יצחק שימקין

יצחק שימקין (1 בינואר 1905 – 21 בפברואר 1977) היה פעיל ציבור בחיפה, חבר ההגנה, מהנדס ופובליציסט, יוזם והוגה רעיונות מקוריים בתחום הביטחון, שתכנן בשנת 1938 להתנקש בחייו של אדולף היטלר.

יצחק שימקין

שימקין, 1969
לידה	1 בינואר 1905 אודסה, האימפריה הרוסית
פטירה	21 בפברואר 1977 (בגיל 72) ג אדר תשל"ז
מדינה	ישראל
ידוע בשל	תכנון ניסיון התנקשות בהיטלר
השכלה	הגימנסיה העברית "הרצליה"
מעסיק	הטכניון - מכון טכנולוגי לישראל
פרסים והוקרה	אות הלוחם בנאצים

קורות חיים

יצחק שימקין נולד באודסה לנחום שימקין, רופא ופעיל ציוני, ולחנה שימקין לבית סלפוב. ב-1921 עלה לארץ ולמד בגימנסיה "הרצליה" בתל אביב. ב-1924 נסע לפריז ולבלגיה ללימודי הנדסה, אותם השלים ב-1930 והוסמך כמהנדס חשמל ומכונות וכמהנדס חשמל ורדיו. עם שובו עסק בפיתוח ויצור מכשירי חשמל.

שימקין היה חבר ההגנה בחיפה והמפקד והמרכז הארצי של פעולות הגיוס בהגנה בשנים 1936–1939. באותה תקופה לקח חלק בעליה על הקרקע של בית יוסף ושל "משמר זבולון", לימים כפר מסריק, שהיו יישובי חומה ומגדל. ב-1938 יזם ותכנן התנקשות באדולף היטלר (ראו להלן). ב-1941 התגייס שימקין לצבא הבריטי, ליחידת המהנדסים המלכותית, ושירת כאחראי על חשמלאים במדבר המערבי, בלוב ובאיטליה. ב-1945 השתחרר וחזר לחיפה.

היה בעליה של חברת 'עין הביטחון' שהמציאה ויצרה מוצרים בתחום הבטיחות בחשמל ורשם מספר פטנטים בתחום זה. שימקין השתתף כחייל וכמתנדב במלחמת הקוממיות, מלחמת סיני, מלחמת ששת הימים ומלחמת יום הכיפורים וקיבל את אותות המשמר, ההגנה, הלוחם בנאצים וההתנדבות. היה חבר בארגון חברי ההגנה, ארגון הלוחמים בנאצים ושוטר מתנדב במשטרת חיפה, חבר כבוד בוועד למען החייל, חבר במועצת הציונים הכלליים וכתב בהבקר, עיתון המפלגה. הוא פרסם בעיתונות מאמרים על נושאים מדיניים אקטואליים והתכתב בנושאים אלו עם שרים וראשי הממשלה. שימקין הרבה ליזום ולהציע רעיונות מקוריים, בעיקר בתחום הביטחון, על ידי פרסומם בעיתון ופניה לגורמים בממשלה. חלק גדול מהצעותיו התקבל ויושם.

שימקין היה נשוי שלוש פעמים. ב-1926 נישא למרים בת צבי ליפשיץ, שנפטרה בצרפת ב-1940. ב-1941 נשא לאשה את מליה בת אברהם קרביצקי. לשניים נולדה בת, רחל, המתגוררת בארצות הברית. בהמשך נפרדו יצחק ומליה, וב-1955 נישא לסיניורה (ריטה) לבית עזר ונולד להם בן. הבן, נחום שימקין, הוא דקאן הפקולטה להנדסת חשמל בטכניון. נקבר בחיפה.

ההתנקשות בהיטלר

שימקין בתמונה מ-1972 כשהוא עונד את כל האותות והעיטורים בהם זכה

גולת הכותרת בביוגרפיה של שימקין הייתה התוכנית להתנקש באדולף היטלר בשנת 1938, כשנה לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה.

