פתיחת התפריט הראשי

ימי צִקְלַג הוא רומן ישראלי על רקע מלחמת העצמאות, מאת הסופר ס. יזהר. הספר יצא לאור בהוצאת עם עובד בשנת תשי"ח-1958 וזיכה את יזהר בפרס ישראל. נחשב לאחת מיצירות המופת של הספרות הישראלית.

ימי צקלג
כריכת ההוצאה המחודשת
כריכת ההוצאה המחודשת
מידע כללי
מאת ס. יזהר
שפת המקור עברית
סוגה רומן
הוצאה
הוצאה עם עובד
שנת הוצאה תשי"ח-1958
קישורים חיצוניים
הספרייה הלאומית 001339282, 002707135, 001059227, 001339283

הרומן מתאר שבוע של קרבות בנגב במהלך מלחמת העצמאות סביב מִשלט הקרוי בספר "נקודת גובה 244". ברוח זרם התודעה מתמקד הסיפור בעולמן הנפשי של הדמויות, צעירי הפלמ"ח, הן בזמן הקרבות והן בזמן ההפוגות שביניהם. הסיפור מבוסס על קרב חרבת מחאז של חטיבת יפתח במלחמת העצמאות, אף שיזהר בכוונה אינו מציין את השם 'חרבת מחאז' בשום שלב בספר. עם זאת, ס. יזהר הקפיד לשחזר במדויק את מהלכי הקרבות, תאריכיהם, בעלי החיים, הצמחייה ואף מיקום הכוכבים בשמים אף ששינה את שמות הדמויות וקיצר את זמן הקרב משמונה ימים לשבעה.[1]

תקציר העלילהעריכה

הספר נפתח ביום חמישי, כ"ז באלול, בשעה שתים אחר הצהרים, כאשר יוצאת כיתתו של גידי המ"כ לכבוש את נ. ג. 244, קבוצת בקתות בראש גבעה, מידי מספר מצומצם של ערבים מקומיים הנמלטים עם מכת האש הראשונה. כיתתו של גידי מתמקמת במשלט תוך עבודות ביצורים עצלות, כאשר מדי פעם נתקלים הלוחמים בירי צלפים לא מדויק. למחרת, ביום שישי בערב, מותקפת כיתתו של גידי, המונה ארבעה עשר לוחמים, על ידי כוחות מצריים עדיפים בהרבה, בסיוע ארטילריה וכוחות שריון. בתחילת הקרב נהרג פינילה, ובהמשכו נהרג סמל המחלקה אורי ונפצע לוחם נוסף. עם התעצמות הקרב קמים יעקבסון ואברום ופותחים במנוסה אשר מדביקה את כולם ולא מותירה לגידי המ"כ ברירה אלא להצטרף ולסגת.

המנוסה החפוזה, שבמהלכה נותרת גופתו של אורי מאחור והופקרה חצובת המקלע, מעוררת בלוחמים ייאוש עמוק. לכך מצטרפת אכזבתם מהתנהגותו של מפקד המחלקה, מוטה, שנעלם עם הג'יפ בראשית הקרב בטענה שהלך להשיג עוד תחמושת.

מעתה והלאה ממשיך הסיפור לתאר את הקרבות שבמהלכם עובר המשלט מיד ליד: בשבת בלילה מתארגנים הכוחות הישראליים בסיוע תגבורת וכובשים את המשלט מן המצרים. למחרת, ביום ראשון, נהדפת מתקפת נגד מצרית, אך בהתקפה נוספת למחרת מצליחים המצרים לכבוש את המשלט. באותו יום שבו נסוגים הכוחות הישראליים הם מצליחים להתארגן ולחזור למתקפת נגד מוצלחת, שבסיומה שוב כובשים הישראלים את המשלט. לבסוף, ביום השביעי, מתחולל הקרב המכריע, שבסופו מצליחים הכוחות הגדודיים בסיוע פלוגת שריון ישראלית להדוף סופית את המצרים.

מקרב לקרב נוספות דמויות לעלילה והסיפור שהתמקד בלוחמי כיתתו של גידי, נודד להתמקד בדמויות נוספות שמגיעות עם כוחות התגבור הישראליים.

