יוז'ף לנדייל

יוז'ף לנדייל
Lengyel József
לידה	4 באוגוסט 1896; מרצאלי, הונגריה
פטירה	14 ביולי 1975 (בגיל 78); בודפשט, הרפובליקה העממית ההונגרית
מדינה	הונגריה
מקום קבורה	בית הקברות פרקשרטי בבודפשט
שפות היצירה	הונגרית
תקופת הפעילות	מ-1916
פרסים והוקרה	פרס קושוט (1963); פרס SZOT (1958); פרס אטילה יוז'ף (1957) ;

יוז'ף לנדייל (בהונגרית: Lengyel József; מרצאלי, 4 באוגוסט 1896 – בודפשט, 14 ביולי 1975)^[1] היה סופר ומשורר יהודי-הונגרי, זוכה פרס קושוט ופרס אטילה יוז'ף. בתחילה למד באוניברסיטאות בבודפשט ובברטיסלבה, שיריו הראשונים הופיעו במגזינים של לאיוש קשאק. בשנת 1918 הוא הפך לחבר במפלגת הקומוניסטים של הונגריה (KMP), לאחר נפילת הרפובליקה הסובייטית ההונגרית ברח לאוסטריה, שם פרסם את ספרו העצמאי הראשון (Oh Faith Jerusalem) והצטרף למפלגה הקומוניסטית האוסטרית בה היה חבר עד 1921. הוא עבר לגרמניה בשנת 1927, שם עבד כעיתונאי, מתרגם עבור עיתוני שמאל והפך לחבר במפלגה הקומוניסטית של גרמניה. בשנת 1930 עבר למוסקבה, שם התפרנס כמחזאי וכעורך עיתון, שם פורסמה עבודתו "רחוב וישגראדי" (Visegrádi utca), בה כתב את חוויותיו האישיות בין השנים 1918–1919. הוא נעצר בשנת 1938, הורשע ונכלא במחנות עבודה שונים בגולאג למשך שמונה שנים. שוחרר רק בשנת 1946, אך נעצר מחדש והוגלה לסיביר. הוא הורשה לחזור להונגריה בשנת 1955, שם כתב על מחנות העבודה הסובייטים.

ביוגרפיה

מילדות עד בגרות

יוז'ף לנדייל נולד במשפחה יהודית כבנם של פאל לנדייל (1864– 1913) ^[2] סוחר תבואה, ושל ינקה ויטמן.^[3] הוא השלים את ארבע הכיתות של בית הספר היסודי במרצאלי ואת הכיתה הראשונה של הגימנסיה בעיר קסטהיי. כבר בילדותו כתב שירים בהשפעת המשורר הלאומי ההונגרי שאנדור פטפי. בשנת 1907 אביו פשט את הרגל ומשפחתו עברה לבודפשט. הוא המשיך את לימודיו בגימנסיה ברחוב ברצ'אי (היום הגימנסיה על שם אימרה מדאץ') בבודפשט. בשנת 1914 נרשם לפקולטה למדעי הרוח באוניברסיטת בודפשט (ששמו הפך בשנת 1951 לאוניברסיטת אטווש לוראנד), שם למד גם תולדות אמנות. הוא החל את לימודי משפטים בפקולטה למשפטים באוניברסיטת ברטיסלבה בשנת 1915, אך בשנת 1916 הפסיק.^[4] שני שיריו הראשונים הופיעו בשנת 1916 במגזין של לאיוש קשאק: "המעשה"^[5] הופיעו כמה משיריו, סיפור קצר וביקורות אמנותיות פרי עטו. בשנת 1918 הוקמה קבוצת סופרים סוציאליסטים מהפכניים, והוציאו לאור כרך משותף בשם "שחרור" (Szabadulás).^[6]

בשטף המהפכות

לנדייל התוודע אז לדעותיו של ארווין סבו, השתתף בתנועה האנטי-מיליטריסטית הבלתי חוקית והצטרף לקבוצת הסוציאליסטים המהפכניים. לאחר ניצחון מהפכת החרציות, הקבוצה עסקה בתועמלנות בקרב פועלים שלא היו מרוצים מהמהפכה הבורגנית. לנדיאל הצטרף למפלגה הקומוניסטית בסוף נובמבר 1918. הוא נעצר ב-21 בפברואר 1919 יחד עם הנהגת ה-KMP ושוחרר ב-20 במרץ. לאחר נפילת הרפובליקה הסובייטית הסתתר בפשט ובסביבתה.^[7] ב-28 באוקטובר 1919 ברח לאוסטריה. הוא נלכד בגבול על ידי המשטרה האוסטרית והועבר למחנה המעצר בקרלשטיין לאחר חקירה קצרה בווינה.

