יחזקאל קוטיק

יחזקאל קוֹטיק (ביידיש: קאָטיק; ח' בניסן תר"ז; 25 במרץ 1847 – ט' באב תרפ"א; 13 באוגוסט 1921) היה סופר ועסקן ציבורי.

יחזקאל קוטיק
Ехезкель Котик

לידה	25 במרץ 1847 ח' בניסן ה'תר"ז קמניץ, בלארוס
פטירה	13 באוגוסט 1921 (בגיל 74) ט' באב ה'תרפ"א ורשה, הרפובליקה הפולנית השנייה
מדינה	האימפריה הרוסית, פולין
שפות היצירה	יידיש

קורות חייו

קוטיק נולד ב-1847 נולד בקאמניץ ליטובסק, היא קמניץ (ליטא), למשפחת פרנסים וחוכרים אמידה. אביו משה היה בנו של גובה המיסים (סבורשצ'יק) העירוני, ואמו שרה הייתה בתו של הרב אליעזר הלוי מגרודנה. קיבל חינוך יהודי מסורתי ב"חדר" ואצל מורים פרטיים. סבו ומשפחתו מצד אמו היו "מתנגדים", אביו הפך לחסיד נלהב לאחר נישואיו, ונאמן לצדיקים מקוברין ומסלונים. יחזקאל הצעיר נמשך בצעירותו לעולמה של החסידות, אולם בבגרותו הפך מתנגד. עובדה שיצרה בינו לבין אביו קרע שהעיב על כל חייו. למן שנת 1861, בעקבות זעזועים חברתיים וכלכליים ברוסיה והמרד הפולני בשנת 1863, ירדה המשפחה מנכסיה. בשנת 1865 נשא קוטיק לאשה נערה יתומה מפינסק בשם לִיבֶּה, אותה ראה לראשונה בעת חופתו. כל חיו עמדו בצל המאבק המתמשך בין סיפוק תשוקתו לרכישת השכלה, לבין הצורך לפרנס את משפחתו. לאחר הנישואים ניסו בני הזוג, ללא הצלחה יתירה, להתפרנס כבעלי חנות. בשנת 1868 נולד בנם הבכור אברהם, לימים פעיל סוציאליסטי. קוטיק רקם תוכניות ללמוד בישיבת וולוז'ין וכן ללמוד רוסית, כדי לזכות במשרה של "רב מטעם הממשלה", אולם אביו הכשילו בכל פעם מחדש.

בראשית שנות השבעים עבר לכפר קטן בשם מקרובצי ליד העיר קריניק, בכפר זה חכר מחלבה ובית מרזח וזכה להצלחה כלכלית, שאפשרה לו לרכוש ספרים רבים, ולבלות את זמנו בקריאה. קוטיק התבלט בלמדנותו וידיעותיו הרבות, הוא ייסד בביתו מניין אליו הגיעו רבים מיהודי הסביבה. העיתונים העבריים, "המליץ" ו"המגיד" עליהם חתם, היו מקור משיכה ליהודים, ובית המרזח שלו היה למעין מועדון חברתי. באותן שנים נולדה לו בת. אשתו חלתה בשחפת ועסקיו החלו להדרדר, בשל הצורך לתור אחר רופאים ותרופות, והוא עזב את מקרובצי. סבו רכש עבורו אחוזה קטנה בשם קושלייוה בין קוברין לפרוז'נה. קניה זו הייתה מקח טעות שכן אדמת האחוזה הייתה גרועה ומתקניה הרוסים כמעט לחלוטין. בנוסף היה המקום מבודד מיהודים ואקלימו טחוב. בריאות המשפחה נהרסה והם לקו במחלת הטיפוס, ממנה נפטר בנם התינוק. שאר בני המשפחה נחלצו אך בקושי.

לאחר שלוש שנים (בשנת 1876 או 1877) מכר את האחוזה ועבר עם משפחתו לקייב. שם קנה מכולת קטנה באחת השכונות הנוצריות שבעיר, החנות לא הספיקה לפרנסת המשפחה. קוטיק נסה לתור אחר מקורות פרנסה חילופיים, עבד כמשגיח במאפיה, שכר דירה להשכרה ועסק במסחר בפירות יבשים, אולם לא ראה ברכה בעמלו. קוטיק נסע לחארקוב, בה היה לו דוד עשיר, שם ניסה את מזלו בעבודות שיפוץ, אך לא השתלב בעבודה ולאחר מספר חודשים שב למשפחתו בקייב. בקייב החל לעסוק בעשיית יין צימוקים ומכירתו, ולמרבה הפלא עלה עסקו יפה. ב-26 באפריל 1881 החל הפוגרום ביהודי קייב ופרווריה ("הסופות בנגב") שתואר בכתביו. באירועים השתתפו כ-4,000 פורעים, שרובם היו מי שכונו בוסיאקס, כלומר יחפנים - איכרים רוסים עניים שעזבו את כפריהם ונדדו לערים.

