פתיחת התפריט הראשי

ליגת האלופות של CONCACAF

טורניר כדורגל בינלאומי בצפון ומרכז אמריקה

ליגת האלופות של CONCACAF הוא מפעל כדורגל יבשתי שנתי שבו מתחרים המועדונים המצליחים ביותר בצפון אמריקה, מרכז אמריקה והקריביים. המפעל, אותו מארגנת CONCACAF, הוא המפעל היוקרתי ביותר לקבוצות המשויכות לקונפדרציית CONCACAF. הזוכה במפעל העפילה בעבר לגמר גביע אינטראמריקנה מול זוכת גביע ליברטדורס, וכיום היא מעפילה ישירות לאליפות העולם לקבוצות.

ליגת האלופות של CONCACAF
CONCACAF Champions League.gif
ענף כדורגל
תאריך ייסוד 1962
ארגון מפעיל CONCACAF
מספר תחרות 52 עריכת הנתון בוויקינתונים
מספר מתמודדים 24
יבשת אמריקה הצפונית
אמריקה המרכזית
הקריביים
שמות קודמים גביע CONCACAF לאלופות
(1962 - 2008)
אלוף/ה נוכחי/ת מקסיקומקסיקו מונטריי (2019)
הכי הרבה זכיות מקסיקומקסיקו קלוב אמריקה (7)
concacaf.com
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

המפעל נוסד תחת השם גביע CONCACAF לאלופות בשנת 1962, ובשנת 2008 שינה את מתכונתו ואת שמו לשם הנוכחי. לקבוצות ממקסיקו מספר הזכיות הגבוה ביותר במפעל, 32 זכיות בסך הכול. שיאנית הזכיות במפעל היא קלוב אמריקה המקסיקנית עם שבע זכיות.

האלופה המכהנת (2018) היא מונטריי שגברה בגמר על טיגרס בתוצאה 1-2 (בסיכום שני משחקים).

היסטוריהעריכה

גביע CONCACAF לאלופותעריכה

המפעל נוסד בשנת 1962, ככלי מדד אפשרי להעפלה לגביע ליברטדורס, מפעל אותו מארגנת CONMEBOL.

מאז הקמתו שינה המפעל את מתכונתו מספר פעמים. בשיטה המקורית חולקו המשתתפות לשתי קבוצות, קבוצת צפון/מרכז אמריקה וקבוצת הקריביים, מהן העפילו המובילות לסיבוב או למשחק הגמר. הזוכה הראשונה בתואר הייתה גוודלחרה המקסיקנית, שגברה במשחק גמר כפול 0–6 על קומוניקאסיונס מגואטמלה. החל מ-1971, הצטרפו למפעל גם סגניות מליגות בצפון אמריקה, והטורניר החל להתרחב. בהדרגה, נוסף גם שלב בתים למפעל.

בשנת 1995, בעקבות הקמת ה-MLS, שינה הטורניר את מתכונתו פעם נוספת. שלב הבתים בוטל, והטורניר שוחק בשיטת נוקאאוט מתחילתו ועד סופו. בין 2004 ל-2008, בפורמט האחרון של המפעל בשמו הישן, השתתפו בו שמונה קבוצות שהחלו את דרכן ברבע הגמר, ושיחקו בשיטת נוקאאוט במשחק כפול (בית וחוץ) עד לשלב הגמר. הזוכה האחרונה של המפעל במתכונתו הישנה הייתה פצ'וקה המקסיקנית, שגברה בגמר כפול 2–3 על דפורטיבו סאפריסה מקוסטה ריקה.

החל משנת 2005, שולחת CONCACAF את מחזיקת הגביע להשתתף באליפות העולם לקבוצות.

ליגת האלופות של CONCACAFעריכה

בנובמבר 2006 קיבל הוועד הפועל של CONCACAF החלטה לפתח את גביע האלופות למפעל רחב יותר, בסגנון ליגת האלופות האירופית. בישיבה שנערכה ב-14 בנובמבר 2007, הוצגו הפרטים הראשונים של המפעל החדש, שהחל את דרכו באוגוסט 2008. המפעל הורחב ל-24 קבוצות. לפי השיטה המקורית, 16 מהן שיחקו בסיבוב נוקאאוט מוקדם. שמונה המעפילות מסיבוב זה הצטרפו לשמונה הקבוצות הנותרות לשלב בתים, בו חולקו לארבעה בתים בני ארבע קבוצות כל אחד. שתי הראשונות בכל בית העפילו לשלב רבע הגמר. שלבי ההכרעה שוחקו בשיטת נוקאאוט בית-חוץ. החל מ-2012 שונה הטורניר פעם נוספת, ו-24 הקבוצות החלו כולן את דרכן בשלב בתים, ממנו העפילו המובילות לשלב רבע הגמר.

שיטת המפעלעריכה

העפלהעריכה

אל שלב הבתים של ליגת האלופות מעפילות 24 קבוצות בסך הכול. חלוקת הקבוצות המעפילות מתבצעת לפי אזורים:

אזור מספר קבוצות חלוקה
צפון אמריקה 9 מקסיקו   מקסיקו - 4
ארצות הברית   ארצות הברית - 4
קנדה   קנדה - 1
מרכז אמריקה 12 קוסטה ריקה   קוסטה ריקה - 2
אל סלוודור   אל סלוודור - 2
גואטמלה   גואטמלה - 2
הונדורס   הונדורס - 2
פנמה   פנמה - 2
בליז   בליז - 1
ניקרגואה   ניקרגואה - 1
הקריביים 3 העפלה דרך אליפות CFU לקבוצות

אם לאחד המועדונים המעפילים אין אצטדיון זמין העומד בתנאי הבטיחות של CONCACAF, הוא נפסל מהתחרות ומוחלף במועדון מהתאחדות אחרת. אם אצטדיונה הביתי של הקבוצה לא עומד בתנאים, היא רשאית למצוא אצטדיון חלופי ראוי וזמין באותה המדינה.

האזור הצפון אמריקאיעריכה

תשע קבוצות מאזור צפון אמריקה מעפילות לשלב הבתים של ליגת האלופות. מקסיקו וארצות הברית שולחות את המספר הרב ביותר של נציגות לטורניר, ארבע כל אחת, בעוד קנדה שולחת נציגה בודדת.

במקסיקו מתחלקת עונת הכדורגל בליגת העל המקסיקנית לטורנירי אפרטורה וקלאוסורה. המעפילות לליגת האלופות הן האלופה והסגנית מכל טורניר.

בארצות הברית, מחולקים ארבעת הכרטיסים לקבוצה בעלת מאזן הליגה הטוב ביותר ב-MLS, לזוכה בגביע ארצות הברית הפתוח, לזוכה בגביע ה-MLS ולזוכה ב-מגן הקהילה ב-MLS. אם אחת הזוכות בכרטיס היא קנדית, מועבר כרטיסה לקבוצה בעלת מאזן הליגה הטוב ביותר שלא הצליחה להעפיל באמצעות כרטיס אחר, מאחר שקנדה שולחת רק את הזוכה באליפות המקומית הקנדית לטורניר.

האזור המרכז אמריקאיעריכה

מאזור מרכז אמריקה נשלחות 12 קבוצות לטורניר, כאשר קוסטה ריקה, אל סלוודור, גואטמלה, הונדורס ופנמה שולחות שתי נציגות כל אחד, בעוד בליז וניקרגואה שולחות נציגה אחת.

אם אחת מנציגות מרכז אמריקה נפסלת, היא מוחלפת בנציגה ממדינה מרכז אמריקאית אחרת, בהתאם להישגי המדינות בטורנירים קודמים.

