לואיז אדולפה לה בו

מלחינה גרמנייה

לואיז אדולפה לה בו (Luise Adolpha Le Beau) הייתה מלחינה גרמנית של מוזיקה קלאסית. היא נולדה ב-25 באפריל 1850 בראשטאט (אנ'), הדוכסות הגדולה של באדן – נפטרה ב-17 ביולי 1927 בבאדן -באדן. היא למדה עם המוזיקאים הבולטים קלרה שומאן ופרנץ לכנר,[1] אך המדריך העיקרי שלה היה יוזף גבריאל ריינברגר (אנ').[2] כמו מלחינות רבות אחרות במאה ה-19, היא החלה את דרכה במוזיקה כפסנתרנית, ומאוחר יותר התפרנסה מהוראה, ביקורת ונגינה.[1] השקפת עולמה האמנותית:

לואיז אדולפה לה בו
Luise Adolpha Le Beau
לואיז אדולפה לה בו 1880.
לידה 25 באפריל 1850
ראשטאט (אנ'), הדוכסות הגדולה של באדן
פטירה 17 ביולי 1927 (בגיל 77)
באדן-באדן
מוקד פעילות גרמניה עריכת הנתון בוויקינתונים
זרם רומנטי
שפה מועדפת גרמנית עריכת הנתון בוויקינתונים
כלי נגינה פסנתר
www.le-beau.de/frame.htm
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
לואיז אדולפה לה בו (1872).

יש להסתפק בידיעה שעזרנו לבנות את מקדש האמנות כמיטב ידיעתנו וכוונותינו הכנות. גם אם התאפשר לי לתרום רק כמה אבנים, תמיד השתדלתי למלא את חובותיי האמנותיות.

Forkert, Annika (April 4, 2010). "Luise Adolpha Le Beau". MUGI (Musik und Gender im Internet). Nancy Schuman, trans. Retrieved March 28, 2017.

יש לראות את מעמדה של לואיז אדולפה לה-בו כמלחינה מקצועית לאור הקשיים שניצבו בפני נשים בהתבססותן במקצוע זה. היא בין המלחינות הראשונות שבחלק מיצירותיה שוברות את התבנית של צורות הלחנה "נשיות" מבוססות, כגון שירים אמנותיים וקטעי פסנתר ויצרה גם יצירות מתוזמרות עשירות שדורשות ביצוע בפומבי. למלחינות אז חסרה הייתה לעיתים קרובות הרשת החברתית הדרושה לארגון הביצוע של יצירות כאלה והן גם נחשבו גם כחסרות הכישורים הדרושים לכך. המיומנויות הנחוצות של תזמור וידע פורמלי נמנעו מהן בכוונה לעיתים תכופות, הן לא הורשו להשתתף בשיעורי ההלחנה באקדמיות ולכן לא יכלו לעסוק בניצוח.[3]

היא הייתה חלוצה בחינוך מוזיקלי לנשים. היא ייסדה את "הקורס המוזיקה הפרטי לבנות השכבות המשכילות". מטרתה של לואיז אדולפה לה בו הייתה להכין את בנות המעמד המשכיל למקצוע המוזיקה בצורה מוסמכת. היא חייבה את תלמידותיה להתאמן בפסנתר לפחות שעתיים מדי יום, ובניגוד למקובל בחינוך המוזיקלי לבנות, לימדה אותן גם תיאוריה. מטרותיה היו להעניק לצעירות השכלה מוצקה שיאפשר להן לנצל את הידע הנרכש תמורת שכר וגם להעלות את קרנה של מקצוע המדריכה למוזיקה בציבור זה ולכן גם הצטרפה ל"אגודה למורים ומורות" במינכן ב-1885, שנועדה להגן על מורים ומורות מוסמכים למוזיקה.[3]

חיים מוקדמים

עריכה

לואיז אדולפה לה בו נולדה כלואיז קרוליין מארי הנרייט אדולפה לה בו ב-25 באפריל 1850 בראשטאט (אנ'), הדוכסות הגדולה של באדן. היא הייתה בתם היחידה של קצין הצבא וילהלם לה בו ואשתו קרוליין (לבית ברק). לאחר פרישתו של ויליאם לה בו מצבא באדן ב-1856, שני ההורים הקדישו את עצמם לחינוך הכללי של בתם. מאביה וויליאם, מוזיקאי ומלחין, קיבלה לה בו שיעורי פסנתר החל מגיל חמש. לה בו הלחינה את היצירה הראשונה שלה בגיל שמונה.[4] היא למדה שפות מ-1863 עד 1866 כאורחת בבית הספר המקומי לבנות.[5] בגיל שש עשרה סיימה את לימודיה עם תואר ממוסד פרטי לבנות, ומכאן ואילך התמסרה למוזיקה.