בחודש אוגוסט של אותה שנה עבר עם משפחתו לוורשה. לפרנסתו ניהל מסעדה חלבית במרכזה של ורשה היהודית, שהייתה מעין בית קפה ומרכז חברתי לאינטליגנציה היהודית ולעסקני תנועת הפועלים. אברהם ריזן תיאר את המקום כעין ערבוביה פוליטית שהציתה פולמוסים, גברת קוטיק "הגבוהה והשמנה" לא אהבה וויכוחים אלה מפחד שהצעקות תמשוכנה תשומת לב משטרתית, ואילו בעלה היה סובלני הרבה יותר. בית קפה זה נזכר גם אצל המשורר יעקב פיכמן, שישב שם "על כוס קהוה" עם שלום אש, רייזין, ליפמן לוין וי"א ליזרוביץ. קוטיק - ציין פיכמן - "לא היה קפדן והיה מקיף ממזונו בעין יפה".

בשנת 1912, בהשפעת בנו אברהם, החל קוטיק להעלות את זכרונותיו על הכתב. הכרך הראשון נסתיים לאחר 4 חדשים. הספר הופיע בוורשה בסוף אותה שנה, וזכה להצלחה מיידית. הספר השני הופיע בסוף שנת 1913. משנת 1914 ואילך החל כנראה לסבול ממחלה שהביאה למותו, הוא נקבר בבית הקברות היהודי בוורשה. בשנת 1925 פרסם בנו אברהם קוטיק ספר זיכרונות בשם "חיי אינטליגנט יהודי" (דאָס לעבן פון א אידישן אינטעליגענט), שבו המשיך את זיכרונות אביו.

פעילותו הציבורית

בית הקפה עם טלפון (אחד היחידים בעיר), היווה מוקד לפעילותו הארגונית ולעיניני הציבור. חברת "אחיעזר" הייתה הראשונה שיסד בורשה (1888) ומטרתה סיוע לחולים. לצדה נוסד גם בית כנסת מיוחד שנוהל על ידו וברוחו, שהתאפיינה בהתנגדות למרכזיותו של "הכבוד" בחיים הדתיים, כמו למשל ביטול העליות המכובדות לתורה והמקומות המכובדים בבית הכנסת. אין מידע מדויק באשר להתממשות תוכניותיו הרבות בהספד עליו כתוב: "במשך עשרות השנים האחרונות לא הייתה בורשה כל חברה, כל הסתדרות לשם צדקה, שלא נוסדה על ביוזמתו או בהשתתפותו הקרובה". אולם מכל רעיונותיו נשארו לאורך זמן רק שלוש חברות: "אחיעזר", "עזרת חולים" ו"עזרת יתומים".

בשנת 1909 הגה רעיון חדש לפתרון מצוקת הדיור, על ידי הקמת קולוניה ביערות מילוסנה, אך ככל הנראה תוכניתו זו כמו רבות אחרות לא יצאה לפועל. בפעילותו הציבורית הייתה כפילות שגרמה לחיכוכים רבים עם שותפיו. מצד אחד הוא התרחק מפרסומת וכיבודים, ומצד שני הוא היה בעל אישיות דומיננטית, ונטיית כפייתית להתערב גם בפרטים הקטנים. על נטייתו למריבות שסופן פרישה מהחברות שייסד, אפשר למצוא אזכורים אחדים.

יחסיו עם שלום עליכם

עם פרסום ספרו, שלח קוטיק עותק גם לשלום עליכם, שהתפעל מאד: "מזמן לא נגרמה לי הנאה שכזאת מספר, כמו מה"זיכרונות" של יחזקאל קוטיק..... נראה לי שזה כפתור ופרח". קוטיק, המום מן התשבחות, תיאר את תוכניותיו הספרותיות העתידיות. "כעת אני עובד בפרך על החלק השני... פה תוצג תמונתו של יהודי גלותי אמיתי... וזה אני עצמי". החלק השלישי יוקדש לוורשה ולעסקני הציבור שבה. "כל החברות הנמצאות בוורשה, כמעט את כולן ייסדתי אני, בתוכן התפוררו חלקים מנשמתי". הוא מסיים "היום שבו אקבל ממך מכתב יהיה עבורי יום חג". דוד אסף כותב: ייתכן, וזו השערה הזקוקה לביסוס שזכרונות קוטיק גרמו לשלום עליכם לחזור בשנת 1913 לכתיבת זכרונותיו שהחל בה בשנת 1908. בזכרונותיו אלו, משתמש שלום עלכם בדמות שהוא קורא לה "כאַסקל קאָטיק". שלום עליכם חש שעליו לבקש את רשותו של קוטיק לשימוש שהוא עושה בשמו. ב-25 באפריל 1913 (י"ט בניסן תרע"ג), הוא כותב לו: "ואני מקווה שאין לך תרעומת עלי".

