MLS

ליגת כדורגל אמריקנית מקצוענית

Major League Soccer ובקיצור MLS, היא ליגת כדורגל מקצועית לגברים המאושרת כליגה הבכירה על ידי פדרציית הכדורגל של ארצות הברית, המייצגת את רמת הכדורגל הגבוה ביותר בארצות הברית ובקנדה.[2][3] הליגה מונה 26 קבוצות - 23 בארצות הברית ו-3 בקנדה ומהווה אחת מליגות הספורט המקצועיות הבכירות בשתי המדינות. הליגה מתכננת להתרחב ל-30 קבוצות עם הצטרפותן של אוסטין ושארלוט בשנת 2021,[4][5] ולאחר מכן סקרמנטו רפאבליק וסנט לואיס בשנת 2022.[6][7] ה-MLS היא כבר עכשיו ליגת הכדורגל המקצועית הגדולה ביותר בעולם (במספר הקבוצות).[8]

MLS
MLS crest logo RGB gradient.svg
שם מלא Major League Soccer
תחום כדורגל
ארגון פדרציית הכדורגל של ארצות הברית
מדינות ארצות הבריתארצות הברית  ארצות הברית
קנדהקנדה  קנדה
קונפדרציה CONCACAF
קבוצות 26
קומישנר דון גרבר
תאריך הקמה 17 בדצמבר 1993[1] (תאריך יסוד)
1996 (עונה ראשונה)
אלופה נוכחית סיאטל סאונדרס (2019)
מירב הזכיות לוס אנג'לס גלאקסי (5 זכיות)
מפעל מקביל גביע ארצות הברית הפתוח
אליפות קנדית (טורניר גביע בהשתתפות הקבוצות הקנדיות)
מפעל נמוך USL צ'מפיונשיפ (מבחינה רשמית מדורגת כליגה השנייה, אך אין עליה וירידה בין הליגות)
MLSsoccer.com

העונה הרגילה מתחילה בסוף פברואר או תחילת מרץ ונמשכת עד אמצע אוקטובר, כאשר כל קבוצה משחקת 34 משחקים, והקבוצה עם המאזן הטוב ביותר זוכה במגן האוהדים. 14 קבוצות מתמודדות בפלייאוף גביע ה-MLS בתום העונה הסדירה המתקיים באוקטובר ונובמבר, ובהגיעו לשיא, למשחק האליפות, גביע ה-MLS‏. קבוצות MLS משחקות גם בתחרויות מקומיות נגד קבוצות מליגות אחרות בגביע ארצות הברית הפתוח ובאליפות קנדית. קבוצות MLS מתמודדות גם נגד יריבות מהיבשת בליגת האלופות של קונקאקא"ף.

עם תפוסה ממוצעת של מעל 20,000 צופים למשחק, ליגת ה-MLS היא בעלת כמות הצופים השלישית בגובהה מכל ליגת ספורט אחרת בארצות הברית, אחרי ה-NFL ו-MLB‏,[9] והיא במקום השביעי מבחינת ממוצע צופים למשחק מבין ליגות הכדורגל ברחבי העולם.[9]

MLS נוסדה בשנת 1993 כחלק מהמכרז המוצלח של ארצות הברית לארח את גביע העולם של פיפ"א בשנת 1994.[10] העונה הראשונה התקיימה בשנת 1996 עם עשר קבוצות.[11] ה-MLS חוותה מאבקים פיננסיים ותפעוליים בשנותיה הראשונות: הליגה הפסידה מיליוני דולרים, קבוצות שיחקו באצטדיוני פוטבול אמריקאי ריקים, ושתי קבוצות התפרקו בשנת 2002.[12] מאז, ה-MLS התרחבה ל-26 קבוצות, הוקמו אצטדיונים ייעודיים לכדורגל, התפוסה הממוצעת למשחק עולה על זו של ליגות ה-NHL וה-NBA, יושם חוק "Designated Player" המאפשר לקבוצות להחתים כוכבי כדורגל כמו דייוויד בקהאם מבלי לחרוג מתקרת השכר, ה-MLS חתמה על חוזי שידור עם ערוצי הטלוויזיה הלאומיים, וכעת הליגה רווחית.[13]

במקום לפעול כאגודה של מועדונים בבעלות עצמאית (כמו מרבית הליגות בעולם), ה-MLS היא ישות אחת שבה כל מועדון נמצא בבעלות הליגה ומופעל באופן פרטני על ידי משקיעי הליגה (באמצעות זיכיון).[14] קבוצות המפעילים-משקיעים שולטים במועדונים שלהם באותה צורה ששולטים בעלים של מועדונים אחרים בליגות אחרות ברחבי העולם, והם מכונים בעלי המועדון (אך זה לא מדויק).[15] לליגה חברות קבועות כמו רוב ליגות הספורט בארצות הברית ובקנדה, מה שהופך אותה לאחת מליגות הכדורגל הבודדות בעולם שלא מיישמת את מערכת העלייה והירידה, שאינה נפוצה בשתי המדינות.[16] מטה ה-MLS שוכן בניו יורק.[17]

מבנה ושיטת המשחקיםעריכה

ה-MLS היא ליגת הכדורגל הבכירה של ארצות הברית, הפועלת בדומה לשאר ארבע הליגות המקצועניות הגדולות במדינה (NFL, MLB, NBA וה-NHL), כאשר בניגוד למקובל בעולם, אין עלייה וירידה של קבוצות בין הליגות הנמוכות יותר ל-MLS.

העונה הסדירה ב-MLS נמשכת ממרץ (או סוף פברואר) ועד אוקטובר. הקבוצות מחולקות גאוגרפית לשני מחוזות, מזרח ומערב, וישנם 34 מחזורים בלוח זמנים לא מאוזן (מספר המשחקים לכל קבוצה שונה באמצע העונה, ובסיום כולם משתווים ל-34). עם 26 קבוצות בעונת 2020, כל קבוצה משחקת שני משחקים (בית וחוץ) נגד כל הקבוצות האחרות במחוז שלה, ומשחק אחד נגד 10 מתוך 13 הקבוצות מהמחוז השני. עונת 2020 היא העונה הראשונה בתולדות הליגה בה הקבוצות לא ישחקו נגד כל הקבוצות בליגה; כל קבוצה לא תשחק נגד 3 קבוצות מהמחוז הנגדי. באמצע העונה ישנה פגרה על מנת לקיים את משחק האולסטאר השנתי, וכן כמה אתגרים בהשתתפות מיטב שחקני הליגה. 2020 תהיה השנה הראשונה בה משחק האולסטאר של ה-MLS ישוחק נגד קבוצת האולסטאר של ליגה MX, הליגה הבכירה במקסיקו, ויריבתה העיקרית של ה-MLS.[18] בסוף העונה הסדירה, הקבוצה עם הניקוד הגבוה ביותר בטבלה זוכה במגן האוהדים וכן גם ליתרון ביתיות לאורך כל משחקי הפלייאוף.[19]

שלא כמו רוב ליגות הכדורגל הגדולות ברחבי העולם, אך בדומה לליגות אחרות באמריקה, לאחר סיום העונה הסדירה של ה-MLS ישנו טורניר נוקאאוט (פלייאוף) לקביעת זהות האלופה. 14 קבוצות משתתפות בפלייאוף של גביע ה-MLS באוקטובר, שמסתיים במשחק אליפות גביע ה-MLS בתחילת נובמבר.[20]

לוח הזמנים של ה-MLS, הפועלת מהאביב עד הסתיו, מביא להתנגשויות עם לוח השנה של פיפ"א וכן עם טורנירים בינלאומיים בקיץ כמו המונדיאל וגביע הזהב,[21] מה שגרם למספר שחקנים בליגה להחמיץ כמה משחקים.[22] בעוד ש-MLS אכן בדקה את האפשרות לעבור למתכונת של סתיו-אביב, כרגע אין תוכניות קיימות לעשות זאת.[23][24] אם הליגה תשנה את לוח הזמנים שלה, עדיין יהיה עליה להנחיל פגרת חורף משמעותית בגלל הקבוצות שנמצאות באזורים עם אקלים חורפי קשה. ובנוסף, ה-MLS תצטרך להתמודד גם עם הפופולריות והנוכחות התקשורתית של ה-NFL בסתיו ובחורף, כמו גם עם ה-NBA וה-NHL, ששתיהן פועלות על לוח זמנים של סתיו-אביב.

תחרויות אחרותעריכה

קבוצות MLS משחקות גם בתחרויות מקומיות ובינלאומיות אחרות. מדי שנה, חמש קבוצות MLS - ארבע מארצות הברית ואחת מקנדה - משחקות בליגת האלופות של קונקאקא"ף נגד מועדונים אחרים מקונפדרציית CONCACAF (צפון אמריקה, מרכז אמריקה והקריביים). שתי קבוצות MLS אמריקאיות מעפילות על סמך תוצאות העונה הסדירה של MLS: הקבוצה עם הכי הרבה נקודות במחוז המערבי והקבוצה עם הכי הרבה נקודות במחוז המזרחי. הקבוצה האמריקאית השלישית להעפיל היא האלופה, זוכת גביע ה-MLS. קבוצת MLS אמריקאית רביעית יכולה להעפיל לליגת האלופות דרך זכייה בגביע ארצות הברית הפתוח. אם קבוצה אחת מעפילה לליגת האלופות על פי שנים או יותר מהקריטריונים, או אם אחד מהקריטריונים להעפלה מה-MLS מוחזק על ידי קבוצת MLS קנדית, המיקום מוקצה מחדש לקבוצה האמריקאית בעלת המאזן הטוב ביותר בטבלה הכוללת שלא העפילה.

מועדוני ה-MLS הקנדיים משחקים נגד מועדונים קנדים אחרים בטורניר גביע הנקרא "Canadian Championship" (המאורגן על ידי התאחדות הכדורגל הקנדית), על המקום היחיד לליגת האלופות של CONCACAF שהוקצה לקנדה.[25] אף מועדון MLS לא זכה בליגת האלופות מאז שהחלה המתכונת הנוכחית בשנת 2008, אך קבוצות MLS הגיעו לגמר שלוש פעמים: ריאל סולט לייק ב-2011, מונטריאול אימפקט בשנת 2015, וטורונטו בשנת 2018.[26]

מאז 2018, אלופת גביע ה-MLS מהשנה שעברה משחקת ב-"Campeones Cup", משחק בודד נגד המנצחת במשחק "Campeón de Campeones" מליגה MX (משחק בין שתי האלופות של האפרטורה וקלאוסורה, מעין סופרקאפ), כשקבוצת ה-MLS מארחת את המשחק בספטמבר.[27] במהדורת הבכורה טיגרס הביסה את טורונטו 1-3 ב-19 בספטמבר 2018, בבימו פילד שבטורונטו.[28] תחרות נוספת בין שתי הליגות, "גביע הליגות", הוקמה בשנת 2019. המהדורה הראשונה של הטורניר תתקיים בשנת 2020 ותפגיש בין שמונה מועדוני MLS מול שמונה מועדוני ליגה MX בטורניר נוקאאוט ללא גומלין שיאורח בארצות הברית, החייאת היריבות הבין-ליגתית שבעבר התקיימה בתחרות "הסופרליגה הצפון אמריקאית".[29]

היסטוריהעריכה

עמוד ראשי 
ראו גם – כדורגל בארצות הברית, כדורגל בקנדה

רקעעריכה

ה-MLS היא האחרונה מבין שלוש ליגות כדורגל מקצועיות בכירות לגברים עם קבוצות בארצות הברית ובקנדה. בארצות הברית, ללא מועדונים בקנדה, הראשונה מבין ליגות אלה הייתה American Football Association (אנ'), שהוקמה בשנת 1884[30] והייתה בעלת קשר עם התאחדות הכדורגל האנגלית, והפכה לחברה בהתאחדות ב-22 בפברואר 1909, בישיבת ה-FA בראשות היו"ר צ'ארלס קלג.[31]

קודמתה המידית של ה-MLS הייתה American Professional Soccer League‏ (APSL) (אנ'), הליגה השנייה בזמנו שלמעשה הייתה הליגה הבכירה במדינה. זו הייתה אחת משתי ליגות שקמו לאחר התפרקות ליגת הכדורגל הצפון-אמריקאית (NASL) (אנ') בשנת 1984.

