מונטריי (כדורגל)

**מונטריי**
**Monterrey**
מידע כללי
שם מלא	קלוב דה פוטבול מונטריי
כינוי	רייאדוס; (המפוספסים); לה פנדייה; (הכנופיה); לוס אלביאסולס; (הלבנים-כחולים)
תאריך ייסוד	28 ביוני 1945
אצטדיון	אצטדיון BBVA, גוואדלופה,; נואבו לאון, מקסיקו ; (תכולה: 53,500)
בעלים	FEMSA
נשיא	דוויליו דאווינו
מאמן	ויקטור מנואל ווסטיץ'
ליגה	ליגת העל המקסיקנית
	www.rayados.com
תלבושת

קלוב דה פוטבול מונטריי (בספרדית: Club de Fútbol Monterrey) הוא מועדון כדורגל מקסיקני מהעיר מונטריי, בירת מדינת נואבו לאון, המשחק בליגת העל המקסיקנית.

מונטריי הוא מועדון הכדורגל הוותיק ביותר מבין המועדונים הפעילים בצפון מקסיקו, והוא נמצא בבעלות חברת FEMSA, חברת המשקאות הגדולה ביותר באמריקה הלטינית. לזכות המועדון חמש זכיות באליפות מקסיקו, האחרונה שבהן בטורניר האפרטורה 2019, וארבע זכיות בגביע CONCACAF לאלופות, בהן שלוש זכיות רצופות בין 2011 ל-2013. כמו כן, המועדון מחזיק בהישג השיא המשותף לקבוצה מ-CONCACAF במסגרת גביע העולם למועדונים, כאשר סיימה שלישית במסגרת הטורניר ב-2012.

צבעי המועדון הם כחול ולבן, והם ידועים בתלבושת הפסים שהעניקה לה את הכינוי Los Rayados (המפוספסים). כמו כן, הפסים הפכו לחלק מסמל המועדון. מונטריי מארחת את משחקיה באצטדיון BBVA החל משנת 2015, ולמועדון יריבות ארוכת שנים עם טיגרס, כאשר שתי הקבוצות פועלות במטרופולין מונטריי. הדרבי בין השתיים זכה לכינוי קלאסיקו רחיומונטאנו, והוא נחשב לאחד ממשחקי הדרבי החשובים והטעונים במקסיקו.

היסטוריה עריכה

ההקמה, הטרגדיה והפירוק הזמני (1945 - 1946) עריכה

ב-21 באפריל 1945, בשלהי מלחמת העולם השנייה, הודיע נשיא התאחדות הכדורגל של נואבו לאון, אנחל אסקובדו, על הכוונה להקים קבוצה ראשונה לאזור שתתחרה בליגת העל המקסיקנית החל מעונת 1945/1946. ההחלטה הגיעה בעקבות הצלחת הקבוצה של מדינת נואבו לאון באליפות החובבנית שהתקיימה בעיר חודש קודם לכן. הקבוצה החדשה החלה להתגבש סביב שחקני הסגל של קבוצת המדינה של נואבו לאון.

ב-28 ביוני הוקם המועדון באופן רשמי, תחת השם קלוב דה פוטבול מונטריי. ב-12 ביולי נרשמה הקבוצה רשמית בהתאחדות הכדורגל המקסיקנית כקבוצה ה-16 בליגת העל החל מהעונה הבאה. אנריקה אייאלה מדינה היה לנשיא המועדון הראשון, שהיה לחלק מקבוצת אנשי עסקים שהרכיבו את הנהלת המועדון בראשיתו. ב-19 באוגוסט ערכה הקבוצה את הופעת הבכורה הרשמית שלה, כאשר גברה במגרשה הביתי 1-0 על סן סבסטיאן דה לאון. את שערה הראשון וההיסטורי של הקבוצה כבש שחקנה הספרדי-ארגנטינאי, חוסה "צ'ה" גומס. כבר במחזור הבא ספגה הקבוצה את הפסדה הראשון, כאשר הובסה 6-0 על ידי מונטסומה.

ב-14 בספטמבר הייתה מעורבת הקבוצה בתאונה קשה ששינתה את פניו של המועדון הצעיר. אוטובוס הקבוצה עשה דרכו לעיר גוודלחרה לקראת משחק החוץ מול דפורטיבו אורו. בשעות הלילה, כאשר עצר האוטובוס לתדלוק בעיר סן חואן דה לוס לאגוס, התלקח האוטובוס כאשר שחקני הקבוצה ישנים בתוכו. על אף שלא היו הרוגים במקום התאונה, בין היתר הודות לחוסה "צ'ה" גומס שסיכן את חייו כדי להציל את חיי חבריו, רבים משחקני הקבוצה סבלו מכוויות קשות, פציעות שונות שנגרמו בין היתר מקפיצה דרך חלונות האוטובוס כדי להימלט, ופגיעה נפשית קשה. שלושה חודשים לאחר האירוע נפטר אנריקה ליסאנו בן ה-28, שחקנה הקוסטה ריקני של הקבוצה, כתוצאה מפציעותיו. בהמשך נפטר גם לאונרדו קואדרוס וידאל, ושחקן נוסף בשם אדוארדו קסאדה נאלץ לפרוש מכדורגל. בין הפצועים היה גם מאמן הקבוצה, מנואל גאלאן.

בעקבות האירוע הטרגי, נרתמו שאר קבוצות הליגה לעזרתה של מונטריי, ושלחו שחקנים בהשאלה ללא תמורה על מנת להמשיך את קיום המועדון בליגה. עם זאת, המועדון מוכה האבל שבנוסף נקלע לבעיות כלכליות קשות, התקשה להשתקם מקצועית ועד לסיום העונה ספגה הקבוצה למעלה מעשרים הפסדים, ספגה למעלה מ-120 שערים וסיימה את העונה במקום האחרון בטבלה.

ב-23 ביוני 1946, עם ההפסד לאטלס במחזור הסיום, ביקשה הקבוצה להפסיק את פעילותה, בעקבות הקשיים ומתוך כבוד להרוגי התאונה הקשה. רמון קרדנאס קורונאדו, שהחליף את מדינה בתפקיד נשיא המועדון, הודיע כי המועדון יעבור בנייה מחדש, אך בפועל הקבוצה התפרקה ולא המשיכה בפעילות מכל סוג.

