מיכאל זקש
הרב יחיאל מיכאל זַקש (נכתב במקורות שונים גם מיכל; וכן זק"ש, זאקש, זקס, זאקס; בגרמנית: Michael Sachs; 3 בספטמבר 1808, גלוגאו – כ"ד בשבט תרכ"ד, 31 בינואר 1864, ברלין) היה רב ומטיף גרמני מגלוגאו, שלזיה. כיהן כדיין ודרשן בברלין. היה אחד מראשוני הבוגרים היהודים של אוניברסיטה מודרנית.
 | |
| לידה |
13 בספטמבר 1808 גלוגאו, ממלכת פרוסיה  |
|---|---|
| פטירה |
31 בינואר 1864 (בגיל 55) ברלין, ממלכת פרוסיה |
| מדינה |
ממלכת פרוסיה |
| תקופת הפעילות |
? – 31 בינואר 1864 |
| חתימה |
.png) |
  | |
ביוגרפיה
עריכהב-1836 קיבל תואר דוקטור. מונה לרב בפראג ב-1836 ובברלין ב-1844.
התנגד לרעיונות התנועה הרפורמית, והיה בין המתנגדים החריפים להכנסת עוגב לבתי הכנסת. באופן כללי נמצא בין המחנות הרפורמי והאורתודוקסי – אם כי היה שמרן ביותר ולעיתים נמנה עם האחרונים; הוא היה בחירתה הראשונה של עדת ישורון בפרנקפורט, קיבל את התפקיד ב-9 בנובמבר 1850 אך אז חזר בו – קרוב לעמדותיו של הרב זכריה פרנקל, אף כי הביוגרפית מרגית שאד ציינה שנמנע ממעורבות של ממש בבית המדרש לרבנים בברסלאו וניצב לצד שי"ר ויצחק נח מנהיימר יותר מאשר לצד פרנקל.[1]
התנגד נחרצות לתקונים בסדרי התפילה שדרשו הרפורמים בברלין, כגון הכנסת עוגב ותפילות בגרמנית, ובשל כך קומם עליו את האגף הליברלי בקהילה. מאידך גיסא, הסכים לעריכת תיקונים קלים בסדרי התפילה, ולהשמטת יקום פורקן ובמה מדליקין. הסכמה זו קוממה עליו את האגף האורתודוקסי בקהילה, בראשות הראב"ד הרב יעקב יוסף אטינגר והדיין הרב אלחנן רוזנשטיין.[2]
ב-1847, דנה ממשלת פרוסיה בהענקת אמנציפציה ליהודים. המתנגדים טענו כי היהודים אינם פרוסים בשל שאיפתם לשוב לארץ ישראל, בעוד אחרים טענו כי היהודים ויתרו על שאיפה זו. אחד המחוקקים נועץ אז ברב זקש, שאמר כי היהודים אכן מצפים לביאת המשיח ולשיבה לציון. דבריו אלה קוממו עליו את הרפורמים בראשות שמואל הולדהיים שהצהירו כי הם פרוסים בני דת משה ואינם מאמינים בביאת המשיח.[3]
היה מחשובי הדרשנים בדורו, ופרסם שני כרכים מודפסים של דרשותיו. היה שותף עם ליאופולד צונץ לעבודת תרגום חדשה של התנ"ך לגרמנית. חקר שירה יהודית, ופרסם עבודות בנושא ותרגומים של שירת ימי הביניים של יהדות ספרד. כמו כן פרסם תרגום לגרמנית של מחזור התפילות לחגים.
זקש נפטר בליל כ"ד בשבט ה'תרכ"ד (31 בינואר 1864), בגיל 55. הותיר את אשתו וילדיו. בהלווייתו השתתפו למעלה מ 3,000 אנשים. (מקור: "המגיד" שנה שמינית גיליון 8–9)
משפחתו
עריכהזקש נישא ב-2 בפברואר 1837 להנרייטֶה ליפלדט (Lehfeldt), אחותו של ידידו הרופא קארל ליפלדט (בעל התואר "Geheimen Sanitätsrat"). אביה, עמנואל נתן ליפלדט, שעד לנישואיו השניים ב-1811 נקרא אֶלקַן לוי, היה בעל אחוזה ליד ברסלאו, שב-1820 נאלץ למכור מסיבות כלכליות).
