יעקב הורוביץ (סופר)

סופר עורך ומתרגם עברי

יעקב הורוביץ (י"ב בשבט תרס"א, 1 בפברואר 1901, קאלוש, גליציה המזרחיתכ"ז בטבת תשל"ז, 10 בינואר 1975, תל אביב) היה סופר עברי, עורך ומתרגם.

יעקב הורוביץ
הורביץ (ימין) ולצידו לאה גולדברג (שמאל), בבית קפה בתל אביב, 1935
הורביץ (ימין) ולצידו לאה גולדברג (שמאל), בבית קפה בתל אביב, 1935
לידה 1 בפברואר 1901
קאלוש, הרפובליקה הפולנית השנייה עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 10 בינואר 1975 (בגיל 73)
תל אביב-יפו, ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה קריית שמואל עריכת הנתון בוויקינתונים
שפות היצירה עברית עריכת הנתון בוויקינתונים
צאצאים דנה כוגן עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
יוצרים ואנשי צבא בקפה מאור בתל אביב, במחצית השנייה של 1948. (מימין לשמאל: יצחק שדה ובנו יורם, ישראל זמורה, יצחק שנהר, יעקב הורוביץ, נתן אלתרמן, יודל מרמרי (שלישו של יצחק שדה), צילום: בנו רותנברג, ומאוספו של יורם שדה, יפו
עם המשורר נתן אלתרמן בקפה מאור בתל אביב, ספטמבר 1950. צילם: בנו רותנברג
לוחית זיכרון בכניסה לביתו של יעקב הורוביץ

ביוגרפיה

עריכה

הורוביץ נולד בעיירה קאלוש שבגליציה המזרחית (כיום באוקראינה) לישעיה הורוביץ ולחנה בתו של תעשיין הבירה זליג מילשטיין. בעת מלחמת העולם הראשונה נדדה משפחתו לווינה, בירת הקיסרות האוסטרו-הונגרית. שם השלים את לימודיו בגימנסיה, רכש שליטה טובה מאוד בגרמנית, והכשיר עצמו לעלייה לארץ ישראל, במסגרת תנועת הנוער הציונית "השומר הצעיר", שהיה פעיל בשכבת בוגריה.

בשנת 1919, בהיותו בן 18, עלה הורוביץ לארץ ישראל. הוא עבר את מסלול החלוציות הקשה שעברו חלוצי העלייה השלישית. עבד בסלילת כבישים בשביל המנדט הבריטי, והיה שומר ופועל בניין. הוא יצא לווינה, השלים באוניברסיטה שלה את לימודיו עד 1924, ובאותה שנה שב ארצה לצמיתות.[1] פעילותו הספרותית החלה בווינה ב-1924, עם יצירתו הראשונה שפורסמה: סיפורו "סולייקה" (על פי שמה המדרשי של אשת פוטיפרזוליכה), שנדפס בקובץ העברי "פרט", שהוציא לאור הסופר והעורך גרשון שופמן.

הורוביץ עבד כתשע שנים בחברת ביטוח, ומשנת 1943 עד שנת 1962 ערך את המוסף לספרות של עיתון "הארץ". בתפקידו זה השפיע רבות על הספרות העברית הצעירה. בשנת 1927 היה בין מייסדי החבורה הספרותית "כתובים", שנקראה על שם כתב העת שהוציאה.

מראשית פעילותו הספרותית השתתף הורוביץ גם בחיי העיתונות העברית, ודבריו נדפסו דרך קבע בכתבי העת "הדים" ו"הפועל הצעיר". לאחר הפילוג בחבורת "כתובים", הצטרף לאברהם שלונסקי בייסוד חבורת "טורים". הוא גם השתתף בחבורות ספרותיות נוספות של אותם הימים, כמו "אמודאים", ו"יחדיו". בשנת 1925 חבר למשורר אורי צבי גרינברג, והשתתף בכתב העת "סדן" שהוציא. יעקב הורוביץ שלט היטב בלשון הגרמנית, שאותה ספג מילדותו בגליציה. זה היה יתרון גדול על רוב הסופרים העבריים אז בארץ, שבאו מרקע של הלשונות הסלאביות רוסית ופולנית. (לשון יידיש הייתה כמובן משותפת כמעט לכולם.)