דמויות מרכזיותעריכה

  • גידי (מפקד הכיתה) – גידי, המפקד הזוטר אך הקשוח, הוא אחת הדמויות בעלת המונולוגים הפנימיים הרבים ביותר בסיפור. תודעתו משקפת את המפקד המסור והצעיר העסוק בבניית דימויו כמנהיג בקרב הלוחמים שהם בני גילו. במהלך הסיפור הוא מגלה משיכה מיוחדת לחברתו הג'ינג'ית של עמיחי החובש, לילך, שאותה לא פגש מעולם.
  • עמיחי (חובש) – עמיחי מאופיין הן בתחביביו התרבותיים (מוזיקה קלאסית, ספרות יפה) והן באהבתו ובמסירותו לחברתו לילך. דמותו של עמיחי מבוססת על יחיעם ויץ, בן דודו וחברו של ס. יזהר; ואכן השם 'עמיחי' הוא אנגרמה של השם 'יחיעם'.
  • קובי (חבלן) – קובי הוא הדמות ה'המלטית' ביותר בקרב יושבי המשלט. רוב המונולוגים הפנימיים שלו עוסקים בתחושת המחנק האידאולוגי שהוא חש בקיבוץ ובחיפושו הנואש אחר שאיפות וזהות משלו. במסגרת תפקידו כחבלן הוא יוצא באחד הלילות להטמין מוקשים נגד המצרים אך נהרג כשהוא נרדם על המוקש. מותו של קובי, הנתפס כתאונה על ידי חבריו, יכול להיתפס גם כהתאבדות בגלל המונולוגים הטעונים שלו המקדימים את מותו. דמותו של קובי מבוססת ככל הנראה על יוסף שקדי, החבלן שנהרג בקרב חרבת מחאז.
  • בני (מקלען) – חלק ניכר מן המונולוגים של בני, הן אלו הפנימיים והן אלו שהוא נושא בקול, עוסקים למעשה ברתיעתו הפציפיסטית מן המלחמה ומחיריה. עם זאת, ניכר שבתור מקלען הוא לוקח חלק פעיל ומרכזי בלחימה.
  • רפי (לוחם) – רפי מוצג כבן הנאמן של ההתיישבות העובדת, מרבית המונולוגים שלו עוסקים בתוכניותיו לעתיד וברצונו לשפר ולשדרג את משק אביו.
  • ברזילי (סגן מפקד הכיתה) - ברזילי מתואר כאיש-השטח שבחבורה, והיחידה נעזרת בכישוריו בקריאת מפה לצורך קביעת מיקום יחידת-התותחים הקטנה. הוא מתעניין גם בצמחים, בציפורים וכן בהיסטוריה ובארכאולוגיה, והוא המעניק בראשית העלילה לגבעה 244 את הכינוי "צקלג", ואף כי לאחר מכן הוא מתחרט על קביעתו הנחפזת, השם משתרש בקרב חברי הכיתה. ברזילי הוא גם איש-רוח, הקורא בתנ"ך ומרבה להתרועע עם קובי הכותב שירים ועם עמיחי חובב המוזיקה, אך למרות זאת הוא לוחם מוכשר ומוערך, וצופה מראש את הסכנה בבור הרגמים, אולם הרגמים מתעלמים מאזהרותיו ולבסוף נהרג אחד מהם ושני האחרים נפצעים קשה מפגיעת פצצת מרגמה.

דמויות נוספות בסיפור: שרוליק המג"ד, צביקו המ"פ, עלי מ"פ השריון, זאביק המ"מ, מוטה המ"מ, יצחקל'ה המ"מ, אורי סמל המחלקה, שייקה הקשר, יאקוש המ"כ, דנוס המ"כ, יודקה המ"כ, אודילה המ"כ, ספי הקמ"ן (המבוסס של דמותו של רפי איתן, קמ"ן הגדוד), צ'יבי, עודד, דוד, אברום, יעקבסון, חיים, יוחאי המקלען, שמוליק הטבח, עובדיה, פינילה, נחום, שאול, פסח, דובי, מיקי, פוצ'ו (שהוא אכן פוצ'ו הסופר), יוסוף, דובי, יובל, אהוד, פמפיק ועוד.

