כאכאים
הכָּאכָּאִים (ערבית: كاكائي) הם קבוצת מיעוט בעיראק המשתייכת לדת היארסאניה (Yarsan, כורדית: یارسان) או בשמה הנוסף, אהל אל-חק (Ahl-e Haqq, כורדית: ئەهلی حەق, פרסית: اهل حق) שפירושו "אנשי האמת" או "אנשי הצדק". מקור שמם הגיע ממנהגם לכנות את נכבדיהם בתואר הכורדי, כָּאכּ, שפירושו בכורדית אח.[1] הכּאכּאים אינם מוכרים רשמית כמיעוט בחוקה העיראקית וסובלים מאפליה, רדיפות ואלימות עקב זהותם ואמונתם. במהלך העשורים האחרונים נאלצו הכאכאים להתמודד עם אלימות קשה שגרמה לעזיבה מאסיבית של הקהילה ממקומות יישובה, אלימות זו הגיע לשיאה לאחר פלישת ארגון המדינה האסלאמית לצפון עיראק בשנת 2014 כאשר מיעוט זה סבל ממתקפות טרור ורדיפה.
 | |
| גברים קאקאים במראה מסורתי | |
| אוכלוסייה | |
|---|---|
| כ-200,000 איש (בעיראק בלבד; נתוני 2013) | |
| ריכוזי אוכלוסייה עיקריים | |
| מחוזות כירכוכ, דיאלא ונינוה | |
| דת | |
| יארסאניה |
דמוגרפיה
עריכהדת היארסאניה מונה כ-5 מיליון מאמינים הנמצאים בעיקר במערב איראן ובמזרח וצפון עיראק, הארגון הבינלאומי לזכויות מיעוטים (MRG) (אנ') העריך את מספר הכּאכּאים בעיראק בכ-200,000 אזרחים נכון לשנת 2013.[2] הכּאכּאים גרים בעיקר בדרום מזרח העיר כירכוכ שבצפון עיראק אך מצויים גם כן במחוזות של דיאלא, ארביל, סולימאניה ומוסול. מרבית הכאכאים דוברים כורדית בלהג ייחודי המכונה מאצ'ו, ולצד זאת דוברים את שפת המדינות שבהן הם חיים – ערבית ופרסית. המקומות הקדושים לכּאכּאים ממוקמים בעיראק ובאיראן.[3] ניתן לזהות בקלות את הגברים הכּאכּאים בשל השפם האופייני להם שמקורו בספר הקודש הכּאכּאי, הקובע שגילוח הוא חטא, עובדה הגורמת לכּאכּאים להיות חשופים במידה רבה להטרדה ואפליה.[1]
דת
עריכה
ערך מורחב – יארסאניה
לכּאכּאים ספר קדוש בשם סַרַנְגַ'ם (Saranjam) והם מדברים בניב הגוראני (Gorani, בכורדית: گۆرانی) של השפה הכורדית.[1] השמירה על סודיותה של דתם ושל עקרונותיה נחשבת בין הכּאכּאים לחובה דתית, בשל החשש מהסביבה החברתית ומתגובות של קבוצות אתניות אחרות, לכן, קיימת רק ספרות מחקר מעטה על הכּאכּאים ועל דתם ורוב המידע הזמין אינו מדויק מכיוון שנכתב על-ידי חוקרים שאינם קשורים לקבוצה, שכן רבים מחברי הקבוצה אינם חולקים את אמונתם עם גורמים מחוץ לקבוצה. רוב האזכורים מדווחים כי הדת נוסדה בסוף המאה ה-14 במערב איראן על-ידי הסולטאן סחאק שהיה מוכר כמנהיג דת כורדי בולט בתקופתו.[1] מחקרים שונים מתייחסים לסולטאן סחאק כמייסד המסורת הכּאכּאית וכהתגלמות אלוהית שזכה להכרה ניכרת באזור במהלך המאה ה-15.[4]
בדת היארסאניה של הכּאכּאים ארבעה עמודי-יסוד מרכזיים:
- טוהר: לשמור על טהרה וניקיון, מבפנים ומבחוץ.