בגלות ווינה

לנדייל התגורר בווינה בין 1920 לבין 1927. בין השנים 1922–1923 היה סטודנט באוניברסיטת וינה. הוא נרשם לשיעורי היסטוריה ותולדות האמנות, למד אנגלית והשתתף בקורסי צילום ומיקרו-צילום.^[8] הוא חי מעבודה מזדמנת ואחר כך מדמי אבטלה. בווינה התחתן עם אירן קורנהאוזר, סטודנטית לרפואה באוניברסיטה. נישואיו נמשכו זמן קצר. במהלך שהותו בווינה ביקר פעמיים באיטליה. בין השנים 1919–1921 הוא היה חבר במפלגה הקומוניסטית האוסטרית. בשנים 1921–1924 הוא עבר משבר נפשי, עזב את המפלגה ואחר כך התפטר מעבודתו.

בגלות גרמניה

בשנת 1927 עבר לברלין. בין השנים 1927 עד 1930 היה חבר במפלגה הקומוניסטית של גרמניה. הוא הקים ארכיון בליגה האנטי-אימפריאליסטית, ותרגם מאנגלית לגרמנית עבור כתב העת של "האיחוד המקצועי האדום". הוא עבד גם כמחזאי בחברות הסרטים Prometheus Film ו-Weltfilm.

במולדת המהפכה עד למעצר

הוא הגיע למוסקבה בסוף אפריל 1930 ככתב העיתון Berlin am Morgen. מהסתיו עבד באיגוד המקצועי האדום של האינטרנציונל. הוא הפך לדרמטורג של חברת Mezrabpomfilm הסובייטית-גרמנית. בשנת 1932 התחתן עם נינה סרגייבנה קיזלוואלטר, מורה למוזיקה ולריתמיקה (אמנות התנועה). בשנת 1936 ביקש וקיבל אזרחות סובייטית. בשנים 1932–1934 היה ראש המחלקה ההונגרית של חברת ההוצאה של העובדים הזרים במוסקבה. הוא פרסם במגזין ההונגרי "פטיש ומגל" ( Sarló és Kalapács - סיפורים קצרים, עיתונאות), בשנים 1933–1934 היה העורך.^[9] הוא עבד כעצמאי מאמצע שנות השלושים (1935 או 1936).

בגולאג

לנדייל נעצר ב-21 בפברואר 1938 בתקופת הטיהורים הגדולים ובמאי 1939 נגזר עליו בהיעדרו שמונה שנות מאסר במחנה חינוך מחדש, על ידי הוועדה החיצונית של משרד הפנים (OSO) על פי החלטה מה-23 באפריל 1939. הוא ריצה את עונשו במחנות נורילסק וקאנסק. רק אחרי שמונה שנים ועשרה חודשים שוחרר ביום האחרון של 1946.^[10] בשנים 1947–1948 הוא גר במה שנקרא "הקילומטר ה-101", 113 ק"מ ממוסקבה, באלכסנדרוב.^[11] הוא הועסק כמתרגם-מגיה ולקטור בהוצאה לאור בשפה זרה.^[12] בהתחלה נסע לעיתים קרובות למוסקבה ובילה יום או יומיים עם משפחתו.^[13] הוא כתב שני סיפורים ברוסית וסיפור קצר בשם אלקה.^[14]

באביב 1947 הגיש את בקשתו לחזרה להונגריה. בחורף 1948 הוא נבדק בביקורת בדירתו במוסקבה ונאלץ לחזור תוך 24 שעות למקום הצ'ק-אין שלו, לאלכסנדרוב. בקשתו לחזור להונגריה נדחתה באביב 1948, אך הוא לא קיבל הודעה על כך. הוא נעצר שוב ב-22 בנובמבר והועבר לכלא ולדימיר. ב-9 בפברואר 1949 הוא נידון לגלות נצחית. במרץ 1949 הוחזר לסיביר בקרון כלא. מקארובו, כפר שנמצא במרחק של 50 ק"מ מקאנסק, הוגדר כמקום מושבו. שם כתב כמעט את כל קטעי "הקוסמים"^[15] וכן את דרמת הקולנוע "שוט אלוהים". ב-1 בספטמבר 1954 גזר עליו בית המשפט העממי של מחוז דז'ירינסק בחבל המנהלי קרסנויארסק שלוש שנים במחנה עבודה. הוא שוחרר ב-23 בפברואר 1955 הוא ובת זוגו חזרו למוסקבה והגישו בקשה לטיהור שמו. הוא טוהר מכל אשמה ב-25 ביוני בשל "היעדר פשע".

סופר הגולאג ההונגרי

עם שובו להונגריה ראה את כתיבתו ואת ייעודו האנושי לספר את כל מה שחווה במחנות, בגלות. בסוף שנות החמישים עבד על יצירות שאת ניסוחיהן הראשונים כתב בסיביר. הראשון היה "מבוקר עד ערב" שהופיע.^[16] הכרך "הקוסם", שיצא לאור בשנת 1961, הכיל 5 עבודות בהן כתב על עולם המחנות הסובייטים ומחנות הכפייה.

סדרת הוצאת כל עבודותיו (1970–1978)

פשיטות וינאיות (1970)
הווידויים של ריצ'רד טרנד או אנטה,...(1970)
ההתחלה מחדש (1970)
בוני גשרים (1971)
קסום (כרך 1–2, 1971)
שוט אלוהים (1972)
מכתבים לאריסטופנס (1972)
הו אמונה-ירושלים (1972)
רחוב וישגראדי (1972)
ספינות ארגונידס (1973)
על מדרגות הכנות (1974)
שמו: ברנהרד רייסיג: ארץ וחוץ לארץ (1978)

יצירותיו בשפות שונות

Sternekund und Reinekund: Sechs Märchen. Drezda, Verlagsanst. Proletarischer Freidenker Deutschlands, 1923
Des armen Gábor Kovács Lebenslauf. Regensburg: Habbel & Naumann Verlag, 1923
Изобретатель Андреас. Москва, Изд. ЦК МОПР, 1930
Исторический репортаж. Москва, Советская Литература, 1933
Три домны. Москва, Журн.-газ. Объединение ЦК МОПР, 1933
Visegráder Strasse. Berlin; Budapest, Dietz; Corvina, 1959
Беспокойная жизнь Ференца Пренна или стрелки указывают будущее. Москва, Иностр. лит., 1961
Batte il cuore della Cina. Milánó, Milano Nuova, 1964
Bosorák. Bratislava, Slovensky spisovatel, 1965
Dal principio alla fine. Milánó, Ferro, 1965
Sortilegio. Milano, Ferro, 1965
From beginning to end. London, Peter Owen, 1966
Prenn drifting: a novel. London, Peter Owen, 1966
Das unruhige Leben des Ferenc Prenn. Berlin, Volk u. Welt, 1966
Le pain amer. Párizs, Denoël, 1966
Die Attraktionen des Herrn Tördeky und andere Erzählungen. Reinbeck bei Hamburg, Rowohlt, 1967
Die Bekenntnisse des Richard Trend. Berlin; Weimar, Aufbau-Verlag, 1976
Čarodějník. Prága, Odeon, 1967
From beginning to end. Englewood Cliffs, Prentic-Hall, 1968
The judge's chair: A novel. London, Peter Owen, 1968
Fra begyindelsen til enden og andre fortaellinger. Koppenhága, Samleren, 1969
Acta Sanctorum and other tales. London, Peter Owen, 1970
Czarownik. Varsó, Pañstwowy Instytut Wydawniczy, 1971
Confrontation. London, Peter Owen, 1973
Confrontation. Secaucus, N. J., Citadel Press, 1973
Лицом к лицу. London, Overseas Publications Interchange Ltd, 1975
Deux communistes. Paris, Fayard, 1975
Endurance humaine. Bp., Corvina, 1976
Die Bekenntnisse des Richard Trend. Berlin; Weimar, Aufbau-Verlag, 1976
Pohnuty život Ference Prenna. Praha, Odeon, 1976
Attila – Bič Boži. Prága, Lidové nakladatelství, 1978
The Bridgebuilders. Bp., Corvina, 1979
Избранное. Москва, Худ. лит-ра, 1984
Die Kettenbrücke. Berlin. Verlag der Nation; Corvina, 1981
Gegenüberstellung. Frankfurt, Neue Kritik, 1990
Незабудки. Москва, Известия, 1990
Очная ставка. Москва, Радуга, 1990
Просроченный долг. Москва, 2016. ISBN 978-5-904280-67-3

סרטים מעבודותיו

בהתבסס על סיפורו הקצר פירוק וכריכה, ביים מיקלוס ינקסו את הסרט (1963)
ינה הורבאט עשה סרט טלוויזיה על פי סיפורו הקצר Wengraf (1968)
אני, פרנץ פרן - ביימתי סרט טלוויזיה מתוך הרומן של יוזף לנגיאל מאת מרטון קלטי (1969)
התועמלנים, סרט שחור לבן. במאי: Dezső Magyar. התסריט נכתב על ידי ארווין סינקו, יוזף לנגיאל ואחרים דזס מגייר וגאבור בודי (1969)
קסום ג. מיקלוס זניטאר עשה סרט טלוויזיה מסיפורו הקצר (1970, גישה מקוונת )
וידויים. מחזה טלוויזיה מבוסס על יצירותיו של איסטוואן אגרי יוז'ף לנדייל (1974)
רחוב וישגראדי. סרט טלוויזיה (בבימויו של יוזף רוסט, 1986)
פרגים צהובים. סרט טלוויזיה (בבימויו של Károly Esztergályos, 1989)

