פתיחת התפריט הראשי

עיינו גם בפורטל

P Feminism.svg

פמיניזם היא אסופה של אידאולוגיות, תנועות פוליטיות, תנועות חברתיות ותאוריות אשר מטרתן שחרור נשים מדיכוי וקידום שוויון מגדרי, מבחינה משפטית, פוליטית, חברתית, כלכלית ואישית.

לו"ז אונסאנגלית: Rape schedule) הוא מושג בתאוריה הפמיניסטית המתאר את האופן בו נשים חשות צורך להציב הגבלות או לבצע שינויים באורחות החיים ובהתנהגויות היומיומיות שלהן כתוצאה מפחד מתמיד מתקיפה מינית. השינויים האלו יכולים להיות במודע או שלא במודע.[1]

מקור הרעיוןעריכה

המונח הופיע לראשונה בשנת 1998 במאמר של דיאן הרמן, "תרבות אונס".[2] הוא זכה מאוחר יותר לפופולריות מוגברת דרך ספרה של ג'סיקה ולנטי, Full Frontal[1]

מאז הוזכר הקונספט ונדון על ידי חוקרות פמיניסטיות בכל התחומים והדיסציפלינות, כולל על ידי הקרימינולוגית ג'ודי מילר, עורכת הדין קתרין מקינון, והפילוסופית סוזן גריפין. חוקרות אלו העלו השערות על ההשפעה של לו"ז האונס על חופש האישה, גישה לזכויות, יחסים עם אחרים, וערך עצמי.[3][4][5]

רקע כלליעריכה

הקשר סטטיסטיעריכה

ניתוח סטטיסטי המבוסס על דיווח קורבנות יכול לשמש כדי להדגים את השכיחות של תקיפה מינית בארצות הברית. על פי סקר הפשיעה הלאומית לשנת 2015, בממוצע, 321,500 אנשים בגילאי 12 ומעלה נאנסים או מותקפים מדי שנה. בקרב אוכלוסייה זו, נשים נאנסות יותר מאשר גברים: 1 מתוך 6 נשים יחוו אונס או ניסיון לאונס בחייהן, לעומת 1 מתוך 33 גברים.[6] 91% מקורבנות אונס ותקיפה מינית הן נשים.[7]

פריווילגיותעריכה

פריווילגיה היא זכות או יתרון שניתנת לאוכלוסייה מסוימת ושאינה ניתנת לאחרים.[8] במודל סוציולוגי, פריווילגיות חברתיות מהוות קווי מתאר לדרכים שבהן היתרונות המוקנים הם תוצאות של מערכות חברתיות גדולות יותר, ומסמנות אי-שוויון חברתי.[9]

אפשר להבחין בפריווילגיה חברתית דרך עדשות של זהות מגדרית, מעמד, מיניות, גזע, גיל, בריאות (לעומת חולי או נכות), דת, עיסוק, סטטוס אזרחי, היסטוריה קולוניאנלית, ועוד.[9]

ניתן להשתמש בעדשות אלו כדי לבחון את לו"ז האונס. למשל, ג'ודי מילר מציינת שעובדות מין לא יכול לדבוק בלו"ז אונס כי זה ישאיר אותן במצב של חוסר יכולת לעבוד. לפיכך, החשיפה המוגברת של זונות לאונס הוא היעדר פריווילגיה, והיכולת של נשים בעיסוקים אחרים לשלוט יותר בהלך היום שלהן, היא פריווילגיה.[10] בדומה, אחת הסיבות הנמנות ביותר לאונס היא תחושת זכאות גברית, בעיקר לעומת נשים, ובמיוחד הכעס שעולה בקרבם של גברים שמרגישים שהזכאות הזו לא נענתה על ידי נשים.[11] במובן הזה, הקירבה הכמעט-אוניברסלית בין נשים וגברים מהווה חוסר-פריווילגיה לנשים, שאינן יכולות לדעת מי מבין הגברים עלול לנסות לאנוס אותה, ופריווילגיה לגברים שאינם חיים מתוך אותו החשש.[12] על פי החוקרות לאניוס והאסל, סמן לפריווילגיה היא "היעדר הצורך לחיות את החיים סביב לו"ז אונס".[13]

