לוניניץ

עיר בבלארוס

לונינץ (בלארוסית: Лунінец, ברוסית: Лунинец, בפולנית: Łuniniec) היא עיירה במחוז ברסט ליטובסק בבלארוס.

לונינץ
Лунінец
סמל
סמל
סמל לוניניץ
דגל לוניניץ
מדינה בלארוסבלארוס בלארוס
וובלסט ברסט (מחוז)ברסט (מחוז) ברסט
ראיון לוניניץ
שטח 55 קמ"ר
גובה 139 מטרים
אוכלוסייה
 ‑ בעיירה 23,569 (נכון ל־1 בינואר 2022)
קואורדינטות 52°15′00″N 26°48′40″E / 52.25000°N 26.81111°E / 52.25000; 26.81111
אזור זמן UTC+3
http://www.luninets.brest.by/
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

היסטוריהעריכה

לונינץ מוזכרת לראשונה בכתובים בשנת 1540. היא נכללה במחוז פינסק של פולין עד החלוקה השנייה של פולין בשנת 1793 עת עברה לשלטון רוסי. בשנת 1888 נבנה בה צומת מסילות ברזל, ובשנת 1905 הוקמה בה תחנת רכבת גדולה.

בשנת 1920 עברה לונינץ לידי הרפובליקה הפולנית השנייה שזה עתה קמה, אך בהתאם להסכם ריבנטרופ–מולוטוב עברה בספטמבר 1939 לידי ברית המועצות. בשנים 1944-1941 הייתה העיירה תחת שלטון גרמניה הנאצית, ולאחר מכן שבה להיות חלק מבלארוס - בתחילה כחלק מברית המועצות, ולאחר התפרקותה, בבלארוס העצמאית.

יהודי לונינץעריכה

יהודים רבים עברו ללונינץ בעקבות הקמת מסילת הברזל שעברה בה. היהודים התרכזו ברובע זמד וסביב השוק. בשיאה כללה הקהילה היהודית כ-3,000 איש, כשליש מתושבי העיירה.

חסידויות בעיירהעריכה

בעיירה פעלו מספר חסידיות: חסידות קרלין סטולין, חסידות ברזנה וחסידות הורודוק.

חסידות קרלין שנקראה בשם "אור ישראל" על שם האדמו"ר רבי ישראל מסטולין, ובמשך מספר שנים כיהן בראש הישיבה במקום הרב אלעזר מנחם מן שך.

רב העיירה הראשון והיחיד שכיהן בה היה הרב אלתר יהודה זוליאר, מחסידי סטולין, שכיהן כרב במשך מעל 40 שנה.

כיבוש הנאציםעריכה

עם כיבוש העיירה בידי הגרמנים בתחילת יולי 1941, הטילו אלו גזירות שונות על יהודיה, ובהן חובת ענידת סרט זרוע, החרמת רכוש וגיוס לעבודות כפייה. בנוסף, רצחו הגרמנים את הרופאים היהודים בעיירה.

באוגוסט 1941, רצחו הנאצים את רוב הגברים היהודים מגיל 14 ומעלה בעיירה. באוקטובר 2021, אחרי שנות מסע חיפושים, התגלה קבר האחים בעיירה, ובו שרידים מ-1,400 הנרצחים היהודים. החקירה העלתה כי הרצח בוצע על ידי משטרת גדוד 306 שנקרא "גדוד הענישה", שתפקידו היה לבצע הוצאות המוניות להורג[1].

3,000 היהודים שנותרו בעיירה, בעיקר נשים וילדים, הועברו במרץ 1942 לגטו שהוקם בה, אליו הובאו בהמשך יהודים נוספים מיישובי הסביבה, ובו סבלו היהודים מרעב כבד ומהוצאות להורג בידי השוטרים הבלארוסים.


ב-18 באוגוסט 1942, נרצחו כ-2,800 מיהודי הגטו מחוץ לעיירה, ובאוקטובר 1942 נרצחו כ-100 היהודים האחרונים שהושארו בגטו.

כך באזור לוניניץ עצמו, נרצחו יותר מ-16 אלף אזרחים בזמן השואה.[2]

קישורים חיצונייםעריכה

  מדיה וקבצים בנושא לוניניץ בוויקישיתוף

הערות שולייםעריכה

  1. ^ אייכנר, איתמר (2021-10-17). "נעליים, משקפיים ותמונות בכיס: קבר אחים ובו 1,400 נרצחים יהודים התגלה בבלארוס". Ynet. נבדק ב-2021-10-20.
  2. ^ נעליים, משקפיים ותמונות בכיס: קבר אחים ובו 1,400 נרצחים יהודים התגלה בבלארוס, www.ynet.co.il, ‏2021-10-17