לסלו רוט

מנצח ומלחין ישראלי

לַסלוֹ רוֹטהונגרית: László Roth; ברומנית: Ladislau Roth; נודע גם בכתיב Laslo Rooth; נולד ב-4 ביולי 1920) הוא מנצח תזמורות ומקהלות, מוזיקאי, פסנתרן, מלחין, מתזמר ומעבד מוזיקלי ישראלי הפועל גם ברומניה. בין היתר כיהן כמנצח בתזמורת הסימפונית ירושלים, המקהלה הקאמרית תל אביב, מקהלת צדיקוב וכמנהלה המוזיקלי של להקת הפולקלור "אנחנו כאן", וכתב עיבודים מוזיקליים להצגות ולאלבומים רבים.

לסלו רוט
Ladislau Roth
Laszlo Roth.jpg
לסלו רוט בטימישוארה שברומניה ביוני 2013 בעת ביקור לרגל קונצרט
לידה 4 ביולי 1920 (בן 100)
סאטו מארה, ממלכת רומניה רומניהרומניה
מקום לימודים האקדמיה למוזיקה פרנץ ליסט בבודפשט עריכת הנתון בוויקינתונים
מוקד פעילות ישראל
עיסוק מנצח, מלחין, מוזיקאי, פסנתרן ומעבד מוזיקלי, מנצח ומנהל מקצועי של מקהלת צדיקוב
מנצח ומנהל מקצועי של להקת הפולקלור אנחנו כאן
מנצח בתזמורת הסימפונית ירושלים
מנצח ראשי של האופרה בטימישוארה
מנצח התזמורת הפילהרמונית של סאטו מארה
כלי נגינה תזמורת, פסנתר עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

קורות חייםעריכה

ברומניהעריכה

נולד לגיזלה וארמין בעיר סאטו מארה שבעקבות מלחמת העולם הראשונה, עברה מידי האימפריה האוסטרו-הונגרית לרומניה.[1] בגיל 21 החל ללמוד הלחנה וניצוח באקדמיה למוזיקה בבודפשט. ב-1943 נאלץ להפסיק לימודיו עקב חקיקה אנטישמית. בתקופת השואה, לאחר שהוקם גטו בעיר, הוא הועבר לשם עם הוריו. לאחר שישה שבועות, ב-20 במאי 1944 נשלח עם הוריו לאושוויץ. אמו וקרובי משפחה אחרים נשלחו מיד אל מותם. במשך חמישה שבועות עבד בפינוי גופות מן הקרמטוריום. לאחר מכן התנדבו הוא ואביו לחטוב עצים ביער ונשלחו למחנה חוץ של מאוטהאוזן, שפעל ליד מלק, שם הוגדרו כאסירים פוליטיים. רוט ושבעה אסירים בעלי רקע מוזיקלי נבחרו לשמש כתזמורת המחנה. לתזמורת לא היה פסנתר, לכן נאלץ רוט ללמוד לנגן באקורדיון. משם הועבר לאבנזה ושם שוחרר על ידי הצבא האמריקאי. גם אביו שרד את השואה. לאחר שחרורו למד מוזיקה באקדמיה למוזיקה ע"ש פרנץ ליסט בבודפשט.

ב-1947 שב לרומניה, שם נשכר כמתרגל באופרה הממלכתית בטימישוארה, שנוסדה אז. ב-1948 הופיע לראשונה כמנצח במופעי בלט ובאותה שנה מונה למנצח של אנסמבל אמנותי פועלי לשירים וריקודים "הלהבה" (Flacăra). עם האנסמבל יצא לסבבי הופעות בבולגריה, אלבניה ויוגוסלביה. כעבור שנה, ב-1949, קיבל מינוי רשמי של מנצח באופרה הרומנית הלאומית של טימישוארה. באותה שנה בוצעה לראשונה בפילהרמונית יצירה שהוא הלחין, "שני ריקודים רומנים", בניצוחו של מירצ'אה פופה. ב-1953 זכה לקבל את תפקיד המנצח הראשי של האופרה, ועד 1958 ניצח ב-734 מופעים של 35 אופרות, אופרטות ובלטים. ב-1958, לאחר שהגיש בקשה לעלות לישראל, סולק מתפקידו.

בישראלעריכה

ב-1960 עלה לישראל עם אשתו, בנו, ועם אביו ואשתו השנייה והתיישב בבת ים. במשך כשנתיים וחצי עבד באופרה הישראלית כמנצח ולאחר מכן ניצח על המקהלה הקאמרית תל אביב[2][3] וכן ניצח על התזמורת הסימפונית ירושלים, על מקהלת קול ישראל, ועל תזמורת הבידור של קול ישראל.[4]

ב-1965 התמנה למנצחה (השלישי במספר) של מקהלת צדיקוב וכיהן בתפקידו עד סוף שנות ה-70. רוט כיהן בצוות השופטים הבוחנים בתוכנית "תשואות ראשונות". הוא לימד ניצוח באקדמיה למוזיקה ולמחול בירושלים ועם תלמידותיו נמנתה נורית הירש. לסלו רוט ניצח על פסטיבלי הזמר והפזמון תשכ"ט-1969 (אשר היה הראשון ששודר בשידור חי בטלוויזיה) ותשל"א-1971.[5][6] מ-1971, ניצח לסלו רוט על האופרה הישראלית; במסגרת זו ניצח בין היתר על האופרה "ברון הצוענים" ב-1971[7] וכן על הביצוע הראשון בישראל של האופרה "אאידה" ב-1972 (בתפקיד הראשי שרה נתניה דברת).

באמצע שנות ה-70 התמנה למנהל המוזיקלי של להקת הפולקלור של יוצאי ברית המועצות, "אנחנו כאן".[8] בסוף שנות ה-70 היה היועץ המוזיקלי/המנצח של תזמורת נתניה.[9]

לאורך שנות פעילותו כתב לסלו רוט עיבודים מוזיקליים להצגות תיאטרון[10] וכן לאלבומים, בהם אלבומיו של מאור כהן "פרחי הרע - מאור כהן שר בודלר" (2005) ו"החופש הגדול" (2013), אשר הופקו על ידי נכדו של לסלו רוט, פיטר רוט.[11][12]

בנו, פאול רוט, גיטריסט, שירת בשנות ה-60 בלהקת פיקוד הצפון.

בחו"לעריכה

בשנים 1967–1968 ניצח בדרום אפריקה, ב-1968 עבד עם רדיו קופנהגן, וב-1970 ניצח למשך עונה אחת ב"לנדסתיאטר" של זלצבורג. בשנת 1980 זכה למשרת ניצוח באופרה של מקסיקו סיטי בעקבות המלצה של פלסידו דומינגו, עמו עבד באופרה הישראלית בתחילת שנות ה-60. בשנת 1990 שב לישראל. בשנים 1985 ו-1987 ניצח על קונצרטים בארצות הברית. משנת 1989 החל לשתף פעולה עם בתי האופרה של טימישוארה, בראשוב ובוקרשט ברומניה. רוט ניצח גם על התזמורת הפילהרמונית של סאטו מארה (Filarmonica Dinu Lipatti Satu Mare).[13]

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה