פתיחת התפריט הראשי

יהודה אלקלעי

רב ממבשרי הציונות
(הופנה מהדף יהודה בן שלמה חי אלקלעי)

הרב יהודה בן שלמה חי אלקלעי (תקנ"ח, 1798 - ד' בתשרי תרל"ט, 1878) היה רב בסרביה, מבשר הציונות המעשית והמדינית הראשון, וחלוץ הציונות הפוליטית המודרנית[1]. הקדיש את חייו להתיישבות בארץ ישראל, ולשם כך גיבש תוכנית מדינית להקמת בית לעם היהודי בארץ ישראל, כ-50 שנים לפני בנימין זאב הרצל.

יהודה אלקלעי
Judah Alkalai.jpg
לידה 1798
תקנ"ח
האימפריה העות'מאנית (1453-1844)האימפריה העות'מאנית (1453-1844) סרייבו, האימפריה העות'מאנית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 1 באוקטובר 1878 (בגיל 80 בערך)
ד' בתשרי תרל"ט
האימפריה העות'מאנית החל מ-1844האימפריה העות'מאנית החל מ-1844 ירושלים, האימפריה העות'מאנית עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה ישראלישראל בית הקברות בהר הזיתים, ירושלים
מקום פעילות סרביה
תחומי עיסוק ארץ ישראל וגאולה.
רבותיו רבי אליעזר פאפו, רבי יהודה ביבאס
חיבוריו מנחת יהודה, גורל לה'
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
דיוקנו של הרב יהודה אלקלעי ורעייתו אסתר בווינה, 1874, לפני עלייתם לארץ ישראל

תוכן עניינים

קורות חייםעריכה

 
קבר הרב יהודה אלקלעי בהר הזיתים

נולד לשלמה חי אלקלעי בסרייבו, שבבוסניה, אז תחת שלטון האימפריה העות'מאנית, וחונך בחינוך דתי יהודי על ידי אביו. עלה ארצה בגיל 11. בגיל צעיר הוסמך לרבנות בירושלים, כתלמידו של רבי אליעזר פאפו, ה"פלא יועץ". בשנת 1825, בגיל 27 נשלח לשמש רב בזמון (בסרבית: Земун, בגרמנית זמלין), שהייתה עיירה בקרבת העיר בלגרד שבסרביה, ונשלטה באותה עת על ידי האימפריה האוסטרית.

ב-1839 פגש את רבי יהודה ביבאס והושפע רבות מהשקפותיו בעניין גאולת ישראל.[2] בהשפעת עלילת הדם בדמשק ב-1840 פרסם את ספרו "מנחת יהודה", דברי דרשנות ששזורה בהם קריאה לעלייה לארץ ישראל. לרעיון זה ניסה לגייס מאוחר יותר, ללא הצלחה, את חברת כל ישראל חברים. רעיונות אלו התפרסמו שנים רבות לפני הקונגרס הציוני הראשון, ועל כן זכה לכינוי 'מבשר הציונות'.

הרב אלקלעי לא הסתפק ברקימת חזון, אלא תיכנן תוכניות מעשיות לפרטיהן. דיבר על תחיית הלשון העברית, על פנייה לסולטאן העות'מאני ולמעצמות, על הקמת מסגרת מארגנת ליישוב הארץ ועל הקמת בנקים שירכזו הון פרטי לפיתוח הקרקעות. בכתביו הלין על חוסר המעשיות שבו לוקים המדברים על ציון:

ואפילו כשאנו דורשים בנחמות וייעודי הגאולה בשוב ה' את שיבת ציון - היינו כחולמים, וכל אחד מתאר הגאולה כאשר עולה בדמיונו, איש כפתרון חלומו...

 
ספר "גורל לה'", 1903 ורשה. לחצו על התמונה לדפדוף בספר מעמוד 5

לאורך כל המאה ה-19, גם אם לא במספרים גדולים, הגשימו תלמידי רבי יהודה ביבאס, וממשיך דרכו- הרב אלקלעי, את משנתם המדינית של רבותיהם, ועלו ליפו מרחבי האימפריה העות'מאנית, צפון אפריקה והקהילות הספרדיות במרכז אירופה. ביפו פרנסו עצמם, הכינו את התשתית המוסדית (מקוה ישראל הוקמה על ידי קהילת יפו בשיתוף עם כל ישראל חברים) והכלכלית לקליטת יהודי מזרח אירופה שהגיעו לקראת סוף המאה, ולא נפלו לנטל על קהילות המוצא שלהם בפזורה, כאחיהם בני היישוב הישן.

במהלך שנות ה-50 של המאה ה-19, במסגרת נסיונותיו לגייס את המעצמות האירופאיות ונגידי היהודים לתמיכה בתוכניתו המדינית, ערך מסע בצרפת, אנגליה וגרמניה, ואף העלה את משנתו המדינית בספר "גורל לה'". בספר שיצא בשלוש מהדורות ואף תורגם לאנגלית, פורס הרב אלקלעי לראשונה תוכנית ציונית-מדינית ריאלית ומפורטת להקמת בית לעם יהודי בארץ ישראל, הכוללת את כל היסודות הפוליטיים והארגוניים שעלו 50 שנה מאוחר יותר בספרו של הרצל, מדינת היהודים. ייתכן כי הרצל קרא את דפי "גורל לה'" והושפע מהרעיונות שהועלו בו, מכיוון שאביו של הרצל היה תלמידו של הרב אלקלעי וסייע בהדפסת ספריו בעירם זמלין, וכן סבו שמעון אריה (לייב) הרצל היה התוקע בשופר בבית הכנסת של הרב אלקלעי.[3]

בשנת 1869 נפגש עם הרב ברוך מיטרני (ממחדשי השפה העברית וממבשרי הציונות) בבאדן-באדן. השניים ישבו במשך לילה שלם ועיבדו "תוכנית פעולה לגאולה".

בשנת (1871) חזר הרב אלקלעי לארץ ישראל, התיישב תחילה ביפו ולאחר מכן בירושלים וניסה לעודד את רעיון שיבת ציון ולשם כך התפלמס עם רבני היישוב הישן. עשה ניסיון להקים אגודה בשם "כל ישראל חברים בארץ ישראל" וגייס לצורך כך אף את הרב פאניז'ל.

בסופו של דבר ניסיון זה לא עלה יפה בגלל ההתנגדות הרבה בקרב הרבנים ובני היישוב הישן לרעיונותיו. לפי בקשת הרב קלישר נסע לפריז לפגוש את הרב נתן פרידלנד ששיכנע אותו לנסות לסייע ליהודי בעיר שאבאץ בסרביה להיחלץ מהאווירה העוינת נגדם ולעלות לארץ ישראל. גם ניסיון זה לא הניב פירות. בקיץ של שנת ה'תרל"ד (1874) השתקע הרב אלקלעי סופית בארץ ישראל יחד עם אשתו, אסתר. הוא נפטר כעבור כ-4 שנים, בד' בתשרי ה'תרל"ט (1878), ונקבר בחלקת הספרדים בבית הקברות בהר הזיתים.אשתו הלכה לעולמה כעבור זמן קצר.


בשנת 1843 פרסם הרב אלקלעי את ספרו "מנחת יהודה" והקדיש אותו ל"אחינו בני ישראל יושבי עיר דמשק".

הגותועריכה

מבחינת חזונו התאולוגי, הרב אלקלעי התייחד בכך שהקדים את הגאולה הטבעית לגאולה הניסית. משיח בן יוסף, הוא הדגיש, יקדים את משיח בן דוד. מקורית הייתה פרשנותו לדברי חז"ל: "כלו כל הקיצים ואין הדבר תלוי אלא בתשובה". תשובה זו לא פירש במובנה הרגיל, אלא כשיבה לארץ ישראל.

בהקדמה לספרו 'לשון לימודים' כותב הרב אלקלעי שעל פי חישובים קבליים, מאה השנים שבין שנת ה'ת"ר עד שנת ה'ת"ש (1840-1940), מסוגלות לגאולה. אולם אם עם ישראל לא יממש את ההזדמנות, עלולה להיות צרה נוראה. ואכן, נבואתו התגשמה, ובשנת ה'ת"ש מתחוללת השואה, שלא הייתה מתחוללת אילו היו היהודים עוזבים את אירופה בהמוניהם ומקימים את מדינת ישראל שמונה שנים מוקדם יותר.

הרב אלקלעי – ומשנת הגר''אעריכה

תופעה מדהימה, עליה עמד ד''ר חגי בן ארצי, בספרו מגילת התקומה והעצמאות, הרב אלקעי עולה בשנת תקס"ט לא''י, הוא גר בצפת וירושלים, שם הוא פוגש את תלמידי הגר''א שעלו באותה תקופה גם לא''י. לאחר מכן אנחנו מוצאים בכתביו דברים דומים מאוד למה שכתבו תלמידי הגר''א.

לדוגמה: הרב אלקלעי התריע שאם לא יעלו לא''י מרצון, עד שנת ת"ש יכריחו אותם לעלות, כך גם מופיע בספר קול התור (פ''ה, ח''ב סט''ז)[4]. בספר לכו נרננה פרק ד' ניתן לראות עוד הרבה דוגמאות.  

ייצוגיו בתרבותעריכה

על שמו קרויה אור יהודה. הרומן כיסופים מאת יהודה בורלא עוסק בעלייתו של הרב אלקלעי ארצה, בשנותיו בירושלים ובקשריו עם הוזיר חיים פרחי.

כתביועריכה

לקריאה נוספתעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ שמואל ליב ציטרון, רבי יהודה אלקלעי, בתוך פרויקט בן-יהודה
  2. ^ את פגישתו עמו תיאר הרב אלקלעי בהתרגשות רבה, הוא כינה אותו "איש אלוקים קדוש" "הרב המופלא" "המקובל האלוקי" וסיפר כי דבריו "הרעידו את ליבי וברכי כשלו". (הקדמה לספר "דרכי נועם")
  3. ^ רות וינקלר, מהרב יהודה אלקלעי ועד ד"ר תיאודור (בנימין זאב) הרצל- המקשר והמבדיל בחשיבתם
  4. ^ כמו שהאריך להסביר זאת בקדושת ציון עמוד 283.


תקופת חייו של הרב יהודה אלקלעי על ציר הזמן
תקופת הזוגותתנאיםאמוראיםסבוראיםגאוניםראשוניםאחרונים