חינוך

עריכה

לאחר קונפירמציה שלה בחג הפסחא של 1865, החלה לה בו לקחת שיעורי פסנתר אצל הופקפלמייסטר (גר') וויליאם קאליוודה בקרלסרוהה. היא גם קיבלה שיעורי שירה מאנתון הייזינגר (אנ'). בשנת 1868 היא הופיעה לראשונה כפסנתרנית עם קונצ'רטו מס' 5 (הקיסר) של בטהובן ואת קונצ'רטו לפסנתר מס' 1 מאת פליקס מנדלסון בקרלסרוהה. בשנת 1870 פגשה את פרנץ לכנר ואנטון רובינשטיין. לה בו הגישה בקשה לשיעורי פסנתר אצל קלרה שומאן ב-1873 כדי ללמוד אתה בבאדן-באדן. לימודיה אצל שומאן נמשכו קיץ אחד בלבד, בסך הכל שנים עשר שיעורים, בשל שיטות ההוראה של שומאן והבדלי אישיות בין שני המוזיקאים.[5] בסיבוב קונצרטים בפברואר 1874 הופיעה לה בו בחמש ערים בהולנד. הסיור החל באוטרכט, עבר דרך ארנהם ורוטרדם להאג והגיע לבסוף לאמסטרדם. לה בו סיפרה בספר זיכרונותיה שבריאותה "לא יציבה ולא מתאימה לסיבוב הופעות".[5]

קריירה

עריכה

מינכן

עריכה

עם מכתב המלצה מאת הפסנתרן והמנצח הנס פון בילוב, החליטה משפחת לה בו לעבור למינכן כדי לאפשר ללואיז ללמוד אצל המלחין יוזף גבריאל ריינברגר (אנ') ב-1876. בשל התקנות של בית הספר המלכותי למוזיקה, לה בו חונכה בנפרד מהתלמידים הגברים.[5] ריינברגר ולה בו פיתחו מערכת יחסים קרובה, וריינברגר הקדיש לה את "טוקטה לפסנתר" שלו אופוס 104.[5] בהיותה בבית הספר המלכותי למוזיקה, המורה שלה לקונטרפונקט, הרמוניה וצורה היה ארנסט מלכיאור זקס (אנ'), ופרנץ לכנר ביקר רבות מיצירותיה.

השנים שבעקבות המעבר למינכן עד 1885 היו לתקופה היצירתית ביותר של לה בו. ב-1877 היא יצאה למסע הופעות עם הזמרת אגלייה אורגני (אנ') והכנרת ברתה האפט. הן ביקרו בכמה עיירות בבוואריה, שבהן ניגנה לואיז את יצירותיה המקוריות. לה בו עבדה גם כמבקרת, וכתבה ביקורות עבור ה- "Allgemeine Deutsche Musik-Zeitung" בברלין החל משנת 1878. לה בו הפסיקה בסופו של דבר לערוך את הביקורות המוזיקליות כשהעורכת שלה תיקנה וקיצרה את מאמריה לעיתים קרובות למדי.[5] ב-1878 היא גם ייסדה את "קורס המוזיקה הפרטי שלה לבנות השכבות המשכילות". שיעורים אלו נועדו להכין נשים לעיסוק בהוראת פסנתר.[5]