ההקמה החוזרת והשנים הראשונות (1952 - 1960) עריכה

ביולי 1952, תחת הובלתו של נשיא התאחדות הכדורגל של נואבו לאון, ד"ר קרלוס קנסקו, חזרה מונטריי להיות קבוצה מקצוענית, שהתבססה על הקבוצה שהמשיכה את שם המועדון ושיחקה במספר טורנירים חובבניים ואלמוניים קודם לכן, והתחזקה לקראת חזרה לבמה המקצוענית של הכדורגל המקסיקני. מונטריי התקבלה לליגת המשנה המקסיקנית שעשתה באותן שנים את צעדיה הראשונים, לקראת עונת 1952/1953, שהייתה לעונה השלישית בלבד בתולדות ליגת המשנה.

ההודעה על צירופה של מונטריי לליגת המשנה התקבלה בהתנגדות קשה מצד רובן של קבוצות הליגה, בעיקר בשל המרחק הרב שיצטרכו לעבור בדרך לעיר הצפונית. ההתנגדות נבעה מכך שהרוב המוחץ של מועדוני הכדורגל המקסיקנים באותן השנים הגיעו ממרכזה ומדרומה של מקסיקו. חלק מהמועדונים אף דרשו כי מונטריי תכסה כמחצית מעלויות הנסיעה, דרישה שנדחתה על הסף. בעקבות המשבר עם יתר הקבוצות, הודיעה הליגה ב-6 ביולי על כך שמונטריי לא אושרה להצטרף לליגת המשנה. בעקבות התעקשותם של חברי הנהלת הקבוצה החדשה (רק חבר אחד מהנהלת הקבוצה המקורית נותר בהנהלה החדשה), שהציגו טיעונים רבים לטובת צירופם מחדש לליגה, הודיעה הליגה כשבוע לאחר מכן על שינוי ההחלטה ועל חזרתה של מונטריי לליגה מקצוענית לאחר שש שנים ללא פעילות. אצטדיון הבית של הקבוצה נקבע להיות אסטאדיו טכנולוחיקו בעיר מונטריי, שנפתח שנתיים קודם לכן והכיל כ-20 אלף מקומות ישיבה.

בעונת 1955/1956, לאחר שתי עונות קשות אותן סיימה בתחתית הטבלה ועונה נוספת במרכז הטבלה, זכתה מונטריי באליפות ליגת המשנה תחת המאמן מנולו פאנדו. עם זאת, כבר בעונה הבאה ירדה מונטריי לליגה השנייה לאחר שסיימה במקום האחרון בליגה. הייתה זו ירידת הליגה הראשונה והיחידה עד כה של המועדון בכל שנות קיומו. מונטריי, שצברה ארבעה ניצחונות בלבד ב-24 מחזורי הליגה, נותרה אחרונה בפער נקודה בלבד מסקטפק שמעליה. מונטריי ניסתה לשוב מיידית לליגה הבכירה אך סיימה כסגנית בליגת המשנה במשך שתי העונות הבאות.

בעונת 1959/1960, עונתה השלישית ברציפות בליגת המשנה, השיגה מונטריי את הכרטיס לליגה הבכירה עם זכייה באליפות ליגת המשנה. עד כה, הייתה זו העונה האחרונה של הקבוצה בליגת המשנה, ומאז היא משחקת ברציפות בליגה הבכירה.

עליות, מורדות וחיפוש אחר תואר ראשון (1961 - 1985) עריכה

מונטריי שבה לליגה הבכירה, אך כבר בעונת החזרה שלה, עונת 1960/1961, הייתה קרובה לירידת ליגה. מונטריי שרדה רק במחזורי הסיום, לאחר שסיימה במקום אחד לפני האחרון, עם שתי נקודות בלבד מעל סלאיה שירדה לליגת המשנה. עונה לאחר מכן התקרבה אף יותר לירידה, כאשר שוב סיימה במקום הלפני האחרון, הפעם בפער נקודה מסקטפק האחרונה.

ב-1962 עשתה הקבוצה את צעדיה הראשונים לקראת התבססות בצמרת הטבלה, כאשר הנחיתה את המאמן רוברטו סקארונה. המאמן האורוגוואי הוביל רק שנה קודם לכן את פניארול לשתי זכיות רצופות בגביע ליברטדורס, וכן לזכייה בתואר הגביע הביניבשתי על חשבון בנפיקה ליסבון. תחת המאמן החדש סיימה מונטריי במקום החמישי בטבלה בתום עונת 1962/1963, הישג השיא שלה עד לאותה הנקודה. הקבוצה המשיכה במגמת שיפור כאשר בעונה הבאה סיימה שלישית בטבלה ואף העפילה לגמר הגביע המקסיקני, שם הפסידה לקלוב אמריקה בדו-קרב בעיטות עונשין לאחר שוויון 1-1 בסיכום שני המפגשים. בעונה השלישית והאחרונה של האורוגוואי על הקווים סיימה מונטריי שוב במקום השלישי בטבלה.

עזיבתו של סקארונה לאחר שלוש עונות הובילה לירידה ביכולתה של הקבוצה. את עונת 1965/1966 סיימה במקום הרביעי ועונה לאחר מכן סיימה שמינית בלבד. בעונת 1967/1968 חזרה מונטריי לאחר תקופה ארוכה למאבקים כנגד הירידה, והצליחה לשרוד בליגה כאשר סיימה במקום ה-14 (מתוך 16 קבוצות), עם ארבע נקודות בלבד מעל למקום האחרון. בעונת 1968/1969 לא הצליחה הקבוצה להרשים בליגה וסיימה במקום ה-11 בלבד. עם זאת, מונטריי התקרבה בכל זאת לזכייה בתואר, כאשר העפילה לגמר הגביע שם נוצחה בהארכה שנייה, 2-1 על ידי קרוס אסול.

תחילת שנות ה-70, תחת איגנסיו חאורגי שפרש ממשחק לאחר שבע שנים במונטריי והתמנה למאמן הקבוצה, נחשבות לתקופת מפתח בתולדות המועדון. על אף שלא הצליחה לזכות בתואר, הציבה מונטריי את עצמה בקדמת הבמה של הכדורגל המקסיקני, והפכה לכוח משמעותי. תקופה זו נפתחה בעונת 1970, אשר בעקבות מונדיאל 1970, הראשון להיערך במקסיקו, פוצלה לשני חלקים. בחלק הראשון חולקו הקבוצות לשני בתים בני ארבע קבוצות כל אחד. מונטריי הצליחה לסיים שנייה בבית ולהעפיל לבית הגמר, שם התקשתה להרשים וסיימה במקום השביעי. בעונת 1971/1972 העפילה הקבוצה לראשונה לחצי גמר פלייאוף האליפות (שיטה חדשה שנכנסה לשימוש שנה קודם לכן), וגררה את קלוב אמריקה למשחק שלישי בו הודחה לבסוף. מונטריי שחזרה את ההישג בעונת 1973/1974, והייתה קרובה לעשות זאת שוב בעונה שלאחר מכן.

לאחר שביססה את מעמדה כקבוצת צמרת, ועם סיום תפקידו של חאורגי לאחר חמש שנים כמאמן הקבוצה, התמנה לתפקיד פרננדו ריירה, שייצג את צ'ילה כשחקן במונדיאל 1950 וכמאמן במונדיאל 1962, והוביל קבוצות שונות באירופה ובאמריקה הדרומית. תחתיו שיחק בשורות מונטריי אחד מגדולי הכדורגלנים בכל הזמנים, אאוזביו, ששיחק בקבוצה במשך אותה העונה וכבש שער אחד בעשר הופעות. מונטריי סיימה ראשונה מתוך חמש קבוצות בבית בעונה הסדירה, השיגה ניצחון כפול על מי שנחשבה ל"קבוצת העשור" בכדורגל המקסיקני, קרוס אסול, עם 7-2 בסיכום מפגשי רבע הגמר, ונעצרה בחצי הגמר. מי שהיה אחראי על המהפך באותן השנים במעמדה של מונטריי היה הנשיא אלברטו סנטוס דה הויוס, שהוביל את בנייתו של "אל צ'ריטו", מתקן האימונים ובית המועדון החדשים, שנבנו על פי הסטנדרט של המועדונים הגדולים בעולם באותה התקופה. בשנים הבאות התקשתה מונטריי להעפיל לפלייאוף על אף עונות טובות בסך הכול, וסיימה עשור מוצלח בו מיתגה עצמה כקבוצת צמרת כמעט בכל עונה, אך ללא תואר או העפלה לגמר.

שנות ה-80 נפתחו במגמה הפוכה למגמת השיפור מהעשור הקודם. הקבוצה עברה לבעלותה של קבוצת "פרוטקסה", ושנים אלו התאפיינו בתקציבים דלים ובחוסר הישגיות. בעונת 1982/1983 הייתה הקבוצה רחוקה משחק אחד מפלייאוף הירידה, ממנו הצליחה להימנע על אף שסיימה אחרונה בבית המוקדם. בעקבות חוסר ההישגיות השקיעה קבוצת פרוטקסה בחיזוק הקבוצה, אך בעונה שלאחר מכן סיימה מונטריי במאזן ה-11 בטיבו בליגה. מאחר שסיימה שנייה בבית הצליחה להשתחל לפלייאוף, אך הודחה על ידי קלוב אמריקה. עונה זו הובילה לשינוי נוסף בגישה של ההנהלה ולמהפך נרחב בסגל, ובמהלך עונת 1984/1985 אף הובילה לפיטוריו של המאמן האורוגוואי רוברטו מטוסאס, ולמינויו של מאמן צעיר, פרנסיסקו אווילאן בן ה-37, שחקן בית של המועדון ושחקן הנבחרת המקסיקנית בעברו, בתפקידו הראשון על הקווים.

בין פסגה לשפל (1986 - 1999) עריכה

עונת 1985/1986 חולקה לשניים, בין היתר בעקבות מונדיאל 1986 ששוחק במדינה בקיץ. הקמפיין הראשון הסתיים עבור מונטריי עם יכולת חלשה וניצחון בודד, הרחק ממאבקי הפלייאוף. עם זאת, קיבל אווילאן את הקרדיט מההנהלה לחציה השני של העונה.

טורניר מקסיקו 1986, שזכה לשמו עקב סמיכותו לטורניר המונדיאל הקרב, היה לטורניר היסטורי עבור מונטריי. הליגה חולקה לשני בתים בני עשר קבוצות כל אחד. מונטריי סיימה את השלב הזה כקבוצה בעלת המאזן הטוב ביותר מבין כל קבוצות הליגה על שני בתיה, עם 13 ניצחונות ב-18 משחקים. לאחר שצלחה את רבע גמר הפלייאוף, רשמה הקבוצה ניצחון כפול על גוודלחרה בדרך לגמר הפלייאוף הראשון בתולדותיה. בגמר מול טמפיקו מאדרו הצליחה מונטריי למחוק הפסד 2-1 במשחק הראשון עם 2-0 בגומלין, ולזכות בתואר האליפות הראשון בתולדותיה.

דווקא לאחר עונת השיא בהיסטוריה של המועדון, נרשמה עונה חסרת יציבות שהסתיימה עם המאזן ה-12 בטיבו בלבד בליגה, והדחה כבר ברבע הגמר. בתום העונה סיים אווילאן את תפקידו כמאמן הקבוצה. תקציב הקבוצה ירד, שחקנים משמעותיים שוחררו ובמקומם הגיע רכש לא מספק. בעונת 1988/1989 נלחמה מונטריי, ששנים ספורות קודם לכן זכתה באליפות, נגד הירידה לליגת המשנה. רק חזרה למועדון של המאמן פרנסיסקו ריירה הובילה לשיפור במצב הקבוצה ולהישרדות בליגה הבכירה.

לקראת עונת 1989/1990 הגיע לקבוצה המאמן הצ'יליאני פדרו גרסיה בארוס, תחתיו רשמה הקבוצה מספרים נאים אך סיימה שלישית בלבד בבית ולא העפילה לפלייאוף. עונה לאחר מכן הוביל פדרו גרסיה את הקבוצה למקום הראשון בבית ולמאזן השני בטיבו בליגה הסדירה, אך תבוסת 4-0 לפואבלה במשחק הראשון של רבע הגמר סתמה את הגולל על סיכויי ההעפלה של מונטריי, שעל אף ניצחון 1-0 בגומלין סיימה את העונה באכזבה.

