכיוון שהוא נדבק בגלל נפילת לוציפר". . . .[19] הרשע נתפס כ"הפרעה, מרד, עיוות של הרוח כמשרתת את הטבע ", כלומר סטייה של הסדר האלוהי הראשוני.[20]
ההקבלות בספר "אורורה" של במה, בין שבע איכויות, שבעת כוכבי הלכת ושל ארבעה נוזלי גוף בסיסיים, בהם במה משתמש כדי לחלק את ארבעת הטמפרמנטים האישיותיים, הן כדלקמן:
- 1. יובש - שבתאי - עוצמת המוות, מלנכוליה
- 2. מתוק - צדק - מקור החיים העדין והאופטימי
- 3. מר - מאדים - מקור החיים ההרסני וחסר השקט, בעל המזג הרע
- 4. אש - שמש/ירח - יום/לילה, טוב/רע, חטא/מצווה; ירח, מאוחר יותר = פלגמטי (אדישות ורוגע), מימי
- 5. אהבה - נוגה - אהבה לחיים, לידה רוחנית מחדש
- 6. קול - כוכב חמה - רוח חדת חושים, הארה והבעה
- 7. גוף - כדור הארץ - סך כל הכוחות המחכים ללידה מחדש
בספרו "De Tribus Principiis", או "על שלושת העקרונות של הישות האלוהית", במה כלל את שבע התכונות בתוך השילוש הבא:
- 1. "העולם האפל" השייך לאלוהים האב (תכונות 1-2-3)
- 2. "עולם האור" השייך לרוח הקודש (תכונות 5-6-7)
- 3. "העולם הזה" השייך הן לשטן והן לישוע (תכונה 4)
הקוסמולוגיה הדתית של במה
עריכהלפי אחת הפרשנויות לקוסמולוגיה הדתית של יאקוב במה, האנושות וכמו כן כל יצור חי (שבמקורם היו גם ישויות רוחניות, לדידו של במה) היו חייבים לשוב ולהתאחד עם האל. האיחוד עם האל עובר דווקא בקוסמולוגיה הדתית של במה, דרך אותו תהליך של בידול פיזי מהאל וכמו כן תהליכי בידול ושוני בין הצד הנקבי מהזכרי (לדידו של יאקוב במה, כל היצורים החיים ובראשם האדם הראשון, היו אנדרוגיניים). שתי דוגמאות בולטות לבידול כזה שנותן במה, ניתן למצוא בפיצול של חוה מאדם ובמרידתו של השטן באל, תוך כדי השגתם את היכולת להבחין בין טוב לרע. כמו כן, בעלי החיים ובני האדם חייבים לחוות את היצריות על כל צדדיה ואת הקונפליקט בין הצדדים ה"טובים והרעים" שלה, כדי שהבריאה תתפתח ותעלה לשלב חדש של הרמוניה, לשלב חדש של גאולה (Redeemed harmony). גאולה זו, לדידו של במה, תהיה יותר שלמה ממצב התמימות המקורי, כדי לאפשר לאל להשיג מודעות עצמית חדשה, באמצעות אינטראקציה עם בריאה שהיא בד בבד חלק בלתי נפרד ממנו ועם זאת נבדלת מעצמיותו של האל. בחירה חופשית, נהפכת להיות למתנה החשובה ביותר שהאל מעניק לאנושות, דבר שמאפשר לנו לשאוף לקבלת חסדו של האל, דרך בחירה מוכוונת ובכל זאת מאפשרת לנו, במהלך כל תהליך זה, להישאר אינדיבידואלים.
השקפות לגבי טבעה של מריה, אם ישו
עריכהבמה האמין שישו, בן האלוהים, נהיה אנושי דרך מריה, אמו. לפני לידתו של ישו, האל הכיר את עצמו כבעל בתולין. בתולין אלה מהווים אם כן מראה שדרכה משתקפים החוכמה והידע של האל.[17] במה למעשה, הולך בעקבות מרטין לותר, בכך שהוא רואה את הבתולה מריה בהקשר של ישו. שלא כמו לותר, במה איננו מקדיש את עצמו כה הרבה לנושאי הדוגמה הנוצרית, ובמקום זאת הוא מקדיש את עצמו לאנושיותה של מריה. כמו שאר הנשים, מריה הייתה אנושית ולכן נתונה לחטא. רק אחרי שהאל בחר בה בחסדו הרב, להפוך לאם בנו, היא קיבלה כירושה את מעמד האלחטא.[17] "מריה לא השרתה מרוחה על המילה, אלא המילה השרתה את רוחה על מריה", כך במה, בהסבירו שכל חסדה הגיע מישו. מריה היא "ברוכה בנשים", אך לא בשל סגולותיה אלא בשל היותה ענווה. מריה היא כלי בידי האל; כלי שדרכו היא מהווה דוגמה מה האל יכול לעשות: אסור לשכוח שבנצח, שהאל הפך לאנושי דרך מריה.[21]
במה, שלא כמו לותר, לא האמין שמריה הייתה בתולה נצחית. עניין בתוליה לאחר לידתו של ישו, הוא לא ריאליסטי בעבור במה. הישועה האמיתית היא ישו, לא מריה. חשיבותה של מריה, בת אנוש כמו כל אחד מאיתנו, טמונה בכך שהיא הולידה את ישו כבן אנוש. אם מריה לא הייתה בת אנוש, לדידו של במה, ישו היה כמישהו זר ולא אחינו. ישו חייב לגדול בקרבנו, כפי שהוא גדל בקרב מריה. היא הפכה לברוכה בכך שהיא קיבלה את ישו על עצמה. באדם שמקבל על עצמו את הנצרות, או מוטבל אליה בתור ולד, כמו אצל מריה, כל מה שהוא ארעי, נעלם ונשארים אך ורק החלקים השמיימיים, עבור העידן הנצחי. שפתו התאולוגית הייחודית של במה, המשלבת בתוכה שימוש מטאפורי באש, אור ורוח, אשר נטועה ומושרשת באופן כה עמוק בתאולוגיה שלו ובהשקפתו לגבי טבעה של מריה, אם ישו, איננה סוטה הרבה מהעובדה שעמדותיו הבסיסיות הן לותרניות.[21]
השפעות
עריכה
כתיבתו של במה מצביעה על השפעתם של מחברים נאופלאטוניים ואלכימאים,[22] למשל פרצלסוס, בעוד שהוא נשאר דבק במסורת הנוצרית. בתורו, במה השפיע באופן ניכר על תנועות אנטי סמכותניות ומיסטיות רבות, כמו פייטיזם רדיקלי, כת הקווייקרים, רוזנקרויצים, מרטיניזם וכן על הנצרות האזוטרית המערבית ועל התאוסופיה הנוצרית. חסידו ומורו הרוחני של במה, הרופא יליד ליגניץ, בלתזר וואלטר, אשר נסע לארץ הקודש כדי לחפש אחרי חוכמת כשפים קבלית ואלכימאית, אף הוא הכיר בפני במה רעיונות קבליים שנכנסו לתוך הגותו של האחרון.[23] במה אף היה מקור השפעה חשוב על פילוסופיית הרומנטיציזם הגרמני, בהשפיעו בעיקר על פרידריך שלינג.[24] בחיבורו של ריצ'רד באק, מודעות קוסמית (Cosmic Consciousness), משנת 1901, תשומת לב מיוחדת ניתנה לעומקה של ההארה הרוחנית של במה, אשר כנראה חשפה בפניו את רעיון האחדות האולטימטיבית או נון דואליות ביחס בין בני האדם לאל. לכתביו של יאקוב במה הייתה גם השפעה מסוימת על האגודה התאוסופית המודרנית. ויליאם קיואן ג'אדג' והלנה בלבצקי כתבו על משנתו הפילוסופית של יאקוב במה.