פתיחת התפריט הראשי

לאו הניתק לעשה

לאו הניתק לעשה הוא סוג של לאו (מצוות לא תעשה) בתורה, שכאשר עוברים עליו, מתחייבים במצוות עשה שמאפשרת לתקן את העבירה. על לאו הניתק לעשה לא נענשים[1] בעונש מלקות.

הגדרתועריכה

בגמרא[2] מתקיים דיון בהגדרתו של לאו זה, לדעת רבי יוחנן, דווקא אם חיוב העשה קיים רק מחמת הלאו נחשב ניתק לעשה, אך אם חיוב העשה קיים קודם עבירת הלאו לא נחשב ניתק לעשה. לדוגמה, טמא הנכנס למקדש לוקה משום הלאו של "ולא יטמאו את מחניהם"[3], אף על פי שמחויב במצות עשה של "וישלחו מן המחנה כל צרוע וכל זב וכל טמא לנפש"[4], משום שמצות העשה שלא להיות בתוך המחנה מוטלת עליו אף קודם שעבר על הלאו ונכנס למחנה. ולדעת החולקים עליו, אף במקרים אלו נחשב ניתק לעשה.

דוגמאותעריכה

המקור לאי הענישהעריכה

המקור לכך שלא לוקים על לאו הניתק לעשה שנויה במחלוקת. לדעת רב פפא, נעוצה במקור לדין מלקות על כל לאו, שהוא נלמד בבניין אב מלאו של חסימת שור בדישו[5], וכיוון שכך צריך להיות דומה לו, ממילא כשיש גם עשה שיכול לתקן את הלאו, שוב אינו דומה ללאו של חסימת שור. ולדעת רבא הוא מסברא שמצוות עשה אשר קיומה הוא אחר הלאו באה להסיר את עונש המלקות מהלאו[6].

ההסבר לאי הענישהעריכה

ההסבר לאי הענישה תלוי במחלוקת רבי יוחנן וריש לקיש מתי לוקים[7]. לדעת ריש לקיש בעצם לאו הניתק לעשה מחייב מלקות, אלא שיכול להיפטר מהמלקות על ידי שיקיים העשה. ולדעתו של רבי יוחנן ההסבר הוא שכיון שניתן לקיים העשה עדיין לא נשלם העבירה על איסור הלאו ורק בביטול העשה נשלמת עבירת הלאו.

מתי לוקיםעריכה

למרות שבדרך כלל על לאו הניתק לעשה לא לוקין, ישנם אופנים שכן לוקים. ונחלקו אמוראים בגמרא באיזה אופן לא לוקים ובאיזה אופן לוקים. דעת ריש לקיש ש"קיימו ולא קיימו", כלומר קיים העשה אינו לוקה אבל לא קיים העשה לוקה. והיכן נקרא שלא קיימו, רש"י במסכת מכות[8] כתב שכאשר בית דין מתרים בו לקיים העשה ולא קיים אז נקרא ש"לא קיימו" ולוקה. ובמסכת חולין[9] כתב רש"י שדווקא אם קיים העשה בתוך כדי דיבור לעבירת הלאו אז נקרא "לא קיימו" ולוקה. ודעת רבי יוחנן ש"ביטלו ולא ביטלו", כלומר ביטלו לעשה, שעשה מעשה הגורם שיותר לא יוכל לקיים העשה אז לוקה, לדוגמה, במצות שילוח הקן אם לקח האם על הבנים והרג האם לפני ששילחה שעכשיו אינו יכול לשלח את האם. ו"לא ביטלו" כלומר אם לא ביטל העשה אף שלא קיימו אינו לוקה. לדעתו דווקא אם ביטל בעצמו את האפשרות לקיים העשה, אך אם התבטלה האפשרות מאליה או על ידי אדם אחר פטור, לדוגמה במקרה של שילוח הקן, כגון שמתה האם מאליה או שאדם אחר הרגה. שורש מחלוקתם הוא בהסבר מדוע אין לוקים על לאו הניתק לעשה.

הערות שולייםעריכה

  1. ^ ורבי עקיבא חולק על דין זה וסובר שכן לוקים על לאו הניתק לעשה. כך משמע בתלמוד בבלי, מסכת מכות, דף ד', עמוד ב', ורש"י בדיבור המתחיל "לא מן השם הוא זה".
  2. ^ תלמוד בבלי, מסכת מכות, דף י"ד, עמוד ב'
  3. ^ ספר במדבר, פרק ה', פסוק ג'
  4. ^ במדבר ה ב
  5. ^ ראו בערך מלקות
  6. ^ תלמוד בבלי, מסכת מכות, דף ט"ו א
  7. ^ ראו הרחבה בפסקה מתי לוקים
  8. ^ דף ט"ו, א
  9. ^ דף קמ"א, א