לאחר שתי עונות תחת הצ'יליאני, ולקראת עונת 1991/1992, הגיע לקבוצה המאמן מיגל מחיה ברון, שהוביל את אוניברסידד נסיונל לזכייה באליפות. מחיה ברון הוביל את הקבוצה לזכייה בגביע המקסיקני הראשון בתולדותיה, לאחר שקבוצתו הדיחה בשלבי הנוקאאוט את פואבלה ואת קרוס אסול, לפני שגברה 4-2 על קובראס דה קרטארו במשחק הגמר. עונה לאחר מכן הוביל מחיה ברון את מונטריי לעונה מרשימה בליגה, ולהעפלה לגמר הפלייאוף שם נוצחה מונטריי פעמיים על ידי אטלאנטה.

בקיץ 1993, לאחר מינויו של מחיה ברון לתפקיד מאמן נבחרת מקסיקו והחלפתו בהוגו הרננדס, השתתפה הקבוצה בטורניר הגמר של גביע CONCACAF למחזיקות גביע, וזכתה בתואר לאחר שניצחה 4-3 במשחק האחרון בבית את לואיס אנחל פירפו מאל סלוודור, כאשר לואיס הרננדס כובש את שער הניצחון כרבע שעה לסיום. בעוד חציו הראשון של העשור היה לתקופת שיא עבור המועדון, חציו השני התאפיין בבעיות רבות וביכולת ירודה. הקבוצה נקלעה לבעיות כלכליות קשות, שנגרמו בין היתר בעקבות הבעיות הכלכליות של נשיא המועדון חורחה לנקנאו, שמאוחר יותר אף ניצב בפני תביעה משפטית על זיוף.

במרץ 1996 רשמה מונטריי רגע מוצלח, בעיקר עבור אוהדיה, כאשר גברה על היריבה העירונית המרה טיגרס במשחק מכריע עבורה, והורידה אותה לליגת המשנה בפעם הראשונה בתולדותיה. שלוש שנים מאוחר יותר ניצבה מונטריי מרחק משחק אחד מירידה שנייה בתולדותיה לליגת המשנה, אך הצליחה לגבור 1-0 על פואבלה במשחק המכריע והמשיכה את דרכה בליגה הבכירה.

קבוצת FEMSA וחזרה לצמרת (2000 - 2008) עריכה

לאחר ששרדה בליגה הראשונה, התערב משרד האוצר במצבה הכלכלי הקשה של המועדון, שנקלע לחובות כבדים בין היתר גם אליו. ההחלטה ששינתה את פני המועדון הייתה להפקיד את ניהולו בידי חברת FEMSA, יצרנית המשקאות המובילה באמריקה הלטינית, המשווקת בין היתר את המותג קוקה-קולה. גם חברת בימבו, הספונסרית הראשית של המועדון, המשיכה להזרים כספים כדי לייצב את מצבה הכלכלי של מונטריי ולנקות את חובותיה הכבדים. חיזוק נרחב בדמותם של 11 שחקנים חדשים, בהם שחקנים שחזרו למועדון כגון פדרו פינדה וקלאודיניו דה סילבה, והצטרפו למאמן הארגנטינאי החדש אדוארדו סולארי ולכוכב הקבוצה, הארגנטינאי אנטוניו מואמד. על אף השינוי הנרחב, גם טורניר החורף (אינוויירנו) של 1999 הסתיים באכזבה ובהתפטרותו של המאמן.

לאחר התפטרותו של סולארי הגיע למונטריי המאמן הספרדי בניטו פלורו, מאמנה לשעבר של ריאל מדריד. כמו כן, לסגל השחקנים הצטרף חסוס ארייאנו, שחקן הבית המוערך שגדל בקבוצה ונמכר לגוודלחרה בעיצומו של המשבר הכלכלי ב-1997. פלורו לא הצליח להצעיד את הקבוצה לתארים, אך הצליח לייצב את מצב הקבוצה, להרחיק אותה מאזור הירידה, ואף להצעיד אותה לעונה מרשימה בטורניר וראנו 2001, שהיה האחרון שלו בקבוצה. בטורניר זה הוביל פלורו את מונטריי למקום השני בבית המוקדם, עם המאזן השלישי בטיבו בליגה, והמרוחק מהמקום הראשון בהפרש שערים נחות בשלושה שערים בלבד. עם זאת, בפלייאוף הודחה הקבוצה כבר בסיבוב הראשון, שלב רבע הגמר, לאחר תבוסת 4-0 לפצ'וקה בחוץ ושוויון 2-2 בלבד בבית.

ביולי 2002, לקראת טורניר האפרטורה, הגיע לקבוצה המאמן הארגנטינאי דניאל פסארלה, שזכה במונדיאל 1978 כשחקן והוביל כמאמן את נבחרות ארגנטינה ואורוגוואי. סביב המאמן נבנה סגל חזק שכלל בין היתר את גיז'רמו פרנקו, וולטר ארוויטי ולואיס ארנסטו פרס שהצטרפו לחסוס אורייאנו. בטורניר קלאוסורה 2003 הוביל פסארלה את מונטריי לזכייה באליפות השנייה בתולדותיה, 17 שנים לאחר הזכייה הראשונה. מונטריי סיימה במאזן השלישי בטיבו בליגה, נקודה פחות ממונרקס מורליה הראשונה. ברבע הגמר הדיחה מונטריי את אטלס, ובחצי הגמר המתינה לה טיגרס, יריבתה העירונית המרה, במפגש הראשון בין השתיים אי פעם במסגרת פלייאוף אליפות. במשחק הראשון בחוץ הפכה מונטריי פיגור 1-0 לניצחון מרשים של 4-1, וגם הפסד מינימלי של 2-1 בגומלין הביתי לא מנע ממנה העפלה מרשימה לגמר הפלייאוף. בגמר גברה מונטריי 3-1 בסיכום שני המפגשים על מורליה, בדרך לזכייה באליפות.

מונטריי, תחת המאמן מיגל הררה, חזרה לגמר הפלייאוף בטורניר אפרטורה 2004, אך נעצרה בשלב הגמר עם הפסד כפול לאוניברסידד נסיונל, 3-1 בסיכום המפגשים. הררה הוביל את מונטריי לגמר נוסף בטורניר אפרטורה 2005, לאחר ניצחון דרמטי בחצי הגמר על טיגרס, כשפרנקו כובש את שער הניצחון חמש דקות לתום משחק הגומלין ומוחק את יתרונה של טיגרס מהמפגש הראשון. בגמר פגשה מונטריי את דפורטיבו טולוקה, אך נוצחה 6-3 בסיכום המפגשים. בתום אותה עונה עזב גיז'רמו פרנקו לטובת ויאריאל הספרדית.