[25][26] במה היווה גם מקור השפעה חשוב על פרנץ הרטמן, מייסדו של הסניף הגרמני של האגודה התאוסופית בשנת 1886. הרטמן תיאר את כתביו של במה כ"אוצר הערכי והשימושי ביותר בספרות הרוחנית".[27] במה הוא גם מקור השפעה חשוב על רעיונותיו של המשורר, הצייר והמיסטיקן האנגלי ויליאם בלייק.[28] לאחר שבלייק עיין במהדורת כתביו של במה, שנערכה על ידי ויליאם לו ואשר יצאה לאור בין השנים 1764–1781, הוא מצא בין דפיו כמה איורים שנכללו על ידי פרשנו הגרמני המוקדם של במה, דיוניסיוס אנדראס פרהר (1649–1728). בלייק העיר עליהם במהלך ארוחת ערב שהתקיימה בשנת 1825: "מיכלאנג'לו לא היה יכול להגיע להישג יותר טוב מזה שהושג על ידי פרהר".[29] משוררים נוספים שהושפעו מרעיונותיו של במה, הם ג'ון מילטון, לודוויג טיק, נובאליס וכן ויליאם בטלר ייטס.[30] סמואל טיילור קולרידג', בחיבורו Biographia Literaria, מדבר על במה בהערצה. במה הוערך מאוד על ידי הפילוסופים הגרמנים פרנץ חאבר פון באדר, פרידריך שלינג וארתור שופנהאואר. גאורג פרידריך הגל, הרחיק לכת עד מאוד באומרו שבמה היה "הפילוסוף הגרמני הראשון".[31] הבישוף הדני האנס לאסן מרטנסן, חיבר גם הוא ספר על במה.[32]
כמה מחברים מצאו את תיאורו של במה את שלושת העקרונות המקוריים ואת שבעת הרוחות, דומים לחוק השלושה ולחוק השבעה המתוארים בחיבוריהם של בוריס מורבייף וגאורג איבאנוביץ' גורדייף.[33][34]
תגובות
עריכהבנוסף למהפכה המדעית, המאה ה-17 הייתה תקופה של מהפכה במיסטיקה הדתית במסגרת הנצרות הקתולית, הפרוטסטנטית והיהדות. המהפך הפרוטסטנטי צמח מתוך כתביהם של במה ושל מיסטיקנים ימי-בינימיים אחרים. במה נהיה גורם רב חשיבות בקרב החוגים האינטלקטואליים של אירופה הפרוטסטנטית, בעקבות פרסום ספריו באנגליה, הולנד וגרמניה בשנות ה-1640 וה-1650. הוא היה גורם משפיע וחשוב, במיוחד בקרב החוגים שהאמינו במילנריאניות (מהמילה אלף או מילניום בלטינית), וקיבל התייחסות רצינית מהפלאטוניסטים מקיימברידג' ומהקולגות ההולנדיות. הנרי מור היה ביקורתי כלפי במה וטען שהוא לא היה נביא אמיתי וכי לא הייתה לו שום תובנה יוצאת דופן באשר לשאלות מטאפיזיות. בסך הכל, אף על פי שכתביו לא השפיעו על דיונים פוליטיים ודתיים באנגליה, ניתן לראות את השפעתו באופנים יותר אזוטריים כמו ניסויים אלכימאיים, ספקולציות מטאפיזיות והתבוננות רוחנית, כמו גם ספרות אוטופית ופיתוחם של נאולוגיזמים.[35] מור, לדוגמה, דחה את אוסף החיבורים אשר נקרא Opera Posthuma, אותו כתב הפילוסוף ברוך שפינוזה ואשר התפרסם לאחר מותו, כחזרה להגותו של במה.
