פתיחת התפריט הראשי

ילוד אישהאנגלית: "Of Woman Born: Motherhood as Experience and Institution") הוא ספרה של אדריאן ריץ', אשר יצא לאור בשנת 1976 והפך לאבן יסוד בספרות הפמיניסטית. הספר שילב בין חוויותיה וזיכרונותיה האישיים של ריץ' כאישה, כאם וכרעיה לבין מחקר היסטורי סוציולוגי מקיף ומפורט על מוסד האימהות ומעמד האישה.

ילוד אישה
Of Woman Born: Motherhood as Experience and Institution
ילוד אישה.jpg
מידע כללי
מאת אדריאן ריץ'
שפת המקור אנגלית
סוגה ספר עיון
הוצאה
שנת הוצאה 1976
מספר עמודים 356
הוצאה בעברית
הוצאה הוצאת עם עובד
שנה 1989
תרגום כרמית גיא
קישורים חיצוניים
הספרייה הלאומית 001095465

הספר יצא לאור לראשונה באוקטובר 1976 בהוצאת "W. W. Norton & Company". תרגומה של כרמית גיא לספר יצא בשנת 1989 בהוצאת "עם עובד" ונקרא ילוד אישה. הדפסה חמישית יצאה בשנת תשס״ז 2006.

הרקע לכתיבת הספרעריכה

ריץ' החלה לכתוב את הספר בשנת 1972, בתקופה בה לא היו תכנים פמיניסטיים אקדמיים רבים בנושא האמהות. היא בחרה לבחון את הנושא בצורה מעמיקה, בהקשר אישי מתוך עדות ובחינה של האמהות הפרטית שלה, בשילוב מחקר חברתי פוליטי ופמיניסטי.

הספר נכתב במחאה כנגד המסורת, הממון והממסד ונגד ייחוס ערך אנושי נעלה יותר לגברים. בספר זכו לבחינה מחודשת, רעיונות מיושנים שנחשבו כטאבו חברתי.

ליז יורק (Liz York), כתבה בביוגרפיה "Adrienne Rich : passion, politics and the body"[1], שלדעתה הושפעה ריץ' בכתיבתה מספרה של פיליס צ'סלר (Phyllis Chesler)[2]. יורק מציינת כי הנושאים העיקרים בספר ילוד אשה, כגון היחסים בין אמהות, בנות, אחיות ובנות זוג, הודגמו לראשונה אצל צ'סלר וממנו שאבה ריץ' את השראתה. ריץ' גם ציינה את תרומתו החלוצית של הספר של צ'סלר, ב-1979 בספרה On Lies, Secrets and Silence[3].

ב-1986 הוסיפה ריץ' הקדמה חדשה לספר בה היא מציינת: "בעשר השנים שחלפו מאז ראה הספר אור בראשונה נותר כמעט הכל כשהיה ודברים רבים אינם עוד כשהיו הדבר תלוי במה שמחפשים."[4] ריץ' מתארת בהקדמה החדשה את המאבקים הבלתי פוסקים לשינוי במצבן של הנשים בחברה הפטריארכלית ומתייחסת לביקורות שהופנו כנגד הספר.

נושאים עיקרייםעריכה

מוסד האמהות בחברה הפטריארכליתעריכה

בתחילת הספר, הציגה ריץ' את ההנחה החברתית הרווחת לפיה האם היא אדם בלא זהות נוספת. מרגע שאישה ילדה את ילדיה, ציפו ממנה לנתינה ואהבה ללא גבולות ותנאים וביטול עצמיותה. בנוסף, ריץ' הציגה את האמביוולנטיות שחוות אמהות רבות במהלך גידול ילדיהן וכך היא כותבת: "ילדיי גורמים לי את הסבל המעודן ביותר שחוויתי מעודי. סבל כפל הרגשות: המעברים הרצחניים בין הסלידה המרה והעצבים החשופים ובין הסיפוק והעדנה"[5].

ריץ' גוללה את המעבר של הנשים מהבית, ששימש כמרכז של עבודה ייצור ומלאכה, אל בתי החרושת והתעשייה. נשים אלה יצאו כדי להביא הכנסה נוספת אולם, הדאגה לרווחת הילדים שנותרו בבית ופגיעה בערכים הפטריארכליים יצרו חקיקה ופיקוח שהחזירו את הנשים לספירה הביתית. בחברה הפטריארכליות, המערכת המשפחתית, חברתית, אידאולוגית ופוליטית נקבעה על ידי הגבר באמצעות שליטה וכוח, שראשיתה שליטת הגבר באשתו ובילדיו. הגברים החליטו איזה חלק ימלאו הנשים במבנה החברתי ובכך הנציחו את עליונותם.

האמהות היא ההיבט היחיד שאיפשר לאשה להביע את עוצמת כוחה על ילדיה. אך גם כאן במהלך שלטונה קצר הימים של האם על ילדיה התערבותו של האב ניכרת בכל. פרידריך אנגלס הבין את שורשי השליטה הגברית במשפחה מעצם עליונותו הכלכלית של הגבר והחזקתו ברכוש הפרטי[6]. חלוקת הכוחות הבסיסית היא שתפקידה של האם לגדל את ילדיה. מצופה ממנה להכשיר את ילדיה ולהחדיר בהם את ערכי הפטריארכיה. גם כוחה הביולוגי של האישה הטמון ביכולתה ללדת, הופך למוגבלותה בחברה הפטריארכליות. הפחד ואולי אף הקנאה ביכולתה זו, גרמו לגבר צורך בהתגוננות ורצון להכניעה.

פוטנציאל כוחה מוגבל וצר, כוח שאולי האם אינה רוצה בו כלל. חיי ילדיה בתחילת דרכם, קשורים באופן הדוק לחייה שלה, אהבה וזעם כרוכים זה בזה. אולם הזעם על תנאי האמהות, עשוי לבוא לידי ביטוי בתסכול וזעם כלפי הילד. לטענתה של ריץ' אין להשוות בין המטלה האימהית לעבדות או למלאכת כפיים בגלל הקשר הרגשי הנוצר בין האם לילדיה. אך יש הוגות כמו סימון דה בובואר[7] הרואות בתפקיד האימהי את שורש הדיכוי הנשי.

מדיקליזציה של תהליכי הריון ולידהעריכה

ריץ' התייחסה לתמורות שחלו במקצוע המיילדות, תולדותיו, מיקומה ומעורבותה של המיילדת בתהליך הלידה ומעבר תחום הלידה לידיים גבריות.

היא מגוללת בניתוח היסטורי, את השפעות התהליכים הפוליטיים, חוקתיים, כללים דתיים ומסורות אתניות על תהליכי הפריון והמיניות הנשיים. היא מדגימה כיצד נשללה מהנשים עצמן כל זכות ליטול חלק ביצירתם או לתרום מתבונתן בהבנת התהליכים ומציאת דרכי התמודדות. למשל, כאבי הלידה נתפסו כעונש משמיים וזאת בעקבות הקללה שהונחתה על חוה בספר בראשית.

בשנת 1591 הועלתה על המוקד מיילדת בשם אגנס סמפסון (Agnes Sampson) שניסתה להקל על כאבי היולדת באמצעות אופיום ובתכשירים אחרים. רק במאה ה-19 הותר השימוש בכלורופורם, כדי לסייע ליולדת לאבד את הכרתה ובכך היא הפכה לפסיבית לחלוטין בשעת הלידה.

עד למאה ה-18 הייתה הלידה באחריותן ובתחומן הבלעדי של הנשים. המיילדות היו יועצות בתחומי רבייה ופריון, סייעו במהלך הלידה ואף ביצעו הפלות מלאכותיות. ברברה ארנרייך ודיידרה אינגליש (Deirdre English) תיארו בחיבור Witches, Midwives and Nurses: A History of Women Healers[8] את ההשפעה הגברית והמאבק לשליטה על מקצוע המיילדות, שהושתת על דיכוי המיילדות והאשמתן בפשעים דמיוניים. מאות שנות ציד מכשפות, שמו את המיילדות כיעד עיקרי לרדיפות על שימושן לכאורה במיני קסמים וכישופים אליליים. המיילדות הודחו אט אט מתפקידן ואליטה גברית צמחה ועלתה במקומה. איתה עלה השימוש במכשירים כגון המלקחיים שגרמו לא פעם נזק מיותר בתכלית לגופו של הילוד ופגיעה ברקמות גופה של האם.

במאה ה-17 פרצה מגפת קדחת הלידה שנמשכה מאתיים שנה ונקשרה במישרין לגידול במספר הגברים העוסקים בתחום המיילדות. הרופא בא לא פעם היישר ממיטת חולה במחלה מידבקת אל מיטתה של יולדת וסיכויי ההידבקות היו גבוהים. אך האדישות והבוז כלפי מחלות נשים הביא לכך שבמשך למעלה ממאתיים שנים, רוב הרופאים נמנעו מלהעמיק את מחקרם בנושא. זאת עד גילויו של לואי פסטר בדבר קיומו של הזיהום הבקטריולוגי, שהביא רופאים לרחוץ את ידיהם לפני מגע עם חולה, וכך באה לקיצה קדחת הלידה.

התאוריות התאולוגיות ביססו לאורך ההיסטוריה את הלידה כמאורע מסתורי, לעיתים מאגי, המלווה בפחד וחרדה מפני המוות. נשים רבות, הבאות מתרבויות שונות, ניגשו ללידה כאל מאורע בלתי ידוע. הבורות סביב תהליך הלידה הביא אותן להאמין כי גופן טמא ופגיע להשפעות רעות. גישות שליליות אלו העלו את ניכורן של הנשים גם המשכילות שביניהן, מתהליך הלידה.

בראשית המאה העשרים, החלו להתפתח שיטות הרדמה מיוחדות ללידה. החל מהרדמה מלאה בה היולדת הופכת פסיבית בתכלית, וכלה בהרדמה מקומית שהאריכה את משך השלב השני של הצירים ואת הצורך במכשירים רפואיים. אותו "שחרור מן הכאב" העמיד את הנשים לרשות הגברים מן הבחינה הפיזית והגביר את הניכור בינן ובין העוצמות והכוחות הטמונים בגופן. הטכנולוגיה הרפואית הגברית שהביאה את הקידמה סייעה להמשך כניעתה ושיעבודה של האישה. המדיקליזציה של הלידה, כלומר הגדרתה כמצב חירום רפואי, יצרה בעיות מלאכותיות שלהן יש צורך למצוא מרפא טכנולוגי.

מרגרט מיד כתבה בספרה "Male and female: a study of the sexes in a changing world"[9] על האלימות הנהוגה בבתי החולים ליולדות באמריקה, לאם ולוולדה בשעות חייו הראשונות. בתרבויות שונות ומגוונות נוטלות הנשים חלק בתהליך קבלת ההחלטות בנוגע ללידה שלהן. אין פירוש הדבר שהלידות נטולות כאב אך אין רואים בלידה "אירוע רפואי" ומזגה של כל אישה ואישה ומבנה גופה זוכים למלוא האמון והכבוד. ריץ' סיכמה את הנושא בדרישה מהנשים לקבל תמיכה וטיפול אקטיביים במהלך הלידה כדי להביא לשינוי בחווית הלידה ושליטה בגורלן, שינוי שיגרור אחריו תמורות חברתיות ביחס הנשים אל עצמן, אל הכוח ואל העולם שבחוץ.

