ישראל ברנדמן
ישראל ברנדמן (בגרמנית: Israel Brandmann; 1 בדצמבר 1901, קמניץ פודולסק, האימפריה הרוסית – 17 בינואר 1993,[1] תל אביב-יפו, ישראל), היה מנצח, מוזיקאי, מלחין, כנר ומנהל מקהלות באוסטריה ובישראל.
 | |
| המנצח והמלחין ישראל ברנדמן, כפי שצולם בתל אביב, בנובמבר 1947 | |
| לידה |
1 בדצמבר 1901 קמניץ פודולסק, האימפריה הרוסית |
|---|---|
| פטירה |
17 בינואר 1993 (בגיל 91) תל אביב ישראל |
| מוקד פעילות | אוסטריה, תל אביב שבישראל |
| תקופת הפעילות | 1917–1970 (כ־53 שנים) |
| עיסוק | מנצח, מוזיקאי, מלחין וכנר. מנצח ומנהל מקצועי של מקהלת פועלי תל אביב, מנצח ומנהל מקצועי של מקהלת היהודים של וינה, מנצח מקהלת האופרה הישראלית וכנר ראשי באופרה הישראלית |
| כלי נגינה |
כינור  |
  | |
ראשית הקריירה
עריכהמ-1913 ועד 1917 למד ברנדמן בקונסרבטוריון בסנט פטרסבורג, שב לעיר הולדתו וגם בה היה פעיל כמלחין ומנצח. ב-1917 ייסד ברנדמן, בעירו מקהלה יהודית חלוצית, בשם "קדימה"[2] אשר את מרבית שיריה שרה בשפה העברית. המנצח והמקהלה עלו יחדיו ב-1921 לארץ ובסוף 1922 הפכו רשמית למקהלת פועלי תל אביב.[3] ברנדמן שעלה לישראל במסגרת העלייה השלישית, התפרסם בנוסף להיותו מנצח גם ככנר מחונן.
פסגת הקריירה בווינה
עריכהב-1924, עבר להתגורר בווינה, שם היה ממקימי האגודה לקידום מוזיקה יהודית שנוסדה ב-1928. ברנדמן למד באקדמיה למוזיקה בווינה, והיה תלמידם של המלחינים והפסנתרנים הנודעים פרנץ שמידט ואלבן ברג[4][2] ברדנמן השתתף בקונצרטים רבים ובמקביל שימש כמנהל המקצועי של האגודה לשירת מקהלה יהודית.[5]
ברנדמן עיבד לכינור ווריאציות רבות של שירים ביידיש, כגון עיבודו בן 11 הדקות לשיר היידישאי המפורסם: "Her nor, Du scheyne Meydele", אשר הוקלט והופץ בווינה ב-1930.[6] הוא כתב את הסימפוניה "החלוץ", אשר ב-1 בפברואר 1931 זכתה תחת שרביטו, לביצוע של התזמורת הסימפונית של וינה. מ-1931 ועד 1935 כיהן כמנצח והמנהל המוזיקלי של מקהלת יהודי וינה, נחשב למנצחה הטוב ביותר, הרחיב מאוד את רפרטואר המקהלה והיא התפרסמה גם מחוץ לחוגי הקהילה היהודית.[7]
החל מ-1934 גברה האנטישמיות הממוסדת באוסטריה והשלטונות החלו מפלים את בני הקהילה היהודית ובכלל זה המוזיקאים. הופסקה התמיכה הכספית בתזמורות והמקהלות ובהמשך נאסרה עבודתם של יהודים במוסדות למוזיקה. ברנדמן סומן כ"מטאור" מוזיקלי ומומחים נבאו לו עתיד מזהיר בעולם המוזיקה, אך בשל האקלים הפוליטי והתחזקות האנטישמיות באוסטריה, נאלץ ב-1935 לעזוב את המדינה ולחזור לישראל.[5]
השיבה לישראל
עריכההמדינה הקטנה שבדרך הייתה רווייה במוזיקאים, מלחינים ומנצחים, רבים מהם הגיעו במסגרת העלייה החמישית מגרמניה, כך שהתחרות הייתה קשה וההיצע מצומצם. בראשית שנות ה-40 קיבל לידיו בשנית מידי שלמה קפלן את הניהול המוזיקלי והניצוח על מקהלת פועלי תל אביב. בדצמבר 1941 יזם ברנדמן את כנס מקהלות אזור תל אביב אשר התקיים בעיר תל אביב. ב-22 באפריל 1944 נטלה מקהלת פועלי תל אביב חלק בכנס הראשון של מקהלות הפועלים אשר התקיים בעין חרוד וכפר יחזקאל ובמסגרתו הופיעו 25 מקהלות פועלים. כינוס זה נחשב ל"אבן הפינה" לייסוד הזמריות, אירוע שהוחל במדינת ישראל בראשית שנות ה-50.[8]
הפעם הראשונה שבוצעה אורטוריה בישראל, הייתה תחת שרביטו במסגרת מקהלת פועלי תל אביב.[2]
ישראל ברנדמן היה מבין מייסדי האופרה הישראלית ובמסגרתה ניצח על המקהלה וניגן ככנר ראשון בתזמורתה.[9][2]
