כריס פורד

כדורסלן ומאמן עבר אמריקאי

כריסטופר ג'וזף "כריס" פורדאנגלית: Christopher Joseph "Chris" Ford; נולד ב-11 בינואר 1949) הוא כדורסלן ומאמן עבר אמריקאי. בעונת 1980/1981 זכה באליפות ליגת ה-NBA כשחקן בוסטון סלטיקס, ולאורך 10 עונותיו בליגה העמיד ממוצעים כוללים של 9.2 נקודות, 3.4 אסיסטים, 3.0 ריבאונדים ו-1.6 חטיפות למשחק.[1] נודע כשחקן אשר קלע את השלשה הראשונה בתולדות ה-NBA, בעונת 1979/1980.[2]

כריס פורד
Chris Ford
לידה 11 בינואר 1949 (בן 72)
אטלנטיק סיטי, ניו ג'רזי, ארצות הברית
עמדה קלע
גובה 1.96 מטרים
מספר 42
מכללה אוניברסיטת וילאנובה
דראפט בחירה מספר 17, 1972
דטרויט פיסטונס
קבוצות כשחקן
1972–1978
1978–1982
דטרויט פיסטונס
בוסטון סלטיקס
הישגים כשחקן
זכייה באליפות ה-NBA‏ (1981)
קבוצות כמאמן
1983–1990
1990–1995
1996–1998
1998–2000
2001–2003
2003–2004
2004
בוסטון סלטיקס (עוזר)
בוסטון סלטיקס
מילווקי באקס
לוס אנג'לס קליפרס
אוניברסיטת ברנדייס
פילדלפיה 76' (עוזר)
פילדלפיה 76'
הישגים כמאמן
מאמן במשחק האולסטאר של ה-NBA(1991)

שימש כמאמן הראשי של קבוצות ה-NBA בוסטון סלטיקס (1990–1995), מילווקי באקס (1996–1998), לוס אנג'לס קליפרס (1998–2000) ופילדלפיה 76'‏ (2004).[3]

קריירת מכללותעריכה

פורד נולד באטלנטיק סיטי שבניו ג'רזי, ובין השנים 1968–1972 למד באוניברסיטת וילאנובה אשר בפנסילבניה. בעונת 1970/1971 העפיל עם קבוצת הכדורסל של האוניברסיטה ("וילאנובה ויילדקטס") לפיינל פור טורניר אליפות המכללות, לראשונה מזה 32 שנים, ובהמשך גם למעמד גמר הטורניר, לראשונה בתולדותיה. במשחק הגמר הפסידה וילאנובה בתוצאה 62–68 מול אלופת ליגת המכללות ב-4 העונות האחרונות – UCLA – בה שיחקו סידני ויקס, קרטיס רואו והנרי ביבי. פורד עצמו מסר במשחק הגמר 10 אסיסטים, אולם קלע 2 נקודות בלבד ואיבד 7 כדורים.[4] בעונת 1971/1972 קלע פורד 17.9 נקודות ואסף 6.4 ריבאונדים בממוצע למשחק, והודח עם קבוצתו בשלב שמינית גמר טורניר המכללות (NCAA Sweet Sixteen).[5]

קריירת משחק מקצועיתעריכה

בדראפט ה-NBA‏ 1972 נבחר פורד בבחירה ה-17, על ידי דטרויט פיסטונס.[6] ב-6 עונותיו בדטרויט הציג שיפור הדרגתי, עד עונות 1977 ו-1978 בהן שימש כשחקן חמישייה קבוע, ותרם 11.4 נקודות ו-4.4 אסיסטים בממוצע למשחק.

לאחר 3 משחקים בעונת 1978/1979 הועבר בטרייד לבוסטון סלטיקס, בתמורה לארל טייטום. עד לסיום אותה עונה קלע שיא קריירה של 15.6 נקודות בממוצע למשחק. במשחק הראשון של עונת 1979/1980, בה הוסיפה ליגת ה-NBA את קשת השלוש, קלע פורד את השלשה הראשונה בתולדות הליגה; במשחק, אשר היה משחק הבכורה של לארי בירד ב-NBA, גברו הסלטיקס על יוסטון רוקטס בבוסטון גארדן.[2][7] בעונת 1980/1981 סייע לסלטיקס לזכות באליפות ה-NBA, כשחקן חמישייה קבוע לצדם של בירד, רוברט פאריש, נייט ארצ'יבלד וסדריק מקסוול. לאורך סדרת הגמר רשם פורד ממוצעים של 10.5 נקודות ו-2.5 אסיסטים למשחק, בניצחון קבוצתו על הרוקטס בתוצאה 4–2. בסיום עונת 1981/1982 שוחרר מהקבוצה ופרש ממשחק, בגיל 33.