- יושר: ללכת בדרך הנכונה, כפי שאלוהים מצווה.
- ענווה: להיות צנוע, לשלוט ברצונותך, להימנע מהתנשאות.
- סובלנות: להיות סבלני ונכון להקריב למען אחרים כם אם הדבר כרוך בנשיאת קשיים.
אחד המרכיבים הבולטים במסורת הוא המיתוס הייחודי שלהם על הקוסמוגוניה, דרכי היווצרות היקום. על-פי אמונת הכּאכּאים, הבורא יצר לראשונה פנינה שהכילה את היסודות השונים שהיו אמורים ליצור את היקום, לאחר מכן הוא אסף קבוצה של שבעה יצורים אלוהיים וכרת ברית עם מנהיגם שהפך לאדון העולם הזה. התרחשה בטקס זה הקרבת שור כקורבן ולאחר מכן הפנינה התפרקה ומרכיביה יצרו את העולם שאנו מכירים והוא הושאר לטיפולם של שבעת היצורים. אמונת הכּאכּאים מבוססת על ההשקפה שחלק מן האירועים של זמן הבריאה חוזרים על עצמם פעמים נוספות במחזורים גלויים, שמהווים למעשה גילויים של מציאות עמוקה יותר הידועה למעטים בדת. בראייתם, אלוהים ושבעת היצורים ממלאים את תפקידם על פני כדור הארץ במהלך כל תקופת ההיסטוריה בהתגלמויות שונות כבני אדם. כך, המסורת שמה דגש על ההיבט המחזורי, והרעיון היסודי שאותה ישות עשויה לצוץ בעולם יותר מפעם אחת ובצורות שונות מוצא ביטוי גם באמונה בדבר גלגול נשמות הקיימת במסורות של אמונתם הדתית. הדבר עשוי לרמוז, למשל, שדמות היסטורית אחת הייתה זהה במהותה לאחרת שחיה בתקופה אחרת, וששתי הדמויות הן ביטויים של ישות שהייתה כבר קיימת בזמן הבריאה.[4]
בדומה ליזידים, שעליהם נטען כי לפי אמונתם השטן איננו מקור של רוע או של רשע, נטען לעיתים קרובות גם כי המנהגים והאמונות של הכּאכּאים אוסרים על קללת השטן, מה שהוביל חלק מהמוסלמים להתייחס לכּאכּאים, כמו ליזידים, כעובדי שטן. כתוצאה מתפישׂה זו וכתוצאה ממוצאם הכורדי (הנפרד מהרוב הערבי-השיעי במדינה ונתון בעימות עם רשויות כורדיסטן העיראקית עקב המחלוקת בסוגיית העצמאות הכורדית), הכּאכּאים היו נתונים לאיומים, לחטיפות ולהתנקשויות, בעיקר באזור כירכוכ. נציבות האו"ם לפליטים ציינה כי הכּאכּאים נתפסים על-ידי המוסלמים הקיצוניים הן ככופרים בדת והן כתומכים בפלישת הקואליציה הבינלאומית בהובלת ארצות הבראית לעיראק בשנת 2003, שתי סיבות שהובילו להחרפת הרדיפות נגדם.[3]
מעמד הקהילה בעיראק
עריכהנכון לשנת 2021, הכּאכּאים עדיין אינם מוכרים רשמית כדת עצמאית בחוקה העיראקית. מדובר בפער משמעותי במסגרת החוקתית להגנה על קבוצות מיעוט במדינה, ובשל כך הכּאכּאים רשומים כמוסלמים בתעודות הזהות העיראקיות שלהם. אחת הסיבות העיקריות שבגינן קשה להסדיר את מעמדם של הכּאכּאים במדינה היא העובדה שרוב חברי הקבוצה שומרים את עקרונות אמונתם בסוד. לנוכח האפליה המתמשכת והמחמירה שנובעת מהעדר הסדרת מעמדם, מתקיימים ויכוחים בין דמויות מפתח דתיות בקרב הכּאכּאים בשאלה האם הסודיות הדתית מסייעת לקבוצה לזכות בזכויות פוליטיות ובהגנות משפטיות או דווקא פוגעת בהם.