ישיבת המקובלים בית אל

ישיבה בעיר העתיקה בירושלים

ישיבת המקובלים בית אל (או "בית-המדרש בית אל - קן המקובלים" או "קהל חסידים"), שבעיר העתיקה בירושלים, נוסדה בשנת ה'תצ"ז (1737), על ידי רבי גדליה חיון, שעלה מטורקיה, ונקראה בתחילה בשם "מדרש חסידים". המפורסם שבחכמיה היה הרב שלום שרעבי המכונה (הרש"ש), שעמד בראשות הישיבה שנקראה בשם "בית אל". הישיבה נוסדה מראשיתה כמקום ללימוד תורת הסוד, למובחרים שבאנשי ירושלים, ובמהרה נודע שמה בקהילות יהודיות בכל רחבי העולם. כך הגיעו ללמוד בה במיוחד אנשים רבים, ולפי המסופר גם רבי אברהם גרשון מקיטוב, גיסו של הבעל שם טוב ותלמידו של הרש"ש הקדוש.

ישיבת המקובלים בית אל
ישיבה
תקופת הפעילות 1737–הווה (כ־287 שנים) עריכת הנתון בוויקינתונים
מייסדים גדליה חיון עריכת הנתון בוויקינתונים
מיקום
מדינה ישראלישראל ישראל
קואורדינטות 31°46′30″N 35°13′54″E / 31.774978°N 35.231566°E / 31.774978; 35.231566
(למפת ירושלים העתיקה רגילה)
 
ישיבת המקובלים בית אל
ישיבת המקובלים בית אל
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
דלת הכניסה לישיבה
בניין הישיבה
ישיבת המקובלים בית אל מיסודו של מאיר יהודה גץ, ינואר 2016

אף על פי שחכמי ירושלים אסרו על אף גורם פרטי, מוסד או קהילה מבין העדות שבירושלים באותם ימים לשלוח בעצמם שד"רים, קיבל מוסד זה אישור לשלוח מטעמו שד"רים לקהילות ישראל שבגולה.

לאחר מלחמת העצמאות נוסדה הישיבה מחדש על ידי הרב עובדיה הדאיה בשכונת יגיע כפיים שבירושלים. ולאחר מלחמת ששת הימים נפתח מחדש סניף עצמאי של הישיבה בעיר העתיקה על ידי הרב מאיר יהודה גץ. הישיבה שוכנת כיום ברחוב רש"י בירושלים.

רבי שלום שרעבי עריכה

לאחר מותו של רבי גדליה חיון, נתמנה לתפקיד ראש הישיבה רבי שלום שרעבי (הרש"ש), מעולי תימן הראשונים, אשר תחילה מצא את פרנסתו כשמש בישיבה. לאחר שעמדו על סגולותיו היה לראש הישיבה. מסופר עליו שתחילה שימש במקום כשמש, מפני ענוותנותו הרבה, עד שנתגלתה גדולתו בתורה. אחריו שימש בראשות הישיבה תלמידו של הרש"ש, ר' יום טוב אלגאזי וכן שניים מבניו.

על מקובלי הישיבה עריכה

בבית הכנסת מתפללים יחד הספרדים עם האשכנזים. הם מתפללים עם "כוונות" מהאר"י והרש"ש. ואחר התפלה יושבים מעוטפים בטלית ומוכתרים בתפילין ולומדים בחברותא את ספר הזוהר ושאר ספרי קבלה.

כתב התקשרות עריכה

תלמידי ישיבת המקובלים בית-אל חתמו על "כתב ההתקשרות" (כך הביטוי המקורי), עם הישיבה, בזאת הלשון: "...ברצות ה‘ בתשובת השבים, רוח לבשה אותנו צעירי הצאן להיותנו כאיש אחד – חברים לשם יחוד קדוש ברוך הוא לעשות נחת רוח ליוצרנו – ועל זה נכרות ברית בינותינו... נהיה כולנו אהודים זה לזה אהבה רבה, אהבת נפש ואהבת גוף... שאם חלילה וחס יהיה איזה צער לאחד ממנו לסייעו כולנו יחד... עוד נתחייבנו שכל תקנה וסייג ומנהג שיסכימו רוב החברים לעשות, שכולם וכל אחד ואחד לבדו, יתנהג ויעשה הדבר ההוא... ואם יחטא איש לאיש ימחול לו מיד בכל לב ובכל נפש..."

סיפורים על בית הכנסת עריכה

החוקר גרשום שלום, כתב על אנשי בית-אל ותפילתם בשנת 1941: "בית-אל... אפילו היום, עת אני כותב שורות אלה, אנשים לגמרי ‘מודרניים‘ במחשבתם יכולים להפיק השראה מהתבוננות בתפילה היהודית בצורתה הנשגבת ביותר...‘‘.

גם הסופר ש"י עגנון כתב על בית הכנסת, בסיפורו "לפנים מן החומה":

"על בית תפילה אחד אשים דברי ועליו אספר משהו. לא גדולות ונפלאות ממני אספר, רק מה שהראוני שם אספר. בית אל שם בית הכנסת, של קהל חסידים עדת המכוונים הוא. בעשירי באב קודם חצות היום...באתי לשם בפעם הראשונה. בבית לא היה איש וכלי הבית מכוסים היו סדינים, שעמדו לסייד את הבית לכבוד שבת הנחמה, שכיון שיצא תשעה באב ולא בא הגואל חזרו והכינו עצמם לו וכן את מקדשם.
...
שנה אחת ביום הכיפורים התפללתי שם מערב עד ערב. רואה אני אותך לאה, שמשתוממת את על אותו אדם שבא להתפלל עם חסידי אל קדושי עליון. אגיד לך ולא אכחד ממך, תמיהה זו תמהים היו אף שם למעלה, כששמעו תפילתו של האחרון שבישראל בתוך תפילת הצדיקים והחסידים והישרים והתמימים, קהילת הקודש בית אל."[1]

ראשי הישיבה עריכה

בעיר העתיקה:

במאה ה-20 עריכה

 
ישיבת בית אל ברחוב רש"י בירושלים.

