יוסוף הייכל
יוסוף הייכל (בערבית: يوسف هيكل; 1907–1989) היה ראש העירייה הערבי האחרון של יפו ובכיר בוועד הערבי העליון ולאחר מכן דיפלומט ירדני, שכיהן כשגריר ארצו בוושינגטון, בפריז, בלונדון, בטייפה ובמוסדות האו"ם.
 | |
| יוסוף הייכל בצעירותו | |
| לידה |
1907 יפו, האימפריה העות'מאנית  |
|---|---|
| פטירה |
1989 (בגיל 82 בערך) עמאן, ירדן |
| מדינה |
ירדן |
| השכלה |
|
| תקופת הפעילות |
? – 1989 |
| תפקיד |
|
  | |
תולדות חייועריכה
נולד בשנת 1907 למוסטפא הייכל ולזכייה לבית סכג'הא בבית צמוד-קרקע ליד תחנת הרכבת יפו, במשפחה אמידה. למד בבית ספר יסודי שניהלו נזירות איטלקיות ואחר כך בכותאב אסלאמי (מעין "חדר"). החל את לימודיו התיכוניים בבית הספר היפואי "אל-מעארף" והשלימם אותם בקולג' הערבי בירושלים. את לימודי הבוגר במשפטים עשה באוניברסיטת מונפלייה בצרפת והמשיך ללימודי קרימינולוגיה, כלכלה ומדעי המדינה בסורבון, אותם סיים בהצטיינות. לאחר מכן השלים דוקטורט ב-1935. עד שנת 1937 השתלם בלונדון סקול אוף אקונומיקס (בית הספר לכלכלה של לונדון). באוניברסיטת לונדון השלים דוקטורט נוסף במדעי המדינה בהנחיית הפרופסור הרולד לסקי.
בשנת 1938 שב ליפו עם רעייתו דניס (בתו של שופט מחוזי בדרום צרפת) והדפיס בה את ספרו "הבעיה הפלסטינית" (القضية الفلسطينية). באותה שנה מונה למנהל הווקף במחוז לוד, לאחר מכן קודם לתפקיד מנהל הווקף ובתי הספר האסלאמיים בכל רחבי ארץ ישראל ומונה לחבר הוועדה המפקחת על החינוך הערבי. בתפקידיו אלה נדד ונאם ברחבי הארץ על הצורך באחדות ערבית. בשנת 1942 יצא לאור ספרו, שהתבסס על נאומיו, "לקראת אחדות ערבית" (نحو الوحدة العربية). בין 1943 ל-1945 כיהן כרשם בית משפט השלום בשכם.
בשנת 1945 נענה להצעת רשויות המנדט להתמנות כראש העיר של יפו, לאחר שעומר אל-ביטאר התפטר ממשרתו. במהלך היותו ראש העיר בא במגע עם ראש עיריית תל אביב, ישראל רוקח במטרה ליצור שיתוף פעולה בין שתי הערים השכנות. בשנת 1947 יזם בחירות חופשיות לראשות העיר ונבחר ברוב גדול. עם ההסלמה במעשי האלימות לאחר אירועי כ"ט בנובמבר 1947 (מקרי רצח יהודים ברחובות תל אביב וירי צלפים מראש צריח מסגד חסן בק לכיוון רחוב אלנבי), פרסם הייכל כרוז להרגעת הרוחות. כמו כן ניסה לפעול בוועד הערבי העליון, שהיה מראשיו באותה עת, ואצל עבדאללה, מלך ירדן על מנת לקבל את תמיכתם לכינון הסכם שלום, אך ללא הועיל[1]. למחרת מבצע חמץ לכיבוש יפו, ה-5 במאי 1948, נמלט הייכל מן העיר לירדן.
בירדן הצטרף הייכל לשירות החוץ. הוא כיהן בוועדת שביתת הנשק ישראל-ירדן וייסד את "המשרד הפלסטיני" לטיפול בענייני בעיית הפליטים הפלסטינים. במשך 16 שנה כיהן כשגריר ארצו בוושינגטון (1959-1962), בפריז, בלונדון, בטייפה ובמוסדות האו"ם. לאחר יציאתו לגמלאות התיישב בלבנון ושקד על כתיבת זיכרונותיו.
בשנת 1969 פרסם את ספרו "תבוסת יוני" (هزيمة حزيران) על תבוסת הערבים במלחמת ששת הימים. בשנת 1971 יצא לאור ספרו "פלסטין: לפני ואחרי" (فلسطين: قبل وبعد), המרכז מבחר ממאמריו לאורך השנים.
יוסוף הייכל הלך לעולמו ב-1989 ונקבר בעמאן.
לקריאה נוספתעריכה
- יעקב שביט, יעקב גולדשטיין, חיים באר (עורכים), לקסיקון האישים של ארץ ישראל, 1948-1799, עם עובד, תשמ"ג, עמוד 167
- ״ד״ר יוסף הייכל - ראש העירייה 1948-1945״, מאמר מאת שמואל גילר, בספר: ורד נבון, השדרה - שדרות ירושלים בעיני הצלמים, הוצאת ורד נבון, מהדורה שנייה, אוגוסט 2021, עמ׳ 199-198.
קישורים חיצונייםעריכה
- ביוגרפיה (בערבית)
- אנדרה דרזנין, יפו המנדטורית והזכות ההיסטורית על פלסטין, באתר "שיחה מקומית", 11 באפריל 2020
- יוסף היכל (1907-1989), דף שער בספרייה הלאומית
הערות שולייםעריכה
- ^ התחלת ההתקפה הערבית על תל אביב במלחמת העצמאות, אתר עיריית תל אביב