יהודית רותם

סופרת ישראלית

יהודית רותם (נולדה ב-13 ביוני 1942) היא סופרת ועורכת ספרותית ישראלית.

יהודית רותם
אין תמונה חופשית
אין תמונה חופשית
לידה 13 ביוני 1942 (בת 80)
בודפשט, ממלכת הונגריה עריכת הנתון בוויקינתונים
שם לידה Rotem Judit עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראל, הונגריה עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה פרס היצירה לסופרים עבריים עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ביוגרפיהעריכה

יהודית רותם נולדה בבודפשט, הונגריה. במהלך מלחמת העולם השנייה נמלטו הוריה ברכבת ההצלה שארגן ישראל קסטנר. המשפחה נשארה בשווייץ שנה ואז עלתה לישראל, כשהיא בת שלוש.

גדלה בגבעת שמואל ולאחר מכן בבני ברק במשפחה חרדית, למדה בבית יעקב, ובגיל שמונה עשרה נישאה לרב צבי רוט שהיה בחור ישיבה ובהמשך לימד בישיבה. היא עבדה כמורה. לאחר עשרים וארבע שנות נישואים יצאה בשאלה והתגרשה, היא נטלה את שש בנותיה עמה ואילו בנם היחיד נשאר עם אביו. עבדה כסופרת צללים (בין השאר, עבור גליה אלבין, בנו גיטר ואחרים) ולאחר שמונה שנים החלה לכתוב פרוזה.

בשנת 2001 נבחרה כסופרת השנה מטעם העיתון "גלובס"[1], ובשנת 2003 זכתה בפרס ראש הממשלה לסופרים עבריים.

רותם נישאה בשנית למשה בר-יודא, ממנו התאלמנה בשנת 2014. סיפרה "עד שאבא יחזור", מתאר את מסע ההישרדות הנדיר של בר-יודא כילד בתקופת השואה[2]. אחת מבנותיה של רותם היא העיתונאית תמר רותם (הארץ). שתיים מבנותיה של רותם נפטרו בילדותן. בתה נעה רוט, אשת תיאטרון וקולנוע, הפיקה וביימה את הסרט "גירסא דינקותא" (2015) המספר את המהפך בחיי אמה והמשפחה. הסרט זכה לשבחים רבים[3]. לרותם 19 נכדים[4].

מספריהעריכה

ספרים למבוגריםעריכה

  • בברית יחד: סיפורה של תנועת בח"ד-בני עקיבא בארצות הונגריה (1985)
  • אחות רחוקה: עולמה של האשה החרדית בעיני מי שיצאה משם (1992)
  • Distant sisters : the women I left behind ‏(1997)
  • קריעה (1996)
  • אהבתי כל-כך (2000)
  • איש אשר רוח בו: צבי גולדפרב – חייו (2002)[5]
  • כולם צמאים לאהבה (2003)[6]
  • הדום בגן עדן (2005)[7]
  • כמיהה (2006)[8]
  • על משכבם בלילות, הוצאת קשת (2009)[9]
  • מתי תבוא אלי, הוצאת כנרת זמורה-ביתן (2011)
  • עד שאבא יחזור, הוצאת כנרת זמורה-ביתן (2015)[10]
  • שובי נפשי, הוצאת עם עובד (2018)[11]

ספרים לילדיםעריכה

  • דנה ואמא והר נפוליאון (2007). איורים: רחלי שלו
  • אפשר לספר זאת גם ככה: סיפורי החגים לילדים (2013). איורים: רחלי שלו[12]

קישורים חיצונייםעריכה

מכתביה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ עירית נחמני, ‏מגזין "ליידי גלובס" מציג את עשר נשות הקריירה לשנת 2001, באתר גלובס, 11 בספטמבר 2001
  2. ^   גילי איזיקוביץ, מה מסתתר מאחורי ספר הנוער החדש של יהודית רותם, באתר הארץ, 25 בנובמבר 2015
  3. ^   שני ליטמן, טרגדיה קטנה ברמה משפחתית, ייאוש ברמה עולמית, באתר הארץ, 25 במאי 2015
  4. ^ אפשר לספר זאת גם ככה מאת יהודית רותם / חמישה, מי יודע? חמישה סיפורים על חגי ישראל, באתר ספרים
  5. ^ מוסף "ספרים", זיכרונות, באתר הארץ, 5 בנובמבר 2002
  6. ^ טל ניב, אומרים אהבה יש בעולם, באתר הארץ, 11 בינואר 2004
    מירי פז, ‏מיתות סדרתיות, באתר גלובס, 9 באוקטובר 2003
  7. ^ סמדר שיפמן, סיור אנתרופולוגי קרוב לבית, באתר הארץ, 15 ביוני 2005
  8. ^ מיכל זמיר, למה "נאפף בבדידותו" ולא התעטף בה?, באתר הארץ, 28 בינואר 2007
  9. ^ טלי ריין, ביקשתיו ולא מצאתיו, באתר הארץ, 6 במאי 2009
  10. ^   מתן חרמוני, "עד שאבא יחזור": הטרגדיה מכה בקוראים, באתר הארץ, 14 בפברואר 2016
  11. ^   שי רודין, "שובי נפשי": במקום לגולל סיפור, יהודית רותם מרבה בהסברים ובהרהורים, באתר הארץ, 28 בדצמבר 2018
  12. ^   אנה הרמן, החגים כגשר בין דתיים לחילונים, באתר הארץ, 9 בספטמבר 2013