קריירת אימוןעריכה

לקראת עונת 1983/1984 מונה לעוזר מאמן בבוסטון סלטיקס, תחת המאמן הנכנס קיי. סי. ג'ונס.[8] באותה עונה, כמו גם בעונת 1985/1986, זכו הסלטיקס באליפות הליגה, בהובלתם של בירד, פאריש וקווין מקהייל. בין השנים 1988–1990 שימש כעוזרו של מאמן הקבוצה ג'ימי רוג'רס.

בקיץ 1990 מונה למאמן הראשי של הסלטיקס, במקומו של רוג'רס. בשתי עונותיו הראשונות בתפקיד הובילו את בוסטון שלושת הכוכבים הוותיקים – בירד, פאריש ומקהייל – לצד רג'י לואיס, למקום השני באזור המזרחי, ולהדחה בחצי גמר המזרח. בעונת 1992/1993, הראשונה של הסלטיקס לאחר פרישתו של בירד ממשחק, הודחה הקבוצה בסיבוב הפלייאוף הראשון, ובעונה העוקבת לא העפילה כלל לפלייאוף, לראשונה מזה 15 שנים. בעונת 1994/1995 בלטו בבוסטון דומיניק וילקינס, דינו ראדג'ה, די בראון ודיינה בארוס, אשר הוליכו את הסלטיקס בחזרה לפלייאוף חרף מאזן ניצחונות שלילי 35–47. בקיץ 1995 פוטר פורד מתפקיד המאמן, והוחלף על ידי הג'נרל מנג'ר אם. אל. קאר.[9]

בין השנים 1996–1998 שימש כמאמן הראשי של מילווקי באקס.[10] בשתי העונות רשמו הבאקס מאזן כולל של 69 ניצחונות ו-95 הפסדים, על אף יכולת טובה של השחקנים גלן רובינסון, וין בייקר, ריי אלן.

לקראת עונת 1998/1999 המקוצרת מונה למאמן לוס אנג'לס קליפרס, במקומו של ביל פיץ'. באותה עונה רשמה הקבוצה את אחוז הניצחונות השני הכי נמוך בתולדות המועדון (18.0%), עם מאזן שלילי 9–41. לאחר שפתח את עונת 1999/2000 עם מאזן 11–34, פוטר תפקידו והוחלף על ידי עוזרו ג'ים טוד.[11]

בין השנים 2001–2003 היה מאמן קבוצת הכדורסל של אוניברסיטת ברנדייס, אשר השתתפה בליגת המכללות השלישית (Division III).[12]

בתחילת עונת 2003/2004 הצטרף לצוות האימון של פילדלפיה 76', אותה אימן רנדי איירס. בפברואר 2004 מונה למחליפו של איירס כמאמן הראשי,[13] ועד לסיום העונה רשמה תחתיו פילדלפיה מאזן של 12 ניצחונות ו-18 הפסדים. בקיץ 2004 הוחלף על ידי ג'ים אובראיין, ומאז לא חזר לאמן.[14]

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ סטטיסטיקות המשחק של פורד ב-NBA, באתר basketball-reference.com
  2. ^ 1 2 פרופיל של פורד כמאמן, באתר ה-NBA
  3. ^ סטטיסטיקות האימון של פורד ב-NBA, באתר basketball-reference.com
  4. ^ סטטיסטיקות המשחק בין וילאנובה ל-UCLA, באתר sports-reference.com
  5. ^ סטטיסטיקות המכללות של פורד, באתר sports-reference.com
  6. ^ רשימת הנבחרים בדראפט 1972, באתר basketball-reference.com
  7. ^ סטטיסטיקות המשחק בין בוסטון ליוסטון, באתר basketball-reference.com
  8. ^ פורד מונה לעוזר מאמן בבוסטון, באתר upi.com,‏ 10 ביוני 1986
  9. ^ פורד מפוטר מאימון הסלטיקס, באתר upi.com,‏ 17 במאי 1995
  10. ^ פורד מונה למאמן מילווקי, באתר הניו יורק טיימס, 16 ביוני 1996
  11. ^ פורד מפוטר מאימון הקליפרס, באתר ESPN,‏ 4 בפברואר 2000
  12. ^ פורד מונה למאמן קבוצת ברנדייס, באתר capecodtimes.com,‏ 14 באוקטובר 2001
  13. ^ פורד מונה למחליפו של איירס בפילדלפיה, באתר ESPN,‏ 10 בפברואר 2004
  14. ^ אובראיין מחליף את פורד כמאמן פילדלפיה, באתר ESPN,‏ 21 באפריל 2004