כריס דוד
כריסטופר ג'ון "כריס" דוד (באנגלית: Christopher John "Chris" Dodd; נולד ב-27 במאי 1944) הוא פוליטיקאי, עורך דין ושדלן אמריקאי, שהיה חבר הסנאט של ארצות הברית מטעם מדינת קונטיקט במשך שלושים שנה, וייצג אותה כחבר המפלגה הדמוקרטית. טרם היבחרו לסנאט, היה דוד חבר בית הנבחרים של ארצות הברית מטעם מחוז הקונגרס השני של קונטיקט, ואל הסנאט נבחר ב-1974 הודות להיחלשות הרפובליקנים לאור פרשת ווטרגייט.
 | |||||
| לידה |
27 במאי 1944 (בן 79) וילימנטיק, קונטיקט, ארצות הברית | ||||
|---|---|---|---|---|---|
| מדינה |
 ארצות הברית | ||||
| השכלה | מכללת פרובידנס, אוניברסיטת לואיוויל | ||||
| עיסוק | פוליטיקאי, שדלן | ||||
| מפלגה |
 המפלגה הדמוקרטית | ||||
| דת | נצרות קתולית | ||||
| בת זוג |
סוזן מוני (1982-1970) ג'קי קלג (מאז 1999) | ||||
|
chrisdodd | |||||
| |||||
| פרסים והוקרה | |||||
| |||||
| חתימה |
  | ||||
  | |||||
במקביל לכהונתו בסנאט הוסיף לשבת בראשות הוועדה הדמוקרטית הלאומית בשנים 1995–1997. לקראת הבחירות לנשיאות ארצות הברית 2008 הודיע על כוונתו להתמודד על מועמדות המפלגה הדמוקרטית לנשיאות, אך פרש בראשית המירוץ. דוד מילא תפקיד משמעותי במשבר הכלכלי שפקד את ארצות הברית בשלהי העשור הראשון של המאה ה-21, במסגרת תפקידו כיו"ר ועדת הבנקאות, השיכון והעניינים האורבניים של הסנאט. ב-2010 הודיע על פרישתו מהחיים הפוליטיים, והוא כיהן יותר מכל אחד אחר כסנאטור מטעם קונטיקט.
ביוגרפיה עריכה
תחילת דרכו עריכה
דוד נולד בווילימנטיק שבקונטיקט. הוריו היו גרייס מרי דוד (לבית מרפי) והסנאטור תומאס דוד. כל שמונת סביו נולדו באירלנד, והוא היה החמישי מבין ששת ילדיהם של גרייס מרי ותומאס דוד. אחיו הבכור, תומאס דוד הבן, הוא פרופסור אמריטוס בבית הספר לשירות החוץ של אוניברסיטת ג'ורג'טאון, וכיהן כשגריר ארצות הברית באורוגוואי ובקוסטה ריקה תחת הנשיא ביל קלינטון.
הוא למד במכינה הבית-ספרית ג'ורג'טאון, בית ספר ישועי בבת'סדה שבמרילנד. הוא סיים לימודי תואר ראשון בספרות אנגלית במכללת פרובידנס ב-1966. בשנים 1966–1968 התנדב בחיל השלום בעיירה כפרית קטנה השוכנת ברפובליקה הדומיניקנית[1]. כשהיה שם, נעשה דובר ספרדית רהוטה. ב-1972 קיבל תואר שני במשפטים מאוניברסיטת לואיוויל. דוד הוסיף להתגייס לצבא ארצות הברית, שם שירת עד מ-1969 עד 1975.
ב-1974 דוד נמנה בין עשרות הדמוקרטים שנבחרו אל הקונגרס של ארצות הברית עם היחלשות המפלגה הדמוקרטית בעקבות פרשת ווטרגייט. הוא נבחר לבית הנבחרים של ארצות הברית מטעם מחוז הקונגרס השני של מדינת קונטיקט ונבחר פעמיים מחדש, וכיהן בשנים 1975–1981. בתקופת כהונתו בבית הנבחרים, היה חבר בוועדת בית הנבחרים בנוגע להתנקשויות[2].
בסנאט האמריקאי עריכה
דוד נבחר לסנאט של ארצות הברית ב-1980, ונבחר לאחר מכן מחדש בשנים 1986, 1992, 1998, ולבסוף ב-2004. הוא הסנאטור הראשון מקונטיקט שכיהן חמש תקופות כהונה רצופות. כאשר ניצב בפני בחירות לתקופת כהונה שישית ב-2010 בהן נגרר בסקרים אחרי שני יריביו הרפובליקנים, הודיע דוד בינואר 2010 כי אין בכוונתו להתמודד מחדש לסנאט בבחירות אמצע הכהונה בנובמבר אותה השנה[3]. סקרי דעת קהל שנערכו בקונטיקט בשנת 2008 ובשנה העוקבת הראו בעקביות כי דוד יתקשה לזכות בבחירות חוזרות, כאשר 46% מהנסקרים רואים את ביצועיו של דוד כ"הוגנים" או "גרועים" ורובם קבעו כי הם יצביעו בעד מועמד אחר בבחירות 2010[4].