השלכותעריכה

פחדעריכה

הפחד מפני תקיפה מינית קיים בקרב אנשים רבים בחברה, בייחוד בקרב נשים.[14] לו"ז האונס משמעו כי פחד זה לעיתים קרובות גורם לנשים לבצע שינויים בחיי היומיום שלהן, כמו שינוים של שגרות כדי שלא יוכלו לארוב להן או לעקוב אחריהן, הגבלת הפעילות כדי לא לבלוט בשטח ולהפוך לקורבן, הימנעות מהסתובבות לבד, או בשעות מסוימות (בעיקר בחושך), או באזורים מבודדים. לפעמים זה משפיע על המסלול שהאישה לוקחת הביתה, על נשיאת אמצעי הגנה (לדוגמה, ספריי פלפל), או החזקת מפתחות האוטו בין האצבעות כדי שיוכלו לשמש ככלי נשק במקרה של תקיפה. לפעמים מדובר במתח מוגבר כאשר גבר פוסע אחרי האישה ברחוב. דוגמה נוספת היא חזרה הבייתה בשעות מסוימות, נקיטת אמצעי בטיחות מוגברים בבית, אי פתיחת הדלת בפני זרים, השלמת תוכנית בטיחות עם חברות בבליינד דייט, ועוד מגוון התנהגויות שהן תוצאה מפחד או מניסיון ונועדו להגנה מפני אלימות.[14] במקרה הזה, לו"ז האונס הוא תוצאה מהפחד להיאנס, אך גם יכול להיות גורם לפחד מוגבר בשל העיסוק המתמיד בנושא.

השפעה נפשית ורגשיתעריכה

בשנות ה-1970, הוטבע המונח תסמונת טראומה אונס על ידי אן וולברט ברג'ס ולינדה ליטל הולמסטרום.[15]

הן הראו את החיבור בין אונס להפרעות בריאות הנפש, כגון הפרעת דחק פוסט-טראומטית (PTSD). לדברי דין ג' קילפטריק, מהמרכז הלאומי לחקר מניעת אלימות כלפי נשים, 31% מכלל קורבנות אונס מפתחות צורה כלשהי של PTSD בשלב כלשהו בחיים, ושקורבנות אונס הן בסיכון גבוה לחוות אפיזודה דיכאונית משמעותית, וכן בסיכוי מוגבר בהרבה להתמודדות עם בעיות אלכוהול וסמים.[16]

בגלל השלכות חמורות אלה, נשים דבקות ללו"ז אונס לא רק כדי להימנע מהאלימות הפיזית, אלא כדי להגן על עצמן מפני השלכות נפשיות שיכולות להיות לכל החיים. התוצאה הרגשית והנפשית של לו"ז האונס יכולה להיות תחושה של חוסר אונים, שבתורה עלולה להשפיע לרעה על הערך העצמי של נשים.[17]

פגיעותעריכה

כל סוג, צורה ומידה של לו"ז אונס ודבקות בו, לא מבטיחים בטיחות מפני תקיפה מינית. למרות אמצעי הזהירות, תחושת הפגיעות היא כמעט אוניברסלית אצל נשים.[18]

במאמרה "הסיוט הגרוע ביותר של אישה", כתבה מרי דיקסון על סקר בלתי רשמי, בו דיווחו רוב הגברים שהם לא מרגישים פחד כשהם הולכים ברחוב. אחד כתב, "כגבר, אני מפחד מעט מאוד". לעומת זאת, באותו סקר, נשים פירטו דברים רבים מהם הן מפחדות. אחת הנשים השיבה: "אני תמיד פוחדת במצב שבו יש מישהו שיכול להכניע אותי בקלות. אני נועלת את הדלתות שלי, חונה באזורים מוארים, לא רצה באזורים חשוכים."[19] סקר זה מצביע על כך שנשים חשות פגיעות רבה יותר מגברים. באירוע אחר, הפעיל, יוצר הסרטים ומנחה הקבוצות ביירון הרט כתב על קבוצה שהנחה ג'קסון כץ בנושא אנטי-אלימות מגדרית. הוא שאל את הגברים הנוכחים, "מה אתם עושים ביומיום כדי להימנע מאלימות מגדרית?" הגברים שתקו, עד שאחד הרים ידו וענה, "כלום". אחר כך, הוא שאל את הנשים הנוכחות את אותה השאלה, וכמעט כולן הרימו יד ותיארו מגוון דברים שהן עושות כל יום. עד מהרה, הצד שלהם בלוח הכיתה היה מלא, והצד של הגברים נותר ריק. הנוכחות של הסיכון/תחושת הפגיעות של נשים הודגמה באופן שהיה עבור הכותב הארה ששינתה את יחסו לחיים ובחירת קריירה באקטיביזם נגד אלימות.[20]