ב-1938, זמן קצר לאחר סיפוחה של אוסטריה, פרסם שימקין בעיתון "הבקר" את המאמר בשם "תפקיד האנטישמיות בפוליטיקה החיצונית של הרייך השלישי" ושם הצביע על החלק המרכזי והמהותי שהייתה למלחמה ביהודים במדיניותו של היטלר. בהמשך גמלה בליבו ההחלטה שאפשר למנוע את האסון על ידי התנקשות בחייו של היטלר.

הדיווחים על כניסת היטלר לווינה, תיארו את האהדה לה זכה בעודו נוסע ברחוב הראשי ומנופף להמון מרכבו הפתוח. שימקין התרשם כי היטלר חש אהוד ובטוח בעצמו ואינו מקפיד על שמירה הדוקה מדי בצאתו להמון. מכיוון שנהג לנסוע במכונית פתוחה, במרחק לא גדול מהקהל, תכנן שימקין להתנקש בו על ידי התערות בקהל והשלכת רימוני יד לתוך רכבו. התוכנית הייתה אמורה להתבצע על ידי מספר מתנקשים שיפעלו בנפרד.

שימקין הציג את תוכניתו בפני מפקד ההגנה בחיפה, יעקב דורי, וזה הפנה אותו לדרג בכיר יותר - שאול אביגור, במטה ההגנה בתל אביב. התוכנית נתקבלה בחיוב ושימקין גייס כמה שותפים שהיו דוברי גרמנית ובעלי מראה "ארי". הוא החל באימונים בהטלת רימונים, בעוד הוא ממתין לאישור הדרג המדיני. במהלך התכנון הקים שימקין ועד ציבורי סודי שהיה אמור לתמוך ולסייע בביצוע וכלל את שמואל סליצן, חבר ההגנה ומנהל מפעל שמן, ואת פנחס רוטנברג, מנהל חברת החשמל. שימקין פנה גם לאריך מולר, מייסד חברת אתא, בבקשה להסתייע בבן משפחתו הנס מולר שחי בצ'כוסלובקיה. למרות תמיכתם של אנשי ההגנה לא אושרה התוכנית. הנהלת הסוכנות ומשה שרתוק שעמד בראש המחלקה המדינית שבה חששו מהסתבכות מדינית ומפגיעה ונקמה ביהודי גרמניה.

פרסומים שונים בשנות ה-70 של המאה ה-20 טענו שלאחר דחיית תוכניתו החליט שימקין להוציאה לפועל בכל זאת, על דעת עצמו. לאחר הסכם מינכן ומסירת חבל הסודטים לגרמניה הבין שימקין כי צ'כיה היא הבאה בתור וכי היטלר עתיד לצעוד בקרוב ברחובות פראג. הוא גנב שני רימונים ממחסני ההגנה ויצא לפראג, שם המתין כשבועיים עד שהתממשה תחזיתו וב-15 במרץ 1939 נכנס היטלר לעיר. בניגוד לציפיות, היטלר לא הגיע ברכב פתוח אלא בשיירה של מספר כלי רכב סגורים, כך שלא ניתן היה לבצע את התוכנית. שימקין נפטר מהרימונים וחזר לארץ. ברחוב שימקין בחיפה, שנקרא על שם אביו ישנה אנדרטה בדמותו, משליך רימון.

בניגוד לתוכנית המקורית שהיו לה שותפים וגובתה במסמכים, אין שום תימוכין לסיפור על ניסיון ההתנקשות בפועל.

הוקרה

על לחימתו בצבא הבריטי הוענק לשימקין כמו לכל הלוחמים המתנדבים מארץ ישראל "אות המתנדב", אך בנוסף לכך, באופן חריג הוענק לו גם "אות הלוחם בנאצים" שהוענק ללוחמים היהודים בצבאות ובארגונים של בעלות הברית. האות הוענק לו כאות הוקרה על תוכנית ההתנקשות.