סגנון ונושאיםעריכה

הספר מציג למעשה תמונה קבוצתית של לוחמי דור תש"ח על תשוקותיהם, לבטיהם, חרדותיהם ועוד. חלק גדול מן הספר מוקדש לתיאור המחלוקות האידאולוגיות והפילוסופיות שבין הלוחמים לעצמם. רבים מן הלוחמים מבטאים, מי בקול ומי במחשבותיו הפנימיות, תחושות בלבול וריקנות אידאולוגיים, במיוחד מול החברה המגויסת והאידאולוגית של דור האבות, בוגרי העלייה השנייה. הלוחמים עוסקים רבות במשמעות המלחמה, בקושי ליטול חיים של אדם אחר, אפילו הוא אויב וכן בקושי העתידי לעזוב את שגרת המלחמה הארוכה לטובת חיים אזרחיים ובורגניים. רבים מן הלוחמים חשים סלידה לנוכח חיי הוריהם וההקרבה האישית שלהם ומבקשים למצוא זהות אינדיבידואלית, עצמאית ומאוזנת יותר. נושא נוסף שחוזר על עצמו כמעט בכל המונולוגים והדיאלוגים הוא התשוקה העזה, והאופיינית לבני גילם, כלפי הבנות. כמעט לכל לוחם יש מושא תשוקה נשי, לילך של עמיחי וגידי, תמר של רפי, רינה של צ'יבי, גליה של נחום, שולה של ברזילי ועוד. הלוחמים מותחים ביקורת על הוריהם, מוריהם, האינדוקטרינציה של תנועת העבודה, החובבנות בה מתנהלת המלחמה, הפער בין החזית לעורף ובעיקר מבקרים הלוחמים את עצמם.

דברי הביקורת החריפים הנשמעים ברומן מפי הדמויות וגילויי הפחדנות של מספר דמויות משניות הם שעוררו את חמתם של מבקרים רבים עם יציאתו של הרומן לאור, עשור שנים בלבד לאחר מלחמת העצמאות. המבקרים, בעיקר מן הימין והציבור המסורתי-דתי, האשימו את ס. יזהר בסילוף דמותם של לוחמי תש"ח הגיבורים ובתעמולה אנטי-ישראלית. בקרב הממסד ומבקרי הזרם המרכזי-מפא"יניקי התקבל הספר בחום, ואף זיכה את ס. יזהר בפרס ישראל לשנת 1959. כעבור שנים, עם הוצאתו המחודשת של הספר בשנות השמונים, נתקל הספר בביקורות רבות על האופן שבו הוא דווקא מציג תמונה חיובית מדי של לוחמי תש"ח. המבקרים, בעיקר מן השמאל, האשימו את ס. יזהר בכך שהספר הוא למעשה שיר-הלל ללוחמי תש"ח ולמלחמה, ושיותר משהוא מציג את המלחמה באור שלילי הוא הופך אותה לחוויה האולטימטיבית, המרגשת והמופלאה ביותר, כך שבסופו של דבר – הוא מעודד צעירים לצאת ולהילחם.[2]

הסגנון הספרותי הייחודי של הרומן הוא שהקנה לו את פרסומו והשאיר חותם עמוק על הספרות הישראלית. חוקרים רבים משייכים את הרומן לסגנון הספרותי בן המאה ה-20 של זרם התודעה. הרומן מייחד תשומת לב רבה לעולמן הנפשי של הדמויות, ומחשבותיהן נפרשות על עמודים רבים. אף שישנם חוקרים שטוענים שאין מדובר כאן בזרם התודעה בגלל הסגנון של מחשבות הלוחמים והסינון שעוברות מחשבותיהם, הרי שהמוקד הוא בהחלט התודעה שלהם והאופן שבו הם תופסים את העולם ואת עצמם. לצד המונולוגים של הדמויות, אשר לעיתים קרובות מאופיינים בקיטוע המשפטים, רצף אסוציאטיבי וסגנון לשוני גבוה ועשיר נמצאים גם תיאורי המרחב המדויקים והמורכבים של ס. יזהר, כמו למשל בדוגמה הבאה:

אותה ציפור תהויה, שברגבי השדה, עפרוני מצויץ כמדומה, שהייתה מצווצת הברות בודדות כמתוך תנומה מופרת וכמתוך תמהון לילי, הרגישה, כנראה, שמה שמתרחש בעולם מרובה הוא ממה שהייתה משערת, וכי על-כן ציחצחה מקורה וליקטה כל התחלותיה המקוטעות ושאפה רוח וצווחה ציוחת-התפעלות אחת עליזה וגבוהה – אני כאן! – ונשתתקה לרגע, והתחילה מגדת בהתלהבות כמה וכמה פסוקים, שוב שאפה רוח וידעה עוד דבר שהוא וחזרה ועצמה עיניה ואמרה שיר-מזמור שלם: חלף הלילה, גם אם עוד חושך. ועוד אמרה, קרוב היום ואם עוד לא אור, וגם אמרה, בוקר הנה בא, כמעט קט וזה יש! עורו, נרדמים, עורו נא! – כי אכן כבר הקיצו והתחילו עונים לה מעברים, קצת כה וקצת כה, ציוצים משתאים ומתחזקים, זה ממלא מה שזה מחסיר. וכנפיים התחילו חובטות בסילוד, ובא והיה רגע כאילו כל השדה כולו אמר צויצה מנותזת, קול-זמרה חד כשברי זכוכית נוצצים.

עמ' 104

שם הספרעריכה

המשלט הקרוי בסיפור נ. ג. 244 מקבל את השם 'צקלג' על ידי ברזילי, אחד מן הלוחמים וחובב תנ"ך, אשר מזהה את הגבעה כצקלג המקראית של דוד המלך (עמ' 112). במהרה מבין ברזילי שטעה בזיהוי ומנסה לסובב את הגלגל לאחור ולתקן את טעותו, שנפוצה בינתיים בין חבריו (עמ' 163, 290, 740 ועוד), אולם השם הופך לפופולרי יותר ויותר עד שאפילו שרוליק המג"ד מכנה את המקום 'צקלג'.

ניתן לשער שהבחירה של ס. יזהר לקרוא לספר על שם טעות הזיהוי של ברזילי היא אירונית, וייתכן שהיא באה למתוח ביקורת על האופן בו כל גבעה בנגב הופכת לאתר היסטורי מקראי.

השפעות תרבותיותעריכה

דוד בן-גוריון, ראש ממשלת ישראל בזמן הוצאת הספר, העריך את ס. יזהר, אך טרח להודיע לו כי ספרו הארוך קשה לקריאה ושהוא הצליח להגיע רק עד עמוד 180.[3]

במערכון 'פלמ"ח' של החמישייה הקאמרית שנכתב בשנות ה-90 ומופיע באוסף הירוק של החמישייה, מלגלגים על דמות הפלמ"חניק המהורהר ועל השימוש של גיבורי הרומן בשפה מליצית.[4]

סדרת הטלוויזיה "היהודים באים" הקדישה מערכון לספר, בפרק האחד עשר של העונה השנייה.[5]

מובאות מן הספר משמשות במילון אבן-שושן להדגמת מאות מילים ודרכי שיבוצן במשפטים.

ראו גםעריכה

לקריאה נוספתעריכה

  • גידי נבו, שבעה ימים בנגב: על 'ימי צקלג' לס. יזהר, הקיבוץ המאוחד, 2005.
  • חיים נגיד (עורך), ס. יזהר: מבחר מאמרי ביקורת על יצירתו, עם עובד, 1972.
  • גרשון שקד, הסיפורת העברית 1880–1980: ד. בחבלי הזמן, הקיבוץ המאוחד, 1993, עמ' 189–229.
  • אבי מעפיל, עיצוב המציאות בסיפורת של ס. יזהר; עבודת דוקטור, האוניברסיטה העברית בירושלים, 1988

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ גידי נבו, שבעה ימים בנגב, עמ' 167–166.
  2. ^ גידי נבו, שבעה ימים בנגב, עמ' 1157[דרושה הבהרה].
  3. ^ אניטה שפירא, בן-גוריון: דמותו של מנהיג, עמ' 152-151.
  4. ^ החמישייה הקאמרית - פלמ"ח - YouTube
  5. ^ כאן 11 - תאגיד השידור הישראלי (6 במאי 2016), היהודים באים - עונה 2 - פרק 11 | כאן 11 לשעבר רשות השידור, בדיקה אחרונה ב-17 באפריל 2019