רצף תוצאות חלשות הביאו לפיטוריו של הררה במהלך טורניר אפרטורה 2007. בתום הטורניר התמנה ריקרדו לה וולפה לתפקיד המאמן. לה וולפה נהנה מסגל חזק בכיכובם של חארד בורחטי הוותיק ואומברטו סואסו, שהצטרף שנה קודם לכן. לימים יהפוך סואסו, ששיחק בקבוצה עד לשנת 2015, למלך השערים של המועדון בכל הזמנים עם 121 כיבושים. בטורניר הראשון שלו על הקווים הוביל לה וולפה את מונטריי לחצי גמר פלייאוף קלאוסורה 2008 עם ניצחון 8-5 בסיכום שני מפגשים מול גוודלחרה, אך בחצי הגמר הודחה הקבוצה על ידי סנטוס לגונה, עם 3-3 בסיכום המפגשים שהספיק לסנטוס להעפיל עקב מיקום ליגה גבוה יותר בעונה הסדירה. לה וולפה סיים את תפקידו במועדון לאחר טורניר אחד נוסף, בו כשלה מונטריי להעפיל לפלייאוף.

עידן ווצ'טיץ' (2009 - 2013) עריכה

ויקטור מנואל ווצ'טיץ', 2012

מחליפו של לה וולפה לקראת טורניר קלאוסורה 2009 היה ויקטור מנואל ווצ'טיץ'. תחת המאמן נבנתה אחת הקבוצות החזקות בתולדות המועדון, עם השוער ג'ונתן אורוסקו, חוליית הגנה שכללה בין היתר את חוסה מריה בסנטה ואת דוויליו דאווינו, לימים נשיא המועדון, קישור חזק עם לואיס פרס וחסוס ארייאנו הוותיקים שאליהם הצטרף וולטר איובי, וחוליית התקפה בכיכובם של סואסו ואלדו דה ניגריס.

בטורניר הראשון שלו על הקווים הוביל ווצ'טיץ' את מונטריי לרבע גמר הפלייאוף, וכבר בטורניר השני שלו, אפרטורה 2009, הוביל את הקבוצה לאליפות השלישית בתולדותיה. מונטריי הצליחה להיכנס לפלייאוף על אף שסיימה במקום השלישי בבית, בזכות היותה אחת משתי הקבוצות הטובות ביותר בטבלה הכללית שלא נכנסו אוטומטית לפלייאוף דרך מיקומן בבית. במשחק ראשון ברבע הגמר אירחה מונטריי את קלוב אמריקה, חמישה ימים בלבד לאחר פטירתו המפתיעה של אנטוניו דה ניגריס, שגדל בקבוצה, מהתקף לב. טרם המשחק נערך טקס לזכרו של אנטוניו, ובמשחק עצמו כבש אחיו הצעיר של אנטוניו, אלדו דה ניגריס, את שער הניצחון לזכות מונטריי. את השער הקדיש לאחיו המנוח. מונטריי התקדמה לחצי הגמר לאחר שוויון 1-1 בחוץ, ובמשחק הראשון מול טולוקה בבית כבש דה ניגריס צמד שקבע 2-0 בסיום. שוויון 1-1 בגומלין שוב הספיק למונטריי להעפיל לגמר מול קרוס אסול. מונטריי אירחה את המשחק הראשון ועלתה ליתרון מהיר משער עצמי, אך ירדה למחצית בפיגור 3-1. במחצית השנייה השלימה מונטריי מהפך מרשים וניצחה 4-3, הודות לצמד של סואסו, השני שבהם כשתי דקות לסיום. שערים של דה ניגריס ושל סואסו בגומלין סידרו ניצחון 2-1 למונטריי, שזוכה באליפות עם 6-4 בסיכום שני המפגשים.

בטורניר הבא (ביסנטנריו 2010), ללא סואסו המושאל לריאל סרגוסה, סיימה מונטריי עם המאזן הטוב ביותר בעונה הסדירה, לראשונה בתולדותיה. על אף הציפיות להמשיך לאליפות שנייה ברציפות, הודחה מונטריי עם הפסד כפול לפצ'וקה כבר ברבע הגמר. סואסו חזר לסגל לקראת טורניר אפרטורה 2010, אז הוביל ווצ'טיץ' את מונטריי לאליפות הרביעית בתולדותיה. בכך, היה למאמן הראשון שמוביל את מונטריי ליותר מאליפות אחת. מונטריי, בעלת המאזן השני בטיבו בליגה הסדירה, הדיחה את פצ'וקה ברבע הגמר, ופגשה את אוניברסידד נסיונל ברבע הגמר. לאחר שוויון 0-0 בחוץ, גברה מונטריי 2-0 על הפומאס בבית, כאשר סואסו כובש שתי דקות לסיום, ונרי קרדוסו כבש דקה לאחר מכן. בגמר פגשה מונטריי את סנטוס לגונה והפסידה 3-2 בחוץ, אחרי שער עצמי של דאווינו חמש דקות לסיום. בגומלין הביתי חגגה מונטריי עם 3-0, כולל צמד לסואסו ושער של בסנטה בתווך. מונטריי ניצחה 5-3 בסיכום שני המפגשים.

בעקבות הזכייה באליפות אפרטורה 2009, הראשונה בעידן ווצ'טיץ', הבטיחה מונטריי למעשה את השתתפותה בליגת CONCACAF לאלופות לעונת 2010/2011. לאחר שסיימה במאזן נקי מהפסדים בראש הבית בשלב הבתים, העפילה מונטריי לרבע הגמר, שם הדיחה את בת ארצה דפורטיבו טולוקה. גם חצי הגמר הפגיש את מונטריי עם מקסיקנית נוספת, קרוס אסול, ומונטריי הצליחה להדיח אותה בדרך לגמר מול ריאל סולט לייק האמריקאית. במשחק הראשון בבית איבדה מונטריי פעמיים יתרון (דה ניגריס וסואסו) בדרך לשוויון 2-2 בסיום, אך בגומלין ניצחה 1-0 משער של סואסו, בדרך לזכייה ראשונה בתולדותיה בתואר היבשתי היוקרתי^[1]. בעקבות כך השתתפה הקבוצה בגביע העולם למועדונים 2011, שם סיימה חמישית לאחר שהפסידה בדו-קרב בעיטות עונשין לקאשיווה רייסול, אך גברה במשחק על המקום החמישי 3-2 על אספרנס.

