קמניץ (בלארוס)
קמניץ (בבלארוסית: Камянец; בפולנית: Kamieniec Litewski; ברוסית: Ка́менец; ביידיש: קאמעניץ) היא עיירה במחוז ברסט שבמערב בלארוס, בסמוך לגבול פולין, בה התקיימה עד השואה קהילה יהודית גדולה.
 סמל קמניץ | |
 | |
| מראה כללי של מרכז העיר | |
| מדינה |
 בלארוס |
|---|---|
| וובלסט |
 ברסט |
| ראיון | קמניץ |
| תאריך ייסוד | 1296 |
| שטח | 10 קמ"ר |
| גובה | 141 מטרים |
| אוכלוסייה | |
| ‑ בעיירה | 8,287 (1 בינואר 2024) |
| קואורדינטות | 52°24.6′N 23°49′E / 52.4100°N 23.817°E |
| אזור זמן | UTC+3 |
| http://kamenec.brest-region.gov.by | |
קמניץ מצויה כ-40 ק"מ צפונית לעיר ברסט-ליטובסק, והיא מהווה את מרכזו של מחוז קמניץ. בשנת 2009 מנתה אוכלוסייתה כ-8,400 איש. את העיירה חוצה נהר לזנה-פראווה (Leśna Prawa).
העיירה נוסדה במהלך המאה ה-13 כמבצר גבול רוסי, אך במהלך המאה ה-14 עברה לליטא. לאחר מלחמת העולם הראשונה נכללה העיירה בתחום הרפובליקה הפולנית השנייה.
יהודי קמניץ
עריכהיהודים נזכרים בעיירה מראשית המאה ה-16. במהלך המאה ה-18 הופצו נגד יהודי היישוב מספר עלילות דם. מהעיירה יצאו מספר יהודים נודעים, ובהם מנחם מנדל מקאמיניץ, המלונאי הראשון בארץ ישראל שעלה ארצה בשנת 1833, ואשר פתח בירושלים את מלון "קמניץ", ישראל אשכנזי, ממייסדי יסוד המעלה, והרב חיים זונדיל, שכונה "המגיד מקמניץ". בשנת 1897 נמנו בעיירה 2,722 יהודים. חיי היהודים בקמניץ באמצע המאה ה-19 מתואר על ידי יחזקאל קוטיק, יליד קמניץ, בספר הזכרונות שלו.
במהלך מלחמת העולם הראשונה סבלו יהודי העיירה ממעשי התעללות ושוד מצד החיילים הרוסים, ומהתעמרות מצד החיילים הגרמנים שכבשו אותה. כמו כן, סבלו יהודי העיירה מרעב וממגפות. בין מלחמות העולם נמנו בעיירה כ-1,900 יהודים, כ-80% מתושביה, והתקיימה בה פעילות של המפלגות היהודיות השונות. פעילות זו נאסרה עם כיבוש האזור בידי הסובייטים בספטמבר 1939.
ישיבת כנסת בית יצחק
עריכהישיבת כנסת בית יצחק שנוסדה בסלובודקה בשנת 1897, עברה לקמניץ ב-1926 ונודעה בשם ישיבת קמניץ. הישיבה התקיימה בעיר עד 1939 שאז העיר נכבשה בידי הסובייטים. תקופת קמניץ הייתה הפורייה ביותר בתולדות הישיבה[1], ובראשה עמד הרב ברוך דב ליבוביץ. בשנות הארבעים הוקמה בירושלים ישיבת קמניץ על ידי הרב משה ברנשטיין והרב יעקב משה ליבוביץ בראשותה עמדו הרב יצחק שיינר וגיסו הרב אשר ליכטשטיין ובן דודו של הרב שיינר הרב חיים שלמה ליבוביץ.
בשואה
עריכהעם פרוץ מלחמת העולם השנייה, נכבשה העיר בידי הגרמנים בפעם הראשונה ב-16 בספטמבר 1939 (ערב ראש השנה). הם הפחידו ורצחו יהודים, ובזזו רכוש רב, בטרם עזבו ב-25 בספטמבר (ערב יום כיפור)[2][3], ופינו את העיר לכניסת הצבא האדום במסגרת הסכם ריבנטרופ–מולוטוב.
ב-22 ביוני 1941, היום הראשון למבצע ברברוסה, נכבשה העיירה בשנית בידי הגרמנים, ואלו החלו בחטיפת יהודיה לעבודות כפייה ובמעשי שוד שלהם. תוך ימים אחדים רצחו הגרמנים כ-100 מיהודי העיירה, ובהמשך, חייבו את יהודי העיירה בענידת טלאי צהוב. בסוף 1941 הועברו כשליש מיהודי העיירה לגטו שהוקם בפרוז'ני הסמוכה.
ב-1 בינואר 1942 רוכזו היהודים שנותרו בעיירה בגטו שהוקם בה, אשר באפריל ננעלו שעריו. עם הבאת יהודים נוספים לגטו מיישובי הסביבה, הגיע מספר יושביו לכ-450 משפחות. ב-9 בנובמבר 1942 שולחו כל יושבי הגטו שבעיירה בקרונות משא למחנה ההשמדה טרבלינקה. מכ-1,900 יהודי העיירה שרדו את השואה 3 אנשים.
רבני העיר
עריכה- רבי יהושע הכהן בלומנטל. נפטר בי"א שבט תר"מ ונקבר בבריסק
- רבי ראובן דוד בורשטיין, בעל חידושי הרד"ך, נספה בשואה
בנו האחר של רבי יהושע הכהן בלומנטל הוא רבי אברהם אהרן בורשטין.
קישורים חיצוניים
עריכה
- ספר יזכור לקהילת קמניץ דליטא, זסטביה והקולוניות, בספריית העיר ניו יורק
- קמניץ-דליטא (Kamieniec Litewski), באנציקלופדיה של הגטאות, באתר יד ושם
- לאורה קרג ואלכסנדר קרוגלוב (רו'), קמיינייץ ליטבסקי, אנציקלופדיה של המחנות והגטאות (כרך II, חלק A, עמ' 904–906), מוזיאון ארצות הברית לזכר השואה והוצאת אוניברסיטת אינדיאנה, בלומינגטון ואינדיאנפוליס (באנגלית)
- קמניץ דליטא ב אתר מרכז מורשת יהדות פולין
- "קמניץ", באתר השטעטל הווירטואלי
- "קמניץ (בלארוס)", באתר JewishGen (באנגלית)
קמניץ (מחוז בריסק, בלארוס), דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים
עריכה- ^ הלל זיידמן, ישיבת "כנסת בית יצחק" דקאמיניץ, באתר דעת
- ^ בן-יעקב, רעות, "עלית סבי לארץ ישראל", 1991
- ^ History | Virtual Shtetl, sztetl.org.pl