פתיחת התפריט הראשי

יואל רק

פרופסור ישראלי ומדען בתחום האנתרופולוגיה

יואל רק (נולד ב-29 ביוני 1946) הוא פרופסור מן המניין בחוג לאנטומיה ואנתרופולוגיה שבבית הספר לרפואה באוניברסיטת תל אביב. רק מלמד אנטומיה ואבולוציה של האדם. הוא מופקד על הקתדרה לחקר הזיקנה על שם איגור אורנשטיין. ב-2008 הוא נבחר לחבר האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים.

יואל רק
Professor Yoel Rak.jpg
יואל רק, דצמבר 2008
לידה 29 ביוני 1946 (בן 73)
ברלין, שטח הכיבוש הסובייטי בגרמניה עריכת הנתון בוויקינתונים
ענף מדעי אנטומיה, אנתרופולוגיה
ארצות מגורים ישראל
מוסדות אוניברסיטת תל אביב עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה חבר האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים
תרומות עיקריות
חקר אבולוציה, אנטומיה של הפנים, אבולוציה של ההליכה הזקופה, והביומכניקה של מערכת הלעיסה וההליכה הזקופה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

תוכן עניינים

ביוגרפיהעריכה

יואל רק נולד בברלין, במחנה עקורים של הסוכנות היהודית, בן לפנחס רק וחנה מבית רכטמן, שהיו ניצולי שואה. הוא שהה בגרמניה עד 1948. עם הכרזת המדינה, בהיותו בן שנתיים, עלה עם הוריו לישראל. גדל ברמת-גן, למד בבית ספר הלל עד כיתה ח' ואת התיכון עשה בכפר הנוער "הדסים".

עוד מילדותו התעניין במאובנים, בדינוזאורים ובפלאונטולוגיה באופן כללי. רק פנה לאוניברסיטה מתוך כוונה ללמוד פלאואנתרופולוגיה, דיסיפלינה שלא הייתה קיימת אז בארץ. למימוש שאיפתו זו הוא החל את לימודיו ב-1968 באוניברסיטה העברית תוך הרכבת תוכנית מיוחדת ממקצועות מגוונים: פרהיסטוריה, ארכאולוגיה, אנטומיה, פלאונטולוגיה, זואולוגיה, גאולוגיה וגנטיקה באוניברסיטה העברית בירושלים ובאוניברסיטת תל אביב. החל משנתו השנייה שימש כעוזר מחקר באנטומיה ואנתרופולוגיה פיזית במחלקה לאנטומיה בבית הספר לרפואה באוניברסיטת תל אביב.

סיים תואר ראשון באוניברסיטה העברית וכמעט סיים תואר שני בבית הספר לרפואה של אוניברסיטת תל אביב, אלא שאז פרצה מלחמת יום הכיפורים ולאחריה טס ללמוד באוניברסיטת קליפורניה בברקלי. באוניברסיטת ברקלי עשה מאסטר ודוקטורט. למד תחת שלושה מורים בעלי שם עולמי בתחום עיסוקו: שרי וושבורן, טים וייט וקלארק האול. האחרון, פלאואנתרופולוג ידוע, היה המנטור העיקרי שלו. עבודת הדוקטורט של רק עסקה בטופוגרפיה ובארכיטקטורה של פני האוסטרלופיתקים המגושמים.

ב-1980 כששב מברקלי מונה רק למרצה באוניברסיטת תל אביב. בשנת 1994 מונה לפרופסור מן המניין. עמד בראש החוג לאנטומיה ואנתרופולוגיה, ונבחר מספר פעמים כמרצה מצטיין. שהה בשבתונים במכון לחקר אבולוציית האדם בברקלי, באוניברסיטת דיוק, ובשנים 2008 - 2009 שהה בשבתון באוניברסיטת סיימון פרייזר בונקובר שבקנדה.

פרופ' רק כתב כתבות לציבור הרחב בכתבי העת מחשבות וטבע הדברים.

יואל רק נשוי ולו שלושה ילדים.

מחקריועריכה

מחקריו של רק עוסקים באבולוציה, אנטומיה של הפנים, אבולוציה של ההליכה הזקופה, והביומכניקה של מערכת הלעיסה וההליכה הזקופה. רק כתב שני ספרים וכמה עשרות מאמרים בספרות המדעית.