יחסי אמהות עם בנים ועם בנותעריכה

בניתוחה של ריץ את נושא היחסים הסבוכים של האם עם בנה, היא כותבת כי הבאת בנים לעולם הייתה מאז ומתמיד אמצעי לאישה להותיר את "חותמה" על העולם. האבות מטבעם כמהים לבנים שישמשו יורשים, שישקפו את המשכיותם ונצחיותם, כך שהאם בחברה הפטריארכלית הייתה מוערכת בהתאם למספר הבנים שילדה. ניתן להבין את התשוקה הנשית לבנים, שהרי לא פעם, הייתה האם נושאת ברחמה עוברית שנידונה עם לידתה למוות רק בגלל מינה. אולם, ראוי לזכור את הפרדוקס במציאות העכשווית, שבה התוקפנות הגברית המאורגנת, עשויה לא פעם להביא לנפילתם של הבנים הזכרים בשדה הקרב.

זיגמונד פרויד דיבר על רגשותיו המיניים של הילד כלפי אמו. בתאוריה על תסביך אדיפוס הוא מסביר את התהליך המביא לבסוף לניתוק הילד מאמו והזדהות עם אביו במקום לראות בו יריב. כלומר, הנחת היסוד בתאוריה מייצגת את ערכי הפטריארכליות. הילד מפלס את דרכו בעולם החוק והסדר הפטריארכלי.

ריץ' תוהה כיצד יכולה האם לטפח את בנה, בשר מבשרה כאשר בגר, החל לפתח דפוסי התנהגות גברית סטריאוטיפית ולרחוש בוז לנשים ולנשיות. יחסי האם והבן נתונים אם כך, להערכה מחודשת נוכח התמורות המתחוללות ביחסה של האם כלפי האידאולוגיה הגברית וניסיונותיה לגדל בנים משוחררים מעיוותי ההגדרות המיניות.

כל אשה, גם אם ילדה בנים, היא עצמה בת לאם. ריץ' מספרת באינטימיות על רגשותיה וזכרונותיה כילדה מדמותה של אמה שממנה למדה מהן נשים, ומה עתיד לבוא. הקירבה בין אמהות לבנותיהן, גם אם יחסיהן מורכבים וכאובים, יוצרת העברה בין דורית של מורשת ההישרדות הנשית, חוויות הלידה ואת סודות הגוף והפריון.

ההיסטוריונית קרול סמית רוזנברג (Carroll Smith-Rosenberg) בחנה יומנים ומכתבים שכתבו נשים בין השנים 1760 ל-1890 וגילתה יחסי אם ובת אינטימיים שבמרכזן עמדה מערכת חניכה. האמהות הכשירו את בנותיהן באמנות ניהול משק הבית והאימהות. בחברה הפטריארכלית, רוב האמהות עדיין חשות אחריות וחוסר אונים ומנחילות את רגש האשם לבנותיהן. רק נשים עם תחושת טיפוח עצמי חזקה וכבוד לגופן הן, יכולות להעביר את הגאווה ואת התחושה שגוף האישה הוא מקום טוב ובריא, לבנותיהן. בתום עידן ההתבגרות בנות מגלות שהן מתרחקות מאמהותיהן וכל האנרגיה החושנית והרגשית שלהן אמורה לעבור אל הגברים. כדי להתאחד שוב עם האמהות, הנשים, יש צורך בשבירת טאבו שתשיב את החברות, האחווה והיצירה הנשית.

האלימות בתוך מוסד האמהותעריכה

בפרק האחרון, כתבה ריץ' על האלימות של מוסד האימהות. לדבריה, לב ליבה של הבעיה היא העדר כבוד לחיי האישה, החקוק במבנה המשפחה הפטריארכלית ומעוגן בדוקטרינה התאולוגית הגברית. נשים מצאו את עצמן במצב של חוסר אונים בכל הנוגע לשליטה על חייהן החל מאלימות הנעוצה במוסד הנישואין (המבטיחה לגבר את "זכות הכלולות" שלו, כך שלעולם אינו נחשב לאונס אשתו), הציפיות הבלתי אפשריות מהן כאימהות וכלה בשכר הלא שווה שמקבלות נשים תמורת עבודתן.