פעילות נגד לו"ז האונסעריכה

אוניברסיטאות בארצות הברית זוהו כמקום בעל סיכון מיוחד עבור נשים (סטודנטיות בין הגילאים 18–24 נאנסות בשיעור של פי שלושה משיעור האונס עבור כל הגילאים).[21] בתגובה לסכנה זו, קיימות פעילויות למען בטיחותן של נשים, בעיקר על ידי קבוצות פמיניסטיות בקמפוסים, שמיועדות להתמודדות ספציפית עם לו"ז האונס. מגזין הסטודנטיות הפמיניסטי Feminist Campus מצביע על כך שהנהלות הקמפוסים אכן מתייחסות לנושא הסיכון לתקיפה מינית, אך בדרך כלל מצביעים על האופנים שנשים יכולות להגן על עצמן (קרי, לו"ז האונס), ולא מתמקדות במבצעים.[22]

תנועת צעדת השרמוטות, שהפכה לתנועה בינלאומית רחבה, נולדה מתוך מצב דומה, כאשר שוטר הגיע לקמפוס אוניברסיטת יורק בטורונטו, קנדה, כדי לדבר עם קבוצת נשים על אונס לאחר סדרת תקיפות ברחבי הקמפוס, ואמר להן, "אם לא תתלבשו כמו שרמוטות, לא תיאנסו". סוניה ברנט והת'ר ג'ארוויס, שהיו באירוע זה, הכריזו על מחאה, ובחרו להשתמש במילה slut ("שרמוטה"), דווקא בגלל הקונוטציה השלילית שהיא מעוררת, כדי להמחיש את האשמת הקורבן הרווחת בכל ההתייחסות לאונס. בניגוד למחאות אחרות שהן בעיקר "נגד אלימות מינית", צעדת השרמוטות מבקשת להאיר זרקור על תרבות אונס ובמיוחד על חוויית האשמת הקורבן, כולל לו"ז האונס הכופה הגבלות על נשים - שלא הן עשו מעשה אלים, ואילו אינו מגביל את מבצעי הפשעים.

מאז צאת הספר של ולנטי ב-2007, השיח בקמפוסים, וכן מחוץ להם, הפך לשיח נשים, בהיעדר התייחסות רשמית לנושא.[23] נשים צעירות רבות הזדהו עם מה שוולנטי כתבה:

"כשהייתי סטודנטית, אחת המרצות אמרה שכל הנשים חיות על פי 'לו"ז אונס". המונח בלבל אותי, אך כשהיא התחילה להסביר, ממש הזדעזעתי. מכיוון שהבנתי שאני יודעת בדיוק על מה היא מדברת. וגם את יודעת. בגלל הפחד המתמיד מאונס (במודע ושלא במודע), נשים עושות כל מיני דברים במהלך היום כדי להגן על עצמן. בין אם אנחנו נושאות את המפתחות בידינו בדרך הבייתה, או נועלות את דלתות המכונית מיד כשאנו נכנסות, או הימנעות מרחובות מסוימים, אנו נוקטות באמצעי זהירות. בעוד אין זה רעיון רע להיזהר, העובדה שיש דברים מסוימים שהם כל כך טבועים בחיי היומיום של נשים הוא רעיון מטריד ביותר. זה בעצם כמו לחיות בכלא - כל הזמן. אנחנו לא יכולות להניח שאנו בטוחות בשום מקום: לא ברחובות, לא בבתים שלנו. ואנו כל כך רגילות להרגיש לא בטוחות, שאנחנו אפילו כבר לא רואות כמה שזה דפוק לגמרי."