האזור הקריביעריכה

שלוש נציגות מאזור הקריביים מעפילות לליגת האלופות. המעפילות נקבעות על פי טורניר פנים-יבשתי קריבי שנקרא אליפות CFU לקבוצות. על מנת להשתתף במפעל הפנימי יש לזכות בתואר האליפות המקומי שנה קודם לכן, אך ישנן התאחדויות ששולחות נציגות אחרות לטורניר הפנימי, אם אלו מועדונים מקצועניים המשחקים במסגרת ליגות אחרות.

אם אחת מנציגות הקריביים נפסלת, היא מוחלפת בקבוצה שסיימה במקום הרביעי באליפות CFU לקבוצות.

שיטת הטורנירעריכה

כל טורניר מתחלק לשני שלבים - שלב בתים ושלב נוקאאוט.

שלב הבתים מתקיים בין החודשים אוגוסט לאוקטובר, ומשתתפות בו 24 קבוצות. הקבוצות מחולקות לשמונה בתים בני שלוש קבוצות כל אחד. ההגרלה לשלב הבתים מתבצעת על פי קבוצות דירוג. ישנן שלוש קבוצות, וכל כרטיס לטורניר מקנה מקום בקבוצת דירוג שונה. לכל בית מוגרלת נציגה מכל קבוצת דירוג. ישנה הגבלה נוספת בהגרלה, כך ששתי קבוצות מקסיקניות או שתי קבוצות אמריקאיות לא יכולות להיפגש בשלב הבתים. במסגרת משחקי שלב הבתים, כל קבוצה משחק עם שתי יריבותיה פעמיים, בבית ובחוץ. בתום ארבעה מחזורים, מעפילות שמונה הקבוצות שסיימו במקום הראשון בבית שלהן לשלב הנוקאאוט.

שלב הנוקאאוט של הטורניר משוחק בין החודשים מרץ למאי, והוא מתחיל כחמישה חודשים לאחר סיום שלב הבתים. שלב זה מתנהל בשיטת נוקאאוט לפי משחקי בית-חוץ לכל אורכו, כולל שלב הגמר. המעפילות משלב הבתים מדורגות על פי הישגיהן, ונפגשות ביניהן ברבע הגמר כך שהמדורגת ראשונה נפגשת עם המדורגת שמינית, השנייה מול השביעית וכן הלאה, כשהמדורגות 1–4 מארחות את משחק הגומלין.

זכיותעריכה

היסטוריית משחקי הגמרעריכה

עידן גביע CONCACAF לאלופות (1962 - 2008)עריכה

עונה זוכה סגנית תוצאה
משחק ראשון משחק שני סיכום
1962 מקסיקו  גוודלחרה גואטמלה  קומוניקאסיונס 0-1 0-5 0-6
1963 האיטי  האיטיין מקסיקו  גוודלחרה (2)
1967 אל סלוודור  אליאנסה האנטילים ההולנדיים  יונג קולומביה 2-1 0-3 2-4
1968 מקסיקו  דפורטיבו טולוקה (2)
1969 מקסיקו  קרוס אסול גואטמלה  קומוניקאסיונס 0-0 0-1 0-1
1970 מקסיקו  קרוס אסול (2)
1971 מקסיקו  קרוס אסול קוסטה ריקה  אלחואלנסה (1)
1972 הונדורס  אולימפיה סורינאם ההולנדית  רובינהוד 0-0 0-2 0-2
1973 סורינאם ההולנדית  טרנסוואל (2)
1974 גואטמלה  מוניסיפל סורינאם ההולנדית  טרנסוואל 1-2 1-2 2-4
1975 מקסיקו  אתלטיקו אספניול סורינאם  טרנסוואל 0-2 1-1 1-3
1976 אל סלוודור  אגילה סורינאם  רובינהוד 1-6 1-2 2-8
1977 מקסיקו  קלוב אמריקה סורינאם  רובינהוד 0-1 0-0 0-1
1978 מקסיקו  אוניברסידד דה גוודלחרה
גואטמלה  קומוניקאסיונס
טרינידד וטובגו  דיפנס פורס
(3)
1979 אל סלוודור  דפורטיבו פאס האנטילים ההולנדיים  יונג קולומביה 1-1 1-7 2-8
1980 מקסיקו  אוניברסידד נסיונל הונדורס אוניברסידד (1)
1981 סורינאם  טרנסוואל אל סלוודור  אתלטיקו מרטה 0-1 1-1 1-2
1982 מקסיקו  אוניברסידד נסיונל סורינאם  רובניהוד 0-0 2-3 2-3
1983 מקסיקו  אטלנטה סורינאם  רובניהוד 1-1 0-5 1-6
1984 האיטי  ויולט (2)
1985 טרינידד וטובגו  דיפנס פורס הונדורס  אולימפיה 0-2 1-0 1-2
 
