פתיחת התפריט הראשי

יזהר הררי

פוליטיקאי ישראלי

ביוגרפיהעריכה

טרום הקמת המדינהעריכה

הררי נולד ביפו ליהודית לבית אייזנברג וחיים הררי (בלומברג), ממייסדי תל אביב. אמו יהודית הייתה אשת חינוך וסופרת (בתו של אהרן אייזנברג, ממייסדי רחובות), ואביו חיים היה מחנך עברי, סופר ועסקן.[1]

את לימודיו האקדמיים עשה יזהר הררי בפריז, שם למד מדע המדינה ועיתונאות. בנוסף למד משפטים בבית הספר המנדטורי למשפטים[2] ובסוף שנת 1933 הומלץ לקבל רישיון עריכת דין על ידי המועצה המשפטית הממשלתית.[3]

לפני קום המדינה היה הררי פעיל בארגונים ציוניים: בין השאר כיהן כחבר בוועד הפועל הציוני ובוועדים ציונים נוספים. כמו כן היה חבר בהנהגת "ההגנה", ולאחר קום המדינה שירת בדרגת סגן-אלוף.

פוליטיקהעריכה

הררי כיהן במשך שבע קדנציות בכנסת, שבהן עבר מספר מפלגות וכאשר רוב מפלגתו העיקרית נעה ימינה במפה הפוליטית, הררי ומספר חברי-כנסת נוספים פנו דווקא לצד השמאלי שלה.

את תחילת דרכו החל במפלגה הפרוגרסיבית, בה כיהן במשך ארבע קדנציות עד הכנסת הרביעית. בכנסת הרביעית, עם איחוד המפלגה אל תוך המפלגה הליברלית הישראלית כיהן בהמשך הקדנציה בסיעה זו ורץ איתה גם בבחירות לכנסת החמישית.

בכנסת החמישית החליטה הסיעה להתמזג לתוך גח"ל ולאחר מכן לליכוד, צעד אשר לא היה מקובל על הררי ועל שישה חברי כנסת נוספים, בהם משה קול, שהתפצלו עקב כך מהסיעה והקימו סיעת מרכז עצמאית בשם ליברלים עצמאיים.

במאי, 1968, במהלך הכנסת השישית פרש הררי מסיעתו, הליברלים העצמאיים, והצטרף למפלגת העבודה הישראלית שבהמשך אוחדה למערך, איתם רץ גם לכנסת השביעית.

במהלך כהונתו בכנסת תיפקד הררי בוועדות כנסת רבות בין השאר בוועדת החוץ והביטחון ובועדת חוקה, חוק ומשפט. כמו כן שימש בכנסת הראשונה כיו"ר ועדת הכנסת ובאותה תקופה העביר את החלטת הררי הקרויה על שמו.

בנו של יזהר הררי הוא פרופ' חיים הררי, פיזיקאי בעל שם, ונשיא מכון ויצמן למדע לשעבר. אחיינה של אשתו, דינה, הוא פרופ' יובל נאמן, פיזיקאי בעל שיעור קומה בזכות עצמו, היה נשיא אוניברסיטת תל אביב, ולימים, נבחר לחבר כנסת וכיהן כשר בממשלות ישראל.

החלטת הרריעריכה

  ערך מורחב – החלטת הררי

החלטת הררי אשר עלתה לאחר הצעתו של יזהר הררי, היא אחת ההחלטות החשובות ביותר בתולדות המשפט הישראלי. ההחלטה, התקבלה ביום 13 ביוני 1950, קבעה כי הכנסת הראשונה לא תחוקק חוקה למדינת ישראל, וכי החוקה תיכתב בפרקים, הקרויים "חוקי יסוד" שיתאגדו, לבסוף, לכלל חוקת המדינה. כתוצאה מהחלטה זו, נכון לשנת 2018, אין למדינת ישראל חוקה כתובה, ונושאים רבים וחשובים אינם מוסדרים בחוקה.

ההחלטה היוותה פשרה אשר תפקידה היה הרצון של הכנסת לשמור על זכותה לחוקק חוקה, ומנגד לדחות את בניית החוקה באופן סופי לזמן בלתי מוגדר.

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה