תובל (דמות מקראית)
תֻבָל, הוא דמות מקראית הנזכרת בספר בראשית כבנו החמישי מתוך שבעה של יפת בן נח.
| אב |
יפת בן נח  |
|---|---|
  | |
שמו של תובל מופיע בלוח העמים שבספר בראשית: ”בְּנֵי יֶפֶת - גֹּמֶר וּמָגוֹג, וּמָדַי וְיָוָן וְתֻבָל; וּמֶשֶׁךְ, וְתִירָס.” (ספר בראשית, פרק י', פסוק ב')
זיהוי מדעי עריכה
מקובל בקרב היסטוריונים כיום לזהות את תובל המקראי עם ממלכת תובל (אנ') הקדומה, ששכנה בהרי הטאורוס ומול הטאורוס במזרח קיליקיה ודרום קפדוקיה.[1]
זיהויים מסורתיים עריכה
בספר יחזקאל (פרק ל"ט, פסוק א') מוזכר תובל לצד גוג ומשך. לדברי יוסף בן מתתיהו, 'תובל' הוא אבי העם האיברי, ששכן באזור שבו נמצאת היום גאורגיה. ייתכן שמקור שמה של העיר טובולסק הוא למעשה-'תובל'. בהקשר האזורי, נזכר גם קשר בספרות העמים בין גומר בן יפת לעם הקימרי.
מנגד, הירונימוס, איזידורוס מסביליה ונניוס טענו כי תובל הוא אביהם של האיטלקים והספרדים אשר בדומה נקראו גם הם בעבר עמים איברים.
נדרש באגדה קטלונית קדומה, כי תובל נדד עם משפחתו מנמל יפו, והגיע לנהר פרנקולי שבספרד, בשנת 2157 לפנה"ס. שם הקים תובל עיר על שם בנו, טרחו (היא טרגונה של ימינו). לאחר מכן המשיך לאברו שם הקים מספר יישובים נוספים וביניהם אמפוסטה. לפי האגדה תובל שלט באזור במשך 155 שנים. הוא מת בעת הכנות ליציאה למאורטניה. בנו, איבר היה יורשו.
מסורות נוספות טוענות כי תובל הקים את רוונה באיטליה, סטובל בפורטוגל, טולדו, ועוד ערים בספרד. המקור המוקדם ביותר למסורות אלו הוא ככל הנראה ספר שפורסם על ידי הנזיר הדומיניקני אניו דה ויטרבו בשנת 1498. כיום נחשבת היצירה לזיוף.
חוקרים אירופאים רבים מקשרים בין הבסקים לבין תובל. ביניהם פוזה מהמאה ה-16 ואגוסטי קסחו מהמאה ה-19.
האיברים הקווקזים היו אבות גאורגיה המודרנית. חוקרים גאורגים טוענים גם כיום כי הם צאצאיהם של תובל, תוגרמה ומשך.
קישורים חיצוניים עריכה
הערות שוליים עריכה
- ^ ע. ג. חורון, קדם וערב, דביר, 2000, עמ' 116–117