[1] מכיוון שהחוקה העיראקית קובעת שמיעוטים דתיים זכאים להגנה, יש המאמינים כי הכּאכּאים יוכלו להפיק תועלת מההכרה בהם כדת נבדלת בעלת מורשת ייחודית, באופן שיספק להם הגנה חוקתית וזכויות פוליטיות ומשפטיות נוספות. מנגד, גורמים אחרים בקהילה מתנגדים לדרישה להכרה בכּאכּאים בחוקה העיראקית משנת 2005, מתוך אמונה שהכרה כזו תחשוף את הכּאכּאים לסיכונים גדולים יותר. בראייתם, הכּאכּאים הם קבוצה נרדפת ומתגוננת ולכן אם לא יגנו על זהותם, עלולות אמונותיהם הדתיות ומסורותיהם הייחודיות להיעלם עם הזמן.[1] מתוך כך, גם אם יוכרו באופן רשמי כמיעוט דתי ונבדל, הם לא יזכו להגנה מצד השלטונות העיראקים ואף יסבלו מאלימות גוברת עקב זהותם מצד האוכלוסייה העיראקית, ולכן ייטב להם אם יבחרו להצהיר על עצמם מוסלמים בלבד. לעומת המצב בעיראק, מאז שנת 2015 מכירההממשלה האזורית של כורדיסטן בכּאכּאים כמיעוט נבדל, ושמור להם מושב בפרלמנט של כורדיסטן העיראקית מטעם מחוז חלבג'ה, במסגרת הסדרי המכסות לנציגי קבוצות המיעוט..
ממשלת כורדיסטן וממשלת עיראק מתעלמות מהקריאות לעזרה ולתמיכה מצד קבוצות מיעוט ונמנעות מלהטיל ענישה מחמירה על מעשי התנכלויות ואלימות שמבוצעים כנגד הכּאכּאים. הכּאכּאים, מצידם, סבורים שנרפות זו היא חלק מניסיון של ממשלת עיראק לשיערוב של כפריהם המונע מרצון לשלוט באדמותיהם העשירות בנפט ובמשאבי טבע אחרים.[1] התנהלות זו של הממשלות הובילה קבוצה של מנהיגים כּאכּאים לבקש עזרה ותמיכה ממשלחת הסיוע של האו"ם לעיראק (UNAMI) (אנ'), ולדרוש ממנה לנקוט צעדים משמעותיים בדרישה מממשלת עיראק להגן על הכּאכּאים ועל כפריהם מפני הקבוצות החמושות באזורים שמדרום לכירכוכ. לאחר שהוגשה בקשה כזו לממשלת עיראק בשנת 2020, נשלחו כוחות צבא ושיטור לאזורים הכּאכּאיים במטרה להנמיך את המתיחות.[1]
רדיפות נגד הקהילה בעיראק
עריכההכּאכּאים בעיראק סובלים מאפליה והעדר הגנה חוקתית במדינה ואינם זוכים להגנה פוליטית מאז הקמתה של המדינה, במסגרת יצירת המדינות והגבולות בהיסטוריה המודרנית במזרח התיכון לאחר מלחמת העולם הראשונה.[1] קודם לכן, תחת שלטון האימפריה העות'מאנית ובימי המנדט והמלוכה בעיראק, מילאו נכבדים כּאכּאים תפקידים בעלי השפעה בעיראק, והיו ביניהם בעלי קרקעות עשירים במחוז כירכוכ.[3]
בתקופת שלטונו של סדאם חוסיין, סבלו הכּאכּאים מאלימות שיטתית ואפליה בגלל השתייכותם ללאום הכורדי ואולצו להזדהות בכפיייה כבני הלאום הערבי, דבר זה הוביל לכך שרוב קהילות הכּאכּאים גורשו בכוח מאדמותיהן ומכפריהן, כך למשל, מאות כּאכּאים שחיו בעיר כירכוכ הוגלו בכוח לאיראן בגלל מוצאם האתני הכורדי ואיבדו את אזרחותם.