הורוביץ נטל חלק גם בפעילות התיאטרונית העברית בראשיתה. הוא תרגם מחזות שהוצגו בלהקת "התיאטרון העברי" ובלהקת "התיאטרון האמנותי", וכן שיחק בעצמו בכמה מחזות. הוא היה מקורב מאוד למשורר נתן אלתרמן, למשורר ולמתרגם אברהם שלונסקי.

בשנת תרפ"ז נישא למירה (מרים) לבית לוין, שחקנית, בתו של המחנך דוד לוין, יו"ר הסתדרות המורים ומנהל בית המדרש למורים ולגננות לוינסקי. השניים היו הורים לדנה כוגן, במאית ומפיקת טלוויזיה, אשתו של שחקן הקאמרי נתן כוגן.

לאחר גירושיהם, נישא בשנת תש"א לאטשי לבית שטרן, עובדת המחלקה הסוציאלית בעיריית תל אביב (מירה גרושתו נישאה לידידו אברהם שלונסקי).

יעקב הורוביץ נפטר ב-10 בינואר 1975, בגיל 74, ונטמן בבית העלמין קריית שאול. ב-1981 נטמנה אשתו, אטשי, לצידו.

עיריית תל אביב קבעה לוחית זיכרון בכניסה לביתו של הורוביץ ברחוב יצחק שדה 51 בתל אביב

מספריו של יעקב הורוביץ

עריכה
  • ספר אור זרוע, חיברו יעקב הורוביץ, עם שבעה ציורים מעשה ידי נחום גוטמן, תל אביב: מחברות לספרות, 1927.
  • גלגולו של אשן התלין: סיפור, תל אביב: תרצ"ב-1932.
  • חתולותי הלבנות,:קומץ סיפורים, 1943. (הוצאה שנייה: תל אביב: "תרמיל" - משרד הביטחון – ההוצאה לאור, 1982.)
  • כי האדם אינו כוזב: סיפורים ומחזות, תל אביב: הוצאת עיינות, תשט"ז-1956.
  • מותר לכם גם לחלום: ספורים, בראש השער: יעקב הורוביץ, תל אביב: מחברות לספרות, תשכ"ה-1965.
  • מזמור הנקמה: סיפור, תל אביב: תרפ"ח-1928.
  • מסיבה משפחתית נהדרת: סיפורים ומחזות, תל אביב: מחברות לספרות, תשכ"ד-1964.
  • שערי טומאה: רומן, ברלין – תל אביב: שטיבל, תר"ץ-1930.
  • שלש מיתות וסיפורים אחרים, תל אביב: מחברות לספרות, תשכ"ה-1964.
  • השולחנות היו עייפים: סיפורים, תל אביב: מחברות לספרות, תשכ"ה-1964.
  • עולם שלא נחרב עדיין, תל אביב: תש"י-1950.
  • עד דכא, תל אביב: סדן, תרפ"ה-1925.
  • מבחר סיפורים, ערך והקדים מבוא - דן מירון, כרך א' - ספר אור זרוע וסיפורים אחרים, כרך ב' - מוזיקה מודרנית וסיפורים אחרים, מוסד ביאליק, 2018.

מתרגומיו

עריכה

מחזות שתרגם שהוצגו

עריכה

לקריאה נוספת

עריכה

לא נכתבו ספרים רבים על יצירתו של יעקב הורוביץ. בולט ספר זה:

  • רחל פרנקל מדן, במחשבה תחילה: הסיפור האידיאי ביצירת יעקב הורוביץ, תל אביב: פפירוס, 1989.

מאמרים:

קישורים חיצוניים

עריכה
  מדיה וקבצים בנושא יעקב הורוביץ בוויקישיתוף

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ חגית הלפרין, המאסטרו, חייו ויצירתו של אברהם שלונסקי, תל אביב: מרכז קיפ - אוניברסיטת תל אביב, הוצאת ספרית פועלים, בני ברק: הוצאת הקיבוץ המאוחד, תשע"א-2011, עמ' 164.