לאור תוצאות הבחירות ב-1994 נטלו הרפובליקנים מידי הדמוקרטים את הרוב בשני בתי הקונגרס של ארצות הברית, ודוד נהפך לחבר מיעוט בפעם השנייה במהלך קריירתו בסנאט. הוא התמודד לתפקיד מנהיג המיעוט בסנאט שהתפנה עם עזיבתו של הסנאטור ג'ורג' מיטשל ממדינת מיין, אך הפסיד לסנאטור טום דאשל מדקוטה הדרומית בהפרש של קול אחד בלבד. ההצבעה הייתה צמודה ונרשמו 23 קולות לדאשל לעומת 23 קולות לדוד, והיה זה הסנאטור בן נייטהורס קמפבל מקולורדו שהכריע את ההצבעה לטובתו של דאשל. בשנים 1995–1997 היה דוד יושב הראש הכללי של הוועדה הדמוקרטית הלאומית. כיו"ר הכללי, דוד היה דובר הוועדה. דונלד פוולר (Fowler) היה היו"ר הלאומי וניהל את הפעילות היומיומית של המפלגה הדמוקרטית.
דוד לקח חלק פעיל בסוגיות של משפחה וילדים: הוא ייסד את שדולת הילדים הראשונה בסנאט וחיבר את "חוק החופשה הרפואית והמשפחתית", המחייב מעסיקים גדולים להעניק לעובדים חופשה ללא תשלום במקרים של מחלה, בן משפחה חולה, לידת ילד נוסף או אימוץ. ב-2004 שקל דוד בקצרה להתמודד למועמדות המפלגה הדמוקרטית לנשיאות ארצות הברית, אם כי בסופו של דבר החליט שלא לפתוח במסע בחירות והביע את תמיכתו בעמיתו לייצוג קונטיקט בסנאט ג'ו ליברמן. לאחר מכן נחשב כמועמד פוטנציאלי כעמיתו למרוץ של המועמד הדמוקרטי ג'ון קרי, אז סנאטור ממסצ'וסטס. דוד החזיק משרד עבודה בהרטפורד שבקונטיקט, אשר נפרץ ב-2007 על ידי אדם שגנב רכוש במטרה למכור אותו לאחר מכן כדי לממן את התמכרותו לסמים[5].
על רקע המשבר הכלכלי העולמי ב-2008, יזם דוד ביחד עם חבר בית הנבחרים ברני פרנק חקיקה פדרלית שנקראה "חוק דוד-פרנק"[6]. החוק מיישם רפורמה ברגולציה הפיננסית בארצות הברית כתגובה למיתון הכלכלי שנוצר כתוצאה ממשבר האשראי העולמי. הרפורמה שווקה כשינוי המשמעותי ביותר ברגולציה הפיננסית בארצות הברית מאז השפל הגדול, כזו שלכאורה משקפת שינוי משמעותי בסביבת הרגולציה הפיננסית האמריקאית ומשפיעה על כל סוכנויות הרגולציה הפדרלית האמריקאית וכמעט כל היבט בתעשיית השירותים הפיננסיים האמריקאית. הרפורמה שינתה את המבנה הרגולטורי שהיה קיים לפניה, במובנים כגון יצירת סוכנויות חדשות (תוך כדי איחוד והפסקת קיומן של אחרות) במאמץ לפשט את התהליך הרגולטורי, והגברת הפיקוח על מוסדות ספציפיים הנחשבים למהווים סיכון על המערכת. במובן שהרפורמה משפיעה כמעט על כל הסוכנויות הפדרליות לרגולציה פיננסית בארצות הברית, החקיקה מייצגת שינוי באופן שבו השווקים הפיננסיים בארצות הברית יפעלו בעתיד.
מסע הבחירות לנשיאות 2008 עריכה
ב-11 בינואר 2007, במהלך ריאיון עיתונאי לתוכנית רדיו, הודיע דוד על התמודדותו אל מועמדות המפלגה הדמוקרטית לנשיאות ארצות הברית לקראת הבחירות לנשיאות ארצות הברית 2008[7]. ב-19 בינואר 2007 ערך דוד הכרזה רשמית עם תומכיו ב"אולד סטייט האוס" שבהרטפורד. זמן קצר אחרי הכרזת מועמדותו לנשיאות, המלכ"ר "המרכז לפוליטיקה אחראית" ציין כי מטה הבחירות של דוד מומן בכבדות בידי תעשיית השירותים הפיננסיים, אשר הייתה נתונה תחת פיקוח הוועדות שבראשן עמד דוד במרוצת השנים.