ה-NASL הוקמה בשנת 1968 כמיזוג בין United Soccer Association (אנ') ו-National Professional Soccer League (אנ'), ששתיהן הוקמו שנה לפני כן ב-1967. ה-NASL, הליגה הראשונה בה היו מועדונים מקצועיים מארצות הברית ומקנדה יחד, חוותה קשיים עד אמצע שנות השבעים, אז הגיע מספר הצופים הממוצע ל-7,770, כאשר ארבע קבוצות היו בממוצע של למעלה מ-10,000 אוהדים למשחק.[32] משחק אליפות ה-NASL בשנת 1974 בין לוס אנג'לס אצטקס למיאמי טורוס שודר בשידור חי ב-CBS Sports,מה שהיה לשידור הלאומי הראשון של משחק כדורגל מקצועני בארצות הברית מאז 1968.[33] ה-NASL התפרקה לאחר עונת 1984.[34]

ליגת כדורגל גברים מקצועית נוספת שנוסדה לאחר פירוק ה-NASL הייתה ליגת הכדורגל הקנדית (CSL) (אנ'), הליגה הבכירה בקנדה עם מועדונים קנדיים בלבד, שהייתה פעילה בשנים 1987 עד 1992. במהלך מיצובה במעמד של חטיבה 1, ה-CSL התפרקה וקבוצות משלושת אזורי המטרופולין הגדולים בקנדה: טורונטו, מונטריאול, וונקובר הצטרפו ל-APSL.

הקמהעריכה

בשנת 1988, בתמורה לכך שפיפ"א העניקה את הזכות לארח את מונדיאל 1994 לארצות הברית,הבטיחה פדרציית הכדורגל של ארצות הברית להקים ליגת כדורגל מקצועית שתתפקד כליגה הבכירה במדינה (Division 1)‏.[35] בשנת 1993, פדרציית הכדורגל של ארצות הברית בחרה ב-Major League Professional Soccer (קודמתה של ה-MLS) כליגת הכדורגל המקצועית העליונה והבלעדית.[35] ‏Major League Soccer הוקמה רשמית בפברואר 1995 כחברה בערבון מוגבל.[35]

ה-MLS תוכננה במקור להתחיל לשחק בשנת 1995 עם 12 קבוצות.[36] עם זאת, ה-MLS הודיעה בנובמבר 1994 שתעכב את ההרצה שלה עד 1996 והחלה עם 10 קבוצות בשני מחוזות. במחוז המזרחי: קולומבוס קרו, די.סי. יונייטד, ניו אינגלנד רבולושן, ניו יורק/ניו ג'רזי מטרוסטארס וטמפה ביי מיוטיני. ובמחוז המערבי: קולורדו ראפידס, דאלאס ברן, קנזס סיטי וויז, לוס אנג'לס גלאקסי וסן חוזה קלאש. הליגה עוררה באז בכך שהצליחה לפתות כמה שחקנים ממונדיאל 1994 לשחק ב-MLS - כולל כוכבים מנבחרת ארצות הברית כמו אלכסי לאלאס, טוני מאולה ואריק ווינאלדה, ושחקנים זרים כמו חורחה קמפוס המקסיקני, וקרלוס ולדרמה הקולומביאני. לפני עונת הבכורה והדראפט הראשון שלה, הליגה הקצתה ארבעה שחקנים כוכבים לכל קבוצה מעשר קבוצות הליגה. טאב ראמוס היה השחקן הראשון שהוחתם על ידי ה-MLS, ב-3 בינואר 1995, ושוייך לקבוצת ניו יורק/ניו ג'רזי מטרוסטארס.[37]

ה-MLS הכריזה על עסקת זכויות השידור הראשונה שלה עם הרשתות ESPN ו-ABC Sports ב-15 במרץ 1994, כשעוד לא היו שחקנים, מאמנים או קבוצות מאורגנות.[38] ההסכם לשלוש שנים כיסה את השידורים בשפה האנגלית לעונות 1996-1999, וחייב שידורי 10 משחקים ב-ESPN ‏, 25 משחקים ב-ESPN2, ומשחק גביע ה-MLS ב-ABC. העסקה לא העניקה ל- MLS תשלום דמי זכויות אלא פיצלה את ההכנסות מפרסום בין הליגה לרשתות. Univision‏, Galavision ו-UniMás שידרו משחקים בספרדית. העסקה המקורית עם Univision פגה לאחר מספר שנים, והותירה רק את ABC‏ ו-ESPN כרשתות הלאומיות המשדרות את הליגה.

המשחק הראשון נערך ב-6 באפריל 1996, כאשר סן חוזה קלאש הביסה את די. סי. יונייטד בפני 31,000 אוהדים באצטדיון ספארטן בסן חוזה במשחק ששודר ב-ESPN‏.[39] שנותיה הראשונות של הליגה הולידו את השושלת של די. סי. יונייטד בהובלת המאמן ברוס ארינה, שושלת שזכתה בגביע ה-MLS בשלוש מארבע העונות הראשונות של הליגה.[40] שתי קבוצות ההרחבה הראשונות בהיסטוריה של הליגה הצטרפו בשנת 1998 - מיאמי פיוז'ן ושיקגו פייר, כאשר שיקגו פייר זכתה באליפות בעונתה הראשונה בליגה,[41] והצליחה לקטוע במעט את הדומיננטיות של די. סי. יונייטד.

בשנת 1996 הגישו השחקנים תביעה בנושא הגבלים עסקיים, Fraser v. Major League Soccer (אנ'), בטענה כי מדיניות ה-MLS להחתמת שחקנים באופן מרוכז והגבלת שכר השחקנים באמצעות תקרת שכר הייתה קנוניה לא חוקית של בעלי הקבוצות. בית המשפט קבע כי ה-MLS היא ישות אחת (single entity) ולכן אינה מסוגלת לקשור קשר עם עצמה, וכי תקרת השכר וההגבלות האחרות היו שיטה חוקית עבור הליגה לשמירה על כושר הפירעון והשוויון התחרותי, ולהימנע מהבעיות שפקדו את ה-NASL שלא קיימת עוד.[35]

קשיים התחלתייםעריכה

אחרי עונתה הראשונה, ה-MLS סבלה מירידה במספר הצופים.[42] מספר הצופים הנמוך היה ניכר ביתר שאת לאור העובדה ששמונה מתוך עשר הקבוצות המקוריות שיחקו באצטדיונים אשר היו בבעלות קבוצות פוטבול אמריקאי או שנשכרו על ידן.[41] רוב האצטדיונים הכילו יותר מ-60,000 מושבים.

ה-MLS התנסתה בכמה שינויים בחוקי המשחק בשנותיה הראשונות בניסיון לבצע "אמריקניזציה" של מה שחלק ראו כספורט זר. כמה משינויים אלה הושאלו מה-NASL המקורית, מכדורגל מכללות ומכדורגל בתיכונים. ה-MLS יישמה את השימוש בבעיטות עונשין בכדי להכריע משחקים שהסתיימו בתוצאת תיקו. כל קבוצה קיבלה חמישה ניסיונות כאשר הציבו שחקן 35 יארדים (כ-32 מטרים) מהשער כשיש לו חמש שניות לרוץ, לגבור על השוער היריב ולכבוש שער. אם היה צורך בעיטות העונשין נמשכו לסיבובים נוספים אם לא הייתה הכרעה. ניצחון בבעיטות העונשין הקנה נקודה אחת לקבוצה המנצחת (בניגוד לשלוש נקודות המקנה ניצחון רגיל). ה-MLS השתמשה גם בשעון ספירה לאחור, ולא בשעון ספירה סטנדרטי, כאשר השעון הושהה במצבים בהם המשחק לא שוחק על פי שיקול דעתו של השופט. המחציות הסתיימו כשהשעון הגיע ל-0:00, במקום לחכות לשריקת השופט כמקובל במקומות אחרים.

ה-MLS הודתה בסופו של דבר כי שינוי החוקים, ובמיוחד בעיטות העונשין, הניכרו כמה מאוהדי הכדורגל המסורתיים וגם לא הצליחו למשוך אוהדי ספורט אמריקאים חדשים כפי שקיוותה. בעיטות העונשין ושעון הספירה לאחור הופסקו לאחר עונת 1999.[43] ה-MLS המשיכה להתנסות בהכרעת משחקים שהסתיימו בתוצאת תיקו בעונה הסדירה. בשנת 2000, הארכה של 10 דקות בהן יחול חוק שער הזהב החליפה את בעיטות העונשין במשחקי תיקו, אך פתרון זה ננטש אחרי שנת 2003 לאחר שחוק שער הזהב בוטל והוצא מחוקת המשחק.

איכות הליגה הוטלה בספק כאשר נבחרת נבחרת ארצות הברית בכדורגל, שהורכבה ברובה משחקני MLS, הודחה בשלב הראשון של מונדיאל 1998 כשהפסידה לכל היריבות בשלב הבתים וסיימה במקום האחרון.[41]

הליגה החלה לשווק את עצמה על בסיס כישרון השחקנים האמריקאים, הן הוותיקים המנוסים והן הצעירים המוכשרים. כוכבים עולים כמו דאמרקוס ביזלי ולנדון דונובן החלו לפתח לעצמם מוניטין ב-MLS ואחר כך כיכבו גם עבור נבחרת ארצות הברית, ואילו שחקנים ותיקים כמו בריאן מקברייד, אדי פופ, וקלינט מאתיס המשיכו להוכיח את ערכם הן למועדוני ה-MLS והן לנבחרת ארצות הברית.

הבעיות הכספיות המתמשכות של הליגה הביאו לעזיבתו של הנציב דאז דאגלס לוגן באוגוסט 1999, כאשר דון גרבר, מנהל בליגת ה-NFL לשעבר, מונה לתפקיד הנציב באותו חודש.[44]

על המגרש, הגל המוקדם של השחקנים הבינלאומיים שהצטרפו ל-MLS בראשית דרכה פרשו או שעברו למועדונים במקומות אחרים בעולם. לקראת מונדיאל 2002 חל שינוי הדרגתי בפילוסופיה של הליגה לעבר פיתוח כישרונות אמריקאים, מהלך שיוביל בסופו של דבר להצלחה לכדורגל האמריקאי.