מחסום האש בתעלת סואץ

ב-1968 הציע שימקין לשר הביטחון למנוע חצייה מצרית של תעלת סואץ על ידי הקמת תשתית של מכלי דלק לאורך התעלה ויצירת קיר אש במקרה של מלחמה^{[דרוש מקור]}. הרעיון נולד במוחו עוד ב-1942, כאשר עלה חשש כי הגרמנים ינסו לפלוש מצפון אפריקה לארץ ישראל, והוא שב והעלה אותו בתקופת מלחמת ההתשה. הצעתו נבדקה ונבנה מתקן נסיוני אך הוחלט שלא לבצעו. לטענת צה"ל הפתרון לא היה מעשי והמערכת שנוסתה נשארה והורחבה כדי להטעות את המצרים. שימקין דחה את הטענות וטען שלו יושמו הצעותיו במלואן היה אפשר לשנות את מהלכה של מלחמת יום כיפור. אחרי פרסום דו"ח אגרנט נחשפו פרטים נוספים על המערכת שכונתה "אור יקרות".

הקמת איזור חיץ ביטחוני

מיד לאחר מלחמת ששת הימים הגה שימקין ופרסם תוכנית מדינית שעיקרה הקמת ישות פלסטינית באזורי יהודה ושומרון עם אזור חיץ ביטחוני לאורך בקעת הירדן. תוכנית זו זהה כמעט לתוכנית אלון שהתפרסמה מאוחר יותר, כולל המפות שצורפו אליה. אף על פי שחש סיפוק על אימוץ תוכניתו, התרעם שימקין על כך שלא זכה להכרה כהוגה של התוכנית. כפי שהסתבר מאוחר יותר, תוכנית אלון אף שלא נחשפה, הובאה לממשלה בשלב מוקדם, מיד בתום המלחמה, וקשה לקבוע מי הגה אותה לראשונה.

בשונה מתוכנית אלון, התכוון שימקין למנוע התיישבות יהודית באזור הפלסטיני וכן ליצור פדרציה של אוטונומיה פלסטינית עם ישראל, ולא עם ירדן.

רעיונות ויוזמות

לשימקין היו שפע של רעיונות והצעות בתחומים רבים, בתחום הביטחוני והאזרחי כאחד, אותם הציג במכתבים למערכות העיתונים, ובפנייה למשרדי הממשלה. חלק גדול מהרעיונות התקבל ויושם הלכה למעשה.

השימוש בכלבי שמירה

בעקבות המאורעות ה-1938 וריבוי מקרים של התנכלות וחדירה ליישובים פנה שימקין שהיה חבר ההגנה ליעקב דורי, מפקד ההגנה בחיפה, והציע להשתמש בכלבי שמירה להתרעה ולהגנה. הצעתו התקבלה מיד והוא מונה לאחראי על הפרויקט. כמעט 30 שנה מאוחר יותר, כאשר החלו פעולות חדירה וחבלה של הפת"ח, שב שימקין והעלה את אותה הצעה ממש. גם הפעם, התקבלה ההצעה ויושמה על ידי מערכת הביטחון.

רעיונות נוספים בתחום ביטחון הפנים

השימוש בסילוני מים לפיזור הפגנות

לאחר שנוכח בפיזור אלים של ההפגנות נגד שגריר גרמניה בישראל, הציע שימקין למשטרה במכתב לעיתון להשתמש בשיטה שיושמה מחוץ לישראל - פיזור מפגינים בזרנוקי מים. הצעתו התקבלה ויושמה על ידי המשטרה.

סליק נייד

לאחר התרבות המקרים של הטמנת פצצות ומטעני חבלה הציע שימקין למשטרה לבנות סליק נייד, מתקן משוריין שאפשר להוביל בניידת ולהניח בתוכו מטענים חשודים. ההצעה התקבלה ואף נעשה בה שימוש מבצעי.

רעיונות ויוזמות בתחום האזרחי

שבוע עבודה מקוצר

ב-1954 ניסה שימקין לקדם שינוי של ארגון שבוע העבודה במדינה. על פי הצעתו, יעברו העובדים לחמשה ימי עבודה בני 9 שעות. המניע העיקרי להצעתו היה הענקת יום חופש נוסף לעובדים כפיצוי על העבודה הקשה במהלך השבוע. לפי תוכניתו, יום שישי יוכל לשמש לעיסוק בספורט ושעשועים ואילו יום השבת יוקדש לפעילות תרבותית. הוא ראה בכך פתח להפגת המתח בין חילוניים לדתיים סביב נושא השבת. הרעיון התממש רק שנים רבות מאוחר יותר.