בנו פליקס היה בנקאי בפרנקפורט, וסייע לרב צבי הירש קלישר בפעילותו ליישוב הארץ.[4] בתו תרזֶה נישאה ב-1869 לפרופ' יעקב פרוידנטל (1839–1907) (אנ'), פילוסוף גרמני שעסק בתרבות ההלניסטית. בנם של תרזה ויעקב התנצר.[5]
אחותה הצעירה של אשתו, צֶלֶסטינֶה, הייתה אשתו השנייה של הרב נתן מרקוס אדלר מלונדון, הרב הראשי של האימפריה הבריטית.[6]
נכדו ד"ר הנס זקש (בנו של בנו ליאונרד), זכה בעיטור צלב הברזל במלחמת העולם הראשונה על הקמה וניהול של בית חולים צבאי למחלות מידבקות בחזית הרוסית.
כתביו
עריכה- Die religiöse Poesie der Juden in Spanien, Berlin: Veit, 1845.
- Beiträge zur Sprach- und Alterthumsforschung: aus jüdischen Quellen, 2 Teilen, Berlin: Veit, 1852 und 1854.
- Predigten; aus dessen schriftlichem Nachlass herausgegeben von David Rosin, 2 vols., Berlin: L. Gerschel, 1866-1867. (Bd. 1: Festpredigten--Sabbatpredigten zu den Wochenabschnitten des ersten und zweiten Buche Moses; Bd. 2: Sabbatpredigten zu den Wochenabschnitten des dritten, vierten und fuenften Buche Moses)
- Stimmen vom Jordan und Euphrat: ein Buch fürs Haus, Frankfurt upon Main: Kauffmann, 1891
- באר מיכל, באור קצר על מקומות אחדים בפיוטים, ברלין תרכ"ז, באתר אוצר החכמה
- הגהות והערות בירושלמי שבת, נר מערבי יא (כסלו תשנ"ד), עמ' לז–לח, באתר אוצר החכמה
לקריאה נוספת
עריכה- שמעון ברנפלד, מיכאל זקש: מאורעות חייו ופעולתו הספרותית, ברלין: אחיאסף, תר"ס 1899.[7]
- Franz D. Lucas, Heike Frank, Michael Sachs, der konservative Mittelweg. Leben und Werk des Berliner Rabbiners zur Zeit der Emanzipation, Tübingen: J.C.B. Mohr (P. Siebeck), 1992. (בגרמנית)
- Margit Schad, Rabbiner Michael Sachs. Judentum als höhere Lebensanschauung, Hildesheim: G. Olms (Netiva), 2007. (בגרמנית)
קישורים חיצוניים
עריכה
- כתבי מיכאל זקש בפרויקט בן-יהודה
- רשימת הפרסומים של מיכאל זקש, בקטלוג הספרייה הלאומית
- "יחיאל מיכל זקש", במהדורת 1901–1906 של האנציקלופדיה היהודית (באנגלית)
- פרייסען: ליק, המגיד, 10 בפברואר 1864
- אבל כבד, המגיד, 25 בפברואר 1864
- זעקת שבר, המגיד, 2 במרץ 1864 (שיר הספד)
- עסטרייך: פראג, המגיד, 16 במרץ 1864
- הספד ב-AZdJ.
- אוספו הפרטי של מיכאל זקש, מאוספי הארכיון המרכזי לתולדות העם היהודי.
- הדף הגנאלוגי על מיכאל זקש באתר Geni
יחיאל מיכל זקש (1808-1864), דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים
עריכה- ^ מיכאל מאיר, ביקורת ספר על Rabbiner Michael Sachs: Judentum als höhere Lebensanschauung, Association for Jewish Studies, 2009.
- ^ ברנפלד, מיכאל זקש, עמ' 113.
- ^ ברנפלד, מיכאל זקש, עמ' 89–90.
- ^ ישראל קלויזנר, "הר צבי הירש קלישר: חייו ופועלו", בתוך: דרישת ציון, ירושלים תשס"ב, עמ' 408.
- ^ ד"ר ש. ברנפלד, ההמרות במערב-אירופה, הזמן, טור 2, 30 במרץ 1909.
- ^ Simone Lässig, Jüdische Wege ins Bürgertum. kulturelles Kapital und sozialer Aufstieg im 19. Jahrhundert, Göttingen: Vandenhoeck & Ruprecht (Bürgertum), 2004, p. 637; Franz D. Lucas, Heike Frank, Michael Sachs, der konservative Mittelweg. Leben und Werk des Berliner Rabbiners zur Zeit der Emanzipation, Tübingen: J.C.B. Mohr (P. Siebeck), 1992, pp. 29-30; ועוד על המשפחה בהספד לצלסטינה אדלר: אֵם בישראל, הצפירה, 19 בפברואר 1891.
- ^ סקירה: בשורת ספרים חדשים: מיכאל זקש: מאורעות חייו ופעולתו הספרותית, המליץ, טורים 1–2, 18 בדצמבר 1899.