עבודותיו
עריכה- Aurora: Die Morgenröte im Aufgang
- De Tribus Principiis (The Three Principles of the Divine Essence, 1618–1619)
- The Threefold Life of Man (1620)
- Answers to Forty Questions Concerning the Soul (1620)
- The Treatise of the Incarnations: (1620)
- I. Of the Incarnation of Jesus Christ
- II. Of the Suffering, Dying, Death and Resurrection of Christ
- III. Of the Tree of Faith
- The Great Six Points (1620)
- Of the Earthly and of the Heavenly Mystery (1620)
- Of the Last Times (1620)
- De Signatura Rerum (The Signature of All Things, 1621)
- The Four Complexions (1621)
- Of True Repentance (1622)
- Of True Resignation (1622)
- Of Regeneration (1622)
- Of Predestination (1623)
- A Short Compendium of Repentance (1623)
- The Mysterium Magnum (1623)
- A Table of the Divine Manifestation, or an Exposition of the Threefold World (1623)
- The Supersensual Life (1624)
- Of Divine Contemplation or Vision (unfinished) (1624)
- Of Christ's Testaments (1624)
- I. Baptism
- II. The Supper
- Of Illumination (1624)
- 177 Theosophic Questions, with Answers to Thirteen of Them (unfinished) (1624)
- An Epitome of the Mysterium Magnum (1624)
- The Holy Week or a Prayer Book (unfinished) (1624)
- A Table of the Three Principles (1624)
- Of the Last Judgement (lost) (1624)
- The Clavis (1624)
- Sixty-two Theosophic Epistles, (1618–1624)
ספרים נוספים שבאו לדפוס
עריכה- The Way to Christ (inc. True Repentance, True Resignation, Regeneration or the New Birth, The Supersensual Life, Of Heaven & Hell, The Way from Darkness to True Illumination) edited by William Law, Diggory Press ISBN 978-1-84685-791-1
- Of the Incarnation of Jesus Christ, translated from the German by John Rolleston Earle, London, Constable and Company LTD, 1934.
הפניות
עריכה- Bailey, Margaret Lewis (1914). Milton and Jakob Boehme; a study of German mysticism in seventeenth-century England. New York: Oxford University Press.
- Bourgeault, Cynthia (2013). The Holy Trinity and the Law of Three: Discovering the Radical Truth at the Heart of Christianity. Shambhala. ISBN 978-0-8348-2894-0. Retrieved 23 July 2017.
- Brown, Dale W. (1996). Understanding Pietism.
- Brumbaugh, Martin Grove (1899). A History of the German Baptist Brethren in Europe and America. Brethren publishing house. Retrieved 23 July 2017.
- Calian, George-Florin (2010). Alkimia Operativa and Alkimia Speculativa. Some Modern Controversies on the Historiography of Alchemy. Annual of Medieval Studies at CEU.
- Deussen, Paul (1910). "Introduction". In Boehme, Jacob (ed.). Concerning the three principles of the divine essence. London: John M. Watkins.
- Durnbaugh, Donald F. (2001). "Pennsylvania's Crazy Quilt of German Religious Groups". Pennsylvania History: A Journal of Mid-Atlantic Studies. 68 (1): 8–30.
- Ensign, Chauncey David (1955). Radical German Pietism (c. 1675-c. 1760) (Thesis). Boston University.
- Hirsch, Emanuel (1951). Geschichte der Neueren Evangelischen Theologie in Zusammenhang mit den allgemeinen Bewegungen des europaischen Denkens. Volume II. Gutersloh: c. Bertelsmann Verlag. p. 209, 255, 256.
- Mills, Jon (2002). The Unconscious Abyss: Hegel's Anticipation of Psychoanalysis. Albany: State University of New York Press.
- Nicolescu, Basarab (1998). "Gurdjieff's philosophy of nature". In Needleman, J.; Baker, G. (eds.). Gurdjieff: Essays and Reflections on the Man and His Teachings. Bloomsbury Publishing. p. 37–69. ISBN 978-1-4411-1084-8 Retrieved 23 July 2017. A revised version is available: "Gurdjieff's philosophy of nature" (PDF). 2003. p. 12. Retrieved 23 July 2017.
- Popkin, Richard (1998). "The religious background of seventeenth-century philosophy". In Garber, Daniel; Ayers, Michael (eds.). The Cambridge History of Seventeenth-Century Philosophy. 1. Cambridge University Press. ISBN 978-0--521-53720-9.
