ישיבת מקור חיים (ירושלים)

ישיבת מקור חיים היא ישיבה שהתקיימה בשכונת מקור חיים בירושלים בין השנים ת"ש (1940) - תשכ"ב (1962), אז הפכה לכולל אברכים. הישיבה נוסדה על ידי רב השכונה רבי ברוך יצחק לוין, יחד עם גיסו רבי משה טיקוצ'ינסקי. הישיבה נקראת כן על שם הקיווי והצפיה לה' שהוא מקור החיים ומקורו מהפסוק בספר תהלים (תהלים לו, י); כִּֽי־עִ֭מְּךָ מְק֣וֹר חַיִּ֑ים בְּ֝אוֹרְךָ֗ נִרְאֶה־אֽוֹר.

יסוד הישיבה

עריכה

הישיבה הוקמה בשנת ת"ש. באוגוסט 1944 הונחה אבן פינה לפנימיית הישיבה בהשתתפות הרב הראשי לישראל הרב יצחק אייזיק הלוי הרצוג, הרב מלצר[1] והרב זלמן סורוצקין[2] ובאפריל 1945 נחנכה הפנימייה[3].

רבי משה טיקוצ'ינסקי כיהן בראשות הישיבה עד שעבר בשנת תש"ז לכהן כמנהל רוחני בישיבת סלבודקה בבני ברק. כמשגיח בישיבה כיהן רבי גדליה אייזמן, שהיה אז בחור.

בתקופה זו למדו בישיבה בין היתר הרב אפרים גרינבלאט[4], הרב יעקב חיים סרנא, הרב ישראל בן שלום מראשי ישיבת פוניבז' לצעירים והרב יצחק זילברשטיין.

בשנת תש"ח התפזרה הישיבה עקב קרבת השכונה לאזורי הקרבות[5].

ישיבה לבני עדות המזרח

עריכה

עקב העלייה הגדולה של בני עדות המזרח לארץ עם קום המדינה והמחסור במקומות לימוד תורניים עבורם, פתחו ראשי הישיבה את שעריה עבור בחורים אלה. חלקם ברחו או והוברחו לשם כך ממחנות עליית הנוער[6], מה שגרם למעצרו של ראש הישיבה רבי ברוך יצחק לוין[דרוש מקור]. הישיבה הספרדית הייתה ישיבה גבוהה, ונקראה גם בשם בית מדרש גבוה לבני עדות המזרח. במקביל התקיימה גם ישיבה לבחורים צעירים יותר מעולי תימן.

באותה עת הצטרפו לצוות הישיבה רבי משה שמעון וינטרוב, רבי עזרא ברזל, רבי שלום שבדרון, ורבי יוסף קרביץ. תקופה מסוימת לימד בישיבה רבי עובדיה יוסף.

בתקופה זו למדו בישיבה הרב שלמה קורח; הרב צבי סימן טוב - רב העדה האפגנית והרב יוסף בר שלום - הרב הראשי של בת ים.

כולל אברכים

עריכה

בשנת תשכ"ב הפכה הישיבה לכולל אברכים, שבו למדו בין היתר הרב חיים וולקין - מנהל רוחני בישיבת עטרת ישראל והרב שמואל יעקב בורנשטיין - ראש ישיבת חברון-גאולה וישיבת קריית מלך.

כיום הישיבה שוכנת ברחוב חיי אדם בירושלים. בראשה עומד הרב אברהם דב לוין, אב"ד בירושלים ובנו של הרב ברוך יצחק לוין.

לקריאה נוספת

עריכה

הערות שוליים

עריכה