עונה זוכה סגנית תוצאה
משחק ראשון משחק שני סיכום
1986 קוסטה ריקה  אלחואלנסה סורינאם  טרנסוואל 1-4 1-1 2-5
1987 מקסיקו  קלוב אמריקה טרינידד וטובגו  דיפנס פורס 1-1 0-2 1-3
1988 הונדורס  אולימפיה טרינידד וטובגו  דיפנס פורס 0-2 0-2 0-4
1989 מקסיקו  אוניברסידד נסיונל קובה  פינאר דל ריו 1-1 1-3 2-4
1990 מקסיקו  קלוב אמריקה קובה  פינאר דל ריו 2-2 0-6 2-8
1991 מקסיקו  פואבלה טרינידד וטובגו  פוליס 1-3 1-1 2-4
1992 מקסיקו  קלוב אמריקה קוסטה ריקה  אלחואלנסה - 0-1
1993 קוסטה ריקה  דפורטיבו סאפריסה מקסיקו  לאון (1)
1994 קוסטה ריקה  קרטחינס מקסיקו  אטלנטה - 2-3
1995 קוסטה ריקה  דפורטיבו סאפריסה גואטמלה  מוניסיפל (1)
1996 מקסיקו  קרוס אסול מקסיקו  נקקסה (1)
1997 מקסיקו  קרוס אסול ארצות הברית  לוס אנג'לס גלאקסי - 3-5
1998 ארצות הברית  די.סי. יונייטד מקסיקו  דפורטיבו טולוקה - 0-1
1999 מקסיקו  נקקסה קוסטה ריקה  אלחואלנסה - 1-2
2000 ארצות הברית  לוס אנג'לס גלאקסי הונדורס  אולימפיה - 2-3
2002 מקסיקו  פצ'וקה מקסיקו  מונרקס מורליה - 0-1
2003 מקסיקו  דפורטיבו טולוקה מקסיקו  מונרקס מורליה 3-3 1-2 4-5
2004 קוסטה ריקה  אלחואלנסה קוסטה ריקה  דפורטיבו סאפריסה 1-1 0-4 1-5
2005 קוסטה ריקה  דפורטיבו סאפריסה מקסיקו  אוניברסידד נסיונל 0-2 2-1 2-3
2006 מקסיקו  קלוב אמריקה מקסיקו  דפורטיבו טולוקה 0-0 1-2 1-2
2007 מקסיקו  פצ'וקה מקסיקו  גוודלחרה 2-2 0-0 2-2 (6-7)פ
2008 מקסיקו  פצ'וקה קוסטה ריקה  דפורטיבו סאפריסה 1-1 1-2 2-3