מוצרי חשמל

בעיסוקו כמהנדס חשמל היו לשימקין מספר המצאות ופטנטים שיוצרו ושווקו בחברות שהקים, בהן שיטה מיוחדת לדודים לחימום מים, ומוצר שהותקן על גבי מכשירים חשמליים ביתיים והתריע על סכנת התחשמלות.

דיאטת שימקין

בשנת 1969 פרסם שימקין דיאטה מיוחדת שפיתח, והשתמש בה כדי לגייס תרומות לאגודה למען החייל. את פרטיה הסכים למסור רק כנגד תרומה לאגודה.

רעיונות נוספים

ההצעות שהעלה נגעו לתחומים רבים, מהקריאה לממשלה ב-1969 שישראל תערוב לעצמאות לבנון עקב החשש לעתידו של הממשל הנוצרי , ועונשי מוות למחבלים ועד להקמת סכרים לאגירת מים בירקון ובנחל אלכסנדר, הקמת מתקני התפלה, שימוש בחגורות הצלה לתלמידים שאינם יודעים לשחות ועוד הצעות שחלקן מיושמות עד היום, בהן - התקנת מערכות כריזה לנהג בתוך אוטובוסים.

מאמרים בעיתון

בנוסף למכתבים הרבים למערכת שפורסמו בעיקר במעריב, נמנה שימקין על הכותבים בעיתון הבוקר ופרסם מאמרים בנושאי מדיניות, כלכלה, חברה וביטחון.

לקריאה נוספת

• שי חורב, ערך "יצחק שימקין" בתוך החיפאים לקסיקון - אישים ודמויות בחיפה, הוצאת דוכיפת, חיפה, 2018, עמ' 368–369
• יצחק בן ומשה גרינברג (עורכים), ערך "יצחק שימקין" בתוך מי ומי בישראל 1975, הוצאת ברונפמן-כהן, עמ' 239.
• צדוק אשל, נושאים: "כלבים בשרות הביטחון" ו-"תוכנית שימקין להתנקשות בהיטלר" בתוך מערכות ההגנה בחיפה, הוצאת מערכות, 1978, עמ' 176–178.

• Dan Ofry, "Why Didn't They Set Fire to the Canal?" in The Yom Kippur War; translation: Marrianne Meisels, Tel Aviv, Zohar Publishing, 1974, pp. 46-49
• Nachman Ben Yehuda, Case Number 13: An Assassination Plot by Itzchak Shimkin on Adolf Hitler's life on March 15, 1939 in Political Assassinations by Jews: A Rhetorical Device for Justice, SUNY Press, November 1992, pp. 150-151

• יצחק שמיר, חטאנו שלא ניסינו להתנקש בחיי היטלר, מעריב, 17 ביולי 1964
• יצחק שימקין, "תוכנית שימקין" לרצוח את היטלר בשנת 1938, עדותו של יוזם התוכנית - אינג' יצחק שימקין מחיפה, בארכיון יד ושם, 19 במאי 1967
• אריק מולר, עדות בקשר לתוכנית לרצוח את היטלר בשנת 1938, בארכיון יד ושם, 19 ביוני 1967
• שאול הון, "תוכנית שימקין" לא יצאה אל הפועל, מעריב, 28 במאי 1963

קישורים חיצוניים

• דוד תדהר (עורך), "יצחק שימקין", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך ו (1955), עמ' 2449
• מת המהנדס יצחק שימקין, דבר, 23 בפברואר 1977
• ד"ר אודי בלנגה, האם יכולנו להצית את התעלה ולהציל חיילים?, באתר ynet, 18 באפריל 2018
• שמעון עופר, הניצוץ שהצית את רעיון ההצתה, דבר, 17 בדצמבר 1973
• ש. שחורי, נסיון ההתנקשות בהיטלר שלא הצליח, דבר, 11 באפריל 1972
• תפקיד האנטישמיות בפוליטיקה החיצונית של הרייך השלישי, הַבֹּקֶר, 23 במאי 1938
• אינג י. שימקין, המחסור המזומנים ותוצאותיו, הַבֹּקֶר, 25 בינואר 1954