בשנות ה-40 וה-50 של המאה ה-20, נוצר בארץ סגנון מוזיקלי ייחודי שכונה סגנון "ימתכוני", אשר התאים לצרכים החברתיים והאידאולוגיים של החברה והמדינה שבדרך.[10] ברנדמן השתלב היטב בסגנון זה ואף נחשב פורץ דרך בענף של המוזיקה הימתכונית המכונה "עבודת האדמה / אווירה כפרית" והפואמה הסימפונית שכתב "החלוץ", שיקפה היטב אווירה זו. גם בהמשך פועלו במקהלת פועלי תל אביב הרבה לבצע מיצירותיו של נחום נרדי, המשתלבות באותו סגנון מוזיקלי.[11] בשנות ה-60 חלה דעיכה במוזיקה הימתכונית, עם חדירתה של השפעה מערב אירופית למוזיקה בישראל ובכלל זה השימוש בכלי נגינה חשמליים.[12]
ביוני 1968 ערכה מועצת פועלי תל אביב מסיבה לכבוד ישראל ברנדמן במלאת יובל להקמת מקהלת "קדימה" ו-45 שנים לייסוד "מקהלת פועלי תל אביב". באירוע הופיעו מקהלת פועלי תל אביב בניצוחו של ברנדמן ומקהלת צדיקוב בניצוחו של לסלו רוט.[13] ברנדמן כיהן כמנצח מקהלת פועלי תל אביב עד סוף שנות ה-60 של המאה ה-20 והחליפו בתפקיד עובדיה טוביה. במקביל הקים ברנדמן מכון למוזיקה בו לימד ניצוח, ניהול מקהלות ונגינה. באפריל 1979 נערכה מסיבת הוקרה לברנדמן, משה ביק וד"ר ישעיהו שפירא על תרומתם לקידום מקהלות הפועלים בישראל.[14] ברנדמן היה נשוי לברנה פסנתרנית מקהלת הפועלים של תל אביב שהלכה לעולמה ב-1977.[15] הוא הלך לעולמו בתל אביב, בינואר 1993 והוא בן 92 שנים.
יצירות מוזיקליות שכתב
עריכה- ווריאציות על נושא ארץ ישראל – לרביעיית מיתרים.
- "החלוץ" – פואמה סימפונית, 1931.
- ווריאציות על שיר מאת אנגל – עיבוד לתזמורת 1934.
- שירי רועים ארץ ישראליים.[16]
- שלוש מנגינות לחג הפסח, לרביעיית מיתרים.[2]
לקריאה נוספת
עריכה- 'ברנדמן, ישראל', בתוך: דוד קלעי, ספר האישים: לכסיקון ארצישראלי, תל אביב: מסדה – אנציקלופדיה כללית, תרצ"ז, עמ' 115. (הספר בקטלוג ULI)
- Gradenwitz, Peter, Music and musicians in Israel, A comprehensive guide to modern Israeli music Tel Aviv, Israeli music Publications, 1959.
- רבינא מנשה, שלמה סקולסקי, מי היה מי באקו"ם, הוצאת אקו"ם, תל אביב, 1965 (באנגלית).
קישורים חיצוניים
עריכה
- ישראל ברנדמן, דף שער בספרייה הלאומית
- ישראל ברנדמן-דיסקוגרפיה
- הכנר והקומפוזיטור ישראל ברנדמן, דואר היום, 3 באוגוסט 1931
- אפרים די-זהב, מקהלת הפועלים בתל אביב ומנצחה - ישראל ברנדמן, דבר, 17 ביוני 1949
- מקהלת הפועלים בת"א - בת 40, דבר, 20 במאי 1957
- מפגן אמנותי לסיום החגיגות בתל אביב, דבר, 1 במאי 1962
הערות שוליים
עריכה- ^ ישראל ברנדמן באתר GRAVEZ
- ^ 1 2 3 4 5 רבינא מנשה, שלמה סקולסקי, מי היה מי באקו"ם, הוצאת אקו"ם, תל אביב, 1965. (באנגלית).
- ^ לביא, חיה, המקהלה בארץ ישראל, מתקופת העלייה הראשונה ועד קום המדינה, אוניברסיטת תל אביב, החוג למוזיקולוגיה, תל אביב, 1980, עמוד 20.
- ^ מרטין אנדרסון."האחרון מבין הרומנטיקנים", באתר independent.co.uk (באנגלית).
- ^ 1 2 ישראל ברנדמן "תקציר-ביוגרפי", באתר musica-judaica (באנגלית).
- ^ ברנדמן ישראל, "דיסקוגרפיה", באתר arkivmusic.com (באנגלית).
- ^ ישראל ברנדמן "ביוגרפיה", באתר אוניברסיטת המבורג (בגרמנית).
- ^ לביא, חיה, עמוד 22.
- ^ שליטא, ישראל, אנציקלופדיה למוזיקה - ספר האישים.
- ^ ברסלר, לאורה, הסגנון הימ-תיכוני במוזיקה הישראלית, אוניברסיטת תל אביב, החוג למוזיקולוגיה, תל אביב, ספטמבר 1983, עמוד 159.
- ^ ברסלר, לאורה, עמוד 27.
- ^ ברסלר, לאורה, עמוד 151.
- ^ מודעה מטעם מועצת פועלי תל אביב יפו, דבר, 28 ביוני 1968.
- ^ התחדשות במקהלות הפועלים, דבר, 27 באפריל 1979.
- ^ הודעת אבל על מות ברנה ברנדמן, דבר, 1 ביוני 1977.
- ^ ברסלר, לאורה, עמוד 189.