גולגולת האוסטרלופיתקוסעריכה

בלימודי הדוקטורט שלו השתתף רק בצוותו של פרופסור דונלד ג'ונסון ממוזיאון הטבע שבקליבלנד, שחקר את השלד לוסי. רק חקר את מבנה הפנים של המין של לוסי. בשנת 1983 פרסם בהוצאת "אקדמיק פרס", את ספרו הראשון: "פני האוסטרלופיתקים" (The Australopithecine Face), שהיה עיבוד של עבודת הדוקטורט שלו. האוסטרלופיתקים היו שלב אנושי קדום שהתקימו במשך כמיליון שנה עד לפני כמיליון וחצי שנים. הם הלכו זקוף ונפח מוחם היה קטן (כשל השימפנזה). עיקר יחודם היה בפנים. פניהם היו דמויי צלחת, כאשר פריפריית פניהם הייתה קידמית יותר לזו של מרכזן. רק הסביר בספרו שפניהם המוזרות הן תוצר של הצורך לקדם את שרירי הפנים קדימה, דבר המעניק למנוף הלסת כוח לעיסה גדול יותר. מאחר ששרירי הלעיסה אחוזים בפריפריית שלד הפנים, התקדמותם משנה את טופוגרפיית הפנים בדרך מיוחדת - בניגוד לבני האדם (ולהרבה בעלי חיים אחרים) מרכז פני האוסטרלופיתקים הפך לחלקן העמוק - השקוע.

משום שלוסי חסרה את רוב הגולגולת ביקש במשך שנים לצאת לאתיופיה לחפש ממצאים נוספים של האוסטרלופיתקוס אפרנסיס, המין של לוסי. במשך שנים, בשל המלחמות והרעב באתיופיה, לא יצאו משלחות לאתיופיה לחדש את חיפוש המאובנים, אך לבסוף ב-1990, רק הצטרף כאנטומיסט למשלחת שכללה גם גאולוגים, ארכאולוגים ומומחים מתחומים שונים שיצאו לאתיופיה. [1]

ב-1992 נמצאה גולגולת של זכר מבוגר של האוסטרלופיתקוס אפרנסיס, הידועה כ-"444 AL". התגלית זכתה לפרסום רב בעולם המדע ואף לכותרת בעמוד הראשון בניו יורק טיימס, לתמונת השער בנייצ'ר ולכתבה נרחבת בנשיונל ג'אוגרפיק.[2] מאז שנמצאה גולגולת הזכר (444 AL), נמצאו גם גולגולתיהם של נקבה ושל תינוק. נתגלו גם הרבה לסתות.

בשנת 2004 פרסם רק את ספרו השני, "גולגולת האוסטרלופיתקוס אפרנסיס" (The skull of Australopithecus afarensis), בהוצאת אוניברסיטת אוקספורד, יחד עם הפרופסורים ויליאם קימבל ודונלד ג'ונסון מאוניברסיטת אריזונה. הספר מסכם את הידע המדעי על אנטומיית הגולגולת של מין האוסטלפיתקוס אפרנסיס.[3] במחקר מ-2007 [4] הציג רק את מסקנתו שהאוסטרלופיתקוס אפרנסיס, שנחשב עד אז לאחד האבות הקדומים של מין האדם בן זמננו, אינו מאבות האדם, אלא תחילתו של ענף צדדי שהתפתח במקביל לזה של האדם. נוכחותו של אפרנסיס קרוב לנקודת הפיצול של שני הענפים עושה אותו דומה אנטומית לאבות הקדומים של האדם.[5]

מחקר הניאנדרטלים בארץ ישראלעריכה

הניאנדרטלים (הומו ניאנדרתאלנזיס) חיו לפני 30 עד 200 אלף שנה וניתן למצוא מאובנים שלהם במערות בארץ ישראל. מין אנושי זה מהווה מוקד למחקר נוסף של יואל רק. הוא יזם והשתתף כאנטום בחפירת אחדות ממערות ארץ ישראל. הניאנדרטלים היו אירופאים במוצאם, חיו במקביל לאבות האדם המודרני. הומו סאפינס לא התפתח מהם ואין להם ולא כלום עם האבולוציה שלנו. הם נכחדו לפני כ-30,000 שנה. במערות בארץ ישראל ניתן למצוא את הניאנדרטלים שהגיעו מהצפון ואת ההומו סאפיינס, אבותינו הקדומים, שהגיעו מאפריקה. ארץ ישראל, היא אתר החפיפה של תחום מחייתם של שתי הקבוצות הללו.