Full Frontal Feminism, ג'סיקה ולנטי, 2007

לאניוס והאסל מציעות מודל אחר, אשר מעביר את האחריות לקבוצה הדומיננטית, להתנהל באופן שייצור קהילות, מקומות עבודה ובתים בטוחים יותר, ושחברי קבוצה זו יקראו תיגר בעצמם על פרקטיקות ומסרים שמנציחים את האשמת הקורבן, ונשיאת האחריות על ידי קורבנות האלימות המינית למניעתה.[13]

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ 1.0 1.1 Valenti, Jessica (2007). Full Frontal Feminism. Berkeley, CA: Seal Press. עמ' 63–64. 
  2. ^ D. Herman, "The Rape Culture," in Changing Our Power 260 (J.W. Cochran & D. Langton eds., 1988)
  3. ^ Catharine A MacKinnon, Sex Equality, Foundation Press (2007) 339
  4. ^ Stephen R. Gold's review of: Sex, Power, Conflict: Evolutionary and Feminist Perspectives, Edited by David M. Buss and Neil M. Malamuth. Oxford University, Press, New York, 1996 as cited in 'Theories of Rape' http://cyber.law.harvard.edu/vaw00/theories_of_rape.html.
  5. ^ "The Rape Culture". 
  6. ^ "Victims of Sexual Violence: Statistics | RAINN". www.rainn.org (באנגלית). 
  7. ^ "Statistics About Violence". NSVRC. National Sexual Violence Resource Center. 
  8. ^ "Definition of PRIVILEGE". www.merriam-webster.com (באנגלית). 
  9. ^ 9.0 9.1 "A Structural Definition Of Social Privilege | MSS Research". www.mssresearch.org (באנגלית). MSS Research. 
  10. ^ Jody Miller, "Researching Violence Against Street Prostitutes: Issues of Epistemology, Methodology, and Ethics" in Researching Sexual Violence Against Women: Methodological and Personal Perspectives (Martin D. Schwartz ed., 1997). 144, 150.
  11. ^ Lisak, David (March–April 2011). "Understanding the predatory nature of sexual violence". Sexual Assault Report 14 (4): 49–64.  Pdf.
  12. ^ Olivia Estrada, What’s Life Like Outside a Rape Schedule?, Preen.ph, ‏December 4' 2017
  13. ^ 13.0 13.1 Christie Launius, Holly Hassel, Threshold Concepts in Women’s and Gender Studies: Ways of Seeing, Thinking, and Knowing, Routledge, 2018, ISBN 9781351397223
  14. ^ 14.0 14.1 Fisher, Emmy. "Living Life By A Rape Schedule". Feminspire. 
  15. ^ "Sexual Violation and trauma in historical perspective". 
  16. ^ Kilpatrick, Dean G. "The Mental Health Impact of Rape". University of South Carolina. National Violence Against Women Prevention Research Center. 
  17. ^ Gold, Stephen R. "Review of: Sex, Power, Conflict: Evolutionary and Feminist Perspectives". Oxford University.  Missing or empty |url= (עזרה)
  18. ^ Valenti, Jessica (2007). Full Frontal Feminism. Berkeley, CA: Seal Press. עמ' 67. 
  19. ^ "A Woman's Worst Nightmare". www.pbs.org. 
  20. ^ Byron Hurt, Why I Am a Male Feminist, The Root, 2011
  21. ^ "Campus Sexual Violence: Statistics | RAINN". www.rainn.org (באנגלית). 
  22. ^ Michelle Hutchins, Challenging the Rape Schedule, Feminist Campus, ‏September 6, 2012
  23. ^ Haley Brush, My Life On A (Rape) Schedule, Odyssey, ‏Jul 25, 2016