עונה לאחר מכן, חזרה מונטריי לגמר הפלייאוף בטורניר קלאוסורה 2012, אך איבדה את התואר לסנטוס לגונה. בליגת האלופות לעומת זאת, חגגה הקבוצה זכייה שנייה ברציפות בתואר. לאחר שצלחה את שלב הבתים במקום הראשון, המתינו למונטריי שלוש יריבות מקסיקניות בשלבי הנוקאאוט. לאחר שהדיחה את מורליה ברבע הגמר עם 7-2 מרשים בסיכום שני מפגשים ואת אוניברסידד נסיונל בחצי הגמר (4-1 בסיכום), המתין למונטריי מפגש גמר שני באותה העונה מול סנטוס לגונה. בעוד בליגה לא הצליחה מונטריי להכניע את יריבתה, בליגת האלופות הצליחה הקבוצה להשיג מולה את התואר. סואסו הוביל את מונטריי לניצחון 2-0 ביתי עם צמד אישי, ובגומלין, לאחר שנקלעה לפיגור 2-0, כבש קרדוסו את השער המצמק שמונה דקות לסיום, וקבע 3-2 למונטריי בסיכום שני המפגשים, בדרך לזכייה שנייה ברציפות בתואר. בהשתתפותה השנייה ברציפות בגביע העולם למועדונים 2012, רשמה הקבוצה את הישג השיא המשותף לנציגת CONCACAF בטורניר, כשהדהימה וסיימה במקום השלישי. מונטריי גברה 3-1 על אולסן יונדאי ברבע הגמר, הפסידה 3-1 לצ'לסי בחצי הגמר אך ניצחה 2-0 את אל-אהלי במשחק על המקום השלישי. בנוסף, זכתה בתואר הפייר פליי של הטורניר.

מונטריי הצליחה להעפיל לשני טורנירי הפלייאוף בעונת 2012/2013 בליגה המקסיקנית, אך בשניהם לא הצליחה להעפיל לגמר. לעומת זאת, בליגת האלופות רשמה הקבוצה הישג מרשים כשהייתה לראשונה בעידן ליגת האלופות (שעבר מספר שינויים בפורמט לקראת העונה), והשנייה בהיסטוריה של הטורניר (אחרי קרוס אסול), שזוכה בתואר שלוש פעמים ברציפות. מונטריי השיגה מאזן מושלם בשלב הבתים בארבעה משחקים, עם ארבעה ניצחונות ופער שערים 15-0. בשל כך, סיימה הקבוצה במאזן הטוב ביותר מבין העולות ופגשה את העולה בעלת המאזן החלש ביותר, שלאחו מגואטמלה. מונטריי המשיכה לחצי הגמר, שם הדיחה את לוס אנג'לס גלאקסי, בדרך לגמר שני ברציפות מול סנטוס לגונה. לאחר שוויון 0-0 בחוץ, נקלעה מונטריי לפיגור ביתי של 2-0, כשאת השער השני כובש שחקן העבר של הקבוצה, פליפה באלוי. מונטריי הצליחה לבצע מהפך דרמטי, שכלל צמד של דה ניגריס ושערים של קרדוסו וסואסו. שלושה מהשערים נכבשו בשש הדקות האחרונות של המשחק, בסיומו ניצחה מונטריי 4-2 וזכתה בתואר בפעם השלישית ברציפות. בגביע העולם למועדונים 2013 סיימה הקבוצה במקום החמישי, לאחר הפסד בהארכה לרג'א קזבלנקה וניצחון 5-1 מוחץ על אל-אהלי.

הכישלון להעפיל לגמר בשני הטורנירים של העונה, מנע ממונטריי השתתפות בעונה הבאה של ליגת האלופות, וזאת על אף ההישג ההיסטורי ושלוש הזכיות הרצופות שלה בתואר. עד לפתיחת עונת 2013/2014 עברה הקבוצה שינויים רבים. דה ניגריס ואיובי עברו לקבוצות אחרות במדינה, ארייאנו ודאווינו הוותיקים כבר פרשו ממשחק וגם שחקני מפתח כגון לואיס פרס כבר לא היו לחלק מהמועדון. ב-25 באוגוסט 2013, לאחר שהוביל את הקבוצה לחמישה תארים יוקרתיים בארבע שנים, סיים ווצ'טיץ' את תפקידו בקבוצה.

השנים האחרונות (2014 - ) עריכה

לאחר שכשלה תחת מחליפו של ווצ'טיץ', חוסה גוואדלופה קרוס, מינתה מונטריי את עוזרו של ווצ'טיץ', קרלוס בארה, לתפקיד המאמן לקראת אפרטורה 2014. עם שחקני רכש מבטיחים כגון סטפן מדינה ופבלו באררה, בנוסף לחזרתו לסגל של דורלאן פאבון, עלו הציפיות לקראת הטורניר הקרב. מונטריי הצליחה להגיע לפלייאוף מהמקום השישי בטבלה ואף הדיחה את אטלס ברבע הגמר, אך נעצרה בחצי הגמר על ידי האלופה שבדרך, קלוב אמריקה, עם הפסד 3-0 בסיכום המפגשים. המשחקים מול אמריקה היו לאחרונים של אומברטו סואסו בקבוצה, בטרם חזר לקולו-קולו. בארה זכה לקרדיט לקראת טורניר קלאוסורה 2015, אך לאחר ארבעה הפסדים בששת מחזורי הפתיחה פוטר המאמן מתפקידו.

מונטריי הצליחה לשים ידיה על אחד המאמנים המבטיחים ושחקן העבר של הקבוצה, אנטוניו מואמד. הארגנטינאי הוביל את קלוב אמריקה לזכייה בתואר טורניר אחד קודם לכן, ומספר שנים קודם לכן זכה באליפות עם קלוב טיחואנה. הוא לא הצליח לשקם את הקבוצה באופן מיידי ומונטריי מצאה עצמה מחוץ לפלייאוף הקלאוסורה, אך הייתה נחושה להשאיר בשורותיה את המאמן.