[1] בנוסף, נשללו מהכּאכּאים זכויותיהם התרבותיות, הלשוניות והדתיות עקב מדיניות השיערוב של משטר הבעת'. ממשלת עיראק העבירה את הבעלות על אדמותיהם החקלאיות של הכּאכּאים המגורשים לידי אזרחים ערבים נאמנים למשטר. הברירה היחידה שהציבה ממשלת עיראק בפני כּאכּאים שביקשו לקבל בחזרה את רכושם הייתה לשנות את רישום מוצאם האתני מכורדי לערבי. בנוסף, במהלך שמונה השנים שבהן התחוללה מלחמת איראן-עיראק, הרס שלטון הבעת' לחלוטין את כפרי הכּאכּאים הסמוכים לגבול האיראני במחוז דיאלא על מנת ליצור רצועת ביטחון.[1]
לאחר נפילת משטר הבעת' בשנת 2003 והשינויים הפוליטיים שחלו במדינה בעקבותיו, המשיכו מיעוטים דתיים, ובפרט הכּאכּאים, להיאבק על זכויותיהם אך הפכו בשל כך למטרות ישירות של אלימות פוליטית, כלכלית ודתית בגלל זהותם האתנית או הדתית ובמקרים רבים אולצו לעזוב את בתיהם. האמונות הסודיות של הקבוצה והנרטיבים המסולפים אודותיה הביאו להתנכרות הסביבה החברתית כלפם. אנשי-דת סונים בעיראק פרסמו פסקי הלכה הדורשים מהמאמינים להימנע מקיום אינטראקציות עם הכּאכּאים או מקניית סחורות מהם, תוך שהם מתארים אותם כעובדי-שטן, אך ממשלת עיראק מעולם לא נקטה צעדים כלשהם כדי לטפל בבעיות החמורות הללו.[5]
מאז 2005, היו הכּאכּאים בעיראק נתונים לאיומים, לחטיפות ולהתנקשויות, בעיקר במחוזות של מוסול, כירכוכ ודיאלא, וחלק מהמשפחות הכּאכּאיות שחזרו לעיראק לאחר גירושן לאיראן על-ידי משטר הבעת' העיראקי נתקלו באתגרים שונים בהשגת מסמכים אזרחיים עיראקים. בין 2003 ל-2007, אולצו יותר מ-150 משפחות כּאכּאיות משכונת עוּרוּבַּה בעיר כירכוכ לעבור לאזורים אחרים של העיר או אף מחוצה לה עקב התנכלויות, איומים וסכסוכים מצד התושבים המוסלמים באזור. בשנת 2006 נרשמו מעשי רצח רבים של תושבים כּאכּאים באזורים שונים בכירכוכ. בין אלה, אירוע יוצא דופן היה הריגתם של שני סטודנטים כּאכּאים והתפוצצות מחבלים מתאבדים בהלוויתם במטרה לפגוע בכּאכּאים נוספים. אירוע אלים אחר התרחש בספטמבר 2007, כאשר ארבעה בני משפחה כּאכּאית נעצרו באלימות על-ידי כוחות מיליציה חמושים ליד העיר בעקובה, במרכז מחוז דיאלא, הושפלו, עונו ונרצחו בשל אמונתם הדתית הייחודית ומוצאם האתני הכורדי.[1] באוקטובר 2009, התפוצצה מכונית תופת בכפר הכּאכּאי טוֹפְּזָאוַוה, מדרום לעיר כירכוכ, שגרמה להריסתם של למעלה מ-15 בתים ולפציעתם של כ-30 תושבים כּאכּאים.[1]
הכּאכּאים בעיראק לאחר פלישת דאעש
עריכהבמהלך פלישת ארגון המדינה האסלאמית למוסול ולצפון עיראק ביוני 2014, נמלטו כ-1,038 משפחות של כּאכּאים מבתיהן בעיר לכיוון כורדיסטן העיראקית כדי להימנע מרצח עם. לוחמי הארגון הרסו שלושה מקדשים כּאכּאיים וחמישה כפרים המאוכלסים בבני הקהילה באזור מוסול, תוך ביצוע הטבח בעם היזידי באוגוסט אותה שנה. מתקפה אלימה זו הובילה קבוצה של כשלושים אנשי-דת כּאכּאים מכירכוכ להכריז על עצמם כמוסלמים.