1 לא נערך משחק גמר, הטורניר הוכרע בבית גמר

2 זכייה כתוצאה מפסילה/פרישה של היריבות

3 זכייה משותפת של הזוכות האזוריות לאחר ביטול טורניר הגמר

עידן ליגת האלופות של CONCACAF‏ (2008 - )עריכה

עונה זוכה סגנית תוצאה
משחק ראשון משחק שני סיכום
2008/09 מקסיקו  אטלנטה מקסיקו  קרוס אסול 0-2 0-0 0-2
2009/10 מקסיקו  פצ'וקה מקסיקו  קרוס אסול 2-1 0-1 2-2שח
2010/11 מקסיקו  מונטריי ארצות הברית  ריאל סולט לייק 2-2 0-1 2-3
2011/12 מקסיקו  מונטריי מקסיקו  סנטוס לגונה 0-2 2-1 2-3
2012/13 מקסיקו  מונטריי מקסיקו  סנטוס לגונה 0-0 2-4 2-4
2013/14 מקסיקו  קרוס אסול מקסיקו  דפורטיבו טולוקה 0-0 1-1 1-1שח
2014/15 מקסיקו  קלוב אמריקה קנדה  מונטריאל אימפקט 1-1 2-4 3-5
2015/16 מקסיקו  קלוב אמריקה מקסיקו  טיגרס 0-2 1-2 1-4
2016/17 מקסיקו  פצ'וקה מקסיקו  טיגרס 1-1 0-1 1-2
2018 מקסיקו  גוודלחרה קנדה  טורונטו 1-2 2-1 3-3 (2-4)פ
2019 מקסיקו  מונטריי מקסיקו  טיגרס 0-1 1-1 1-2

זכיות לפי קבוצהעריכה

קבוצה זכיות שנים סגנות שנים
מקסיקו  קלוב אמריקה 7 1977, 1987, 1990, 1992, 2006, 2015, 2016 0 -
מקסיקו  קרוס אסול 6 1969, 1970, 1971, 1996, 1997, 2014 2 2009, 2010
מקסיקו  פצ'וקה 5 2002, 2007, 2008, 2010, 2017 0 -
מקסיקו  מונטריי 4 2011, 2012, 2013, 2019 0 -
קוסטה ריקה  דפורטיבו סאפריסה 3 1993, 1995, 2005 2 2004, 2008
מקסיקו  אוניברסידד נסיונל 3 1980, 1982, 1989 1 2005
קוסטה ריקה  אלחואלנסה 2 1986, 2004 3 1971, 1992, 1999
מקסיקו  דפורטיבו טולוקה 2 1968, 2003 3 1998, 2006, 2014
סורינאם  טרנסוואל 2 1973, 1981 3 1974, 1975, 1986
הונדורס  אולימפיה 2 1972, 1988 2 1985, 2000
טרינידד וטובגו  דיפנס פורס 2 1978, 1985 2 1987, 1988
מקסיקו  גוודלחרה 2 1962, 2018 2 1963, 2007
מקסיקו  אטלנטה 2 1983, 2009 1 1994
גואטמלה  קומוניקאסיונס 1 1978 2 1962, 1969
ארצות הברית  לוס אנג'לס גלאקסי 1 2000 1 1997
מקסיקו  נקקסה 1 1999 1 1996
גואטמלה  מוניסיפל 1 1974 1 1995
ארצות הברית  די. סי. יונייטד 1 1998 0 -
קוסטה ריקה  קרטחינס 1 1994 0 -
מקסיקו  פואבלה 1 1991 0 -
האיטי  ויולט 1 1984 0 -
אל סלוודור  דפורטיבו פאס 1 1979 0 -
אל סלוודור  אגילה 1 1976 0 -
מקסיקו  אתלטיקו אספניול 1 1975 0 -
אל סלוודור  אליאנסה 1 1967 0 -
האיטי  האיטיין 1 1963 0 -
מקסיקו  אוניברסידד דה גוודלחרה 1 1978 0 -
  • 13 קבוצות העפילו לגמר לפחות פעם אחת, ולא זכו בתואר

זכיות לפי מדינהעריכה

מדינה זכיות סגנויות
מקסיקו   מקסיקו 35 18
קוסטה ריקה   קוסטה ריקה 6 5
אל סלוודור   אל סלוודור 3 1
סורינאם   סורינאם 2 8
גואטמלה   גואטמלה 2 3
הונדורס   הונדורס 2 3
טרינידד וטובגו   טרינידד וטובגו 2 3
ארצות הברית   ארצות הברית 2 2
האיטי   האיטי 2 0
קובה   קובה 0 2
האנטילים ההולנדיים   האנטילים ההולנדיים 0 2
קנדה   קנדה 0 2

פרסים והישגים אישייםעריכה

פרסיםעריכה

החל מהקמת ליגת האלופות ב-2008, חולק בכל עונה פרס נעל הזהב למלך השערים של הטורניר. החל מעונת 2011/2012 מחולק פרס כדור הזהב לשחקן המצטיין, והחל מעונת 2012/2013 מחולק פרס כפפת הזהב לשוער המצטיין.

עונה נעל הזהב כדור הזהב כפפת הזהב
שחקן (שערים) קבוצה שחקן קבוצה שחקן קבוצה
2008/09 חאבייר אורוסקו (7) מקסיקו קרוס אסול
2009/10 אוליסס מנדיביל (9) מקסיקו פצ'וקה
2010/11 חאבייר אורוסקו (11) מקסיקו קרוס אסול
2011/12 אומברטו סואסו (7) מקסיקו מונטריי אוריבה פראלטה מקסיקו סנטוס לגונה
2012/13 ניקולאס מוניוס (6)
קרלוס קינטרו (6)
אל סלוודור איסידרו מטפאן
מקסיקו סנטוס לגונה
אלדו דה ניגריס מקסיקו מונטריי אוסוולדו סאנצ'ס מקסיקו סנטוס לגונה
2013/14 ראול נאבה (7) מקסיקו דפורטיבו טולוקה מריאנו פאבונה מקסיקו קרוס אסול אלפרדו טלאברה מקסיקו דפורטיבו טולוקה
2014/15 דריו בנדטו (7)
אוריבה פראלטה (7)
מקסיקו קלוב אמריקה דריו בנדטו מקסיקו קלוב אמריקה אוון בוש קנדה מונטריאל אימפקט
2015/16 אמנואל ויז'ה (6) מקסיקו קרטרו רובנס סמבואסה מקסיקו קלוב אמריקה הוגו גונסאלס דוראן מקסיקו קלוב אמריקה
2016/17 הירווינג לוסאנו (8) מקסיקו פצ'וקה פרנקו חארה מקסיקו פצ'וקה אלפונסו בלנקו מקסיקו פצ'וקה
2018 ג'ונתן אוסוריו (4) קנדה טורונטו סבסטיאן ג'ובינקו קנדה טורונטו רודולפו קוטה מקסיקו גוודלחרה
2019 אנר ולנסיה (7) מקסיקו טיגרס ניקולאס סאנצ'ס מקסיקו מונטריי מרסלו ברוברו מקסיקו מונטריי

מלך השערים בכל הזמניםעריכה

דירוג שם קבוצות שערים
1 מקסיקו חאבייר אורוסקו קרוס אסול (23), סנטוס לגונה (1) 24
2 מקסיקו אוריבה פראלטה סנטוס לגונה (12), קלוב אמריקה (10) 22
קולומביה קרלוס קינטרו סנטוס לגונה (17), קלוב אמריקה (5) 22
4 ארגנטינה אמנואל ויז'ה קרוס אסול (11), קרטרו (6) 17
5 צ'ילה אומברטו סואסו מונטריי 16
6 מקסיקו אלדו דה ניגריס מונטריי 14
7 מקסיקו דריו קארניו מונטריי (9), פצ'וקה (3) 12
פנמה ניקולאס מוניוס איסידרו מטפאן 12
9 ארצות הברית הרקולס גומס סנטוס לגונה (8), טיחואנה (3) 11
10 קוסטה ריקה אלבארו סבוריו ריאל סולט לייק 10
גואטמלה גיירמו רמירס מוניסיפל (9), מוטגואה (1) 10
מקסיקו ראול נאבה דפורטיבו טולוקה 10
פרגוואי אדגר בניטס פצ'וקה (5), דפורטיבו טולוקה (4), קרטרו (1) 10

קישורים חיצונייםעריכה