לקראת טורניר אפרטורה 2015 עזבה הקבוצה את הטכנולוחיקו, אצטדיונה הוותיק, ועברה לאצטדיון חדש, אצטדיון BBVA בנקומר. את האצטדיון חנכה הקבוצה במהדורה מיוחדת של גביע אאוזביו מול בנפיקה ליסבון מפורטוגל, וגברה עליה 3-0. ססאר מונטס, שחקן הבית של המועדון, התכבד בכיבוש השער הראשון באצטדיון החדש. מונטריי התחזקה במהלך הקיץ ולסגל הצטרפו, בין היתר, וולטר גרגאנו מנאפולי, רוחליו פונס מורי שהגיע מבנפיקה וכן חוסה מריה בסנטה, ששב למועדון לאחר שעזב לפיורנטינה לאחר מונדיאל 2014. כמו כן, הוותיקים לואיס פרס ואלדו דה ניגריס שבו לאחר קדנציות בגוודלחרה כדי לסיים את הקריירה בקבוצה. החלק ההתקפי שכלל את אדווין קרדונה, דורלאן פאבון ופונס מורי נחשב לאחד מהטובים בליגה (עם 32 שערי זכות בעונה הסדירה, המאזן השלישי בטיבו בליגה), וזכה למחמאות רבות על אף שמונטריי החמיצה את הפלייאוף וסיימה במקום התשיעי בלבד.

הקבוצה עברה מתיחת פנים נוספת לפני טורניר קלאוסורה 2016, כאשר השם הבולט שהצטרף היה קרלוס אנדרס סאנצ'ס, ששנה קודם לכן זכה בתואר כדורגלן השנה באמריקה הדרומית והיה משחקניה הבולטים של ריבר פלייט בזכייה בגביע ליברטדורס 2015. מונטריי פתחה היטב את הטורניר, וסיימה את העונה הסדירה כשהיא במקום הראשון, בפער שבע מפצ'וקה השנייה. מונטריי נכנסה לפלייאוף כפייבוריטית לזכייה באליפות ועמדה בציפיות ברבע הגמר, כשהדיחה את יריבתה הגדולה טיגרס ושמרה על מאזן נקי מהדחות מולה במסגרת הפלייאוף. בחצי הגמר פגשה מונטריי את קלוב אמריקה, והפסידה לה 1-0 במשחק הראשון בחוץ. משחק הגומלין הסתיים בניצחונה של מונטריי 4-2, במשחק שנחשב לאחד מהטובים בהיסטוריה של משחקי הפלייאוף. לקראת הגמר איבדה מונטריי את אחד משחקני המפתח שלה, קרלוס סאנצ'ס, שנאלץ להחמיץ את המפגשים עקב זימונו לסגל אורוגוואי לקראת קופה אמריקה 2016. במשחק הראשון הפסידה מונטריי 1-0 בחוץ לפצ'וקה, והובילה בגומלין 1-0 הודות לשער של פאבון במחצית הראשונה, בשחק הגמר הראשון אי פעם באצטדיון החדש. מונטריי ספגה שוויון דרמטי שלוש דקות בתוך תוספת הזמן מנגיחה של ויקטור גוסמאן, והפסידה את התואר לפצ'וקה.

חציו הראשון של עונת 2016/2017 היה קשה, ובמהלכו החמיצה מונטריי את משחקי הפלייאוף בליגה לאחר שסיימה תשיעית בטבלה, מרחק נקודה מהמקום המוביל לפלייאוף. במקביל השתתפה הקבוצה בליגת האלופות לאחר שלוש שנות היעדרות, ועל אף הציפיות הגבוהות הודחה במפתיע בשלב הבתים, לאחר שסיימה כשסניתה של אראבה אונידו מפנמה בעקבות שני הפסדים בשני משחקי הבית מולה. מונטריי חזרה לפלייאוף בקלאוסורה 2017 מהמקום השני בטבלה, אך הובסה 6-1 בסיכום שני משחקיה מול טיגרס, שלראשונה בתולדותיה הדיחה את יריבתה הגדולה במסגרת הפלייאוף.

בטורניר האפרטורה של אותה השנה סיימה מונטריי בראש הטבלה עם שני הפסדים בלבד, ופתחה את הפלייאוף עם 6-2 על אטלס בסיכום שני המפגשים, ועם 5-0 על מורליה בסיכום שני משחקי חצי הגמר. לראשונה נפגשה מונטריי בגמר הפלייאוף עם יריבתה הגדולה טיגרס, ובמשחק הראשון בחוץ נפרדו הקבוצות בשוויון 1-1. בגומלין הביתי עלתה מונטריי ליתרון ראשון לאחר שתי דקות בלבד, אך עד לתום המחצית ספגה פעמיים, הפסידה 2-1 בסיום, וראתה את יריבתה הגדולה חוגגת מולה זכייה שישית באליפות מקסיקו^[2]. לצד האכזבות, באותו הטורניר חגגה מונטריי זכייה שנייה בתולדותיה בגביע המקסיקני, 25 שנים לאחר זכיית הבכורה. שער בודד של אווילס אורטדו בגמר מול פצ'וקה העניק למונטריי את התואר, לאחר שרשמה טורניר מוצלח והדיחה בשלבי הפלייאוף, בין היתר, את סנטוס לגונה ואת קלוב אמריקה.

בטורניר הקלאוסורה 2018 העפילה מונטריי לפלייאוף מהמקום השלישי בטבלה, אך הודחה על ידי טיחואנה ברבע הגמר. בעקבות ההדחה סיים אנטוניו מואמד את תפקידו כמאמן הקבוצה לאחר למעלה משלוש שנים. הוא נפרד מהקבוצה ללא אליפות ועם גביע בודד, התואר היחיד אותו השיג עם המועדון.

לקראת טורניר אפרטורה 2018 הגיע למונטריי המאמן דייגו אלונסו האורוגוואי, שהוביל את פצ'וקה לזכייה באליפות ב-2016 ובליגת האלופות ב-2017. בעונה הבכורה שלו הוביל את מונטריי לגמר הגביע המקסיקני, שם הפסידה קבוצתו 2-0 לקרוס אסול. אותה קרוס אסול הובילה להדחתה של מונטריי בחצי גמר הפלייאוף באותו הטורניר, לאחר שמונטריי שסיימה חמישית בליגה הדיחה את סנטוס לגונה ברבע הגמר. בחצי הגמר פגשה מונטריי את אותה קרוס אסול. כל קבוצה ניצחה בביתה בתוצאה 1-0, ועם שוויון בתום שני המפגשים, זכתה קרוס אסול בכרטיס לשלב הבא, מאחר שסיימה במקום הראשון בעונה הסדירה, מעל מונטריי החמישית.