- Stoeffler, F. Ernest (1965). The Rise of Evangelical Pietism. Leiden: E. J. Brill.
- Stoeffler, F. Ernest (1973). German Pietism During the Eighteenth Century. Leiden: E. J. Brill.
- Swainson, William Perkes (1921). Jacob Boehme; the Teutonic philosopher. London: William Rider & Son, Ltd.
- von Ingen, F. (1988). Jacob Böhme in Marienlexikon. Eos: St. Ottilien.
- Weeks, Andrew (1991). Boehme: An Intellectual Biography of the Seventeenth-Century Philosopher and Mystic. State University of New York Press. ISBN 978-0-7914-0596-3.
קישורים חיצוניים
עריכה
אתר האינטרנט הרשמי של יאקוב במה- יצירות מאת יאקוב במה, בפרויקט גוטנברג
- יצירות מאת או על יאקוב במה, בארכיון האינטרנט
- יצירות מאת יאקוב במה, ב-LibriVox
- האתר המקוון המוקדש ליאקוב במה
- חייו ועקרונות אמונתו של יאקוב במה, מאת פרנץ הרטמן
- מכתביו של יאקוב במה, ב-EMLO.
- מאגרי מידע על יאקוב במה
- הדרך לישו, בתרגום לאנגלית
- גנוסטי מודרני, מחיבורו של פול קארוס, ההיסטוריה של השטן (1900).
- יאקוב במה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- כתבי יאקוב במה בפרויקט גוטנברג (באנגלית)
יעקב בוהם (1575-1624), דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים
עריכה- ^ בספרו "שם הכותב וכתיבה אוטומטית בספרות הזוהר ובמודרניזם", לדוגמה, החוקר האקדמי עמוס גולדרייך, מומחה לספרות עברית וכללית וכן מומחה לחקר הקבלה והחסידות, מציין את שמו כ"יעקב בוהם" ואילו החוקר שמואל הוגו ברגמן, בספרו "תולדות הפילוסופיה החדשה, מניקולאוס קוזאנוס עד תקופת ההשכלה", מציין את שמו כ"יאקוב במה"
- ^ "Böhme". Random House Webster's Unabridged Dictionary.
- ^ Sar Perserverando, Grand Master (2015). An anthology for Martinists. The Hermetic Order of Martinists. p. 3.
- ^ Encyclopædia Britannica - Jakob Böhme
- ^ Jaqua, Mark (1984). "The Illumination of Jacob Boehme" (PDF). TAT Journal. TAT Foundation. 13. HTML version
- ^ Jacob Böhme: The Teutonic Philosopher. 24th Convocation of Ontario College Monday April 5, 2004. 2004.
- ^ 1 2 Deussen, Paul (1910). "Introduction". In Boehme, Jacob (ed.). Concerning the three principles of the divine essence. London: John M. Watkins., p. xxxviii
- ^ 1 2 Debelius, F.W. (1908). "Boehme, Jakob". In Jackson, Samuel Macauley (ed.). New Schaff–Herzog Encyclopedia of Religious Knowledge. 2 (third ed.). London and New York: Funk and Wagnalls. pp. 209–211.
- ^ 1 2 Chisholm, Hugh, ed. (1911). "Boehme, Jakob" . Encyclopædia Britannica. 4 (11th ed.). Cambridge University Press. p. 114.
- ^ Martensen, Hans Lassen (1885). Jacob Boehme: his life and teaching, or Studies in theosophy. trans. T. Rhys Evans. London: Hodder and Stoughton., p. 13
- ^ Deussen, Paul (1910). "Introduction". In Boehme, Jacob (ed.). Concerning the three principles of the divine essence. London: John M. Watkins., pp. xli-xlii
- ^ Weeks, Andrew (1991). Boehme: An Intellectual Biography of the Seventeenth-Century Philosopher and Mystic. State University of New York Press. ISBN 978-0-7914-0596-3, p. 2
- ^ Deussen, Paul (1910). "Introduction". In Boehme, Jacob (ed.). Concerning the three principles of the divine essence. London: John M. Watkins., p. xlviii
- ^ Deussen, Paul (1910). "Introduction". In Boehme, Jacob (ed.). Concerning the three principles of the divine essence. London: John M. Watkins., pp. xlviii-xlix
- ^ Deussen, Paul (1910). "Introduction". In Boehme, Jacob (ed.). Concerning the three principles of the divine essence. London: John M. Watkins., pp. xlix-l
- ^ "The Way to Christ". Pass the Word Services.