החל מסוף המאה התשע עשרה נפתחו ישיבות נוספות ללימוד הנסתר בירושלים כמו ישיבת רחובות הנהר, ישיבת החיים והשלום, ישיבת נהר שלום, וישיבת שער השמים.

בשנת ה'תש"ה מונה הרב עובדיה הדאיה לראש ישיבת המקובלים בית אל כממלא מקומו של אביו הרב שלום הדאיה. במלחמת העצמאות הרסו הירדנים את מבנה הישיבה, והישיבה חדלה מלהתקיים.

בשנת תשי"ד שיקם הרב עובדיה הדאיה את ישיבת המקובלים בית אל, הוא אסף את תלמידיה והקים את הישיבה מחדש. בתחילה פעלה הישיבה כארבע שנים בבית כנסת "מדרש מטלון" הדמשקאי בשכונת רוחמה בירושלים[5] ובשנת תשי"ח העבירה למבנה חדש שהקים על גג ביתו שבמערב העיר בשכונת יגיע כפים, ובנוסף בנה לצידה ישיבה ללימוד נגלה - "שלום עבדו", על שם אביו כשלצידו מסייע בנו חכם שלום מרדכי חיים הדאיה. בסוף ימיו תכנן כנראה להעביר את הישיבה חזרה לעיר העתיקה.[6]

הישיבה הוותיקה שוכנת עד היום במבנה זה ובה כשבעים תלמידים הלומדים במשמרות לכל אורך היממה, בראשות נכדו הרב רפאל יהושוע יחיאל הדאיה.

לאחר שחרור העיר במלחמת ששת הימים, שיקם הרב מאיר יהודה גץ את בנין הישיבה בעיר העתיקה בירושלים, הקים בה סניף חדש ועמד בראשה עד לפטירתו. היום עומד בראש ישיבת בית אל שבעיר העתיקה הרב ישראל אביחי.

לומדים ומלמדים בישיבה לדורותיה עריכה

לקריאה נוספת עריכה

קישורים חיצוניים עריכה

הערות שוליים עריכה

  1. ^ ש"י עגנון, לפנים מן החומה, הוצאת שוקן, 2001, עמ' 33–34
  2. ^ באתר ישיבת המקובלים בית, הרב נבון לא מופיע בין ראשי הישיבה שבתחתית דף הבית של האתר.
  3. ^ באתר הישיבה וכן בערך עליו בוויקיפדיה מופיע הרב גאגין כמי שמילא את מקומו של ר' רפאל אברהם שלום לאחר פטירתו בתקפ"ז.
  4. ^ דוד תדהר (עורך), "הרב שמעון הורביץ (קמינצקי) "ר' שמעון לידער"", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך א (1947), עמ' 334
  5. ^ גפני, ראובן, נוסח ירושלים: עדות ובתי כנסת במרכז ירושלים - מחנה יהודה, שערי צדק, בתי הורודנא, זכרון משה, אחוה, יגיע כפיים, בתי הורנשטיין, רוחמה, מקור ברוך, כרם, קומונה, ירושלים: יד בן צבי, תשע"ב, עמ' 286 ושם בהע' 7 המקור.
  6. ^ הפרדס, אדר ניסן תשכ"ט, עמודים 50–51
ראשי ישיבת המקובלים בית אל
הרב גדליה חיון הרב שלום שרעבי הרב יום טוב אלגאזי הרב חזקיהו יצחק שרעבי הרב רפאל אברהם שלום מזרחי שרעבי הרב חיים אברהם גאגין הרב ידידיה רפאל אבולעפיה הרב אהרן עזריאל
תקצ"ז (1737) -
תק"י (1750)
תק"י (1750) -
תקל"ז (1777)
תקל"ז (1777) -
תקס"ו (1806)
תקס"ו (1806) -
תקס"ח (1808)
תקס"ח (1808) -
תקפ"ז (1827)
תקפ"ז (1827) -
תר"י (1850)
תר"י (1850) -
תרל"א (1871)
תרל"א (1871) -
תרמ"א (1881)
הרב שלום משה חי גאגין הרב ששון בכר משה פרסיאדו הרב מסעוד הכהן אלחדאד הרב שלום הדאיה הרב עובדיה הדאיה (במערב העיר) הרב שלום מרדכי חיים הדאיה (במערב העיר) הרב מאיר יהודה גץ הרב ישראל אביחי
תרמ"א (1881) -
תרמ"ג (1883)
תרמ"ג (1883) -
תרס"ג (1903)
תרס"ג (1903) -
תרפ"ז (1927)
תרפ"ז (1927) -
תש"ה (1945)
תשי"ח (1958) -
תשכ"ט (1969)
תשכ"ט (1969) -
תש"ע (2010)
תשל"ג (1973) -
תשנ"ה (1995)
תשנ"ה (1995) -
מכהן