ה-MLS הפסידה כ-250 מיליון דולר בחמש שנותיה הראשונות, והפסידה יותר מ-350 מיליון דולר בין שנת הקמתה לשנת 2004.[45][46][47][48] מצבה הכלכלי הירוד של הליגה ומספר הצופים היורד אילצו את ה-MLS לקצץ בהוצאות כדי להפחית את ההפסדים התפעוליים. לפני עונת 2001, בעלי ה-MLS הסכימו להקפיא את תקציבי הקבוצות ולהימנע מהחתמת שחקנים יקרים חדשים.[49] גם בפגרת החורף בין עונות 2000 ל-2001 נשמעו דיווחים כי ה-MLS שוקלת לקצץ את הליגה מ-12 קבוצות בחזרה ל-10 קבוצות.[50] בסוף 2001, לאחר הירידה במספר צופים וגדילת ההפסדים, בכירי הליגה תכננו לפרק את הליגה, אך בסוף הצליחו להשיג מימון חדש מהבעלים למאר האנט, פיליפ אנשוץ ומשפחת קראפט שלקחו על עצמם קבוצות נוספות.[51]

ה-MLS הודיעה בסופו של דבר בינואר 2002 כי היא החליטה לפרק את שתי הקבוצות מפלורידה, טמפה ביי מוטיני ומיאמי פיוז'ן.[52] הצמצום הותיר את הליגה עם 10 קבוצות, אותו מספר כמו שהיה כשהליגה נוסדה. כמו כן, הליגה התארגנה מחדש בחזרה לחלוקה למחוז מזרחי ומערבי בלבד, לאחר שתי עונות עם מחוז שלישי, המחוז המרכזי.

עד שנת 2002 נראה כי ה-MLS הייתה במצב גרוע. ההתכווצות צמצמה את מספר הקבוצות מ-12 ל-10, הליגה הפסידה כסף בכל שנה, מספר בעלים עזבו והשאירו רק שלושה בעלים בלבד בליגה, כאשר בעלים אחד, פיל אנשוץ, החזיק בבעלותו שש קבוצות מתוך העשר. ורק לקבוצה אחת היה אצטדיון ייעודי לכדורגל משלה.[53]

 
אצטדיון קולומבוס קרו, שנבנה בשנת 1999 (התמונה משנת 2018), היה האצטדיון הייעודי לכדורגל הראשון בהיסטוריה הקצרה של הליגה

למרות הבעיות הכספיות, ה-MLS הצליחה להשיג כמה הישגים שיבססו את התחייה מחדש של הליגה. בחסותו של גרבר, נבנה אצטדיון קולומבוס קרו בשנת 1999 שהפך לאצטדיון הייעודי לכדורגל הראשון של ה-MLS.‏[54] מאז החלה מגמה בקרב רוב קבוצות ה-MLS לבנות אצטדיונים משלהם במקום לשכור אצטדיוני פוטבול אמריקאי.[55] ובשנת 2000, הליגה זכתה בתביעה בנושא הגבלים עסקיים שהשחקנים הגישו בשנת 1996. בית המשפט קבע כי המדיניות של ה-MLS להחתמת שחקנים באופן מרוכז והגבלת שכר השחקנים באמצעות תקרת שכר והגבלות אחרות היו שיטות חוקיות בכדי שהליגה תשמור על כושר הפירעון ועל שוויון התחרותית.[35]

תחייהעריכה

מונדיאל 2002, בו עלתה ארצות הברית במפתיע לרבע הגמר לאחר ניצחונות נגד פורטוגל ומקסיקו, תרם במקביל לתחייה מחדש בכדורגל האמריקאי וב-MLS.‏ משחק גביע MLS‏ 2002, שנערך ארבעה חודשים לאחר גמר מונדיאל 2002, קבע שיא חדש עם 61,316 צופים באצטדיון ג'ילט שצפו בלוס אנג'לס גלאקסי זוכה באליפות הראשונה בתולדותיה.[56] אירוע זה היה בעל מספר הצופים הגבוה ביותר בגמר גביע ה-MLS (שיא שהחזיק עד שנת 2018), והשני בגובהו בהיסטורית הכדורגל האמריקאי המקומי בכל הזמנים, אחרי משחק האליפות של ליגת הכדורגל הצפון-אמריקאית בשנת 1978, שם נכחו כמעט 75,000 צופים באצטדיון ג'איינטס.[57]

בשנת 2003 ה-MLS הגבילה את הקבוצות לשלושה חילופים למשחק. הליגה איפשרה בעבר ארבעה חילופים, כשהחילוף הרביעי מיועד להחלפת שוער בלבד, אך שינתה את החוק לאחר שמאמן המטרוסטארס בוב בראדלי השתמש בפרצה זו בכדי להכניס שחקן שדה כמחליף רביעי. לבסוף הליגה אימצה את חוקי המשחק של ועידת התאחדות הכדורגל הבינלאומית במלואם בשנת 2005.[58]

MLS משכה תשומת לב בינלאומית בשנת 2004 עם הופעת הבכורה של פרדי אדו בן ה-14 במדי די. סי. יונייטד, שנכנס לליגה בקול תרועה רמה והוכרז כאחד הכישרונות המובילים בתולדות הכדורגל האמריקאי.[59]

ה-MLS עברה מעבר משמעותי בשנים שקדמו למונדיאל 2006. לאחר ששווקה את עצמה בכישרונותיהם של שחקנים אמריקאים, הליגה ראתה כמה מכוכבי הבית הגדולים שלה עוזבים לליגות בכירות יותר באירופה. טים הווארד, שוער המטרוסטארס, נמכר למנצ'סטר יונייטד תמורת 4 מיליון דולר באחת מהעסקות הרווחיות ביותר בתולדות הליגה אז בזמנו.[60][61] דאמרקוס ביזלי משיקגו פייר עזב לפ.ס.וו. איינדהובן, ואילו לנדון דונובן, שהושאל מבאייר לברקוזן, הוחזר לגרמניה. שהותו של דונובן בגרמניה הייתה קצרה, ולפני תחילת עונת 2005 של ה-MLS הוא נמכר בחזרה ל-MLS ושיחק בלוס אנג'לס גלאקסי.

שחקנים אמריקאים רבים יותר, אף על פי שלא היו חלק מהנבחרת האמריקאית, השפיעו משמעותית ב-MLS. בשנת 2005 ג'ייסון קרייס מקבוצת ההרחבה ריאל סולט לייק הפך לשחקן הראשון שכבש 100 שערי MLS בקריירה.[62] בשנת 2005 הוקמה גם ליגת המילואים של ה-MLS, כאשר כל קבוצת מילואים שיחקה 12 משחקים, והעניקה זמן משחק יקר לפיתוח שחקני ספסל מסגלי הקבוצות ב-MLS. ליגת המילואים פורקה יותר מאוחר בשנת 2014.

חלק מתוכנית הייצוב הכספי של הליגה כללה העברת הקבוצות מאצטדיוני פוטבול אמריקאי הגדולים, לאצטדיונים ייעודיים לכדורגל. משנת 2003 ועד שנת 2008 פיקחה הליגה על הקמתם של שישה אצטדיונים ייעודיים לכדורגל נוספים, שמומנו ברובם על ידי בעלים כמו למאר האנט ופיל אנשוץ, כך שעד סוף 2008, רוב הקבוצות שיחקו כעת באצטדיונים ייעודיים לכדורגל.[41]

בעידן זה ה-MLS גם התרחבה לראשונה מאז ההתכווצות בשנת 2001. ריאל סולט לייק וצ'יבאס ארצות הברית החלו לשחק בשנת 2005, כאשר צ'יבאס הפכה למועדון השני בלוס אנג'לס, כשהיא חולקת את הום דיפו סנטר עם הגלקסי. צ'יבאס ארצות הברית גם הפכה לקבוצה הראשונה ב-MLS שקשורה ישירות למועדון זר, מועדון האם גוודלחרה. בשנת 2006 הבעלים, השחקנים וכמה מן המאמנים של סן חוזה ארת'קווייקס עברו לטקסס כדי להפוך ליוסטון דינמו, לאחר שלא הצליחו לבנות אצטדיון ייעודי לכדורגל בסן חוזה. יוסטון הפכה לקבוצת הרחבה חדשה, והשאירה את ההיסטוריה שלה מאחור לקבוצת בעלות חדשה בסן חוזה שהוקמה מחדש בשנת 2007 (בדומה למקרה של הקליבלנד בראונס).[63]

חוק השחקן המיועדעריכה

 
יום פתיחת האצטדיון הייעודי לכדורגל של ניו יורק רד בולס, רד בול ארנה, 2010.

עונת 2007 הייתה נקודת מפנה עבור ה-MLS במספר דרכים.[53] הליגה התרחבה בפעם הראשונה מעבר לגבולות ארצות הברית כשטורונטו הצטרפה לליגה כקבוצת הרחבה עם אצטדיון מלא ואלפי ברשימת ההמתנה לכרטיסים, סטן קרונקי רכש את קולורדו ראפידס עם תוכנית לבנות אצטדיון ייעודי לכדורגל, ודייוויד בקהאם הצטרף ל-MLS כשחקן המיועד הראשון של הליגה מה שגרם לקהל למלא את האצטדיונים.[53]

מאז 2007 הליגה נקטה בצעדים להעלאת הרמה בליגה ולבינלאומיות של הליגה. בין המהלכים הראשונים בהקשר זה היה חוק השחקן המיועד (Designated Player Rule), שסייע ל-MLS להביא כוכבים בינלאומיים לליגה, למרות תקרת השכר הנמוכה יחסית של ה-MLS,[64] ויצירת הסופרליגה, שהעמידה את המועדונים המובילים ב-MLS נגד המועדונים המובילים ממקסיקו, בניסיון לספק תחרות משמעותית יותר בין שתי הליגות. ה-MLS שינתה את הכללים לגבי מספר השחקנים הזרים בליגה ואפשרה לכל קבוצה להחתים שמונה שחקנים זרים.[65] בתקופה זו הליגה גם התרחבה מעבר לגבולות ארצות הברית, לקנדה כשטורונטו הצטרפה לליגה.

עונת 2007 הייתה גם עונת הבכורה של דייוויד בקהאם ב-MLS, כשהחתמתו נתפסה כמהפכנית בתולדות הכדורגל האמריקאי. החוזה של בקהאם עם לוס אנג'לס גלאקסי התאפשר על ידי חוק השחקן המיועד. שחקנים כמו קוואוטמוק בלנקו מקלוב אמריקה שחתם בשיקגו פייר, וחואן פאבלו אנחל שעבר מאסטון וילה לניו יורק רד בולס, הם כמה מהשחקנים המיועדים הראשונים שתרמו תרומות משמעותיות למועדונים שלהם.[66]

יציאותיהם של קלינט דמפסי וג'וזי אלטידור לאירופה, יחד עם חזרתם של כוכבי נבחרת ארצות הברית לשעבר קלאודיו ריינה ובריאן מקברייד לניו יורק ושיקגו בהתאמה, הדגישו את חילופי הכישרונות המובילים לאירופה עבור ותיקים מנוסים ל-MLS.[67] כמה שחקנים זרים ידועים אחרים עקבו אחר בקהאם ובלנקו והצטרפו ל-MLS, כגון גיז'רמו בארוס שלוטו לקולומבוס.[68]

הליגה הכריזה על "משחק ראשון" בשנת 2007, סדרה של יוזמות שמטרתן לשפר את הליגה בכמה אופנים. זאת כללה יצירת המנון ליגה רשמי על ידי Audiobrain - בדומה לתחרויות אחרות מרחבי העולם. ישנן שתי גרסאות של המנון ה-MLS,‏ גרסת תזמורת ביוטיוב המושמעת לפני כל משחק בעונה הסדירה וגרסת מקהלה המנוגנת לפני משחק האולסטאר של ה-MLS וגביע ה-MLS.

