יחסי בלגיה – הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו
| יחסי בלגיה – הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו | |
|---|---|
|
|
| |
| בלגיה | הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו |
| שטח (בקילומטר רבוע) | |
| 30,528 | 2,344,858 |
| אוכלוסייה | |
| 11,708,439 | 104,755,408 |
| תמ"ג (במיליוני דולרים) | |
| 578,604 | 58,066 |
| תמ"ג לנפש (בדולרים) | |
| 49,418 | 554 |
| משטר | |
| מונרכיה חוקתית | ממשלת מעבר |
יחסי בלגיה–הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו הם יחסי החוץ בין ממלכת בלגיה לבין הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו. הקשר התחיל בחקר נהר קונגו על ידי הנרי מורטון סטנלי. שתי המדינות חברות בארגון לה פרנקופוני ובאו"ם.
היסטוריה עריכה
בעקבות משלחתו של סטנלי לקונגו, לאופולד השני, מלך הבלגים שלט בתחילה בקונגו כרכושו האישי בעקבות ועידת ברלין.[1][2] תחת שלטונו בוצעו זוועות באוכלוסייה המקומית. ב-18 באוקטובר 1908 הצביע הפרלמנט הבלגי בעד סיפוח מדינת קונגו החופשית;[3] ב-15 בנובמבר 1908 ויתר לאופולד רשמית על השליטה האישית במדינה לבלגיה, והקים את קונגו הבלגית. במהלך תקופת המדינה החופשית, נחשבה קונגו לאכזבה על ידי מדיניות כלכלית קשה שגרמה לכך שמכסות ייצור הגומי יעמדו בכוח העבודה. גידולים אחרים גודלו בקונגו.[4]
במהלך מלחמת העולם השנייה גויסו תושבים מקומיים ליחידות מקומיות על ידי כוחות הברית. הצבא החדש שהוקם זכה במספר ניצחונות על הכוחות האיטלקים בצפון אפריקה. הצלחות הלוחמים השחורים במלחמתם ברעיונות הגזעניים של איטליה הפשיסטית ובת בריתה גרמניה הנאצית, הגבירו את דרישתם של האזרחים לשוויון זכויות. עם הניצחון גברו בהדרגה קריאות מצד התושבים המקומיים לעצמאות מדינית מלאה. ובהמשך קמה תנועה לאומית שפעלה למען עצמאות מדינית. בעקבות תקופה מתמשכת של מהומות והפרות סדר, החליטו הבלגים כי אין באפשרותם לשלוט על שטח כה עצום וב-27 בינואר 1960, הם הודיעו כי בכוונתם לעזוב את המדינה בתוך 6 חודשים.
ב-24 ביוני 1960, לאחר בחירות דמוקרטיות, נבחר פטריס לומומבה, שהיה אז בן 34, כראש ממשלתה הראשון של קונגו על ידי בית הנבחרים.
קונגו הפכה למדינה עצמאית ב-30 ביוני 1960 בהסכמת בלגיה. הונהג טקס אשר נועד לציין את סיומו ההרמוני של השלטון הבלגי והשתתפו בו גם נכבדי קונגו וגם בלגים, כולל בודואן, מלך הבלגים. בודואן, אשר ייצג את בלגיה, נשא את הנאום הראשון בו שיבח את ה"גאונות" של אביו, המלך לאופולד השני, שהחל את היישוב של קונגו ביוזמתו. בודואן תיאר את סיום השלטון הקולוניאלי בקונגו כשיאה של "שליחות הציוויליזציה" הבלגית ודיבר על היחסים הקרובים שהוא קיווה שיישמרו בין שתי המדינות.[5] לאחר סיום הנאום נשא ז'וזף קסא-וובו, כנשיא קונגו, נאום קצר ובלתי שנוי במחלוקת בהודו למלך על נוכחותו ועל איחוליו.[6][7] בנאום לא מתוכנן שנשא פטריס לומומבה בתגובה למלך, בלגיה הוגדרה כמדינה ידידותית. הוא אמר שאף שעצמאות קונגו הוכרזה בהסכמה עם בלגיה, היא הושגה לאחר מאבק.[8] הנאום כמעט עורר תקרית דיפלומטית בין קונגו לבלגיה, ולומומבה נשא מאוחר יותר נאומים נוספים בניסיון לאמץ נימה פייסנית יותר.
השפעת בלגיה בקונגו לא תמה עם המעבר לעצמאות והיא הייתה מעורבת במשבר קונגו, שנמשך בין השנים 1960 ו-1965 ובאה לידי ביטוי גם בשהיית כוחות בלגיים במדינה.
לומומבה עורר את זעמה של בלגיה כשאמר שהקולוניאליזם הוא "העבדות המשפילה ביותר נכפתה עלינו באמצעות כוח". בספטמבר 1960 הודיעו קסא-וובו הודח לומבבה על ידי קסא וובו ומובוטו ססה סקו. לומבבה הועבר לקטנגה, שם הוצא להורג על ידי מתנגדיו ב-17 בינואר 1961. לפי דו"ח בלגי, בלגיה תמכה במתנגדיו ופעלה להביא למאסרו של לומומבה ולהעבירו לקטנגה, שאז נשלטה על ידי אויבו מואיז צ'ומבה.[9] ברקע השפיעה כנראה גם המלחמה הקרה.
בשנת 1965 תפס מובוטו את השלטון מידי קסא וובו בהפיכה צבאית, לאחר שהסתייע ב-CIA ובבלגים, ששאפו להדיח את קסא-וובו בתקווה כי מובוטו ייטה יותר לטובתם במלחמה הקרה.[10]
שר החוץ הבלגי לואי מישל הכריז, ב-5 בפברואר 2002, בנוכחותו של פרנסואה לומומבה (בנו הבכור של פטריס לומומבה, ראש ממשלת קונגו לשעבר), כי "חברים מסוימים בממשלה וגורמים בלגים מסוימים [ב-1961] נושאים באחריות בלתי ניתנת להפרעה באירועים שהובילו למותו של פטריס לומומבה" והביע את התנצלויותיה וחרטותיה של בלגיה. הצהרה זו באה בעקבות הדו"ח של ועדת לומומבה, שנוצרה בשנת 2000 על ידי לשכת הנציגים הבלגית, המכירה באחריות המוסרית של המדינה הבלגית ברצח ראש ממשלת קונגו לשעבר.[11] עם זאת, הכחישו מסקנות הדו"ח הוראה ישירה מצד בלגיה להרוג את לומומבה.[12] בשל "חוק השומרוני הטוב" שלה, הייתה בלגיה אשמה באי מניעת ההתנקשות, וכמו כן הפרה את התחייבותה בפני החלטת האו"ם מס' 290 משנת 1949, "להימנע מפגיעה או החלשה של החירות, העצמאות או אחדותה של מדינה אחרת".[13]
ממשלת בלגיה גם סייעה בהקמת תהליך שלום ברפובליקה הדמוקרטית של קונגו שסיים לבסוף את מלחמת קונגו השנייה ביוני 2003 על ידי הקמת ממשלת מעבר (2003–2006).
בשנת 2004 נחתם הסכם שיתוף פעולה צבאי בין בלגיה לקונגו.[14]
באותה השנה, קארל דה גוחט, שר החוץ הבלגי, הטיל ספק ביכולת של הפוליטיקאים בקונגו להאבק בשחיתות ולקיים דמוקרטיה. באותה תקופה קונגו הייתה אמורה לקיים בחירות ראשונות לאחר מלחמת קונגו השנייה.[15]
בשנת 2008, דה גוחט, גינה את "השחיתות של האליטות הקונגוליות".[16] כך הכריז, במאי 2008, בעת ביקורו בסין, כי "לבלגיה הייתה כוח מוסרי על קונגו" מה שהעניק לה "זכות בדיקה" בענייניה הפנימיים של קונגו. נשיא קונגו ז'וזף קבילה היה אז בעד הפסקה זמנית של היחסים בין שתי המדינות. הממשלה, בראשות ראש הממשלה אנטואן גיזנגה, לעומת זאת, לא בחרה בניתוק מוחלט של היחסים, אלא זימנה את שגריר קונגו דאז, מר מוטמבה וביקשה, באמצעות שר החוץ של קונגו, אנטיפס מבושה ניאמוויסי, את סגירת הקונסוליות הבלגיות שהיו במדינה.[17]
בשנת 2009, דה גוחט, שהוכרז כאישיות בלתי רצויה בקונגו, עזב כדי לעבוד עבור הנציבות האירופית בשירותי סיוע ופיתוח הומניטרי והוחלף על ידי איב לטרמה, שאיפשר פיוס ביחסים הדיפלומטיים בין בלגיה-קונגו.[14]
בשנת 2010, לאחר חמישים שנה של עצמאות קונגו, ביקורו של אלברט השני, מלך הבלגים נתקל במחלוקת מאחר שאחיו של המלך, בודואן, מלך הבלגים, היה קשור לחיסולו של פטריס לומומבה, ומשפחתו של לומומבה ביקשה להביא תיק נגד 12 בלגים, בטענה שעינויים ורצח של לומומבה היוו פשעי מלחמה.[18]
בין מחלוקות אחרות, שר התקשורת של קונגו, למברט מנדה אומלנגה, תיאר "גישה בלתי מתקבלת על הדעת של המעמד הפוליטי הבלגי לראות בבעיות קונגו עניינים פנימיים של ארצם", בעקבות טענות כמו "המקרה המשונה מאוד של הזמנה דמיונית לחלוטין של חיילים בלגים להשתתף במצעד הצבאי בקינשאסה", בין היתר. השר הבלגי לשיתוף פעולה לפיתוח, שארל מישל, הביע אז הפתעה מהדברים ודרש לכבד את בלגיה.[19]
במהלך ביקור של משלחת הממשלה הבלגית בשנת 2008 בקונגו, אמר הנשיא ז'וזף קבילה כי אינו מעריך את המסר שהביא הצוות בנוגע לנושאי זכויות אדם. קבילה אמר: "על בלגיה לבחור בסוג היחסים שהיא רוצה לקיים עם הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו. יש לה בחירה בין קיום יחסים טובים כשותפים למערכת יחסים בוגרת עם מדינה ריבונית ועצמאית או יחסי אדון-עבד. אציין כי בכל פעם שמובלת משלחת בלגית על ידי שר החוץ; זה עם הרבה יהירות, כאילו המבקרים שלנו באים לכאן כדי להרצות לנו. זה לא מקובל. קונגו לעולם לא תקבל זאת, בהחלט לא אני."[20]
בדצמבר 2016, כאשר הודיע הנשיא קבילה על דחיית הבחירות וכי לא יפרוש מתפקידו למרות סיום המנדט החוקתי שלו, הודיעה ממשלת בלגיה כי "תבחן מחדש" את קשריה עם הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו.[21] ממשלת בלגיה גם המליצה לאזרחיה לא לבקר ברפובליקה הדמוקרטית של קונגו בגלל התסיסה הפוליטית.[22] באפריל 2017 הוכרז כי ממשלת קונגו הודיעה לנספח הצבאי הבלגי בקינשאסה כי הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו תשהה את שיתוף הפעולה הצבאי עם בלגיה, לאחר ששר החוץ דידייה ריינדרס מתח ביקורת על בחירתו של הנשיא קבילה בראש הממשלה החדש, ברונו טשיבאלה.[23]
ב-30 ביוני 2020 הביע פיליפ, מלך הבלגים את "חרטתו העמוקה", אך לא התנצלות, על הזוועות במדינת קונגו החופשית במכתב לנשיא קונגו.[24]
בשנת 2022, הושב שריד של פטריס לומומבה לקונגו.[25]
נציגויות דיפלומטיות עריכה
קישורים חיצוניים עריכה
הערות שוליים עריכה
- ^ Hochschild.