עבודותיו באינטרנט

פרסים

פרס אטילה יוז'ף (1957)
פרס סוט (SZOT) (1958)
פרס קושוט (1963)

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא יוז'ף לנדייל בוויקישיתוף

יוז'ף לנדייל, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
יצירות ספרות הונגריות על הגולאג
יוז'ף לנדייל, באתר "Find a Grave" (באנגלית)

הערות שוליים

^ "Halotti bejegyzése a Budapest XII. kerületi polgári halotti akv. 2351/1975. folyószáma alatt".
^ "Lengyel Pál halotti bejegyzése a Budapest VI. kerületi polgári halotti akv. 338/1913. folyószáma alatt".
^ Születése bejegyezve Marcali polgári születési akv. 101/1896. folyószáma alatt
^ Szabó József: Lengyel József alkotásai és vallomásai tükrében. Bp., Szépirodalmi K., 1966 (Arcok és vallomások)
^ A Tett. 1916. II. évf. máj. 6. 13. sz.
^ 1918 Szabadulás. - Bp., Krausz J. és Társa nyomdája, 1918
^ Életem – emlékeim // Az őszinteség lépcsőin / Lengyel József. Bp.: Magvető, 1974. 405. old.
^ Lengyel József: Bécsi portyák
^ Botka Ferenc: A Sarló és Kalapács (1929-1937) // Jelszótól a világképig / Botka Ferenc – Bp., Kossuth, 1982, 56-92. o.
^ MTAKK MS 5538/3
^ A ház ma is áll, a 3. Likousinszkaja utca 26. szám alatt ahol lakott. "Александров". otzyv.ru. אורכב מ-המקור ב-2015-09-24.
^ РГАСПИ Ф.495. ОП.199. Д.1039. Л.091.
^ Noteszek 1973. dec. 23. MTAKK Ms 5535/32
^ Alka (Farkas-dakszli elmélkedései, tanításai, értékezései a kutyafajiságról, fajfölényről és főképp A KÉTLÁBÚAK TÖKÉLETES, EGYSZERŰ ÉS MAGAS DRESSURÁJÁRÓL): Lengyel József elfelejtett publikálatlan írása // Tekintet. 2006. 19. évf. 3. 9-30. o.
^ Noteszek 1963. június 23. MTAKK Ms 5535/13
^ Élet és Irodalom. 1957. 6. sz.

[1] "Halotti bejegyzése a Budapest XII. kerületi polgári halotti akv. 2351/1975. folyószáma alatt".

[2] "Lengyel Pál halotti bejegyzése a Budapest VI. kerületi polgári halotti akv. 338/1913. folyószáma alatt".

[3] Születése bejegyezve Marcali polgári születési akv. 101/1896. folyószáma alatt

[4] Szabó József: Lengyel József alkotásai és vallomásai tükrében. Bp., Szépirodalmi K., 1966 (Arcok és vallomások)

[5] A Tett. 1916. II. évf. máj. 6. 13. sz.

[6] 1918 Szabadulás. - Bp., Krausz J. és Társa nyomdája, 1918

[7] Életem – emlékeim // Az őszinteség lépcsőin / Lengyel József. Bp.: Magvető, 1974. 405. old.

[8] Lengyel József: Bécsi portyák

[9] Botka Ferenc: A Sarló és Kalapács (1929-1937) // Jelszótól a világképig / Botka Ferenc – Bp., Kossuth, 1982, 56-92. o.

[10] MTAKK MS 5538/3

[11] A ház ma is áll, a 3. Likousinszkaja utca 26. szám alatt ahol lakott. "Александров". otzyv.ru. אורכב מ-המקור ב-2015-09-24.

[12] РГАСПИ Ф.495. ОП.199. Д.1039. Л.091.

[13] Noteszek 1973. dec. 23. MTAKK Ms 5535/32

[14] Alka (Farkas-dakszli elmélkedései, tanításai, értékezései a kutyafajiságról, fajfölényről és főképp A KÉTLÁBÚAK TÖKÉLETES, EGYSZERŰ ÉS MAGAS DRESSURÁJÁRÓL): Lengyel József elfelejtett publikálatlan írása // Tekintet. 2006. 19. évf. 3. 9-30. o.

[15] Noteszek 1963. június 23. MTAKK Ms 5535/13

[16] Élet és Irodalom. 1957. 6. sz.

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]


לידה	4 באוגוסט 1896 מרצאלי, הונגריה
פטירה	14 ביולי 1975 (בגיל 78) בודפשט, הרפובליקה העממית ההונגרית
מדינה	הונגריה
מקום קבורה	בית הקברות פרקשרטי בבודפשט
שפות היצירה	הונגרית
תקופת הפעילות	מ-1916
פרסים והוקרה	פרס קושוט (1963) פרס SZOT (1958) פרס אטילה יוז'ף (1957)