בשנת 2008 סן חוזה ארת'קווייקס חזרה לליגה בבעלות חדשה, ושנה לאחר מכן, בשנת 2009, קבוצת ההרחבה סיאטל סאונדרס הצטרפה ל-MLS, ובמשחקה הראשון שיחקה לעיני קהל של 32,523 בקווסט פילד.[69]. סיאטל קבעה שיא חדש בכמות צופים ממוצעת בליגה בעונה, עם 30,943 צופים למשחק[70], והייתה לקבוצת ההרחבה הראשונה שהעפילה לפלייאוף בעונת הבכורה שלה מאז שיקגו פייר בעונת 1998.

עונת 2010 החלה בהצטרפות קבוצת ההרחבה פילדלפיה יוניון ופתיחת האצטדיון הייעודי לכדורגל של ניו יורק רד בולס, רד בול ארנה. בהמשך העונה בקיץ נפתח גם האצטדיון החדש של פילדלפיה PPL פארק, ובנוסף לכך תיירי הנרי, מלך השערים בכל הזמנים של ארסנל ונבחרת צרפת, חתם עם ניו יורק רד בולס וערך את הופעת הבכורה שלו ב-MLS.[71]

בעונת 2011 חלה הרחבה נוספת, כשונקובר וייטקאפס, הקבוצה הקנדית השנייה ב-MLS, ופורטלנד טימברס נוספו לליגה. ריאל סולט לייק הגיעה לגמר 2010/2011 של ליגת האלופות של CONCACAF בו הפסידה למונטריי המקסיקנית 3-2 בסיכום שני המשחקים.[72] במהלך העונה, לוס אנג'לס גלאקסי החתימה כוכב בינלאומי נוסף, רובי קין, הקפטן ומלך השערים בכל הזמנים של אירלנד.[73] בעונת 2011 ממוצע הצופים למשחק עמד על 17,872, גבוה יותר מהמספר הממוצע של ה-NBA וה-NHL, כאשר לכמעט שליש ממשחקי העונה הסדירה ב-MLS נמכרו כל הכרטיסים.[74]

בשנת 2012 הפכה מונטריאול אימפקט לקבוצה ה-19 בליגה והשלישית מקנדה. לאחר ששיחקה את משחק ה-MLS הראשון שלה בוונקובר, מונטריאול ערכה את הבכורה הביתית באצטדיון האולימפי מול קהל של 58,912.[75] ובעונה זו צירפה ניו יורק רד בולס את מלך השערים האוסטרלי בכל הזמנים טים קייהיל.

2013–הווהעריכה

 
ההרכב הפותח של סיאטל סאונדרס במשחקה הראשון ב-MLS‏, 2009

בשנת 2013 הציגה ה-MLS את ניו יורק סיטי[76] כקבוצה ה-20, ואת אורלנדו סיטי[77] כקבוצה ה-21 של הליגה, כשתיהן יחלו לשחק בשנת 2015. בשנת 2013 הטמיעה הליגה את יוזמת "שחקני הליבה" שלה המאפשרת לקבוצות להחזיק שחקני מפתח על ידי שימוש ב"כספי השמירה" במקום לאבד את השחקנים לליגות זרות.[78] בין השחקנים בעלי פרופיל גבוה הראשונים שהוחתמו מחדש בשנת 2013 באמצעות "כספי השמירה" היו שחקני הרכב בנבחרת ארצות הברית גרהאם זוסי ומאט ביזלר. החל מקיץ 2013 ועד מונדיאל 2014, ה-MLS החתימה כוכבים אמריקאים ששיחקו בחו"ל, בהם קלינט דמפסי, ג'רמיין ג'ונס ומייקל בראדלי מאירופה, ודמרקוס ביזלי מליגה MX המקסיקנית.[79] עד עונת 2014, חמישה עשר מתוך תשעה עשר המאמנים הראשיים ב-MLS שיחקו בעבר ב-MLS.[80] עד שנת 2013 גברה הפופולריות של הליגה עד כדי כך שה-MLS הייתה פופולרית כמו ה-MLB בקרב ילדים בני 12 עד 17, כפי שדווח על ידי סקר לוקר למגמות של ESPN בשנת 2013, ה-MLS עלתה בפופולריות מאז מונדיאל 2010.[81][82]

בשנת 2014, ה-MLS הודיעה על מה שהייתה אמורה להיות הקבוצה ה-22 של הליגה, כשהליגה חוזרת למיאמי בבעלותם של דייוויד בקהאם, סיימון פולר ומרסלו קלאורה. הקבוצה תחל לשחק בשנת 2017 לכל המוקדם, תלוי בהשלמת אצטדיון ייעודי לכדורגל חדש.[83] לבסוף הצעה זו לא יצאה אל הפועל.[84]

בנוסף לכך, בשנת 2014, הליגה הכריזה על אטלנטה יונייטד כקבוצה ה-22 בליגה שתתחיל לשחק בשנת 2017.[85] אף על פי שניו יורק סיטי ואורלנדו סיטי לא היו אמורות להתחיל לשחק רק עד 2015, שתי הקבוצות עלו לכותרות במהלך חלון ההעברות של קיץ 2014 בהכרזותיהן על השחקנים המיועדים הראשונים שלהם - מלך השערים של ספרד דויד וייה ומלך השערים של צ'לסי פרנק למפארד חתמו בניו יורק, וזוכה כדור הזהב קאקה באורלנדו.[86] במונדיאל 2014 היו 21 שחקני MLS בסגלים במונדיאל, ושיא של 11 שחקני MLS ששיחקו עבור נבחרות זרות - ביניהם שחקנים במדינות דומיננטיות ומסורתיות בכדורגל כמו ברזיל (ז'וליו סזאר) וספרד (דויד וייה). במשחק ארצות הברית נגד גרמניה, נבחרת ארצות הברית פתחה עם שבעה שחקני MLS בהרכב.[87]

ב-18 בספטמבר 2014 חשפה ה-MLS את הלוגו החדש שלה כחלק מיוזמת המיתוג "MLS Next". בנוסף ללוגו הליגה החדש, על חולצות של קבוצות ה-MLS הוצגו גרסאות של הסמל החדש בצבעי כל מועדון.[88]

ה-MLS הודיעה ב-27 באוקטובר 2014 כי צ'יבאס ארצות הברית תפסיק את פעילותה באופן מיידי, ותוחלף בשנת 2017 בזכיינית הרחבה חדשה בלוס אנג'לס.[89] הליגה קנתה את צ'יבאס ארצות הברית, שנאבקה להטביע את חותמה על המגרש ומחוצה לו, מוקדם יותר השנה תמורת כ-70 מיליון דולר.[90] לאחר הפירוק של צ'יבאס ארצות הברית, ניו יורק סיטי ואורלנדו סיטי הצטרפו לליגה בשנת 2015 כקבוצות ה-19 וה-20.[91] ספורטינג קנזס סיטי ויוסטון דינמו עברו מהמחוז המזרחי למחוז המערבי בשנת 2015, כך שהיו שני מחוזות של 10 קבוצות כל אחד.[91][92]

בתחילת 2015, הליגה הודיעה ששתי קבוצות - לוס אנג'לס ומינסוטה יונייטד - יצטרפו לליגה בשנת 2017 או 2018.[93] בעונה ה-20 של ה-MLS הופיעו כמה שחקנים שכיכבו ברמות הגבוהות ביותר של כדורגל המועדונים האירופי ובכדורגל הבינלאומי: ג'ובאני דוס סנטוס, קאקה, אנדראה פירלו, פרנק למפארד, סטיבן ג'רארד, דידייה דרוגבה, דויד וייה וסבסטיאן ג'ובינקו.[94] ב-6 בדצמבר 2015, ה-MLS הודיעה על כוונתה להתרחב ל-28 קבוצות.[95] ה-MLS אישרה באוגוסט 2016 שמינסוטה יונייטד תתחיל לשחק בשנת 2017 יחד עם אטלנטה יונייטד.[96]

באפריל 2016 חזר נציב הליגה דון גרבר על כוונת הליגה להתרחב ל-28 קבוצות, כשסבב ההרחבה הבא "יתרחש ככל הנראה בשנת 2020".[97][98] בדצמבר 2016 הוא עדכן את תוכניות ההרחבה וקבע כי הליגה מתכננת לאשר את הקבוצות ה-25 וה-26 בשנת 2017 ושהן תחלנה לשחק בשנת 2020.[99] בינואר 2017 הליגה קיבלה הצעות על קניית המקומות בליגה מ-12 קבוצות בעלות שונות.[100]

ביולי 2017 דווח שה-MLS דחתה הצעה בסך 4 מיליארד דולר של חברת MP & Silva לרכוש את כל זכויות הטלוויזיה של הליגה למשך 10 שנים, אם תפסיק את החוזים הנוכחיים שלה עם פוקס, ESPN ו-Univision. למרות שהעסקה הציעה עלייה משמעותית בסכום בהשוואה להסכמים הנוכחיים, MP & Silva התעקשו כי העסקה תותנה בכך שה-MLS תאמץ את מערכת העלייה והירידה בדומה לליגות בינלאומיות אחרות. בנוסף לכך שהליגה הצהירה שהיא דחתה את ההצעה בשל תקופת הבלעדיות שיש לבעלי הזכויות הנוכחיות (רשתות השידור) לנהל משא ומתן על הארכות לחוזים שלהם, צוין בתקשורת כי ה-MLS התנגדה מזה זמן רב לאימוץ מערכת העלייה והירידה, וממשיכה להשתמש במודל הקבוע המבוסס על זיכיון המשמש בליגות ספורט אמריקאיות אחרות.[101][102] יתרה מזאת, נראה כי ריקרדו סילבה, מייסד MP & Silva, היה בעל ניגוד אינטרסים מכיוון שבבעלותו נמצא גם מועדון הכדורגל מיאמי מה-NASL, שעשוי היה להפיק תועלת ממערכת עלייה וירידה שכזו.[102]

באוקטובר 2017 הודיע אנתוני פריקורט, ​​בעלי קולומבוס קרו, על תוכניות להעביר את הקבוצה לאוסטין שבטקסס עד שנת 2019.[103] ההודעה הולידה התנגדות מרחבי אוהדים בליגה ופעולה משפטית שנעשתה נגד הליגה על ידי ממשלת מדינת אוהיו.[104] ב-15 באוגוסט 2018, מועצת העיר אוסטין הצביעה ואישרה את ההסכם עם פריקורט להעברת קולומבוס קרו לאוסטין, וב-22 באוגוסט 2018 הוכרז שמו החדש של המועדון, מועדון הכדורגל אוסטין.[105] לאחר שהוכרז על משא ומתן בין פריקורט לג'ימי האסלם, הבעלים של קליבלנד בראונס, ה-MLS הבהירה כי אוסטין תקבל קבוצת הרחבה רק לאחר שתושלם עסקה למכירת קולומבוס קרו לקונה מקומי.[106] רכישת הקרו על ידי קבוצת הרכישה של האסלם הושלמה בסוף דצמבר 2018,[107] וב-15 בינואר 2019, אוסטין הוכרזה רשמית כקבוצת ההרחבה ה-27 עם תאריך כניסה לליגה בשנת 2021.[4]