לאחר כישלון משאל העם על עצמאות כורדיסטן העיראקית שערכו שלטונות החבל הכורדי בספטמבר 2017, תקפו כוחות צבא עיראק את העיר כירכוכ ואזורים נוספים במחוז דיאלא, והסיגו מהם את כוחות הפשמרגה הכורדיים, שהחזיקו באזורים אלה עד אז. כניסתן של מיליציות אל-חשד א-שעבי לאזור ונסיגת כוחות הפשמרגה שהגנו לפחות להלכה על הכאכאים, נוצר באזורים שנכבשו על-ידי צבא עיראק והמיליציות איום משמעותי על הכּאכּאים. בשל כך, מאז תחילת 2018, נתונים הכּאכּאים באזורים אלה, ובמיוחד בכפרים שמדרום לכירכוכ, להתקפות אכזריות ושיטתיות של מיליציות שיעיות שונות מצד אחד, ושל שרידי המדינה האסלאמית מצד שני.[1] כשגדלו תדירותן ועוצמתן של התקיפות נגדם, בחרו כּאכּאים רבים לעזוב את בתיהם ואת כפריהם באזור, עד שמ-14 כפרים באזור נותרו רק שלושה כפרים כּאכּאיים מאוכלסים.
על אף שמעשי הרדיפה וההתנכלות הללו מתרחשים באופן קבוע, התקשורת הבינלאומית ממעטת מאוד לדווח אודותיהם. הכּאכּאים סבלו מ-15 התקפות שונות במחצית הראשונה של 2020, במחוזות של כירכוכ, נינוה ודיאלא. כוחות הביטחון העיראקים לא יכלו להבטיח את ביטחונם של הכּאכּאים בשנה זו מכיוון שהצהירו שלא יוכלו להגן כראויי על כפרים הסמוכים לטריטוריות שבהן יושבות קבוצות המזדהות עם המדינה האסלאמית, כדוגמת אזור ח'אנקין שבדיאלא והכפר דֶרֶה, הסמוך לגבול עם איראן.[6] בנוסף, הממשל העיראקי מונע מהאוכלוסייה הכּאכּאית להחזיק נשק כדי להגן על עצמו מפני התקפות קבועות אלו ולכן חיים הכּאכּאים באזורים השונים של צפון עיראק בסכנה קיומית מתמדת עד היום.[1]
ראו גם
עריכההערות שוליים
עריכה- ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 Nazdar Qudrat Abas, Dilshad Jaff, Hashem M. Karami, The Struggle of Ethno-Religious Minorities in Iraq: The case of Kaka'is, Journal of Underrepresented & Minority Progress 5, 2021-11-11 doi: 10.32674/jump.v5i2.3897
- ^ The secretive Kaka'i of Iraq are finally speaking out, BBC News, Producers: Dom Byrne and Sophia Smith Galer, 17 May 2019 (באנגלית)
- ^ 1 2 3 Castellino Joshua, Cavanaugh Kathleen A, 4 Minority Rights in Iraq, Minority Rights in the Middle East, 2013-04-25 doi: 10.1093/acprof:oso/9780199679492.003.0004
- ^ 1 2 Philip G. Kreyenbroek, Orality and Religion in Kurdistan: The Yezidi and Ahl-E Haqq Traditions, I.B.Tauris, 2010
- ^ Dilshad Anwar, IS Attacks Drive Members of Iraqi Kakai Minority From Their Villages, voa news, June 26, 2018
- ^ Hallo Mohammed, Kakai villages emptied by ISIS attacks in Khanaqin, Rudaw, 27-09-2020