פתיחת התפריט הראשי

יהודה מוזס (1886 - 14 באוקטובר 1956) היה איש עסקים ישראלי והבעלים והמו"ל הראשון של עיתון ידיעות אחרונות מקרב משפחת מוזס.

יהודה מוזס
תמונה זו מוצגת בוויקיפדיה בשימוש הוגן. נשמח להחליפה בתמונה חופשית.
לידה 1886
קאליש, פולין עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 14 באוקטובר 1956 (בגיל 70 בערך)
ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק איש עסקים עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

ביוגרפיהעריכה

יהודה מוזס נולד ב-1886 בקאליש שבפולין לרבי זאב מוזס, שהיה ראב"ד קאליש. אמו הייתה בת למשפחת פרנקל עתירת הנכסים. כבר בצעירותו הוא נחשב לעילוי, שנשקף לו עתיד גדול בתורה. כשהתחתן בגיל 18 עם דודניתו, מרים שרה לבית פרנקל, סירב "להפוך את תורתו לאומנותו". תחת זאת, הקים בקאליש בית חרושת לתחרה ולרקמה. כשפרצה מלחמת העולם הראשונה, כבש הצבא הגרמני את קאליש והעלה אותה באש. מוזס נאלץ לעזוב את עירו וחצה עם משפחתו את קווי החזית לרוסיה והשתקע במוסקבה. עם תום המלחמה חזר לקאליש וסייע בשיקום הקהילה היהודית בה. הוא הקים מפעל טקסטיל בלודז', אך תיכנן לעלות לארץ ישראל.

ב-1923 עלה לארץ ישראל עם קבוצה של אנשי טקסטיל מפולין והשתקע בתל אביב. הקבוצה הקימה בהצטלבות הרחובות יהודה הלוי ונחמני את מפעל לודז'יה בבית לודז'יה הניצב שם עד היום. מוזס פנה גם לעסקים אחרים. הוא הקים את בנק "אוצר יהודי להתנחלות". ב-1929 התמנה סוכן ראשי למטעי הפרדסים של הלורד מלצ'ט בתל מונד. לאחר מכן, יחד עם משה קרסו היה ממקימי חברת "קרסו, מוזס, כהן", שגאלה את אדמת חולון ונחלת יצחק. הוא בנה את ביתו בפינת הרחובות רוטשילד ומזא"ה ועד מהרה הפך ביתו לאבן שואבת לחובבי שירה וספרות, לאנשי תורה ולבוני הארץ הוותיקים והחדשים.

נפטר בתל אביב ב-1956 ונקבר בבית העלמין נחלת יצחק.

ידיעות אחרונותעריכה

בנובמבר 1939 הקים גרשום קומרוב, פקיד בממשלת המנדט שפרש אז ממשרתו, את עיתון ידיעות אחרונות. כספו לא הספיק לו וכעבור מספר חודשים הוא פשט את הרגל. כדי לכסות את חובותיו, הוא הותיר את רישיון העיתון שלו בידי אלכסנדר מוזס, בנו של יהודה, שהיה בעל בית דפוס. אלכסנדר, שלא היה מעוניין בעסקי מו"לות, העביר את הרישיון לשניים מעובדי בית-הדפוס שלו, המדפיס מנדל שרצקי והסדר מנחם רבי, בתנאי שאחיו, נח מוזס יתמנה למנהל. יהודה מוזס לא היה מעורב בגלוי עסקה, ורק כעבור שנה נטל לידיו את ניהולו של עיתון.

בשנות מלחמת העולם השנייה שגשג העיתון ותוך שנים מעטות הפך לנפוץ ביותר בין עיתוני ארץ ישראל. עם זאת, חיכוכים בין מוזס לעורך העיתון עזריאל קרליבך, על רקע עצמאיות העורך, גרמו לכך שקרליבך תיכנן במשך תקופה ארוכה פרישה מהעיתון יחד עם צוות גדול של עובדיו. בפברואר 1948 ארעה הפרישה ותוך 24 שעות הדפיס קרליבך את העיתון החדש ששמו, "ידיעות מעריב", נועד למשוך את הקוראים כאילו היה המשכו הטבעי של עיתון ידיעות אחרונות. עיתון מעריב הופיע עם רוב התוכן והמדורים שהיו עד אז בידיעות אחרונות ומוזס, שנותר כמעט ללא מערכת עיתון, לא נכנע והמשיך להוציא את העיתון בקושי רב.

לאחר המשבר הייתה תפוצת "ידיעות אחרונות" אפסית, וכדי להישאר בתודעת הציבור שילם מוזס לילדים שירוצו ברחובות ויקראו בקול "ידיעות אחרונות". הוא החל למכור מקרקעין כדי לכסות את הפסדי העיתון שהלכו וגדלו במשך שנים. בדיון משפטי שניהל מוזס כנגד עיתון מעריב, התקבלה טענתו שהכותרת של "ידיעות מעריב" (בה המילה "ידיעות" הייתה גדולה במיוחד) היוותה ניסיון הטעיה של הציבור.

מוזס ראה בשחזור הצלחת העיתון את משימתו החשובה ביותר, אך כאשר הלך לעולמו, ב-14 באוקטובר 1956, עדיין פיגר ידיעות אחרונות מאחורי מעריב. מספר שנים לאחר מותו חזר ידיעות אחרונות והפך לעיתון היומי הנפוץ ביותר בישראל. החברה שהוציאה את העיתון לאור שגשגה ואף פרסמה את השבועון לאשה, החזיקה בהוצאת ספרים גדולה, ובחלק מחברת טלוויזיה ועוד.