ניתן למצוא במערות ארץ ישראל קיום לסרוגין ואולי אף ביחד של שתי האוכלוסיות. מציאות זו היא ביטוי לתנודות שהיו במרחב התפוצה של הקבוצות הללו. הניאנדרטלים חיו בצל הקרחונים של אירופה וכאשר הקרחונים (ואירופה הקרה) התפשטו, הגיעו הניאנדרטלים למזרח התיכון. כאשר נסוגו הנאנדרטלים מהאזור בעקבות "נסיגת אירופה" הומו סאפינס היגיע לאזור וחוזר חלילה. הניאנדרטל הדרומי ביותר נתגלה במערת כברה, במשלחת בה רק היה חבר. [6] רק יזם את חידוש החפירות במערת עמוד. מערה זו נחפרה בראשית שנות השישים על ידי משלחת יפנית שמצאה בה ניאנדרטל מבוגר. בראשית שנות ה-90 משלחת משותפת של דר' חוברס, קימבל ורק חידשה את החפירות ומצאה עולל של ניאנדרטל. [7]

במחקריו מנסה רק להבין את המשמעות התפקודית של אנטומיית הפנים של הניאנדרטלים. מסקנתו היא כי הניאנדרטלים השתמשו בצורה אינטנסיבית בשיניהם הקדמיות וטופוגרפיית פניהם היא ביטוי לשינוי במנח משטחי העצם של הפנים כדי לסייע ולהקל על השימוש בשיניים הקידמיות (בעולם החי השיניים האחוריות הן המיועדת לפעול בלעיסה ולא השיניים הקדמיות). [8]

מחקרו העכשוויעריכה

בנוסף למחקריו המפורטים למעלה, רק עובד כעת על ספר בעברית "עדות המאובנים לאבולוציה של האדם", שיהיה מיועד לקהל הרחב.

ספריועריכה

  • The Australopithecine face, with a foreword by Tim D. White and F. Clark Howell New York : Academic Press, 1983.
  • The skull of Australopithecus afarensis / by William H. Kimbel, Yoel Rak, Donald C. Johnson ; with a contribution on the brain endocast by Ralph L. Holloway and Michael S. Yuan. Oxford : Oxford University Press, 2004.

מאמרים נבחריםעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

  מדיה וקבצים בנושא יואל רק בוויקישיתוף

מאמרים והרצאות של יואל רקעריכה


מתוך סדרת ההרצאות של פרופסור יואל רק באוניברסיטת תל אביב, אתר חופש:

הערות שולייםעריכה

  1. ^ Kimbel W H, Johanson D C and Rak Y (1994). The First Skull and Other New Discoveries of Australopithecus afarensis at Hadar, Ethiopia. Nature Vol 368: 449-451.
  2. ^ National Georgraphic, March 1996 Vol.189, No.3
  3. ^ שירות הידען, ‏שוחזרה גולגולת של קוף דמוי אדם, שנחשב לחוליה החסרה באבולוציה האנושית, באתר "הידען", 15 במרץ 2004
  4. ^ Rak Y, Ginzburg A, and Geffen E (2007). Gorilla Anatomy on Australopithecus afarensis mandibles suggests Au. afarensis link to robust australopiths. PNAS 104 (16):6568-6572.
  5. ^ עפרי אילנינראה ש"לוסי" אינה אמנו הקדומה, רק בת דודה, באתר הארץ, 18/04/07
  6. ^ Rak Y (1993). Morphological Variation in Homo neanderthalensis and Homo sapiens in the Levant: a Biological Model. In W H Kimbel and L B Martin (eds.): Species, Species Concept and Primate Evolution. NewYork: Plenum, 523-536.
  7. ^ Rak Y, Kimbel W H and Hovers E (1994). a Neandertal Infant fromAmudCave,Israel. Journal of Human Evolution 26:313-324.
  8. ^ Rak Y (1986). The Neanderthal: A new look at an old face. J. Hum. Evol. 15: 151-164. (This paper was reviewed in Science.)