קשרי המכתבים ביניהם התרופפו לאחר פרסום החלק השני של זכרונותיו, שלום עליכם - כך יודעים אנו - לא אהב את החלק השני, אך חיפש כנראה את הדרך הראויה לומר זאת, בלי לפגוע ברגשותיו של קוטיק ("ידידי הישיש" הוא קורא לו בעברית). הוא בחר בדרך הרמיזה, שקוטיק התקשה להבינה.

רק חלק מתוך התכתובת הזאת קיים כיום. נשארו 17 ממכתבי שלום עליכם (ארכיון בית שלום עליכם תל אביב לק-1/3-לק7/3), ו-7 אגרות של קוטיק, המופיעות בנספח א' של ספרו של דוד אסף, "מה שראיתי". גם מקריאת המכתבים עצמם ועל פי עדויות (יעקב דינזון לשלום עליכם 21 מרץ 1913) נראה שהיו מכתבים רבים נוספים.

ספריו

• עשרת הדברות לבני ציון: לחנך אותם ... בחינוך טוב וישר ... / די צעהען גיבאט פיר די בני ציון ... לערנין זיי א גוטע ערציהונג ..., ורשה: דפוס מ"י האלטער, תרנ"ט. (עברית ויידיש זו למטה מזו)
• דער יודישער דעפוטאט, ורשה: דרוק סטאראוואלסקי, תרס"ט. (ספרון)
• מיינע זכרונות, טייל 1–2, ורשה: גיטלין, תרע"ג–תרע"ד. (מהדורה נוספת: ברלין: כלל פארלאג, תרפ"ב–תרפ"ג.)

בתרגום

• זיכרונותיו של יחזקאל קוטיק;:
  • כרך א: מה שראיתי ---. מיינע זכרונות. 1טע טייל: זכרונות יחזקאל קוֹטִיק (1847–1921), כרך א', תרגמו: רחל קרונה ודוד אסף, ערך והוסיף הערות: דוד אסף, תל אביב: אוניברסיטת תל אביב – המכון לחקר התפוצות – המרכז לחקר תולדות היהודים ומורשתם, תשנ"ט 1998.
  • כרך ב: נע ונד: זיכרונותיו של יחזקאל קוטיק, תרגום מיידיש דוד אסף ורחל קרונה, עריכה איתן בן נתן ויהודית שרגל, תל אביב: בית שלום עליכם; אוניברסיטת תל אביב – המכון לחקר התפוצות – המרכז לחקר תולדות היהודים ומורשתם, תשס"ה 2005.

• Jecheskel Kotik, Das Haus meiner Grosseltern; Aus Kotiks Lebenserinnerungen übersetzt von Leo Hirsch, Berlin: Schocken, 1936. (בגרמנית)
• Journey to a Nineteenth-Century Shtetl: The Memoirs of Yekhezkel Kotik; edited with an introduction and notes by David Assaf; translated from the Yiddish by Margaret Birstein, Detroit: Wayne State University Press in cooperation with The Diaspora Research Institute, Tel Aviv University (Raphael Patai Series in Jewish Folklore and Anthropology), 2002. (באנגלית)
• Ехезкел Котик, Мои воспоминания; перевод с идиша М.А. Улановской; под редакцией В.А. Дымшица; предисловие и примечания В.А. Дымшица; Давид Асаф, предисловие к ивритскому изданию; переводы с иврита, Сергей Гойзман, 2 т., Иерусалим: Гешарим; Санкт-Петербург: Европейский Университет в Санкт-Петербурге; Москва: Мосты культуры, 2009-2012. (ברוסית)

לקריאה נוספת

• אברהם קאָטיק, דאָס לעבן פון א אידישן אינטעליגענט, ניו יורק: ה’ טויבנשלאג, 1925.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא יחזקאל קוטיק בוויקישיתוף

• רשימת הפרסומים של יחזקאל קוטיק, בקטלוג הספרייה הלאומית
• יחזקאל קוטיק באתר WorldCat
• כתבי יחזקאל קוטיק לצפייה ולהורדה בארכיון האינטרנט
• ר' יחזקאל קוטיק ז"ל, הצפירה, 15 באוגוסט 1921 (הספד)
• א. גאלדבערג, ר' יחזקאל קאטיק (א פּאר ווערטער נאך זיין טויט): צו דער כאראקטעריסטיק פון א מערקווידיגען לעבען, היינט, 26 באוגוסט 1921 (ביידיש)
• עדו בסוק, החסידים הביטו ברבי ובגופו העירום כמו ילדים המסתכלים בצעצוע גדול ונפלא, באתר הארץ, 12 בינואר 2005
• כתבי יחזקאל קוטיק בפרויקט בן-יהודה
• יחזקאל קוטיק (1847-1921), דף שער בספרייה הלאומית