מוסד האמהות סמוי מן העין ולכן קיים צורך להוסיף ולהנכיחו. מטרת מוסדות החברה לשמור את גורמי השליטה והכוח בידי גורם מסוים כך שנשים תקבלנה בהשלמה את האמהות כטבע ברייתן. לא בכדי האמהות מזכירה את הבית, את הספירה הפרטית ולכן קיים קושי לחשוב על הצדדים האפלים הכרוכים בה. האלימות והאכזריות הפטריארכלית עוברות לא פעם מן האמהות התשושות, המתוסכלות, אל הילדים התלויים באשה העייפה, המהססת, בתקוותם לרגעי חסד, לטיפול ותמיכה רגשית. האמהות מגלמת בתוכה את הזעם והטרגדיה השזורים יחד עם אהבה והקרבה כלפי הילדים.

התמורות הדרושות כדי להביא לשינוי, אין פירושן חיסול האמהות אלא שחרור כוח היצירה והשמירה על החיים בתחום של החלטה, דמיון ותבונה מודעת, כמו כל מלאכה אחרת הנעשית בקושי אך מרצון.

ביקורות על הספרעריכה

הספר זכה לתגובות סוערות, לחיוב ולשלילה בשל השילוב יוצא הדופן של עדות אישית המשולבת עם מחקר רחב היקף.

קתלין בארי (Kathleen Barry) כתבה ב-1977 ב-"Chrysalis" כי עוד קודם ליציאתו של הספר למכירה, פורסמה ביקורת חריפה נגדו ב-New York Review of Books המגנה אותו "בכתיבה פרטיזנית" מלאה ב"רטוריקה של אלימות"[10]. בעקבותיו מראיינים נוספים המשיכו את הקו החריף, מה שגרם לביטולי הזמנות מטעם חנויות הספרים וראיונות טלוויזיה מתוכננים עם הסופרת אדריאן ריץ'. לטענת בארי, הספר מחזיר את האמהות לנשים. ריץ' שוברת את המיתוסים הפטריארכליים וחושפת את תמצית השליטה בנשים דרך מוסד האמהות. היא מראה את הדרכים בהן שימשה האמהות להגבלת הפוטנציאל הנשי, בו בזמן היא מביאה את החזון לאמהות אם זו הייתה משוחררת משליטה וכוח גבריים. הספר אינו הצהרה של אישה אחת על אמהות. הוא מקבץ ומרחיב רעיונות על הנושא ומשמש כמקור מידע לכותבים וחוקרים שיבואו בעקבותיו.

מרבית הביקורות השליליות, היו של נשים שתקפו את הספר:

  • במאמרה[11] הצליחה הלן וונדלר (Helen Vendler) לערפל את הביקורת שלה שנבעה מהגנה על הסדר הישן, על גברים ועל הגדרתם את מושג האמהות. היא פתחה במשפט: "הסלקטיביות של ציטוט נרחב היא האשמה רווחת לכל הכתיבה האידאולוגית. אפשר לומר שכל כתיבה מונעת ממניעים אידאולוגיים. אינני רוצה להגיב להערה הזאת." על כך הגיבה בארי כי כוונת הספר 'ילוד אישה' הייתה להוכיח כי כל כתיבה מונעת אידאולוגית, כולל ההתקפות על הכתיבה הפמיניסטית, הנובעות לדעתה מאידאולוגיה פטריארכלית ותמיכה בה[12].
  • פרנסין דו פלסיקס גריי (Francine Du Plessix Gray) הצטרפה למחלוקת ב-New York Review of Books. היא נזהרה שלא לאפשר לקורא ליהנות מציטוטיה של ריץ' מהספר. גריי קוננה על העובדה שריץ' לא שמרה על האמהות כספירה "פרטית" וכתופעה חברתית שאין עליה עוררין. היא קיבלה את החשיפה האישית של ריץ' בחיוב אך לא הסכימה עם הקישור שעשתה לאמהות כמוסד. היא כותבת בחיבורה[13]: "כשריץ' כותבת על האמהות כמוסד, הקורא יכול להרגיש שהאינטליגנציה הניכרת שלה מושעית לרגע מעוצמת זעמה כנגד גברים". גריי סלדה מהקונטקסט ההיסטורי שמתוכו ריץ' ניתחה את האמהות.