אלונסו שוב הצעיד את מונטריי לפלייאוף בטורניר קלאוסורה 2019, כאשר הקבוצה סיימה שלישית בעונה הסדירה. ברבע הגמר הדיחה מונטריי את נקקסה, ובחצי הגמר, עם שוויון 1-1 בסיכום שני המשחקים, הודחה מונטריי פעם נוספת על ידי היריבה טיגרס, עקב מיקום ליגה נחות מיריבתה. עוד בטרם להדחה, מונטריי השיגה ניצחון מרשים על יריבתה הגדולה בטורניר שהתקיים במקביל לקלאוסורה, ליגת CONCACAF לאלופות 2019. מונטריי העפילה לטורניר כסגניתה של טיגרס מגמר אפרטורה 2017, וצלחה את שמינית הגמר מול אליאנסה מאל-סלבדור. ברבע הגמר הדיחה את אטלנטה יונייטד האמריקאית, ובחצי הגמר הפגינה יכולת התקפית משובחת מול ספורטינג קנזס סיטי, עם ניצחון 5-0 בבית וניצחון 5-2 בחוץ (10-2 בסיכום). אל הגמר העפילו שתי היריבות העירוניות, מונטריי וטיגרס, לקרב ראש בראש על התואר היבשתי. לראשונה בתולדות המפעל נפגשו שתי קבוצות מאותה העיר בשלב הגמר. המשחק הראשון נערך באצטדיונה של טיגרס, ובו גברה מונטריי 1-0 על המארחת משער של ניקולאס סאנצ'ס בדקה ה-43. בגומלין באצטדיון BBVA בנקומר, שוב כבש סאנצ'ס והעלה את מונטריי ליתרון בפנדל בדקה ה-26. אנדרה פייר ז'יניאק איזן בבעיטת מספרת חמש דקות לסיום, אך מונטריי החזיקה מעמד ושמרה על התוצאה בדרך לזכייה רביעית בתואר היבשתי.

אצטדיון עריכה

אסטאדיו טכנולוחיקו (1952 - 2015) עריכה

אסטאדיו טכנולוחיקו

מאז הקמתה מחדש בליגת המשנה בשנת 1952, אירחה מונטריי את משחקיה באסטאדיו טכנולוחיקו בעיר מונטריי. האצטדיון נחנך ביולי 1950 על ידי נשיא מקסיקו דאז, מיגל אלמאן ולדס, והיה במקום השני מבחינת ותק במדינה כולה, אחרי אצטדיון אסול. עם מכסת אוהדים שעלתה לכ-33 אלף צופים (20 אלף בעת חניכתו), אירח המגרש מספר משחקים בשלב הבתים של מונדיאל 1986. ביולי 2017, שנתיים לאחר שעזבה מונטריי את האצטדיון, החלו העבודות להריסתו.

בין השנים 1973 ל-1980 זנחה הקבוצה את הטכנולוחיקו לטובת אירוח משחקים באצטדיונה של יריבתה הגדולה טיגרס, האצטדיון האוניברסיטאי.

אצטדיון BBVA ‏ (2015 - ) עריכה

אצטדיון BBVA

ביולי 2015 עברה מונטריי לאצטדיון החדש בגוואדלופה שבמטרופולין מונטריי. האצטדיון מכיל כ-53,500 מקומות ישיבה, ונבנה על פי מאפיינים דומים לזה של אצטדיון ומבלי בלונדון ואצטדיון אביבה בדבלין. הוא נחנך במהדורה מיוחדת של גביע אאוזביו ב-2 באוגוסט, לעיני יציעים מלאים, במשחק בו גברה מונטריי 3-0 על בנפיקה ליסבון.

העבודות להקמת האצטדיון החלה באוקטובר 2011. חברת FEMSA, בעליה של קבוצת מונטריי, השקיעה בבנייתו כ-200 מיליון דולר אמריקני, והוא נחשב לאחד מהאצטדיונים היפים במקסיקו, וכן הרביעי בגודלו במדינה. האצטדיון מאובזר במשטח דשא אמיתי, סוויטות לצפייה, מסעדה בהשראת הקבוצה, לאונג' עבור המועדון ועיצוב מוקפד מתוכו ומחוצה לו. הוא נבנה כך שהיציעים יהיו במרחק המינימלי המותר על ידי פיפ"א מכר הדשא.

יריבות עריכה

היריבה הגדולה ביותר של מונטריי היא קבוצת טיגרס. היריבות היא יריבות עירונית, שכן קבוצת טיגרס היא נציגתה של האוניברסיטה האוטונומית של נואבו לאון ושוכנת אף היא במטרופולין מונטריי.

משחקי הדרבי בין המועדונים זכו לכינוי קלאסיקו רחיומונטאנו (הקלאסיקו של מונטריי). בעוד שני המועדונים ידועים בכמות הקהל הגבוהה שממלאת את היציעים בכל משחק בית של אחת מהן, במשחקי הדרבי הדרישה לכרטיסים כל כך גבוהה, שלרוב הם נחטפים עם הוצאתם למכירה. היריבות בין השתיים נחשבת לאחת מהקשות והמרכזיות בכדורגל המקסיקני.

הדרבי הראשון בין השתיים התקיים באצטדיונה הביתי של טיגרס ב-13 ביולי 1974, והסתיים בשוויון 1-1. מונטריי הייתה למנצחת הראשונה בין השתיים, כאשר את הדרבי השני של אותה העונה ניצחה בתוצאה 2-1.

תארים עריכה

תארים מקומיים עריכה

ליגת העל המקסיקנית

אליפות (5): מקסיקו 1986, קלאוסורה 2003, אפרטורה 2009, אפרטורה 2010, אפרטורה 2019
סגנות (6): 1992/1993, אפרטורה 2004, אפרטורה 2005, קלאוסורה 2012, קלאוסורה 2016, אפרטורה 2017