פתיחת התפריט הראשי

יורם שקולניק

מקרה הרצח והמשפטעריכה

שקולניק היה תושב הר חברון, נשוי ואב לילדה אחת, שעבד כנהג הסעות תלמידים. ב-23 במרץ 1993 שוטט מוסא אבו סבח, תושב העיר יטא, בקרבת ההתנחלות סוסיא. שני תושבים תפסו אותו והעלו אותו על רכב הביטחון. במהלך הנסיעה דקר אבו סבח את אחד מהם בכתפו. השניים התגברו עליו ונטלו ממנו סכין. יותר מאוחר נלקח ממנו רימון רסס. שקולניק, ששמע על האירוע במכשיר הקשר שברכבו, מיהר להגיע לזירה. כשהגיע היה אבו סבח הכפות שכוב על הארץ, פניו כלפי מטה, בגדיו קרועים וסביבו מספר אנשים. שקולניק ירה צרור באבו סבח שמת במקום[1]. לאחר הרצח אמר לסובבים "צריך להרוג אותם, וזאת מלחמה", "ברוך שפטרנו", "הוא צריך לשמש דוגמה לערבים שיראו". בחקירתו במשטרה אמר כי רצה להעיר את העם. במשפט טען שקולניק שהוא חשב שבידי המחבל היה רימון יד ועל כן ירה בו, אולם טענתו לא נתקבלה והוא הורשע ברצח ונידון למאסר עולם בשנת 1994. ערעורו נדחה במרץ 1997[1].

בערב ראש השנה 1997, נקצב עונשו ל-15 שנה על ידי נשיא מדינת ישראל עזר ויצמן, כמעין איזון לשחרור מחבלים. בפברואר 1999 נקצב עונשו שוב ל-11 שנים ו-3 חודשים.

שחרור מוקדםעריכה

במרץ 2000 אישרה ועדת השחרורים לשקולניק שחרור מוקדם, אך שחרורו בוטל על ידי בג"ץ בנימוק שהוועדה לא שקלה נכון את המסוכנות של שקולניק[2]. בסוף אותה שנה שוב אישרה ועדת השחרורים שחרור מוקדם. שוב הוגשה עתירה לבג"ץ, אך הפעם אושר השחרור ברוב של ארבעה שופטים מול שלושה[3]. ב-18 בפברואר 2001 שוחרר שקולניק בתנאים מגבילים האוסרים עליו לגור בשטחי יהודה, שומרון ועזה עד תום תקופת המאסר שנקצבה לו[4]. לאחר שנה צומצמו התנאים המגבילים[5].

לאחר השחרורעריכה

משפחתו של אבו סבחה הגישה תביעת פיצויים נגד המדינה על כך שהתרשלה בכך שמסרה לידי שקולניק נשק. התביעה נדחתה, מכיוון שלא הוכח שהייתה רשלנות במתן הנשק, ובנוסף היה ספק אם אי מתן הנשק היה מונע את הרצח, שכן לשקולניק היה אקדח ברישיון[6].

שקולניק עבר לירושלים ועובד בשיפוצים. לאחר שנים אמר שקולניק: ״אני חושב על המעשה שלי מה שיהודי ממוצע חושב עליו. התקשורת לא מקבלת את השכל הישר של העם ולא מבינה מה קורה מסביב, אבל לכי תשאלי ברחוב מה צריך לעשות יהודי שחושב שערבי ירצח אנשים, ומה שהם יענו לך זה מה שאני חושב. אני חלק מהעם״[7].

תגובות ציבוריות למעשהו ולגזר דינועריכה

היו שראו בשקולניק דוגמה של הפעלת טרור יהודי כלפי פלסטינים[8]. מאידך, חבר הכנסת יוסף בא גד אמר: "כבוד ראש הממשלה, איפה הנוער הישראלי, כשאתה עוצר היום את יורם שקולניק, במקום להכריז עליו כגיבור לאומי, שהציל תלמידי בית-ספר מפגיעה על ידי סכין ורימון?"[9]. היו שראו בהרשעתו ברצח ובעונש הכבד של מאסר עולם שהושת עליו עוול, בפרט בהשוואה לאנשי השב"כ אשר זכו לחנינה בפרשת קו 300 ולאחרים שרצחו מתוך סערת נפשות וקיבלו עונש קל בהרבה. הרב מרדכי אליהו, הרב הראשי לישראל והראשון לציון לשעבר, קיבל את שקולניק בחום ואמר לו שנאסר על לא עוול בכפו[10].

גם מניעת שחרורו המוקדם, לאחר ניכוי שליש ממאסרו, עוררה זעם בקרב גורמים בימין[11]. מיכאל קליינר, למשל, טען שנימוקם של שופטי בג"ץ ששקולניק מסוכן לציבור, מצחיק אפילו אנשי שמאל[12]. מניעת השחרור נתפסה כניסיון של השופטים לעקוף את קיצוב העונש שנעשה על ידי נשיא המדינה[13].

לקריאה נוספתעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ 1.0 1.1 ע"פ 3235/94 יורם שקולניק נ' מדינת ישראל
  2. ^
    שגיאות פרמטריות בתבנית:פס"ד עליון

    פרמטרי חובה [ עותר, משיב ] חסרים
    בג"ץ 1920/00 , זהבה גלאון נגד ועדת השחרורים
  3. ^ בג"ץ 089/01 הוועד הציבורי נגד עינויים בישראל נ' יורם שקולניק
  4. ^ ענת רואה ועלי ואקד, יורם שקולניק שוחרר ממאסרו, באתר ynet, 18.02.01
  5. ^ עתי"ם‏, ביהמ"ש: הרוצח יורם שקולניק יורשה לבקר בגדה, באתר וואלה! NEWS‏, 8 בפברואר 2002(הקישור אינו פעיל, 1.12.2019)
  6. ^ דנ"א 4371/07 עיזבון המנוח אבו צבחה מוסא נ' מדינת ישראל
  7. ^ שרה ליבוביץ-דר, "אני אשם ברצח בכפר דומא": חוזרים לטרוריסטים היהודים, מעריב, 14 באוגוסט 2015
  8. ^ אור גלזר, הטרור מהצד שלנו, באתר nrg‏, 17 באוגוסט 2005
  9. ^ הישיבה השמונים של הכנסת השלוש-עשרה יום שלישי, א' בניסן התשנ"ג (23 במרס 1993)
  10. ^ אבישי בן חיים, הרב מרדכי אליהו מצדיק את הרוצח שקולניק, באתר ynet, 23 בפברואר 2001
  11. ^ צבי הנדל, רודנות שיפוטית(הקישור אינו פעיל, 1.12.2019)
  12. ^ מיכאל קליינר, שופטי בג"ץ - לא הייתי נותן להם לשפוט במשחק כדורגל, חדשות 12/05/00, באתר חרות(הקישור אינו פעיל, 1.12.2019)
  13. ^ הישיבה המאה ושבעים ושבע של הכנסת החמש עשרה יום רביעי, כ"ח בשבט התשס"א (21 בפברואר 2001)