למרות הביקורות, הספר המשיך להימכר היטב. עיקר ההתקפה על ספרה של ריץ הייתה התקפה פוליטית נגד פמיניזם. הניתוח הפמיניסטי איתגר את הפטריארכיה בליבה שלה. הספר הזכיר לנשים שהן עדיין בעמדה נחותה יותר ודירבן אותן להתמודד עם אתגרים גדולים עוד יותר של השליטה של הפטריארכיה.

תגובותעריכה

  • ג'יין לזאר (Jane Lazarre) כתבה במאמר ל-"Village Voice" בנובמבר 1976:[14] "האישור של ריץ' לזעם האימהי מוכר לי כל כך טוב. החשיפה האמיצה והאכזרית שלה את מיתוס השלווה האמהית, ריפא את הפצעים הפנימיים שלי וסייע בתהליך שיקום הכבוד העצמי שלי כאם". בפיסקת הסיום כותבת לזאר: "כמו רבות אחרות, גם אני חיכיתי לצאת הספר ילוד אישה. זהו הניתוח הטוב ביותר שראיתי למה שמתכוונים כשמדברים על פטריארכיה. דרך החוויה של ריץ' כמשוררת רגישה להפליא ומבריקה, האירה את הנשמה שלי".
  • ליז יורק בספרה "Adrienne Rich : Passion, Politics and the Body", שפורסם לראשונה ב-1997[1], כתבה כי בקריאתה את ילוד אשה, היא ראתה את ריץ' מחזירה לשיח הנשי את נושא מוסד האמהות. לטענתה, ריץ' מעבירה בספרה מסר לנשים להמשיך בתהליך של העלאת נושא האמהות כמוסד, עם הסתירות אי הבהירויות והמטלות הנשיות, למודעות ביקורתית.
יורק טענה כי "חשיבה דרך הגוף" הוא נושא בעל חשיבות בספרה של ריץ' וביקשה במיוחד להסב את תשומת לב לשאלותיה של ריץ' על כישלון השפה פטריארכלית לאפשר חשיבה זו. ריץ' ציינה את הדרכים הרבות בהן הפטריארכיה הגבילה ודיכאה את הגוף הנשי לאורך ההיסטוריה. ריץ' אתגרה את הידע והחשיבה הגברית שנחשבת לוגית ורציונלית בעוד ידע המבוסס על אינטואיציה נשית, פואטית ותחושתית הופך מיד לא-רציונלי, היסטרי או מטורף. יורק ציינה כי הפוטנציאל הקוגניטיבי של הגוף הנשי כבר סבוך ולכוד במערכת מחשבות שנוצרה על ידי גברים, שפחד ושנאה מגוף הנשי כבר גרם לנזק אנוש בדרך המחשבה[15].
  • אנדריאה אור'יילי (Andrea O'Reilly) פירסמה בשנת 2004 את ספרה From Motherhood to Mothering The Legacy of Adrienne Rich's Of Woman Born[16]. היא קיבצה בספר מאמרים של חוקרות פמיניסטיות מדיסציפלינות מגוונות כגון ספרות, לימודי נשים, חוק, סוציולוגיה, אנתרופולוגיה, כתיבה יוצרת, ותאוריה ביקורתית ובחנה כיצד הוא השפיע והעשיר את החשיבה והשיח על אמהות. החוקרות בחנו את הדרכים הרבות בהן סיפקה ריץ' כלים אנליטיים ללימוד וכתיבה על משמעות וחוויית האמהות, ואת הרושם התהומי שהוא השאיר על התודעה והרגש הן כאמהות והן בחקר מוסד האמהות.