פמיניזם
ערכי ליבה
זרמים ופילוסופיות פמיניזם רדיקליפמיניזם ליברליפמיניזם שחורפמיניזם מזרחיפמיניזם פוסטמודרניפמיניזם סוציאליסטיפמיניזם מרקסיסטיפמיניזם תרבותיפמיניזם פוסט-קולוניאליאנרכה-פמיניזםאקופמיניזםפמיניזם לסביפמיניזם דתי (יהדות)פמיניזם אסלאמיפמיניזם הצטלבותיסייברפמיניזםטרנס-פמיניזםקוויר-פמיניזםפמיניזם סקס-פוזיטיבפמיניזם בדלניפמיניזם צ'יקנהפמיניזם נוצריפרוטו-פמיניזםסופרג'יזםפמיניזם אפריקאילסביות פוליטיתפמיניזם אנליטיפמיניזם שמן
תאוריה מגדרהטמעת חשיבה מגדריתלימודי מגדרלימודי נשיםלימודי גבריותפדגוגיה פמיניסטיתהגישה הפמיניסטית למשפטאתנוגרפיה פמיניסטיתהעסקה הפטריארכאליתמדע ומגדר
מושגים קורטיזנהמטריארכיהפטריארכיהקיריארכיהמיזוגיניהתרבות אונסתקרת הזכוכיתהסגברהManspreadingאפקט מטילדהג'נדרסיידהאשמת הקורבןצווארון ורודהיא-סטוריההכחדה סימבוליתמדיניות הרבעיםלו"ז אונסהטרוסקסואליות כפויה
סמלים סמלה של ונוסרוזי המסמררתיונישילה נה גיגמשולש שחור
ארגונים ומוסדות
בעולם איום הלוונדרגרילה גירלזפמןליגת נשים בינלאומית לשלום וחירותמוחרס ליברסצבא נשות השלוםתא 16גולאבי גאנגW.I.T.C.Hמפלגת הנשים הלאומיתהכצעקתההארגון הבינלאומי לנשים בטכנולוגיהקולקטיב נהר קומבהיקומן נה מאןאיניניה נה הריןWomen2Drive
בישראל א-סיוואראחותי - למען נשים בישראלאיתך - משפטניות למען צדק חברתיאל"ף (ארגון לסבי פמיניסטי)אשה לאשה - מרכז פמיניסטי חיפהבת שלוםעמותת כ"ןכייאןמרכז צדק לנשיםנשים לגופןקואליציית נשים לשלוםקולךקל"ףרוח נשיתשדולת הנשים בישראלתנד"י
היסטוריה
כללי הגל הראשון של הפמיניזםהגל השני של הפמיניזםהגל השלישי של הפמיניזם
אירועים ומחאות ועידת סנקה פולסשביתת הנשים באיסלנד 1975מלחמות המין הפמיניסטיותשביתת הנשים למען השלוםצעדת השרמוטותמרד הנשים באבאוקוטהמצעד הדייקיותהמצעד למען חיי נשיםהכנס הפמיניסטי העשירי בגבעת חביבה, 1994מצעד הנשים 2017מצעד הנשים 2018
שונות יום האישה הבינלאומיעידוד רדיקליחופש הפטמהמניפסט ה-343Me Too
חברה
סוגיות חברתיות ומעמד זכויות האישההפרדת עיסוקים מגדריתהדרה חברתיתרצח תינוקות בנותג'נדרסיידאונס בנישואיםהטרדה מיניתמעמד האישה בישראלמעמד האישה ביהדותמעמד האישה באסלאםמעמד האישה בחברה הערביתנישואים בכפייה
חוק ומשפט החלטה 1325 של מועצת הביטחון של האו"םועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדריחוק שיווי זכויות האישההגישה הפמיניסטית למשפטפמיניזם משפטי בתאוריה ובפרקטיקהמעמד האישה - משפט ושיפוט, מסורת ותמורה
שונות אות האומץ הנשי הבינלאומי
תרבות
ספרי עיון המין השניהמסתורין הנשילאחותי, פוליטיקה פמיניסטית מזרחיתמיתוס היופימשגלנשים לגופןפוליטיקה מיניתפמיניזם זה לכולםפמיניזם משפטי בתאוריה ובפרקטיקהשעבוד האישהשבע אימהותגברים מסבירים לי דבריםילוד אישהמניפסט החלאהכוס: הצהרת עצמאותהאישי הוא הפוליטיתחת עיניים מערביות
סיפורת פמיניסטית חדר משלךבית הרוחותג'יין איירהגבר הנקביהנשים שהגברים אינם רואיםהסיפור של זהרההצבע ארגמןמעשה השפחהערפילי אבלוןהטפט הצהוב
כתבי עת .MsOff our backsהסולםנגה
טלוויזיה, קולנוע ומוזיקה מבחן בקדלתקרת הצלולואידתלמה ולואיזסופרג'יסטיותליגה משלהןהפנסים האדומיםלהרוג את בילהכל אודות אמאריוט גירלפוסי ריוט
אמנות אמנות פמיניסטיתגרילה גירלזמונולוגים מהווגינהמסיבת ארוחת הערבברברה קרוגרמרים שפירוג'ודי שיקגו
לקטגוריהלפורטל