- ^ 1 2 3 4 von Ingen, F. (1988). Jacob Böhme in Marienlexikon. Eos: St. Ottilien., p. 517.
- ^ von Ingen, F. (1988). Jacob Böhme in Marienlexikon. Eos: St. Ottilien., p. 518.
- ^ 1 2 Musès, Charles A. Illumination on Jakob Böhme. New York: King's Crown Press, 1951
- ^ Stoudt, John Joseph. Jakob Böhme: His Life and Thought. New York: The Seabury Press, 1968
- ^ 1 2 von Ingen, F. (1988). Jacob Böhme in Marienlexikon. Eos: St. Ottilien., p. 519.
- ^ In several works he used alchemical principles and symbols without hesitation to demonstrate theological realities. Borrowing alchemical terminology in order to explain religious and mystical frameworks, Böhme assumed that alchemical language is not only a metaphor for laboratory research. Alchemy is a metaphysical science because he understood that matter is contaminated with spirit. Calian 2010, p.184.
- ^ See Leigh T.I. Penman, ‘A Second Christian Rosencreuz? Jacob Boehme's Disciple Balthasar Walther (1558-c.1630) and the Kabbalah. With a Bibliography of Walther's Printed Works.’ Western Esotericism. Selected Papers Read at the Symposium on Western Esotericism held at Åbo, Finland, on 15–17 August 2007. (Scripta instituti donneriani Aboensis, XX). T. Ahlbäck, ed. Åbo, Finland: Donner Institute, 2008: 154-172.
- ^ ראו ספרו של שופנהאואר "על השורש הארבעה-ראשי של עקרון הסיבה המספקת", פרק 2, סעיף 8
- ^ Theosophy, Imagination, Tradition: Studies in Western Esotericism by A. Faivre. 28.
- ^ “Theosophical Articles”, William Q. Judge, Theosophy Co., Los Angeles, 1980, volume I, p. 271. The title of the article is “Jacob Boehme and the Secret Doctrine”.
- ^ A. Versluis, Magic and Mysticism, 2007.
- ^ The infuence of Jacob Boehme on the work of William Blake
- ^ The Spiritual Side of Samuel Richardson, Mysticism, Behmenism and Millenarianism in an Eighteenth-Century English Novelist, Gerda J. Joling-van der Sar, 2003, p. 140.1
- ^ Affinities between William Butler Yeats and Jacob Boehme.
- ^ Weeks, Andrew (1991). Boehme: An Intellectual Biography of the Seventeenth-Century Philosopher and Mystic. State University of New York Press., pp. 2–3
- ^ Jacob Boehme: his life and teaching. Or Studies in theosophy
- ^ Nicolescu, Basarab (1998). "Gurdjieff's philosophy of nature". In Needleman, J.; Baker, G. (eds.). Gurdjieff: Essays and Reflections on the Man and His Teachings. Bloomsbury Publishing. p. 37–69.
- ^ Bourgeault, Cynthia (2013). The Holy Trinity and the Law of Three: Discovering the Radical Truth at the Heart of Christianity. Shambhala.
- ^ All of Böhme’s treatises and most of his letters were translated into English (as well as two pamphlets that were translated into Welsh by the Parliamentarian evangelist Morgan Llwyd) between 1645 and 1662. Hessayon, Ariel (2013). Jacob Boehme’s writings during the English Revolution and afterwards: their publication, dissemination and influence in An Introduction to Jacob Boehme: Four Centuries of Thought and Reception, Routledge, Eds Hessayon, Ariel and Apetrei, Sarah. pp.77–97.