ה-MLS הודיעה ב-20 בדצמבר 2017 על הענקת קבוצת הרחבה לנאשוויל, שתשחק באצטדיון ייעודי לכדורגל בעל 27,000 מושבים שיבנה בעתיד, אצטדיון גני הירידים נאשוויל, ותצטרף ל-MLS בשנת 2020.[108] הנהלת קבוצת ההרחבה נאשוויל הודיעה בפברואר 2019 שקבוצת ה-MLS תישא את השם מועדון הכדורגל נאשוויל שאז היה בשימוש על ידי הקבוצה מה-USL צ'מפיונשיפ מהעיר.[109]

 
סינסינטי במשחק הבית הראשון שלה ב-MLS לעיני 32,250 צופים, 2019

ב-29 בינואר 2018, ה-MLS העניקה למיאמי קבוצת הרחבה, בהובלת דייוויד בקהאם. אינטר מיאמי תחל לשחק בעונת 2020 ותפתח אצטדיון בעל 25,000 מושבים זמן קצר לאחר מכן.[110] קבוצת הרחבה הוענקה לסינסינטי שבאוהיו ב-29 במאי 2018, לקבוצת הבעלות של מועדון הכדורגל סינסינטי מה-USL. הקבוצה, ששמרה על השם של המועדון הקיים "מועדון הכדורגל סינסינטי", החלה את לשחק ב-MLS בשנת 2019 ותעבור לאצטדיון חדש בשנת 2021 עם קיבולת מינימלית של 26,000 מושבים.[111]

ב-19 במרץ 2019, ה-MLS הודיעה על 'שותפות אסטרטגית רב-שנתית' שהפכה את מפעילת הקזינו MGM Resorts International לשותפה הרשמית הראשונה של הליגה בתחום ההימורים. Roar Digital, מיזם משותף של MGM ו-GVC Holdings, מפעילת ההימורים בממלכה המאוחדת, יהפוך להיות השותף הבלעדי להימורי ספורט של הליגה.[112]

בשנת 2013, ניו יורק סיטי הסכימה לשלם שיא של דמי זיכיון בסך 100 מיליון דולר עבור הזכות להצטרף ל-MLS בשנת 2015.[113] את השיא הזה עברו קבוצות הבעלות של סינסינטי ונאשוויל ששילמו כל אחת 150 מיליון דולר כדי להצטרף ל-MLS (סינסינטי בשנת 2019 ונאשוויל בשנת 2020).[114] [א] אותו סכום שולם כדמי כניסה לליגה על ידי קבוצת הבעלות שקנתה את קולומבוס קרו בשנת 2018, מה שהוביל לכך שהמפעיל הקודם של הקבוצה, אנתוני פריקורט, קיבל זיכיון לאוסטין, שתצטרף ל-MLS בשנת 2021.[115][116] ה-MLS הודיעה גם כי קבוצות הבעלות של הקבוצות ה-28 וה-29 ישלמו כל אחת דמי כניסה בסך 200 מיליון דולר.[113]

הליגה מתכננת להתרחב ל-30 קבוצות עם התוספת של אוסטין ושארלוט בשנת 2021,[4][117] וסקרמנטו רפאבליק וסנט לואיס בשנת 2022.[6][7] הנציב דון גרבר דיבר על כך שסבב הרחבה נוסף עשוי להוביל ל-32 קבוצות ב-MLS.[118]

עם תפוסה ממוצעת של מעל 20,000 צופים למשחק, ליגת ה-MLS היא בעלת כמות הצופים השלישית בגובהה מכל ליגת ספורט אחרת בארצות הברית, אחרי ה-NFL ו-MLB,[9] והיא במקום השביעי מבחינת ממוצע צופים למשחק מבין ליגות הכדורגל ברחבי העולם החל משנת 2013.[9]

הליגה השעתה את עונת 2020 ב-12 במרץ 2020, שבועיים בלבד לאחר שהחלה, עקב התפשטות מגפת הקורונה בארצות הברית. ההשעיה נקבעה בתחילה לתקופה של 30 יום לאחר שגם ליגות ותחרויות אחרות הושבתו, ביניהן ליגת האלופות של CONCACAF וגביע ארצות הברית הפתוח.[119][120] השעיית הליגה הוארכה בחודש נוסף עד 10 במאי בהתאם להמלצה של המרכזים לבקרת מחלות ומניעתן. ה-MLS הודיעה גם שהיא שוקלת לוח זמנים ארוך יותר שידחה את גביע ה-MLS לחודש דצמבר.[121]

קבוצות הליגהעריכה

26 מועדוני ה-MLS מחולקים באופן שווה לשני מחוזות (13 קבוצות בכל מחוז), מחוז המזרח ומחוז המערב. כל מועדון רשאי שיהיה לו עד 30 שחקנים בסגל הקבוצה הבוגרת. כל 30 השחקנים נתונים לבחירה לסגל המשחק (הרכב + שחקני ספסל) במהלך העונה הרגילה וגם בפלייאוף.[122]

הליגה התרחבה באופן קבוע מעונת 2005. הליגה צפויה לגדול ל-30 קבוצות עם הצטרפותן של אוסטין[4] ושארלוט[123] בעונת 2021, וסקרמנטו רפאבליק[6] וסנט לואיס[124] בעונת 2022.

קבוצות נוכחיותעריכה

קבוצה עיר אצטדיון תכולה הצטרפה לליגה
מחוז מזרחי
אורלנדו סיטי אורלנדו, פלורידה אצטדיון אקספלוריה 25,500 2015
אטלנטה יונייטד אטלנטה, ג'ורג'יה אצטדיון מרצדס-בנץ[ב] 42,500‏[ג] 2017
אינטר מיאמי פורט לודרדייל, פלורידה אצטדיון אינטר מיאמי 18,000 2020
די. סי. יונייטד וושינגטון די. סי. אאודי פילד 20,000 1996
טורונטו טורונטו, אונטריו, קנדה בימו פילד[ד] 28,351 2007
מונטריאול אימפקט מונטריאול, קוויבק, קנדה אצטדיון סאפוטו 20,801 2012
ניו אינגלנד רבולושן פוקסבורו, מסצ'וסטס אצטדיון ג'ילט[ב][ה] 20,000 1996
ניו יורק סיטי ניו יורק, ניו יורק אצטדיון יאנקי[ב][ה] 30,321‏[ג] 2015
ניו יורק רד בולס הריסון, ניו ג'רזי רד בול ארנה 25,000 1996
סינסינטי סינסינטי, אוהיו אצטדיון ניפרט[ב][ה] 32,250 2019
פילדלפיה יוניון צ'סטר, פנסילבניה סובארו פארק 18,500 2010
קולומבוס קרו קולומבוס, אוהיו אצטדיון מפרה 19,968 1996
שיקגו פייר שיקגו, אילינוי סולג'ר פילד[ב] 24,995 1998
מחוז מערבי
דאלאס פריסקו, טקסס אצטדיון טויוטה 20,500 1996
ונקובר וייטקאפס ונקובר, קולומביה הבריטית בי סי פלייס[ב] 22,120‏[ג] 2011
יוסטון דינמו יוסטון, טקסס אצטדיון BBVA 22,039 2006
לוס אנג'לס לוס אנג'לס, קליפורניה אצטדיון בנק קליפורניה 22,000 2018
לוס אנג'לס גלאקסי קרסון, קליפורניה דיגניטי הלת' ספורטס פארק[ד] 27,000 1996
מינסוטה יונייטד סיינט פול, מינסוטה אליאנץ פילד 19,400 2017
נאשוויל נאשוויל, טנסי אצטדיון ניסאן[ב][ה] 69,143 2020
סיאטל סאונדרס סיאטל, וושינגטון סנצ'ורילינק פילד[ב] 39,419‏[ג] 2009
סן חוזה ארת'קווייקס סן חוזה, קליפורניה אצטדיון ארת'קווייקס 18,000 1996
ספורטינג קנזס סיטי קנזס סיטי, קנזס צ'ילדרנס מרסי פארק 18,467 1996
פורטלנד טימברס פורטלנד, אורגון פרובידנס פארק 25,218 2011
קולורדו ראפידס קומרס סיטי, קולורדו דיקס ספורטינג גודס פארק 18,061 1996
ריאל סולט לייק סנדי, יוטה אצטדיון ריו טינטו 20,213 2005



קבוצות עתידיותעריכה

קבוצות עתידיות
מועדון עיר אצטדיון מושבים שנת ייסוד עונת הצטרפות
אוסטין אוסטין, טקסס אצטדיון אוסטין 20,500 2019 2021
שארלוט שארלוט, קרוליינה הצפונית אצטדיון בנק אוף אמריקה 75,523 2019 2021
סנט לואיס סנט לואיס, מיזורי אצטדיון סנט לואיס 22,500 2019 2022
סקרמנטו רפאבליק סקרמנטו, קליפורניה אצטדיון רייליארדס 20,100 2012 2022

קבוצות בעברעריכה

קבוצות עבר
קבוצה עיר אצטדיון מושבים שנות פעילות
צ'יבאס ארצות הברית קרסון, קליפורניה סטאבהאב סנטר 27,000 2005–2014
טמפה ביי מיוטיני טמפה, פלורידה אצטדיון ריימונד ג'יימס 65,857 1996–2001
מיאמי פיוז'ן פורט לודרדייל, פלורידה אצטדיון לוקהארט 20,450 1998–2001

אלופות הליגהעריכה

נכון לסוף עונת 2019, 26 מועדונים שונים השתתפו בליגה, כש-13 זכו בלפחות גביע MLS (אליפות) אחד, ו-13 זכו בלפחות מגן אוהדים אחד. שני התארים הוחזקו על ידי אותו מועדון באותה עונה שבע פעמים (כאשר שני מועדונים השיגו את ההישג הזה פעמיים).[125]

אלופי גביע ה-MLS ומחזיקי מגן האוהדים:

לפי שניםעריכה

עונה גביע MLS (אליפות) מגן האוהדים
1996 די. סי. יונייטד טמפה ביי מיוטיני
1997 די. סי. יונייטד די. סי. יונייטד
1998 שיקגו פייר לוס אנג'לס גלאקסי
1999 די. סי. יונייטד די. סי. יונייטד
2000 קנזס סיטי וויזרדס קנזס סיטי וויזרדס
2001 סן חוזה ארת'קווייקס מיאמי פיוז'ן
2002 לוס אנג'לס גלאקסי לוס אנג'לס גלאקסי
2003 סן חוזה ארת'קווייקס שיקגו פייר
2004 די. סי. יונייטד קולומבוס קרו
2005 לוס אנג'לס גלאקסי סן חוזה ארת'קווייקס
2006 יוסטון דינמו די. סי. יונייטד
2007 יוסטון דינמו די. סי. יונייטד
2008 קולומבוס קרו קולומבוס קרו
2009 ריאל סולט לייק קולומבוס קרו
2010 קולורדו ראפידס לוס אנג'לס גלאקסי
2011 לוס אנג'לס גלאקסי לוס אנג'לס גלאקסי
2012 לוס אנג'לס גלאקסי סן חוזה ארת'קווייקס
2013 ספורטינג קנזס סיטי ניו יורק רד בולס
2014 לוס אנג'לס גלאקסי סיאטל סאונדרס
2015 פורטלנד טימברס ניו יורק רד בולס
2016 סיאטל סאונדרס דאלאס
2017 טורונטו טורונטו
2018 אטלנטה יונייטד ניו יורק רד בולס
2019 סיאטל סאונדרס לוס אנג'לס

לפי קבוצותעריכה

מועדון אליפויות שנות זכייה מגן האוהדים שנות זכייה סה"כ עונות ב-MLS
לוס אנג'לס גלאקסי 5 2002, 2005, 2011, 2012, 2014 4 1998, 2002, 2010, 2011 9 24
די. סי. יונייטד 4 1996, 1997, 1999, 2004 4 1997, 1999, 2006, 2007 8 24
סן חוזה ארת'קווייקס 2 2001, 2003 2 2005, 2012 4 22
ספורטינג קנזס סיטי 2 2000, 2013 1 2000 3 24
סיאטל סאונדרס 2 2016, 2019 1 2014 3 11
יוסטון דינמו 2 2006, 2007 0 2 14
קולומבוס קרו 1 2008 3 2004, 2008, 2009 4 24
שיקגו פייר 1 1998 1 2003 2 22
טורונטו 1 2017 1 2017 2 13
ריאל סולט לייק 1 2009 0 1 15
קולורדו ראפידס 1 2010 0 1 24
פורטלנד טימברס 1 2015 0 1 9
אטלנטה יונייטד 1 2018 0 1 3
ניו יורק רד בולס 0 3 2013, 2015, 2018 3 24
*טמפה ביי מיוטיני 0 1 1996 1 6
*מיאמי פיוז'ן 0 1 2001 1 4
דאלאס 0 1 2016 1 24
לוס אנג'לס 0 1 2019 1 2
* המועדון התפרק בסיום עונת 2001.