- ^ Stengers, Jean, "Le rôle de la commission d'enquête de 1904-1905 au Congo", In Congo: Mythes et réalités, Bruxelles: Editions Racine, 2005, pp. 159-179.
- ^ Senelle, R. and E. Clément (2009), Léopold II et la Charte Coloniale, Brussels: Editions Mols.
- ^ Boahen, A. Adu (1990). Africa Under Colonial Domination, 1880–1935. p. 171.
- ^ Leo Zeilig, Lumumba : Africa's lost leader, London: Haus, 2008, ISBN 978-1-905791-02-6
- ^ Patrice É. Lumumba, Patrice Lumumba : discours, lettres, textes : introduction à l'histoire du Congo-Kinshasa, 2ème édition, revue, corrigée et augmentée, 2012, ISBN 978-1-4092-9381-1
- ^ Mbu-Mputu, Norbert X (2010). Patrice Lumumba: Discours, Lettres, Textes. Paris: Lulu. ISBN 1-4092-9381-5.
- ^ https://perspective.usherbrooke.ca/bilan/servlet/BMDictionnaire?iddictionnaire=1447
- ^ "מלך בלגיה המנוח ידע על רצח מנהיג קונגו ב-1961". הארץ. נבדק ב-2022-06-04.
- ^ "הטרגדיה האדירה של המדינה הענייה והעשירה ביותר בעולם". TheMarker. נבדק ב-2022-06-04.
- ^ http://www.liberation.fr/monde/2002/02/06/la-belgique-s-excuse-pour-lumumba_392848
- ^ France-Presse, Agence (2001-11-17). "Report Reproves Belgium in Lumumba's Death". The New York Times (באנגלית אמריקאית). ISSN 0362-4331. נבדק ב-2022-06-04.
- ^ http://daccess-dds-ny.un.org/doc/RESOLUTION/GEN/NR0/051/09/IMG/NR005109.pdf?OpenElement
- ^ 1 2 Coopération militaire RDC – Belgique : les raisons de la rupture – Jeune Afrique, JeuneAfrique.com (ב־)
- ^ "Belgium rounds on former colony" (באנגלית בריטית). 2004-10-18. נבדק ב-2022-06-04.
- ^ http://www.lalibre.be/actu/international/karel-de-gucht-taxe-d-antisemitisme-51b8c366e4b0de6db9bd3978
- ^ BELGA, "On a frôlé la rupture", La Libre.be (בצרפתית)
- ^ "Charges sought in Lumumba death 50 years after DRC independence | Radio Netherlands Worldwide". אורכב מ-המקור ב-2013-10-05. נבדק ב-2010-11-30.
- ^ Congo/Belgium: The coloniser to colonised relationship is over
- ^ Tense relations between the DRC and Belgium | Congo Planet
- ^ Williams, Richard (20 December 2016). Belgium says it will 're-examine' relations with Democratic Republic of Congo after Kabila fails to step down. The Independent. Retrieved 14 September 2017.
- ^ Belgium urges citizens out of Congo on fears of violence. Reuters. Published 16 December 2016. Retrieved 15 September 2017.
- ^ DRC suspends military cooperation with Belgium. News24. Published 15 April 2017. Retrieved 15 September 2017.
- ^ Belgian King Philippe expresses profound regrets for brutal colonial rule (The Guardian). Published 30 June 2020.]
- ^ Lumumba’s tooth: Belgium’s unfinished reckoning with its colonial past, POLITICO, 2022-06-02 (באנגלית אמריקאית)