יוסוף הייכל

יוסוף הייכל
يوسف هيكل
	יוסוף הייכל בצעירותו
לידה	1907; יפו, האימפריה העות'מאנית
פטירה	1989 (בגיל 82 בערך); עמאן, ירדן
מדינה	ירדן
השכלה	הקולג' הערבי; אוניברסיטת מונפלייה; סורבון; אוניברסיטת לונדון ;
	יולי 1945 – 5 במאי 1948; (כשנתיים)
	→ עומר אל-ביטאר

יוסוף הייכל (בערבית: يوسف هيكل; 1907–1989) היה ראש העירייה הערבי האחרון של יפו ובכיר בוועד הערבי העליון ולאחר מכן דיפלומט ירדני, שכיהן כשגריר בוושינגטון, בפריז, בלונדון, בטאיוואן ובמוסדות האו"ם.

תולדות חייו

נולד בשנת 1907 למוסטפא הייכל ולזכייה לבית סכג'הא בבית צמוד-קרקע ליד תחנת הרכבת יפו, במשפחה אמידה. למד בבית ספר יסודי שניהלו נזירות איטלקיות ואחר כך בכותאב אסלאמי (מעין "חדר"). החל את לימודיו התיכוניים בבית הספר היפואי "אל-מעארף" והשלימם אותם בקולג' הערבי בירושלים. את לימודי הבוגר במשפטים עשה באוניברסיטת מונפלייה בצרפת והמשיך ללימודי קרימינולוגיה, כלכלה ומדעי המדינה בסורבון, אותם סיים בהצטיינות. לאחר מכן השלים דוקטורט ב-1935. עד שנת 1937 השתלם בבית הספר לכלכלה של לונדון. באוניברסיטת לונדון השלים דוקטורט נוסף במדעי המדינה בהנחיית פרופסור הרולד לסקי.

בשנת 1938 שב ליפו עם רעייתו דניס (בתו של שופט מחוזי בדרום צרפת) והדפיס בה את ספרו "הבעיה הפלסטינית" (القضية الفلسطينية). באותה שנה מונה למנהל הווקף במחוז לוד, לאחר מכן קודם לתפקיד מנהל הווקף ובתי הספר האסלאמיים בכל רחבי ארץ ישראל ומונה לחבר הוועדה המפקחת על החינוך הערבי. בתפקידיו אלה נדד ונאם ברחבי הארץ על הצורך באחדות ערבית. בשנת 1942 יצא לאור ספרו, שהתבסס על נאומיו, "לקראת אחדות ערבית" (نحو الوحدة العربية). בין 1943 ל-1945 כיהן כרשם בית משפט השלום בשכם.

במרץ 1945 התפטר ראש עיריית יפו עומר אל-ביטאר. הנציב העליון מינה מחדש את אל-ביטאר לראש העירייה, אך אל-ביטאר יצא לחופשה בת שלושה חודשים^[1] והייכל שימש כממלא מקום ראש העירייה. ביוני 1945 התפטר אל-ביטאר פעם נוספת ובעקבות כך מונה הייכל לראש עיריית יפו.^[2] במהלך היותו ראש העיר בא במגע עם ראש עיריית תל אביב, ישראל רוקח במטרה ליצור שיתוף פעולה בין שתי הערים השכנות. באפריל 1947 התקיימו בחירות לעיריית יפו בהן זכו תומכיו בכלל המושבים בעירייה.^[3]

התפטרות ראש העירייה הקודם באה בעקבות מחלוקת בעירייה סביב דרישת מושל המחוז מהעירייה לשלם חוב לעיריית תל אביב עבור שירותים שהאחרונה העניקה לשכונת שפירא ופלורנטין ששכנו בתחום המוניציפלי של יפו בסמיכות לתל אביב. במהלך כהונתו של הייכל הביאה הסוגיה להחרמה מעשית של העירייה בידי היהודים ולדרישתם לסיפוח השכונות לתל אביב, דרישה לה התנגד הייכל בחריפות. באוקטובר 1945 חדלו תושבי השכונות לשלם מיסים עירוניים לעיריי יפו ובמרץ 1947 סופחו באופן רשמי על ידי עיריית תל אביב בראשות ישראל רוקח, באישור חלקי של שלטונות המנדט.^[4]

עם ההסלמה במעשי האלימות לאחר אירועי כ"ט בנובמבר 1947 (מקרי רצח יהודים ברחובות תל אביב וירי צלפים מראש צריח מסגד חסן בק לכיוון רחוב אלנבי), פרסם הייכל כרוז להרגעת הרוחות. כמו כן ניסה לפעול בוועד הערבי העליון, שהיה מראשיו באותה עת, ואצל עבדאללה, מלך ירדן על מנת לקבל את תמיכתם לכינון הסכם שלום, אך ללא הועיל^[5]. ב־4 במאי, בעקבות מבצע חמץ לכיבוש יפו, נמלט הייכל מן העיר לרמלה.^[6]^[7] הייכל שב לעיר ב־6 במאי ושהה במשרדי מושל המחוז,^[8] ועזה את העיר באופן סופי ב־9 במאי.^[9]