לה בו התמקדה יותר במלחינים אחרים (כולל ברליוז, וגנר, שופן, שומאן ) והתנתקה בהדרגה מריינברגר (אנ'), עד סיום יחסי ההוראה ביניהם ב-1880.[5] בקיץ 1882 כתבה את הפרטיטורה של "אופ' 27, רות - סצנות תנ"כיות לסולנים, מקהלה ותזמורת". כריסטיאן פרידריך קאהנט מלייפציג פרסם את היצירה, והיא הוצגה בבכורה ב-5 במרץ 1883 במינכן. גם במהלך 1882, זכתה בפרס הראשון עבור ה"סונטת צ'לו אופ.17" בתחרות הלחנה בינלאומית.[1] באותה שנה פגש לה בו את פרנץ ליסט בויימאר. היא התאכזבה מהמפגש שלה עם ליסט, שכן זה לא סייע לה ברכישת קשרים, וגם כישורי הפסנתר שלה לא התפתחו יותר.[5] "הרביעייה אופ' 28 לפסנתר, כינור, ויולה וצ'לו" של לה בו הועלתה בבכורה בגוונדהאוס בלייפציג. ב-1884 היא פגשה את הסופרת לואיז היץ והלחינה כמה משיריה. גם באותה שנה נסעה לזלצבורג ולווינה, שם הכירה את אדוארד הנסליק ויוהנס ברהמס.[5]

ברלין

עריכה

בשל השבריריות ההולכת וגוברת של הורי לה בו וקשייה של לואיז במינכן למצא מוזיקאים לעבוד איתם, עברה המשפחה לוויסבאדן ב-1885. כמה מיצירותיה הושמעו בוויסבאדן. שם גם לימדה תורת מוזיקה והציעה שיעורים ווקאליים. בויסבאדן החלה לה בו להלחין את יצירותיה חדומות, Op. 40 ו- קונצ'רטו לפסנתר, Op. 37.[5] יצירותיה של לה בו החלו להיות מושמעות גם מחוץ לאירופה, והגיעו עד לסידני וגם לקונסטנטינופול.[5]

בשנת 1890 נאלצה המשפחה לעבור לברלין. לה בו החלה ללמוד תולדות המוזיקה בספרייה המלכותית. מאוחר יותר היא הפקידה את המוזיקה שלה בידי הספרייה המלכותית לשימור. בברלין היא פגשה מוזיקאים נוספים, ביניהם וולדמר ברגיאל (אנ'), יוזף יואכים ופיליפ ספיטה (אנ'). במהלך תקופה זו, צמצמה לה בו את ההוראה לכמה תלמידים בלבד כדי שתוכל להתמקד בהלחנה ובשכפול של הפרטיטורה של "חדומות".[5] גיאורג פירלינג (אנ'), חבר באקדמיה המלכותית לאומנויות בברלין מינה את לה בו לתפקיד יו"ר של בית הספר המלכותי למוזיקה אך מינוי זה בסופו של דבר לא יצא לפועל שכן מעולם מונתה אישה לתפקיד זה.[5]

באדן-באדן

עריכה
 
לוח זיכרון ללואיז אדולפה לה בו בבאדן באדן, ליכטנטאלר שטראסה 46

לה בו ומשפחתה עברו מגורים שוב ב-1893, והתיישבו בבאדן-באדן. ב-19 בנובמבר 1893, הופיע לראשונה "חדומות, אופ' 40". בשנים הבאות היא כתבה עוד מספר יצירות, ביניהן "סימפוניה אופ' 41 לתזמורת" שהושמעה בבכורה ב-1895 בבאדן-באדן. לאחר שבץ מוחי, אביה ויליאם לה בו מת ב-1896, והותיר את לואיז להיות המטפלת היחידה של אמה, שהפכה כמעט עיוורת.[5] בקיץ 1897 סיימה לה בו את עבודתה על הפרטיטורה של הפואמה הסימפונית "הוהנבאדן", שהופיעה בבכורה ב-25 בפברואר 1898 בבאדן-באדן. בשנת 1900 נפטרה אמה.[5] היצירה הקאמרית הגדולה האחרונה של לואיז אדולפה לה בו, "חמישיית מיתרים, אופ.54 ל-2 כינורות, ויולה ושני צ'לו" נרשמה ב-1901, אך לא פורסמה. ב-1902 הלחינה לה בו את האופרה על אגדת "הח'ליף המכושף, אופ' 55", אותה הקדישה להוריה. יצירות אחרות (אופ' 56 עד אופ' 65) הולחנו בבאדן-באדן במהלך השנים הבאות.

