ישראל רוקח

פוליטיקאי ישראלי

ישראל רוקח (31 בדצמבר 189613 בספטמבר 1959) היה מהנדס חשמל, עיתונאי ופוליטיקאי ישראלי. כיהן בתפקידי ראש עיריית תל אביב בין השנים 19361952 (החל משנת 1949 כראש העירייה המאוחדת תל אביב-יפו), חבר הכנסת ושר הפנים. השתייך לתנועת הציונים הכלליים.

ישראל רוקח
לידה 31 בדצמבר 1896
יפו, האימפריה העות'מאנית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 13 בספטמבר 1959 (בגיל 62)
תל אביב-יפו, מְדִינַת יִשְׂרָאֵל עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראלישראל ישראל
מקום קבורה בית הקברות טרומפלדור עריכת הנתון בוויקינתונים
מפלגה הציונים הכלליים עריכת הנתון בוויקינתונים
שר הפנים ה־3
24 בדצמבר 195229 ביוני 1955
(שנתיים ו־26 שבועות)
תחת ראשי הממשלה דוד בן-גוריון, משה שרת
ראש עיריית תל אביב ה־4
19361952
(כ־16 שנים)
חבר הכנסת
14 בפברואר 194930 בנובמבר 1959
(10 שנים)
כנסות 13
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
מימין לשמאל: שבתי לוי (ראש עיריית חיפה), עומר אל-ביטאר (ראש עיריית יפו), הנציב העליון הרולד מקמייקל, מוסטפא אל-ח'אלידי (ראש עיריית ירושלים) וישראל רוקח (ראש עיריית תל אביב), 1942

ביוגרפיה עריכה

נולד ב-31 בדצמבר 1896 בשכונת נווה צדק, אז ביפו, בן לרחל ולשמעון רוקח, ממייסדי השכונה. בתחילה למד בחדר ולאחר מכן בבית הספר אליאנס. נסע לשווייץ כדי להשלים את לימודיו ושם למד בבית הספר התיכוני בלוזאן ולאחר מכן הנדסת חשמל במכון הטכנולוגי הפדרלי של שווייץ בציריך. בשנת 1920 היגר לבריטניה, שם עבד כמהנדס חשמל. ב-1922 חזר ליפו והקים בית מסחר למוצרי חשמל. בשנת 1933 נשא לאישה את אסתר אפשטיין ולזוג נולדו שתי בנות. לבת הצעירה ניתן השם עירי – העיר שלי, כביטוי לאהבת רוקח את עירו תל אביב. עירי נישאה לפרופ' דייוויד ריצ'י, חבר סגל המחלקה למדע המדינה באוניברסיטה העברית בירושלים.

פעילות ציבורית עריכה

פעילותו הציבורית החלה עם מינויו לחבר ב"ועד השכונות המאוחד" שאיגד את תושביהן של השכונות נווה צדק, נווה שלום ואוהל משה. ב-1922 הפך לחבר מועצת עיריית תל אביב מטעם "רשימת המרכז המאוחד". ב-1929 נתמנה לסגנו של ראש עיריית תל אביב, מאיר דיזנגוף. עם פטירתו של דיזנגוף בשנת 1936 היה מועמד סיעות הימין לראשות העירייה. הוא הפסיד בהצבעה במועצת העירייה למועמד מפלגות הפועלים משה שלוש, אולם, לאחר לחצים שהפעיל רוקח על הנציב העליון הסכים הנציב למנותו לתפקיד במקום משה שלוש הנבחר. מינויו הלא דמוקרטי של רוקח כראש העיר עורר כעס ציבורי על התערבות מוסדות המנדט בענייני היישוב היהודי ובהליכים הדמוקרטיים שלו. רוקח שימש בתפקיד עד 1952.

תקופת כהונתו התאפיינה בגידול מואץ בשטחה הבנוי של תל אביב וגידול פי שלושה במספר תושביה. בהתאם לכך גם התפתחו שירותי העירייה, במיוחד בתחומי החינוך, הבריאות, התחבורה והגינון. גם הנושא הביטחוני זכה לתשומת לב רבה בתקופתו, שבמהלכה התקיימו מאורעות 1936–1939, מלחמת העולם השנייה, מאבק המחתרות העבריות בבריטים, ומלחמת העצמאות. תל אביב עמדה בחזית מול יפו, והופצצה בשתי המלחמות. מאמץ רב הופנה להגנה, ולאחר הפצצת חיל האוויר האיטלקי על תל אביב ב-1940 הוקם מערך התגוננות שכלל בניית מקלטים, מערכת צופרי אזעקה, משמר אזרחי והרחבת שירותי מגן דוד אדום. מערך זה הוכיח עצמו כשהופצצה העיר במלחמת העצמאות.

בשנת 1946 מונה למפקד כבוד במסדר האימפריה הבריטית, שש שנים לאחר מינויו לקצין במסדר.

ב-5 באוגוסט 1947 נכלא במחנה המעצר בלטרון, יחד עם ראשי ערים אחרים, בעוון סיוע למחתרת. הוא שוחרר מהמעצר בספטמבר של אותה שנה.[1]

רוקח התנגד להחלטה לאחד את תל אביב עם יפו ב-1950, מטעמי תקציב. רק לאחר שדוד בן-גוריון הבטיח לו סיוע כלכלי בשיקום יפו הסיר את התנגדותו לאיחוד. רוקח שימש כיושב ראש מועצת בנק אשראי. נמנה עם המקימים של העיתון "הבוקר" של מפלגת הציונים הכלליים. שימש כיושב ראש תנועת "מכבי" העולמית.

פעילות בכנסת ובממשלה עריכה

כיהן כחבר הכנסת החל מהכנסת הראשונה ועד הכנסת השלישית. במהלך הכנסת הראשונה והשנייה כיהן כחבר בוועדת הכספים. בכנסת השלישית שימש כסגן יושב ראש הכנסת.

בשנים 19521955, במהלך חלק מכהונת הכנסת השנייה, כיהן כשר הפנים בממשלות בן-גוריון ומשה שרת (הממשלות הרביעית והחמישית). החלטתו לסגור לימים אחדים את העיתונים "קול העם" ו"אל-איתיחאד", ביטאוניה של המפלגה הקומוניסטית הישראלית (מק"י), בעקבות מאמר ביקורת על הממשלה שפרסמו, בוטלה בבג"ץ קול העם.

מותו והנצחתו עריכה

 
קברם של ישראל רוקח ורעייתו בבית הקברות טרומפלדור בתל אביב

ישראל רוקח נפטר כתוצאה מהתקף לב ב-13 בספטמבר 1959, והובא לקבורה בבית הקברות טרומפלדור.[2]

על שמו קרויות שדרות רוקח,[3] המהוות את אחד מעורקי התנועה הראשיים בצפון תל אביב, בית ספר רוקח בתל אביב ושכונת רמת ישראל בתל אביב.

עוד בחייו נקרא על שמו פרס רוקח לאדריכלות מבנים ע"ש ישראל רוקח.[4]

לקריאה נוספת עריכה

  • אייזיק רמבה, ישראל רוקח – קברניטה של תל אביב, הוצאת מסדה, 1969.
  • נח בי (בירזובסקי), פני תל אביב בקריקטורות, עורך ומוציא לאור: משה שיינבוים, 1939.

קישורים חיצוניים עריכה

  מדיה וקבצים בנושא ישראל רוקח בוויקישיתוף

הערות שוליים עריכה