בירדן הצטרף הייכל לשירות החוץ הירדני. הוא כיהן בו וייסד את "המשרד הפלסטיני" לטיפול בענייני בעיית הפליטים הפלסטינים. באפריל 1949 מונה לציר ירדן בארצות הברית,^[10] ונכנס לתפקיד ביוני 1949.^[11] הוא כיהן בתפקיד עד 7 בדצמבר 1953.^[12] כיהן כנציג הירדני הבכיר בוועדת שביתת הנשק ירדן–ישראל (1953–1954), שגריר ירדן למללכה המאוחדת (1954–1956) ולצרפת (1956–1957).^[13] הוא שב ושימש כשגריר ירדן בארצות הברית במשך כחודש ב־1957 וכשבועיים ב־1959.^[14]

לאחר יציאתו לגמלאות התיישב בלבנון ושקד על כתיבת זיכרונותיו. בשנת 1969 פרסם את ספרו "תבוסת יוני" (هزيمة حزيران) על תבוסת הערבים במלחמת ששת הימים. בשנת 1971 יצא לאור ספרו "פלסטין: לפני ואחרי" (فلسطين: قبل وبعد), המרכז מבחר ממאמריו לאורך השנים.

יוסוף הייכל הלך לעולמו ב-1989 ונקבר בעמאן.

לקריאה נוספת

יעקב שביט, יעקב גולדשטיין, חיים באר (עורכים), לקסיקון האישים של ארץ ישראל, 1948-1799, עם עובד, תשמ"ג, עמוד 167
״ד״ר יוסף הייכל - ראש העירייה 1948-1945״, מאמר מאת שמואל גילר, בספר: ורד נבון, השדרה - שדרות ירושלים בעיני הצלמים, הוצאת ורד נבון, מהדורה שנייה, אוגוסט 2021, עמ׳ 199-198.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא יוסוף הייכל בוויקישיתוף

ביוגרפיה (בערבית)
אנדרה דרזנין, יפו המנדטורית והזכות ההיסטורית על פלסטין, באתר "שיחה מקומית", 11 באפריל 2020
יוסף היכל (1907-1989), דף שער בספרייה הלאומית

הערות שוליים

^ התפטר אל־ביטאר, הַבֹּקֶר, 12 ביולי 1945
^ ד"ר י. הייכל נתמנה ראש הוועדה העירונית ביפו, הארץ, 25 ביולי 1945
^ שמואל גילר, "מערכות הבחירות העירוניות ביפו" בפרויקט בן-יהודה
^ Goren, Tamir (2016). "The Jewish Neighbourhoods of Jaffa and the Question of Annexation to Tel Aviv at the End of the British Mandate". Middle Eastern Studies. 52 (6): 917–37. JSTOR 44157732.
^ התחלת ההתקפה הערבית על תל אביב במלחמת העצמאות, אתר עיריית תל אביב
^ ד"ר הייכל ברח מיפו, הַבֹּקֶר, 5 במאי 1948
^ צבא בריטי נכנס לאבו־כביר, הַבֹּקֶר, 7 במאי 1948
^ המושל הבריטי מנע את כניעת ערביי יפו, המשקיף, 7 במאי 1948
^ בקורו האחרון של מושל המחוז, הַבֹּקֶר, 10 במאי 1948
^ ד"ד הייכל - נציג עבדאללה בארה"ב, הארץ, 17 באפריל 1949
^ Foreign Relations of the United States, 1949, The Near East, Office of the Historian
^ Foreign Relations of the United States (באנגלית). U.S. Government Printing Office. 1986. p. 1939.
^ The Middle East. Europa Publications. 1958. p. 438.
^ Jordan, U. S. Depratment of State Archive

[1] התפטר אל־ביטאר, הַבֹּקֶר, 12 ביולי 1945

[2] ד"ר י. הייכל נתמנה ראש הוועדה העירונית ביפו, הארץ, 25 ביולי 1945

[גילר-3] שמואל גילר, "מערכות הבחירות העירוניות ביפו" בפרויקט בן-יהודה

[4] Goren, Tamir (2016). "The Jewish Neighbourhoods of Jaffa and the Question of Annexation to Tel Aviv at the End of the British Mandate". Middle Eastern Studies. 52 (6): 917–37. JSTOR 44157732.

[5] התחלת ההתקפה הערבית על תל אביב במלחמת העצמאות, אתר עיריית תל אביב

[6] ד"ר הייכל ברח מיפו, הַבֹּקֶר, 5 במאי 1948

[7] צבא בריטי נכנס לאבו־כביר, הַבֹּקֶר, 7 במאי 1948

[8] המושל הבריטי מנע את כניעת ערביי יפו, המשקיף, 7 במאי 1948

[9] בקורו האחרון של מושל המחוז, הַבֹּקֶר, 10 במאי 1948

[10] ד"ד הייכל - נציג עבדאללה בארה"ב, הארץ, 17 באפריל 1949

[11] Foreign Relations of the United States, 1949, The Near East, Office of the Historian

[12] Foreign Relations of the United States (באנגלית). U.S. Government Printing Office. 1986. p. 1939.

[:2-13] The Middle East. Europa Publications. 1958. p. 438.

[14] Jordan, U. S. Depratment of State Archive

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]