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ 1.0 1.1 .York, L. (1997) Adrienne Rich Passion, Politics and the Body. London : Sage Publications.
  2. ^ Chesler, P. (1972) Women and Madness, Palgrave Macmilan
  3. ^ Rich, A. (1979). On Lies, Secrets and Silence p.91. New York: W. W. Norton & Company:
  4. ^ ריץ', א'. (1989). ילוד אשה (עמ' 13). תל אביב: עם עובד.
  5. ^ ריץ', א'. (1989). ילוד אשה (עמ' 49) תל אביב: עם עובד
  6. ^ Angels, F. (1971) The Origin of the Family, Private Property and the State. New York: International Publishers, p.73.
  7. ^ De Beauvoir, S. (1953) The Second Sex. Harmondsworth: Penguin Books.
  8. ^ Ehrenreich, B. & English,D. (1973) Witches,Midwives and Nurses: A History of Woman Healers. Old Westbury, N.Y.:Feminist Press, pp.8-9.
  9. ^ .Mead ,M. (1949) Male and Female: a study of the sexes in a changing world New York W. Morrow
  10. ^ Cooper,J. R. (1984). Readung Adrienne Rich: reviews and re-visions. Ann Arbor: University of Michigan Press
  11. ^ Vendler,H.(1976) "Mythes for Mothers," New York Review of Books, September 30 pp. 16-17.
  12. ^ Cooper,J. R. (1984). Readung Adrienne Rich: reviews and re-visions. Ann Arbor: University of Michigan Press pp.302
  13. ^ Gray,F Du Plessix(1976) "Amazonian Prescriptions and Proscripions, " New York Times Review' October 10, p.3
  14. ^ Lazarre, J. (1976) Adrienne Rich Comes to Terms with "The Woman in the Mirror", Village Voice November 8.
  15. ^ .York, L. (1997) Adrienne Rich Passion, Politics and the Body.(pp. 58-77) London : Sage Publications.
  16. ^ O'Reilly, A. (2004). From Motherhood to Mothering: the legacy of Adrienne Rich's Of Woman Born. State University of New York PRESS.


פמיניזם
ערכי ליבה
זרמים ופילוסופיות פמיניזם רדיקליפמיניזם ליברליפמיניזם שחורפמיניזם מזרחיפמיניזם פוסטמודרניפמיניזם סוציאליסטיפמיניזם מרקסיסטיפמיניזם תרבותיפמיניזם פוסט-קולוניאליאנרכה-פמיניזםאקופמיניזםפמיניזם לסביפמיניזם דתי (יהדות)פמיניזם אסלאמיפמיניזם הצטלבותיסייברפמיניזםטרנס-פמיניזםקוויר-פמיניזםפמיניזם סקס-פוזיטיבפמיניזם בדלניפמיניזם צ'יקנהפמיניזם נוצריפרוטו-פמיניזםסופרג'יזםפמיניזם אפריקאילסביות פוליטיתפמיניזם אנליטיפמיניזם שמן
תאוריה מגדרהטמעת חשיבה מגדריתלימודי מגדרלימודי נשיםלימודי גבריותפדגוגיה פמיניסטיתהגישה הפמיניסטית למשפטאתנוגרפיה פמיניסטיתהעסקה הפטריארכאליתמדע ומגדר
מושגים קורטיזנהמטריארכיהפטריארכיהקיריארכיהמיזוגיניהתרבות אונסתקרת הזכוכיתהסגברהManspreadingאפקט מטילדהג'נדרסיידהאשמת הקורבןצווארון ורודהיא-סטוריההכחדה סימבוליתמדיניות הרבעיםלו"ז אונסהטרוסקסואליות כפויה
סמלים סמלה של ונוסרוזי המסמררתיונישילה נה גיגמשולש שחור
ארגונים ומוסדות
בעולם איום הלוונדרגרילה גירלזפמןליגת נשים בינלאומית לשלום וחירותמוחרס ליברסצבא נשות השלוםתא 16גולאבי גאנגW.I.T.C.Hמפלגת הנשים הלאומיתהכצעקתההארגון הבינלאומי לנשים בטכנולוגיהקולקטיב נהר קומבהיקומן נה מאןאיניניה נה הריןWomen2Drive
בישראל א-סיוואראחותי - למען נשים בישראלאיתך - משפטניות למען צדק חברתיאל"ף (ארגון לסבי פמיניסטי)אשה לאשה - מרכז פמיניסטי חיפהבת שלוםעמותת כ"ןכייאןמרכז צדק לנשיםנשים לגופןקואליציית נשים לשלוםקולךקל"ףרוח נשיתשדולת הנשים בישראלתנד"י
היסטוריה
כללי הגל הראשון של הפמיניזםהגל השני של הפמיניזםהגל השלישי של הפמיניזם
אירועים ומחאות ועידת סנקה פולסשביתת הנשים באיסלנד 1975מלחמות המין הפמיניסטיותשביתת הנשים למען השלוםצעדת השרמוטותמרד הנשים באבאוקוטהמצעד הדייקיותהמצעד למען חיי נשיםהכנס הפמיניסטי העשירי בגבעת חביבה, 1994מצעד הנשים 2017מצעד הנשים 2018
שונות יום האישה הבינלאומיעידוד רדיקליחופש הפטמהמניפסט ה-343Me Too
חברה
סוגיות חברתיות ומעמד זכויות האישההפרדת עיסוקים מגדריתהדרה חברתיתרצח תינוקות בנותג'נדרסיידאונס בנישואיםהטרדה מיניתמעמד האישה בישראלמעמד האישה ביהדותמעמד האישה באסלאםמעמד האישה בחברה הערביתנישואים בכפייה
חוק ומשפט החלטה 1325 של מועצת הביטחון של האו"םועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדריחוק שיווי זכויות האישההגישה הפמיניסטית למשפטפמיניזם משפטי בתאוריה ובפרקטיקהמעמד האישה - משפט ושיפוט, מסורת ותמורה
שונות אות האומץ הנשי הבינלאומי
תרבות
ספרי עיון המין השניהמסתורין הנשילאחותי, פוליטיקה פמיניסטית מזרחיתמיתוס היופימשגלנשים לגופןפוליטיקה מיניתפמיניזם זה לכולםפמיניזם משפטי בתאוריה ובפרקטיקהשעבוד האישהשבע אימהותגברים מסבירים לי דבריםילוד אישהמניפסט החלאהכוס: הצהרת עצמאותהאישי הוא הפוליטיתחת עיניים מערביות
סיפורת פמיניסטית חדר משלךבית הרוחותג'יין איירהגבר הנקביהנשים שהגברים אינם רואיםהסיפור של זהרההצבע ארגמןמעשה השפחהערפילי אבלוןהטפט הצהוב
כתבי עת .MsOff our backsהסולםנגה
טלוויזיה, קולנוע ומוזיקה מבחן בקדלתקרת הצלולואידתלמה ולואיזסופרג'יסטיותליגה משלהןהפנסים האדומיםלהרוג את בילהכל אודות אמאריוט גירלפוסי ריוט
אמנות אמנות פמיניסטיתגרילה גירלזמונולוגים מהווגינהמסיבת ארוחת הערבברברה קרוגרמרים שפירוג'ודי שיקגו
לקטגוריהלפורטל