חיים מאוחרים יותר

עריכה
 
"זיכרונות חייה של מלחינה"

בטיול לרומא בשנת 1902, פגש לה בו את הזמר אלפרדו דה ג'ורג'יו. בשנים 1906 עד 1910 היא חיה באיטליה. ב-1910 פרסמה לה בו את האוטוביוגרפיה שלה, Lebenserinnerungen einer Komponistin ( זכרונותיה של מלחינה).[5] הזיכרונות כללו סיפורים על הקונצרטים שלה, חוויותיה והקשרים שלה עם עמיתים ועמיתות כאחד - חייה האישיים, כולל תהליך ההלחנה וההשראות שלה, הוזכרו רק בקצרה.[5]לאורך כל ספר זיכרונותיה היא נעזרה ביומניה על מנת לדייק בסיפור חייה. למרבה הצער נראה כי היומנים עצמם לא השתמרו.[5]

בשנותיה האחרונות ערכה מסעות, עסקה בהוראה והלחנה, הופעות בקונצרטים וכתיבת ביקורות מוזיקה עבור העיתון בבאדן-באדן.[5] בתקופה זו החל לה בו לתת קונצרטים בבאדן-באדן. היא גם כתבה מאמר על המוזיקה בבאדן-באדן עבור "באדבלט" לאחר מלחמת העולם הראשונה. בשנת 1922, אביו של אחד מתלמידיה לשעבר הציע לה פנסיה למשך כל חייה.[5] ביום הולדתה ה-75, נתנה לה בו קונצרט של יצירותיה לפסנתר.

ב-17 ביולי 1927 נפטרה לואיז אדולפה לה בו בגיל 77 בבאדן-באדן. היא נקברה ליד הוריה בבית העלמין בעיר. לזכרה של המוזיקאית, העיר באדן-באדן קראה על שמה את ספריית המוזיקה שלהם, וב-23 ביולי 2004 הותקן לוח זיכרון ברחוב Lichtenaler Straße 46, הבניין שבו התגוררה ולאחר מכן נפטרה.

הערכה

עריכה

מבחינה סגנונית, היא העדיפה נושאים תמציתיים ודיוק צורני, תוך הקפדה על המסורת הקלאסית. לסאונד שלה יש גוון רומנטי חזק, אם כי קיפאון מסוים מורגש בשנים המאוחרות יותר.[6]

יצירות

עריכה

לואיז אדולפה לה בו הלחינה כ- יצירות מוזיקליות מקוריות.[5]

מוזיקה ווקאלית

עריכה

אופרה

עריכה
שם שנה הערות
הח'ליף המכושף, אופ' 55 1901 לפי הסיפור "סיפור הח'ליף חסידה'" של וילהלם האוף, הקדישה להוריה

שירים אמנותיים

עריכה
מס' שם אופ' הרכב כלי וקולי שנת פרסום הערות
1. חמישה שירים 4 מצו-סופרן, לווי פסנתר 1877
2. ארבעה שלישליות 5 3 קולות נשיים עם או בלי לווי 1877
3. שני דואטים 6 סופרן, אלט, פסנתר 1877
4. חמישה שירים 7 סופרן, לווי פסנתר 1877
5. חמישה שירים 11 מצו-סופרן או בריטון, לווי פסנתר 1880
6. שלושה שירים 14 סופרן, לווי פסנתר 1880
7. שלושה שירים 18 קולות בגובה בינוני, לווי פסנתר 1886 למרות הכותרת יש 4 שירים
8. שלושה שירים 33 קולות גובים, לווי פסנתר 1884
9. שלושה שירים 39 קולות בגובה בינוני, לווי פסנתר 1892
10. שלושה שירים 45 קולות בגובה בינוני וכינור, לווי פסנתר 1898
11. שלושה דואטים 50 סופרן, אלט, פסנתר הולחנו ב-1882, 1898, 1899

נשארו בכתב יד

12. שמונה שירי ילדים 52 פסנתר הולחנו ב-1881/99

נשארו בכתב יד

13. שני שירים 56 קולות גובים, לווי פסנתר הולחנו ב-1901/3

נשארו בכתב יד

14. שלוש מנגינות לשירים 58 הולחנו ב-1903

נשארו בכתב יד מוקדש למאסטרו הזמר המכובד סיניור אלפרדו דה ג'ורג'יו.