שיאיםעריכה

הנתונים להלן הם מחזיקי שיאי כל הזמנים ב-MLS. הנתונים הם של העונה הרגילה בלבד (בלי נתוני הפלייאוף). ההדגש מציין שחקני MLS פעילים.

נכון ל-6 באוקטובר 2019.[126]

שערים
דירוג שחקן שנים שערים
1 ארצות הברית  כריס וונדולובסקי 2005–הווה 159
2 ארצות הברית  לנדון דונובן 2001–2014; 2016 145
3 ארצות הברית  ג'ף קאנינגהאם 1998–2011 134
4 בוליביה  חיימה מורנו 1996–2010 133
5 סיירה לאון  קיי קמארה 2006–2013; 2015–הווה 126
6 ארצות הברית  אנטה ראזוב 1996–2000; 2001–2009 114
7 ארצות הברית  ג'ייסון קרייס 1996–2007 108
אנגליה  בראדלי רייט-פיליפס 2013–הווה
9 קנדה  דוויין דה רוסאריו 2001–2014 104
10 ארצות הברית  טיילור טוולמן 2002–2010 101
בישולים
דירוג שחקן שנים בישולים
1 ארצות הברית  לנדון דונובן 2001–2014; 2016 136
2 ארצות הברית  סטיב ראלסטון 1996–2010 135
3 ארצות הברית  בראד דייוויס 2002–2016 123
4 קולומביה  קרלוס ולדרמה 1996–2002 114
5 ארצות הברית  פרקי 1996–2005 112
6 בוליביה  חיימה מורנו 1996–2010 102
7 בוליביה  מרקו אצ'ברי 1996–2003 101
8 ארצות הברית  סשה קלסצ'ן 2006–2010; 2015–הווה 93
9 ארצות הברית  קובי ג'ונס 1996–2007 91
10 ג'מייקה  אנדי וויליאמס 1998–2011 86
שערים נקיים (ללא ספיגה)
דירוג שחקן שנים משחקים ללא ספיגה
1 ארצות הברית  ניק רימאנדו 2000–2019 154
2 ארצות הברית  קווין הארטמן 1997–2013 112
3 ארצות הברית  ג'ו קאנון 1999–2002; 2003–2013 86
4 ארצות הברית  ג'ון בוש 2002–2015 83
5 שווייץ  סטפן פריי 2009–הווה 76
ארצות הברית  זאק ת'ורנטון 1996–2011
7 ארצות הברית  מאט ריס 1998–2013 75
8 ארצות הברית  לואיס רובלס 2012–הווה 72
9 ארצות הברית  ביל חמיד 2009–הווה 68
10 קנדה  פאט אונסטד 2003–2011 64
הופעות
דירוג שחקן שנים הופעות
1 ארצות הברית  ניק רימאנדו 2000–2019 514
2 ארצות הברית  קייל בקרמן 2000–הווה 488
3 ארצות הברית  ג'ף לרנטוביץ' 2005–הווה 418
4 ארצות הברית  קווין הארטמן 1997–2013 416
5 ארצות הברית  צ'אד מרשל 2004–2019 409
6 ארצות הברית  בראד דייוויס 2002–2016 392
7 ארצות הברית  דרו מור 2005–הווה 382
8 ארצות הברית  סטיב ראלסטון 1996–2010 378
9 ארצות הברית  בריאן קרול 2003–2017 371
10 ארצות הברית  בובי בוסוול 2005–2017 366

שיאי שחקנים פעיליםעריכה

הנתונים להלן הם נתוני השיא של השחקנים הפעילים. הנתונים הם נתוני העונה הרגילה בלבד (בלי נתוני הפלייאוף).

נכון ל-6 באוקטובר 2019.[126]

שערים
דירוג שחקן שערים
1 ארצות הברית  כריס וונדולובסקי 159
2 סיירה לאון  קיי קמארה 126
3 אנגליה  בראדלי רייט-פיליפס 108
4 ארצות הברית  דום דוואייר 81
5 ונצואלה  ג'וזף מרטינז 77
בישולים
דירוג שחקן בישולים
1 ארצות הברית  סשה קלסצ'ן 93
2 ארגנטינה  דייגו ואלרי 81
3 ארצות הברית  גרהאם זוסי 65
4 ארצות הברית  בני פילהאבר 60
5 ארצות הברית  דקס מקארטי 58
ארצות הברית  לי גווין
שערים נקיים (ללא ספיגה)
דירוג שחקן משחקים ללא ספיגה
1 שווייץ  סטפן פריי 76
2 ארצות הברית  לואיס רובלס 72
3 ארצות הברית  ביל חמיד 68
4 ארצות הברית  שון ג'ונסון 60
5 ארצות הברית  בראד גוזאן 54
הופעות
דירוג שחקן הופעות
1 ארצות הברית  קייל בקרמן 488
2 ארצות הברית  ג'ף לרנטוביץ' 418
3 ארצות הברית  דרו מור 382
4 ארצות הברית  דקס מקארטי 361
5 ארצות הברית  כריס וונדולובסקי 359

נציבי הליגהעריכה

פרסי MLSעריכה

  ערך מורחב – פרסי MLS
  • שחקן השנה ב-MLS
  • מלך הנקודות ב-MLS
  • שוער השנה ב-MLS
  • שחקן ההגנה של השנה ב-MLS
  • רוקי השנה ב-MLS
  • מאמן השנה ב-MLS
  • שחקן הקאמבק של השנה ב-MLS
  • הרכב העונה ב-MLS
  • מגף הזהב ב-MLS

הרכב כל הזמנים ב-MLSעריכה

בשנת 2005 נבחרו אחד עשר השחקנים הטובים ביותר בתולדות ה-MLS. ההרכב הוא:

שוער
הגנה
קישור
התקפה

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ הקבוצה ממיאמי שהוכרזה בינואר 2018 ואחר כך שמאוחר יותר נקראה בשם אינטר מיאמי שילמה דמי זיכיון של 25 מיליון דולר בלבד. דייוויד בקהאם, הפנים הציבוריות של קבוצת הבעלות, קיבל אופציה לבעלות על זיכיון לקבוצת MLS עתידית בתשלום מוזל זה כחלק מחוזה המשחק המקורי שלו עם ה-MLS משנת 2007.
  2. ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 אצטדיון משותף, לא ייעודי לכדורגל
  3. ^ 1 2 3 4 תכולת האצטדיון למשחקים ניתנת להרחבה
  4. ^ 1 2 אצטדיון ייעודי לכדורגל, אך הוא משותף עם קבוצות מענפי ספורט אחרים
  5. ^ 1 2 3 4 הקבוצה אמורה לעבור לאצטדיון ייעודי לכדורגל
  1. ^ Borg, Simon (17 בדצמבר 2010). "MLS celebrates 17th anniversary of formal debut". MLSSoccer.com (MLS Digital). אורכב מ-המקור ב-January 12, 2014. בדיקה אחרונה ב-14 בספטמבר 2013. 
  2. ^ "About Major League Soccer". אורכב מ-המקור ב-September 23, 2014. בדיקה אחרונה ב-20 בספטמבר 2014. 
  3. ^ Fraser v. Major League Soccer, 01 F.3d 1296 .
  4. ^ 1 2 3 4 "Austin FC to Begin Play in MLS in 2021". MLSSoccer.com (הודעה לעיתונות). MLS Digital. 15 בינואר 2019. בדיקה אחרונה ב-11 בפברואר 2019. 
  5. ^ "Major League Soccer Comes to the Carolinas in 2021 as Charlotte is Awarded an Expansion Team". MLSsoccer.com. בדיקה אחרונה ב-17 בדצמבר 2019. 
  6. ^ 1 2 3 Bogert, Tom (21 באוקטובר 2019). "Major League Soccer awards expansion team to Sacramento". MLSSoccer.com (MLS Digital). בדיקה אחרונה ב-25 בנובמבר 2019. 
  7. ^ 1 2 Press, Associated. "St. Louis gets an MLS expansion team and will begin play in 2022". chicagotribune.com. בדיקה אחרונה ב-20 באוגוסט 2019. 
  8. ^ "MLS announces plans to expand to 30 teams". MLSsoccer.com. 18 באפריל 2019. בדיקה אחרונה ב-18 באפריל 2019. 
  9. ^ 1 2 3 4 Abatan, Ezechiel (18 במאי 2018). "MLS 2017 attendances ranked it among top leagues worldwide". sportcal.com. בדיקה אחרונה ב-28 בפברואר 2020. 
  10. ^ "About Major League Soccer". MLSnet.com. 5 בספטמבר 2008. אורכב מ-המקור ב-June 25, 2008. בדיקה אחרונה ב-5 בספטמבר 2008. 
  11. ^ "1996 Season Recap". בדיקה אחרונה ב-20 בספטמבר 2014. 
  12. ^ "Major League Soccer's Most Valuable Teams". Forbes. 20 בנובמבר 2013. אורכב מ-המקור ב-September 21, 2014. בדיקה אחרונה ב-20 בספטמבר 2014. 
  13. ^ Smith, Chris (19 באוגוסט 2015). "Major League Soccer's Most Valuable Teams 2015". Forbes. אורכב מ-המקור ב-August 20, 2015. בדיקה אחרונה ב-20 באוגוסט 2015. 
  14. ^ Fraser v. Major League Soccer, 01 F.3d 1296 (US 1st Cir. March 20, 2002). “MLS owns all of the teams that play in the league (a total of 12 prior to the start of 2002), as well as all intellectual property rights, tickets, supplied equipment, and broadcast rights. … However, MLS has also relinquished some control over team operations to certain investors. MLS contracts with these investors to operate…the league's teams”
  15. ^ "Dempsey Transfer Highlights Influence of MLS Single-Entity Economic Structure". Business of Soccer. 26 באוגוסט 2013. אורכב מ-המקור ב-August 12, 2014. בדיקה אחרונה ב-20 בספטמבר 2014. 
  16. ^ "MY TWO CENTS Part II: A few reasons how promotion/relegation system could be a success in the United States". אורכב מ-המקור ב-July 1, 2014. בדיקה אחרונה ב-20 בספטמבר 2014. 
  17. ^ "Major League Soccer, L.L.C. Company Information". Hoovers, Inc. אורכב מ-המקור ב-September 28, 2013. בדיקה אחרונה ב-2 ביוני 2013. 
  18. ^ "MLS vs. Liga MX: 2020 MLS All-Star Game presented by Target heads to LA". 20 בנובמבר 2019. 
  19. ^ "Los Angeles Football Club secures home-field advantage throughout Audi 2019 MLS Cup Playoffs with Supporters’ Shield". 25 בספטמבר 2019. 
  20. ^ "MLS announces new playoff format for 2019 season". MLSsoccer.com. 17 בדצמבר 2018. בדיקה אחרונה ב-13 בינואר 2019. 
  21. ^ Lewis, Michael (19 ביוני 2010). "FIFA president Blatter says MLS needs to adopt int'l calendar to compete". Daily News (New York). אורכב מ-המקור ב-June 29, 2011. בדיקה אחרונה ב-22 בדצמבר 2010. 
  22. ^ "MLS May Change Its Schedule To Help The US's World Cup Bid". Business Insider. 22 בנובמבר 2010. אורכב מ-המקור ב-January 13, 2012. בדיקה אחרונה ב-24 באוקטובר 2011. 
  23. ^ "Playoffs expand to 10 teams, more changes ahead" (הודעה לעיתונות). Major League Soccer. 22 בנובמבר 2010. אורכב מ-המקור ב-December 27, 2010. בדיקה אחרונה ב-22 בדצמבר 2010. 
  24. ^ "MLS' Garber: No plans for international calendar". USA Today. 15 בפברואר 2011. אורכב מ-המקור ב-January 7, 2012. בדיקה אחרונה ב-19 באוקטובר 2011. 
  25. ^ "Canada Soccer announces move to new timeframe for future Amway Canadian Championships". Canada Soccer. 21 במרץ 2014. אורכב מ-המקור ב-October 16, 2014. בדיקה אחרונה ב-1 באוגוסט 2014. 
  26. ^ Goff, Steven (10 באפריל 2018). "Toronto FC ousts Club America, earns berth in Concacaf Champions League finals". The Washington Post. בדיקה אחרונה ב-1 ביוני 2019. 
  27. ^ "Major League Soccer and Liga MX Fuel Rivalry with New Partnership" (הודעה לעיתונות). Major League Soccer. 13 במרץ 2018. בדיקה אחרונה ב-13 במרץ 2018. 
  28. ^ Shoalts, David (19 בספטמבר 2018). "Mexico's Tigres get a little payback, defeat Toronto FC in Campeones Cup". The Globe and Mail. בדיקה אחרונה ב-1 ביוני 2019. 
  29. ^ Marshall, Tom (29 במאי 2019). "MLS and Liga MX announce Leagues Cup". ESPN. בדיקה אחרונה ב-1 ביוני 2019. 
  30. ^ "History and Progress of the AFA". "Spalding's Official "Soccer" Association Foot Ball Guide". 1910. עמ' 27. 
  31. ^ "Football: The Association Cup Draw". The Manchester Guardian. 23 בפברואר 1909. עמ' 10. 
  32. ^ "North American Soccer League Statistics". nasljerseys.com. בדיקה אחרונה ב-17 בינואר 2014. 
  33. ^ "NASL 1968-1984". nasl.com. בדיקה אחרונה ב-14 באפריל 2020. 
  34. ^ "By The Numbers… North American Soccer League vs Major League Soccer". בדיקה אחרונה ב-20 בספטמבר 2014. 
  35. ^ 1 2 3 4 5 "FRASER v. MAJOR LEAGUE SOCCER, 97 F.Supp.2d 130 (D. Mass. 2000)". אורכב מ-המקור ב-February 22, 2014. בדיקה אחרונה ב-20 בספטמבר 2014. 
  36. ^ "Major League Soccer: Still Big, Still Bold, Nearly 20 Years Later". wordpress.com. 19 בדצמבר 2012. אורכב מ-המקור ב-2013-12-18. בדיקה אחרונה ב-16 במרץ 2012. 
  37. ^ "First MLS player in league history: US soccer legend Tab Ramos". MLSsoccer.com. 3 בינואר 2020. בדיקה אחרונה ב-29 בפברואר 2020. 
  38. ^ "U.S. Pro League Moves Along By Signing a Television Deal". The New York Times. 16 במרץ 1994. בדיקה אחרונה ב-22 בפברואר 2012. 
  39. ^ "MLS KICKS OFF TO FESTIVE CROWD, MIXED ON-FIELD REVIEWS". אורכב מ-המקור ב-April 3, 2015. בדיקה אחרונה ב-20 בספטמבר 2014. 
  40. ^ "Trophy Case". D.C. United. 19 במאי 2011. אורכב מ-המקור ב-June 22, 2017. בדיקה אחרונה ב-20 בספטמבר 2014. 
  41. ^ 1 2 3 4 "MLS 3.0 Series: A History of MLS 1.0". Last Word on Sports. 25 ביולי 2014. אורכב מ-המקור ב-August 8, 2014. בדיקה אחרונה ב-20 בספטמבר 2014. 
  42. ^ "Resurgence and Expansion of the MLS". Soccer Politics / The Politics of Football. 25 בנובמבר 2013. אורכב מ-המקור ב-December 9, 2014. בדיקה אחרונה ב-20 בספטמבר 2014. 
  43. ^ "Shootout banned; TV lineup changed". Sports Illustrated. אורכב מ-המקור ב-February 21, 2014. בדיקה אחרונה ב-20 בספטמבר 2014. 
  44. ^ "Mls Boots Commissioner, Turns To Nfl For Successor". Chicago Tribune. 4 באוגוסט 1999. בדיקה אחרונה ב-22 בפברואר 2012. 
  45. ^ Holmes, Stanley (22 בנובמבר 2004). "Soccer: Time To Kick It Up A Notch". Bloomberg BusinessWeek. אורכב מ-המקור ב-June 28, 2011. בדיקה אחרונה ב-11 במאי 2008. 
  46. ^ "For M.L.S., the Sport's Future Is in the Eye of the Beholder". The New York Times. 11 בנובמבר 2005. אורכב מ-המקור ב-December 20, 2013. בדיקה אחרונה ב-23 בינואר 2017. 
  47. ^ "MLS fans in several cities wait nervously for contraction decision". אורכב מ-המקור ב-September 24, 2015. בדיקה אחרונה ב-20 בספטמבר 2014. 
  48. ^ "MLS considering weight-loss program". אורכב מ-המקור ב-December 11, 2013. בדיקה אחרונה ב-20 בספטמבר 2014. 
  49. ^ "MLS fans in several cities wait nervously for contraction decision". 27 בדצמבר 2001. אורכב מ-המקור ב-2015-09-24. בדיקה אחרונה ב-20 בספטמבר 2014. 
  50. ^ "MLS considering weight-loss program". ESPN. 28 בדצמבר 2000. בדיקה אחרונה ב-22 בפברואר 2012. 
  51. ^ Baxter, Kevin (5 בדצמבר 2015). "MLS goes from near extinction to remarkable success". Los Angeles Times. בדיקה אחרונה ב-30 באוגוסט 2019. 
  52. ^ "The Throw-In: Did eliminating Tampa, Miami save MLS?". MLSsoccer.com. 5 בינואר 2012. אורכב מ-המקור ב-September 18, 2014. בדיקה אחרונה ב-20 בספטמבר 2014. 
  53. ^ 1 2 3 "Out of the Darkness: How MLS Commissioner Don Garber Took His League From Contraction to Expansion". Grantland. 8 באפריל 2014. בדיקה אחרונה ב-14 באפריל 2020. 
  54. ^ "Columbus Crew history". MLSsoccer.com. אורכב מ-המקור ב-October 30, 2014. בדיקה אחרונה ב-20 בספטמבר 2014. 
  55. ^ Club, Tennessee Smokies Baseball; Nauright, John; Parrish, Charles; Strutner, Matthew (2014). "Making Soccer 'Major League' in the USA and Beyond:Major League Soccer's First Decade". Sport History Review 45 (1): 23–36. doi:10.1123/shr.2012-0017. בדיקה אחרונה ב-20 בספטמבר 2014. 
  56. ^ "MLS Cup 2002". Major League Soccer. 20 באוקטובר 2002. אורכב מ-המקור ב-May 16, 2013. בדיקה אחרונה ב-16 במרץ 2012. 
  57. ^ "North American Soccer League Players, Standings". nasljerseys.com. בדיקה אחרונה ב-25 במרץ 2020. 
  58. ^ "Formatting MLS, Part 4: Global Tradition, American Appeal". Waldlichtung. 7 בספטמבר 2012. אורכב מ-המקור ב-August 14, 2014. בדיקה אחרונה ב-20 בספטמבר 2014. 
  59. ^ "On this day: Freddy Adu makes his MLS debut for DC United". mlssoccer.com. 3 באפריל 2020. 
  60. ^ Hale, Ellen (22 בינואר 2004). "American goalie rises to top of soccer world". USA Today (Manchester, England). בדיקה אחרונה ב-12 בינואר 2009. 
  61. ^ "Tim Howard club career". אורכב מ-המקור ב-October 8, 2014. בדיקה אחרונה ב-20 בספטמבר 2014. 
  62. ^ "Jason Kreis still has something to prove". ESPN. אורכב מ-המקור ב-February 24, 2014. בדיקה אחרונה ב-20 בספטמבר 2014. 