בצעד יוצא דופן, דוד חלק תוכנית פעולה עם אחד מיריביו לקראת הבחירות המקדימות לנשיאות במפלגה הדמוקרטית. חברו של דוד ועמיתו לסנאט ג'ו ביידן, לימים נשיא ארצות הברית שניהל מסע בחירות נשיאותי ארוך משלו, והשניים חסכו כסף תוך שיתוף תוכנית פעולה[8]. במהלך חודש מאי דוד פיגר בסקרי דעת הקהל והודה כי אינו עומד בקצב גיוס הכספים של יריביו כדוגמת ברק אובמה והילרי קלינטון. עם זאת, הוא ציין כי ככל שיותר מצביעים יתוודעו להתנגדותו למלחמת עיראק, מסע הבחירות שלו יצבור תאוצה[9]. עם זאת, מצבו לא השתפר וב-7 בנובמבר 2007 הוא קיבל אחוז אחד בודד של תמיכה בסקר לאומי של מכון הסקרים גאלופ[10].
דוד פרש מהמירוץ הנשיאותי בליל 3 בינואר 2008 בעקבות תוצאות אספות הבחירה באיווה, לאחר שסיים במקום השביעי והאחרון[11]. ב-26 בפברואר הביע את תמיכתו בסנאטור ברק אובמה מאילינוי[12].
לאחר החיים הפוליטיים עריכה
עם התכנסות הקונגרס ה-112 של ארצות הברית בראשית 2011 הוחלף דוד בריצ'רד בלומנטל כאחד משני נציגיה של קונטיקט בסנאט[13]. בפברואר 2011 החליף דוד את דן גליקמן כשדלן הראשי של התאחדות הקולנוע של אמריקה (The Motion Picture Association of America)[14]. באוקטובר 2019 הודיע דוד על תמיכתו במועמדותו של סגן הנשיא לשעבר ג'ו ביידן לנשיאות ארצות הברית ובהתמודדותו בבחירות המקדימות לנשיאות ארצות הברית במפלגה הדמוקרטית לקראת הבחירות לנשיאות ארצות הברית 2020[15].
קישורים חיצוניים עריכה
אתר האינטרנט הרשמי של כריס דוד
כריס דוד, ברשת החברתית אקס (טוויטר)- כריס דוד באתר המדריך הביוגרפי של הקונגרס של ארצות הברית (באנגלית)
הערות שוליים עריכה
- ^ כריס דוד, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- ^ חברי ועדת בית הנבחרים בנוגע להתנקשויות, באתר הארכיון הלאומי של ארצות הברית (באנגלית)
- ^ הומה חאן, מת'יו ג'ף ודייוויד צ'ליאן, Sen. Chris Dodd Announces Retirement From Senate, Will Finish Term, באתר ABC News, 6 בינואר 2010 (באנגלית)
- ^ ויקטוריה מקגריין, Polls: Dodd's fighting for political life, באתר פוליטיקו, 13 בנובמבר 2009 (באנגלית)
- ^ דייוויד אוונס, Inmate At GarnerDies Of Head Injury, מתוך העיתון Hartford Courant, 1 בינואר 2010 (באנגלית)
- ^ סוכנויות הידיעות, וושינגטון אישרה סופית את הרפורמה הפיננסית הגדולה מאז השפל הגדול, באתר כלכליסט, 15 ביולי 2010
- ^ Sen. Christopher Dodd Announces Bid for President, באתר פוקס ניוז, 11 בינואר 2007 (באנגלית)
- ^ גלן ת'ארש, Obama and Biden’s Relationship Looks Rosy. It Wasn’t Always That Simple, באתר הניו יורק טיימס, 16 באפריל 2019 (באנגלית)
- ^ פיליפ אליוט, Sen. Dodd Calls for End to Iraq War, באתר וושינגטון פוסט, 26 במאי 2007 (באנגלית)
- ^ פרנק ניופורט, Hillary Clinton’s Big Lead in Democratic Race Unchanged, באתר גאלופ, 7 בנובמבר 2007 (באנגלית)
- ^ הסנאטור הדמוקרטי כריס דוד צפוי להכריז על פרישתו מהמירוץ, באתר ynet, 4 בינואר 2008
- ^ מדליין בראנד, Dodd Endorses Obama, באתר NPR, 26 בפברואר 2008 (באנגלית)
- ^ ניל ויגדור, Blumenthal sworn in as senator, באתר הניו יורק טיימס, 5 בינואר 2011 (באנגלית)
- ^ ברוקס ברנס, M.P.A.A. and Christopher Dodd Said to Be Near Deal, באתר הניו יורק טיימס, 20 בפברואר 2011 (באנגלית)
- ^ כריסטופר קיטינג, Former Sen. Chris Dodd endorses Joe Biden for president, באתר קונטיקט קורנט, 18 באוקטובר 2019 (באנגלית)