15. מזמור תהילים ק 62 סופרן עם פסנתר אן עוגב הולחן ב-1921, כתב יד

מוקדש לחברתי הצעירה והיקרה, גב' מארי ברבק

16. "לילה טוב" ללא קולות עמוקים עם פסנתר מילים לשיר "לילה טוב" של תאודור שטורם, נכתב ב-1912,

כתב יד

17. "הריין" ללא קולות בגובה בינוני, לווי פסנתר מילים לשיר של לואיז היץ, הולחן ב-1886, כתב יד

מוזיקת מקהלה

עריכה
מס' שם אופ' הרכב כלי וקולי שנת פרסום הערות
1. חימשה שירים 9 מקהלות מעורבות, ללא לווי 1880
2. 2 בלדות 16 מקהלות מעורבות, פסנתר 1880
3. 2 שירים 20 מקהלות מעורבות, ללא לווי 1879
4. 2 שירים 36 מקהלות גברים נוצר ב-1886, כתב יד
5. "השיר של מירים" 51 מקהלת נשים או נערים, פסתר בסגנון מילוקסי (אנ') לשיר של תומס מור, נוצר ב-1889, כתב יד
6. 2 שירים 60 מקהלת נשים, פסנתר נוצר ב-1904, כתב יד
7. "אבינו שבשמיים" 61 מקהלה מעורבת בלי לווי או אלט בלווי פסנתר נוצר ב-1918
8. "סנקטוס" 65 מקהלת נשים בארבע קולות נוצר ב-1926

יצירות לסולנים, מקהלה ותזמורת

עריכה
מס' שם אופ' שנת פרסום
1. "רות" 27 1885
2. "חדומות", סצנות מתוך "אקהארד (גר')" של שפפל (אנ') 40 1893

מוזיקה כלית

עריכה

מוזיקה לתזמורת

עריכה
מס' שם אופ' הרכב כלי הערות
1. פתיחה קונצרטית 40 תזמורת גדולה נוצר ב-1880, מוקדש לדוכס הגדול פרידריך ולדוכסית הגדולה לואיז מבאדן
2. פנטזיה 25 פסנתר בלווי תזמורת נוצר ב-1881
3. קונצ'רטו ברה מינור 37 פסנתר בלווי תזמורת 1887/1888
4. סימפוניה בפ מז'ור 41 תזמורת גדולה 1895, כתב יש
5. "הוהנבאדן", פואמה סימפונית 43 תזמורת נוצר ב-1896–1897, כתב יד

מוזיקה קאמרית

עריכה
מס' שם אופ' הרכב כלי שנת פרסום הערות
1. טריו ברה מינור 15 פסנתר, כינור, צ'לו 1880 מוקדש למוזיקאי הקאמרי המלכותי הבווארי מר פרנץ ברוקנר
2. רביעייה בפה מינור 28 פסנתר, כינור, ויולה, צ'לו 1885 מוקדש למאסטר הנערץ מאוד, המנהל הכללי ד"ר. פרנץ לכנר
3. רביעייה בסול מינור 34 2 כינורות, ויולה, צ'לו נוצר ב-1885, כתב יד
4. חמישייה 54 2 כינורות, ויולה, 2 צ'לי או 2 כינורות, ויולה, צ'לו, בס נוצר ב-1900

מוזיקה לפסנתר סולו

עריכה
מס' שם אופ' שנת פרסום הערות
1. שלושה קטעי פסנתר (קטע פנטזיה, שיר, לחן), 1 1876
2. אטיוד קונצרט לפסנתר 2 1876 מוקדש לפרופ' יוסף ריינברגר
3. נושא מקורי עם וריאציות לפסנתר 3 1877 מוקדש לדר. הנס פון בילוב
4. סונטה לפסנתר 8 1878 מוקדשת להורי היקרים
5. שמונה פרלודים לפסנתר 12 1881 מוקדשים ל-Vilma Le Beau [בת דודתה של לואיז אדולפה לה בו]
6. לימודי צורה ואצבוע, 6 פוגות לפסנתר 21 נכתב ב-1878, כתב יד
7. אימפרוביזטה, אטיוד לפסנתר ביד שמאל בלבד 30 1885
8. גבוט לפסנתר 32 1885
9. בלדה ברה מינור לפסנתר 47 הולחןה ב-1898, כתב יד
10. שלושה ריקודים ישנים לפסנתר (Tre Danze Antiche per Pianoforte) 48 1900
11. ריקוד גרמני, קטע פסנתר 49 נכתב ב-1899, כתב יד.
12. מצעד הלוויה בדי מינור לפסנתר 53 מוקדש לזכרה של האם קרוליין לה בו, שהולחן ב-1900, כתב יד
13. שלושה קטעי פסנתר (אטודה, נוקטורנה, מזורקה) 57 הולחנו ב-1903, כתב יד
14. ברקרולה 59 הולחן ב-1905, כתב יד.
15. "ביער"("Im Walde"), יצירה לפסנתר 63 הולחנה ב-14 בינואר 1924, בכורה באדן-באדן 26 בפברואר 1925, כתב יד.
16. "צלילי ערב", יצירה לפסנתר 64 הולחנה ב-24 בינואר 1924, בבכורה בבאדן-באדן, 26 בפברואר 1925, כתב יד.
17. קטע פסנתר במודוס פריגי (אנ') ללא 1895 נדפס ב: Hermine Bovet. בית ספר לפסנתר תאורטי מעשי. קלן: Tonger בערך 1895.
18. קדנס לפרק הראשון של הקונצ'רטו לפסנתר מס' 3 בדו מינור[אופ. 37] מאת ל' בטהובן ללא כתב יד.
19. קדנצות לפרק הראשון והשלישי של הקונצ'רטו לפסנתר ב־rv מינור של מוצרט [KV 466] ללא כתב יד.

מוזיקה לכינור

עריכה
מס' שם אופ' שנת פרסום הערות
1. סונטה לכינור ופסנתר 10 1881 מוקדשת לאמן הקונצרטים המלכותי של בוואריה ולפקח בית הספר המלכותי למוזיקה במינכן, פרופ' לודוויג אבל
2. חמישה קטעים קלים (מזורקה, גאבוט, רומנטיקה, שיר ערש, פרלוד) לכינור ופסנתר 13 1880
3. רומנסה לכינור בליווי פסנתר 35 1886
4. קנון לשני כינורות בליווי פסנתר 38 1892
5. אלגיה לליווי כינור ופסנתר 44 1899 מוקדשת לזכרו של האב וילהלם לה בו
6. סונטה לפסנתר וכינור מס' 2 במי מינור 46 הולחנה ב-1898, כתב יד
7. חמישה יצירות (שיר ערש, פולקה, דואט, בולרו, ברקרול) לכינור ופסנתר 65a ([1] - [3] עיבודים מ"הח'ליף הקסום"), [1 - 4] הולחנו כנראה ב-1926, [. 5] לפני 1886, כתב יד

מוזיקה לויולה

עריכה
מס' שם אופ' שנת פרסום
1. שלושה יצירות לוויולה (קטע לילי, חלום בהקיץ, פולונז) בליווי פסנתר 26 1884

מוזיקה לצ'לו

עריכה
מס' שם אופ' שנת פרסום הערות
1. סונטה בדי מז'ור לצ'לו ופסנתר 17 1882 עובד גם לכינור
2. ארבעה קטעים (רומנסה, גאבוט, שיר ערש, מזורקה) לצ'לו בליווי פסנתר 24 1882

מוזיקה לנבל

עריכה
מס' שם אופ' הערות
1. רומנסה לנבל 31 הולחנה ב-1884, כתב יד

יצירות מוטלות בספק

עריכה
  • "ליל ערפל", "עכשיו הוא כבר לא מוותר" למקהלה מעורבת, ללא אופוס
  • ברקרולה לכינור וצ'לו בליווי פסנתר
  • הנזיר בלילה, "בואי נחמת העולם" (שירה)
  • במותו של הקיסר פרידריך, שיר בליווי פסנתר, כתב היד נשרף.