  63. ^ "Quakes History". San Jose Earthquakes. אורכב מ-המקור ב-September 23, 2014. בדיקה אחרונה ב-20 בספטמבר 2014. 
  64. ^ McMahon, Bobby (5 באוגוסט 2012). "Has The 'Beckham Rule' Worked For MLS?". אורכב מ-המקור ב-September 24, 2015. בדיקה אחרונה ב-20 באוגוסט 2015. 
  65. ^ Davis, Steve (26 בדצמבר 2007). "Desire to maintain quality drives foreign player rule". ESPNsoccernet. בדיקה אחרונה ב-11 במאי 2008. 
  66. ^ Lalas, Greg (17 באפריל 2007). "Foreign exchange program". Sports Illustrated. אורכב מ-המקור ב-April 21, 2007. בדיקה אחרונה ב-22 באפריל 2007. 
  67. ^ "A brief guide to Major League Soccer". The Boot Room. 8 ביוני 2012. אורכב מ-המקור ב-May 10, 2015. בדיקה אחרונה ב-20 בספטמבר 2014. 
  68. ^ Lalas, Greg (17 באפריל 2007). "Foreign exchange program". Sports Illustrated. בדיקה אחרונה ב-22 באפריל 2007. 
  69. ^ "SOUNDERS FC STARTS WITH A WIN". soundersfc.com. 19 במרץ 2009. בדיקה אחרונה ב-18 בינואר 2014. 
  70. ^ "Sounders FC set all-time attendance mark" (הודעה לעיתונות). MLSNet.com. 25 באוקטובר 2009. אורכב מ-המקור ב-January 19, 2010. בדיקה אחרונה ב-26 באוקטובר 2009. 
  71. ^ "New York Red Bulls sign international star Thierry Henry". New York Red Bulls. 14 ביולי 2010. אורכב מ-המקור ב-July 16, 2010. בדיקה אחרונה ב-14 ביולי 2010. 
  72. ^ "Real Salt Lake: Monterrey wins CONCACAF Champions League, 3–2 on aggregate". Deseret News. 27 באפריל 2011. אורכב מ-המקור ב-June 30, 2015. בדיקה אחרונה ב-20 בספטמבר 2014. 
  73. ^ "Spurs striker Robbie Keane joins MLS side LA Galaxy". BBC Sport. 16 באוגוסט 2011. בדיקה אחרונה ב-22 באוגוסט 2011. 
  74. ^ Baxter, Kevin (18 בנובמבר 2011). "MLS steadily builds toward goal of profitability". Los Angeles Times. אורכב מ-המקור ב-December 14, 2014. בדיקה אחרונה ב-20 בספטמבר 2014. 
  75. ^ "Fire tie Impact in MLS opener". ESPN. Associated Press. 17 במרץ 2012. אורכב מ-המקור ב-February 1, 2013. בדיקה אחרונה ב-27 באפריל 2012. 
  76. ^ "Major League Soccer announces New York expansion team: New York City Football Club". 21 במאי 2013. אורכב מ-המקור ב-June 7, 2013. בדיקה אחרונה ב-21 במאי 2013. 
  77. ^ "Major League Soccer Awards Expansion Team to Orlando". Orlando City Soccer Club. 19 בנובמבר 2013. אורכב מ-המקור ב-March 13, 2015. בדיקה אחרונה ב-20 בנובמבר 2013. 
  78. ^ "Retention funds explained: MLS reveals list of 14 players like Graham Zusi re-signed under initiative". MLSsoccer.com. 2 באוגוסט 2013. אורכב מ-המקור ב-August 21, 2014. בדיקה אחרונה ב-20 בספטמבר 2014. 
  79. ^ ""FC Dallas technical director Fernando Clavijo waits on US internationals: "More players are coming""". MLSsoccer.com. 30 בינואר 2014. אורכב מ-המקור ב-September 9, 2014. בדיקה אחרונה ב-20 בספטמבר 2014. 
  80. ^ "The Throw-In: Enjoy MLS in 2014, because this league will never be the same again". MLSsoccer.com. 15 במרץ 2014. אורכב מ-המקור ב-September 10, 2014. בדיקה אחרונה ב-20 בספטמבר 2014. 
  81. ^ Bennett, Roger (7 במרץ 2014). "MLS equals MLB in popularity with kids". ESPN FC. אורכב מ-המקור ב-May 28, 2014. בדיקה אחרונה ב-20 בספטמבר 2014. 
  82. ^ Edwards, Andy (7 במרץ 2014). "2013 poll results: MLS equal to MLB in "avid interest" popularity among adolescents – SIDELINE". MLSsoccer.com. אורכב מ-המקור ב-September 14, 2014. בדיקה אחרונה ב-20 בספטמבר 2014. 
  83. ^ "David Beckham's Miami partner Marcelo Claure says team hopes to begin play in 2017". 
  84. ^ "David Beckham's Miami MLS plans on hold until stadium secured". Sports Illustrated. 29 ביולי 2014. בדיקה אחרונה ב-4 באוגוסט 2014. 
  85. ^ "Major League Soccer names Atlanta as 22nd franchise, set for 2017 debut". MLSsoccer.com. 16 באפריל 2014. אורכב מ-המקור ב-May 3, 2014. בדיקה אחרונה ב-2 במאי 2014. 
  86. ^ "De George: New clubs raising the stakes in MLS". אורכב מ-המקור ב-September 10, 2014. בדיקה אחרונה ב-20 בספטמבר 2014. 
  87. ^ "USMNT 0, Germany 1, FIFA World Cup, Group G Match Recap". MLSsoccer.com MatchCenter. 26 ביוני 2014. אורכב מ-המקור ב-September 1, 2014. בדיקה אחרונה ב-20 בספטמבר 2014. 
  88. ^ Vaccaro, Adam (18 בספטמבר 2014). "Major League Soccer Unveils New Logo". Boston.com. בדיקה אחרונה ב-8 באוקטובר 2019. 
  89. ^ "Chivas USA folds; MLS will realign, relaunch 2nd LA team in 2017". 
  90. ^ "MLS eyes LA solution after spending around $70 million to purchase Chivas USA". 
  91. ^ 1 2 Tannenwald, Jonathan (27 באוקטובר 2014). "MLS shuts down Chivas USA, realigns conferences". The Philadelphia Inquirer. בדיקה אחרונה ב-8 באוקטובר 2019. 
  92. ^ "MLS announces new strategy for Los Angeles market, 2015 conference alignment". MLSsoccer.com. Major League Soccer. 27 באוקטובר 2014. אורכב מ-המקור ב-October 28, 2014. בדיקה אחרונה ב-28 באוקטובר 2014. 
  93. ^ Stejskal, Sam (25 במרץ 2015). "MLS Commissioner Don Garber: Minneapolis represents everything that is spurring growth of MLS". MLS. אורכב מ-המקור ב-March 28, 2015. 
  94. ^ Baxter, Kevin (23 באוגוסט 2015). "MLS develops a buzz with international influx of talent". Los Angeles Times. אורכב מ-המקור ב-August 31, 2015. בדיקה אחרונה ב-1 בספטמבר 2015. 
  95. ^ "MLS announces possible plans to expand league to 28 teams, 2016 scheduling updates". MLSsoccer.com. 6 בדצמבר 2015. אורכב מ-המקור ב-December 7, 2015. בדיקה אחרונה ב-7 בדצמבר 2015. 
  96. ^ Stejskal, Sam (19 באוגוסט 2016). "Minnesota United FC to join MLS in 2017, debuting at TCF Bank Stadium". MLSSoccer. Major League Soccer. אורכב מ-המקור ב-August 22, 2016. בדיקה אחרונה ב-20 באוגוסט 2016. 
  97. ^ "Commissioner Garber: Next round of MLS expansion "likely happening in 2020"". MLSsoccer.com. 14 באפריל 2016. אורכב מ-המקור ב-October 26, 2016. בדיקה אחרונה ב-16 בנובמבר 2016. 
  98. ^ "Cincinnati set to welcome Commissioner Don Garber in push for MLS expansion". MLSsoccer.com. 15 בנובמבר 2016. אורכב מ-המקור ב-November 16, 2016. בדיקה אחרונה ב-16 בנובמבר 2016. 
  99. ^ Couch, Ben (15 בדצמבר 2016). "MLS announces expansion process and timeline". MLSsoccer.com. MLS Digital. בדיקה אחרונה ב-8 באוקטובר 2019. 
  100. ^ "MLS receives 12 applications by expansion submission deadline". Sports Illustrated. Associated Press. 31 בינואר 2017. בדיקה אחרונה ב-8 באוקטובר 2019. 
  101. ^ "MLS rebuffs rich offer tied to relegation". Sports Business Daily. בדיקה אחרונה ב-25 ביולי 2017. 
  102. ^ 1 2 "Pro/rel component made $4B bid for MLS media rights a non-starter". ESPN FC. בדיקה אחרונה ב-25 ביולי 2017. 
  103. ^ Erickson, Andrew (18 באוקטובר 2017). "Without a Downtown stadium, Crew likely to bid adieu". The Columbus Dispatch. בדיקה אחרונה ב-11 בדצמבר 2017. 
  104. ^ Jeffery, James (27 במאי 2018). "Columbus Crew: Two US cities fight over one football team". BBC News. בדיקה אחרונה ב-29 במאי 2018. 
  105. ^ "City's MLS Franchise to be Dubbed Austin FC". בדיקה אחרונה ב-22 באוגוסט 2018. 
  106. ^ MLSsoccer staff (12 באוקטובר 2018). "Cleveland Browns owners emerge as potential buyers of Columbus Crew SC". MLSSoccer.com (MLS Digital). בדיקה אחרונה ב-13 באוקטובר 2018. 
  107. ^ Axelrod, Ben (28 בדצמבר 2018). "Haslam family and ownership group finalize agreement to buy Columbus Crew". Cleveland: WKYC. בדיקה אחרונה ב-11 בפברואר 2019. 
  108. ^ Rosano, Nicholas (20 בדצמבר 2017). "Nashville awarded MLS expansion club". MLSsoccer.com. בדיקה אחרונה ב-21 בדצמבר 2017. 
  109. ^ "Nashville MLS expansion team unveils name, crest". 20 בפברואר 2019. בדיקה אחרונה ב-20 בפברואר 2019. 
  110. ^ "MLS finally awards Miami team to Beckham". ESPN. בדיקה אחרונה ב-16 במרץ 2018. 
  111. ^ "Cincinnati awarded MLS expansion club, will start play in 2019" (הודעה לעיתונות). Major League Soccer. 29 במאי 2018. בדיקה אחרונה ב-29 במאי 2018. 
  112. ^ "MLS announces multi-year gaming partnership with MGM Resorts International". MLSsoccer.com. 19 במרץ 2019. בדיקה אחרונה ב-20 במרץ 2019. 
  113. ^ 1 2 Carlisle, Jeff (21 באוקטובר 2019). "Sacramento awarded latest MLS expansion franchise". ESPN. בדיקה אחרונה ב-17 במרץ 2020. 
  114. ^ "MLS to expand to 28 teams with huge jump in fees for new entrants". USA Today. Associated Press. 16 בדצמבר 2016. בדיקה אחרונה ב-17 במרץ 2020. 
  115. ^ Bench, Emily (6 בדצמבר 2018). "Columbus Crew's proposed buyers pledging $645M total investment". Columbus Business First. בדיקה אחרונה ב-3 בינואר 2019. 
  116. ^ Salazar, Daniel (19 בדצמבר 2018). "Austin and PSV finalize soccer stadium deal; MLS team likely to kick off in 2021". Austin Business Journal. בדיקה אחרונה ב-3 בינואר 2019. 
  117. ^ Newton, David (17 בדצמבר 2019). "Charlotte gets MLS' 30th franchise for record $325 million". ESPN. בדיקה אחרונה ב-17 בדצמבר 2019. 
  118. ^ Blum, Ronald (5 בדצמבר 2019). "MLS hopes to put 30th team in Charlotte, North Carolina". Associated Press. בדיקה אחרונה ב-17 בדצמבר 2019. 
  119. ^ Goff, Steven (12 במרץ 2020). "MLS suspends matches for 30 days because of coronavirus outbreak". The Washington Post. בדיקה אחרונה ב-17 במרץ 2020. 
  120. ^ Tannenwald, Jonathan (13 במרץ 2020). "MLS, U.S. national teams and European soccer leagues shut down because of coronavirus". The Philadelphia Inquirer. בדיקה אחרונה ב-17 במרץ 2020. 
  121. ^ Torres, Luis (19 במרץ 2020). "MLS extends suspension, eyes playing MLS Cup in December". Pro Soccer USA. בדיקה אחרונה ב-19 במרץ 2020. 
  122. ^ "MLS Roster Rules and Regulations". MLSsoccer.com (MLS Digital). 2 במרץ 2018. בדיקה אחרונה ב-13 בפברואר 2019. 
  123. ^ "MLS Roster Rules and Regulations". MLSsoccer.com (MLS Digital). 2 במרץ 2018. בדיקה אחרונה ב-13 בפברואר 2019. 
  124. ^ Bogert, Tom (20 באוגוסט 2019). "Major League Soccer awards expansion team to St. Louis". MLSSoccer.com (הודעה לעיתונות). MLS Digital. בדיקה אחרונה ב-25 בנובמבר 2019. 
  125. ^ MLS guide: Learn more about Orlando's new pro league, באתר Orlando Sentinel
  126. ^ 1 2 "MLS Statistics: All-Time". MLSsoccer.com. MLS Digital. בדיקה אחרונה ב-6 באוקטובר 2019.