לודים
דמות מקראית, מבני מצרים. ייתכן שמבניו יצא עם הלודים, המוזכר בספרי ירמיהו ויחזקאל
לוּדִים (בדברי הימים הכתיב הוא: לוּדִיים) היה עם, שהיה בנו של מצרים, שהוא נכדו של חם ונינו של נח[1].
| אב |
מצרים  |
|---|---|
| בתנ"ך |
ספר בראשית, פרק י', פסוק י"ג ספר דברי הימים א', פרק א', פסוק י"א |
  | |
בבראשית רבה מובא כי הכתיב בעל ה-י' הכפולה בא לרמז על כך שהיו יורדי ים (לוד ים)[2].
המקראות מתייחסים אליהם כאל "מושכי קשת", ולפיכך שימשו שכירים בצבא מצרים[3].
זיהוי עריכה
בנבואות ירמיהו ויחזקאל מוזכרים הלודים כסמוכים לכוש ופוט, שכניהם של מצרים, אך ישעיהו מזכיר אותם כסמוכים אל תרשיש ופול ואל תובל ויוון.
התרגומים הארמים תרגמו: נִיוְטָאֵי[4]. וכנראה כונתם ליושבי החוף שעל יד הנילוס בסבניס[5].
רב סעדיה גאון תרגם: אלתנסיין. כלומר יושבי תוניסיה.
יהושע מאיר גרינץ שיער, על פי האמור בספר ישעיהו ובמקורות קדומים נוספים, שהלודים ישבו תחילה בחוף אנטוליה, ולאחר זמן נדחקו בימי פולשים יוונים לפנים הארץ[6].
הערות שוליים עריכה
- ^ ספר בראשית, פרק י', פסוק י"ג; ספר דברי הימים א', פרק א', פסוק י"א
- ^ בראשית רבה, פרשה ל"ז, פסקה ה'
- ^ ספר ישעיה, פרק ס"ו, פסוק י"ט; ספר ירמיה, פרק מ"ו, פסוק ט'; ספר יחזקאל, פרק ל', פסוק ה'; ספר יחזקאל, פרק כ"ז, פסוק י'
- ^ תרגום ארמי בבראשית ובדה"י.
- ^ חומש דעת מקרא בבראשית.
- ^ יהושע מאיר גרינץ, בני מצרים, מוצאי דורות, תשכ"ט, עמ' 77-90