יצירות מאת אביה וילהלם לה בו פורסמו תחת שמה של לואיז אדולפה לה בו לפי בקשתו

עריכה

כל היצירות פורסמו תחת שמה של לואיז אדולפה עם מספרי אופוס של יצירותיה לפי בקשת אביה

מס' שם אופ' שנת פרסום הערות
1. "באולם הזמרים", בלדה מאת אוסקר רדוויץ לבריטון או אלט בליווי תזמורת 22 1880, כתב יד
2. שני שירים ("On the Banks of the Ayr", "O return soon") לקול נמוך בליווי פסנתר 29 מילים: [2]Thomas Moore[1], Robert Byrns

1884, כתב יד.

3. שתי בלדות ("אשת השודד", "האי") לקול שירה עם פסנתר 42 מאת זדליץ [1], סלומון הרמן מוזנטל[2]
4. ארבעה שירים ("שיר אנשי הצפון", "אגדת ריין", "סרנדה", "שירת קבר") למקהלת גברים 19 1883 ויקטור פון שפפל (אנ')[1], עמנואל גייבל (אנ') [2], וילהלם לה בו [3],וילהלם האוף[4]

מבחר הקלטות

עריכה
  • Luise Adolpha Le Beau: Chamber Works, Bartek Niziol (violin), Denis Severin (cello), Tatiana Korsunskaya (piano), Label: MDG, Release Date: 27th Apr 2015
  • Works by 19th Century Women Composers, Maacha Deubner (soprano), Katia Tchemberdji (piano), Berlin Chamber Symphony Orchestra, Jurgen Bruns, Release Date: 12th Apr 2004
  • Luise Adolpha Le Beau: Complete Works for Piano, Ana-Marija Markovina (piano), Label: Genuin, Release Date: 17th Jan 2011
  • Opus 1 feminin, Kathrin Schmidlin (piano), Label: Claves, Release Date: 27th May 2022 (Fantasie-Stück, Op. 1, No. 1, Lied, Op. 1, No. 2, Melodie, Op. 1, No. 3)
  • Femmes, Raphaela Gromes (cello), Festival Strings Lucerne, Daniel Dodds, Julian Riem (piano), Label: Sony, Release Date: 24th Mar 2023 (Romanze, Op. 35)

לקריאה נוספת

עריכה
  • Annika Forkert: מאמר "Luise Adolpha Le Beau", בתוך: Musikvermittlung und Genderforschung: Lexikon und multimediale Präsentationen, hg. von Beatrix Borchard, Hochschule für Musik und Theatre Hamburg, 2003ff. 19 באפריל 2010. (אוחזר ב-25 בספטמבר 2020).
  • ג'ודית א. אולסון: אמנות. לה בו, לואיז אדולפה. Grove Music Online (2005)
  • ג'ודית א. אולסון: "לואיז אדולפה לה בו: מלחינה בגרמניה של סוף המאה התשע-עשרה." בתוך: ג'יין באוורס, ג'ודית טיק (עורכת), נשים עושות מוזיקה. מסורת האמנות המערבית, 1150–1950, אורבנה/שיקגו 1987, 282–303.
  • ג'ודית אי אולסון: "לה בו, לואיז אדולפה". בתוך: מילון הגרוב החדש לנשים מלחינות. ג'ולי אן סיידי, ריאן סמואל (עורך), לונדון 1994. ס' 269–271.

קישורים חיצוניים

עריכה
  מדיה וקבצים בנושא לואיז אדולפה לה בו בוויקישיתוף

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ 1 2 3 Reich, Nancy B. (2001). Pendle, Karin (ed.). "European Composers and Musicians, ca. 1800-1890". Women and Music (Second ed.). Bloomington and Indianapolis: Indiana University Press: 164.
  2. ^ Olson, Judith E. (2007–2017). "Le Beau, Luise Adolpha". Grove Music Online – via oxfordmusiconline.com.
  3. ^ 1 2 Annika Forkert, Luise Adolpha Le Beau, MUGI Musik und Gender im Internet, ‏14.04.2010
  4. ^ "Sonate, Op. 17" (PDF).
  5. ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 18 19 20 21 22 Forkert, Annika (April 4, 2010). "Luise Adolpha Le Beau". MUGI (Musik und Gender im Internet). Nancy Schuman, trans. Retrieved March 28, 2017.
  6. ^ Eva Rieger, LUISE ADOLPHA LE BEAU, https://www.fembio.org/, ‏1999