ליפמן היילפרין
רפאל יום טוב ליפמן (בן שלמה) היילפרין (10 בדצמבר 1902 – 26 בספטמבר 1968) היה רופא, מנהל המחלקה הנוירולוגית בבית החולים "הדסה", מחבר שבועת הרופא העברי, חתן פרס ישראל למדעי הרפואה לשנת תשי"ג.
 | |
| לידה |
10 בדצמבר 1902 ביאליסטוק, האימפריה הרוסית  |
|---|---|
| פטירה |
26 בספטמבר 1968 (בגיל 65) ירושלים, ישראל |
| ענף מדעי |
נוירולוגיה |
| מקום קבורה |
הר המנוחות |
| מוסדות |
האוניברסיטה העברית בירושלים |
| פרסים והוקרה |
פרס ישראל (1953) |
  | |
קורות חיים
עריכהרפאל יום טוב ליפמן (ליפא) היילפרין נולד בביאליסטוק שבפולין, לרב שלמה, בנו של רבי חיים נפתלי הרץ היילפרין, ראב"ד ביאליסטוק, ונכדו של רבי רפאל יום טוב ליפמן היילפרין (1816–1879), רבה הנודע של ביאליסטוק, בעל "עונג יום טוב". התחנך חינוך יהודי מסורתי. בסיום לימודיו בגימנסיה רוסית, עבר לגרמניה ולמד רפואה בקניגסברג. את התמחותו עשה בבית החולים למחלות רוח ועצבים באוניברסיטה, במכון לפיזיולוגיה של האוניברסיטה, במחלקה הנויורולוגית בבית חולים בברלין ובמכון לאנטומיה של המוח בציריך. בשנת 1934 עלה לארץ ישראל.
בארץ ישראל עסק בחקר תחום הנוירולוגיה, ובשנת 1935 ייסד את החברה הנוירולוגית-פסיכיאטרית בארץ ישראל. בשנת 1936 ערך מפקד אוכלוסין לצורך מציאת מתאם בין מאפייני האוכלוסייה ושכיחות מחלות הנפש שבה. בשנת 1938 נקרא לבית החולים "הדסה" בירושלים לצורך ניהול המרפאה למחלות עצבים ורוח. היילפרין נמנה בין מייסדי המחלקה הנוירולוגית בבית החולים ועמד בראשה בשנים 1941–1969. משנת 1949 שימש גם מנהל רפואי של בית החולים הפסיכיאטרי "עזרת נשים".
משנת 1936 היה היילפרין חבר מערכת בכתב העת "הרפואה". בשנת 1946 החל להרצות בתחום נויורולוגיה קלינית באוניברסיטה העברית, ובשנת 1952 הועלה לדרגת פרופסור מן המניין. לרגל סיום המחזור הראשון של בוגרי בית הספר לרפואה בירושלים (בל"ג בעומר תשי"ב) (מאי 1952) חיבר את שבועת הרופאים בעברית.[1] מאוחר יותר התמנה לדקאן הפקולטה לרפואה.
מחקריו הקיפו את מכלול תחומי העיסוק הקשורים בנוירולוגיה, והוא היה ממקימי המעבדות הראשונות בארץ לפסיכופיזיולוגיה, נוירולוגיה ניסויית ואלקטרואנצפלוגרפיה. בשנת 1950 השתתף היילפרין בקונגרס הבינלאומי הראשון לפסיכיאטריה שנערך בצרפת. בשנת 1953 נבחר לנשיאות הקונגרס הבינלאומי לנוירולוגיה קלינית ובשנת 1957 לנשיאות הקונגרס הבינלאומי הראשון למדעי הנוירולוגיה. בישראל שימש משנת 1954 יו"ר הוועדה הפסיכיאטרית המייעצת למשרד הבריאות ומשנת 1955 עמד בראשות החברה הפסיכיאטרית בישראל.
בשנת תשי"ג זכה היילפרין בפרס ישראל למדעי הרפואה על ספרו "התסמונת של האינדוקציה הסנסומוטורית בהפרעות שיווי המשקל" (1951). רחוב בבאר שבע נקרא על-שמו.
היילפרין נפטר ב-1968. בהלווייתו נכחו נשיא המדינה זלמן שזר ונשיא בית המשפט העליון שמעון אגרנט.
אחיו הצעיר, ישראל היילפרין, היה היסטוריון ישראלי, פרופסור באוניברסיטה העברית. בתו רחל נשואה לפרופ' משה פיינסוד.
פרסומיו
עריכה- בריאות העובד: פרקים בפיזיולוגיה והיגינה של העבודה, בצירוף ציורים ודיאגרמות / ערוך על ידי י"י קליגלר ול' היילפרין, ירושלים: בית הבריאות של הדסה ע"ש נתן ולינה שטראוס, תרצ"ח (ספרית בריאות העם; 14).
לקריאה נוספת
עריכה- רקפת זלשיק, יפתח בירן, 'ליפמן היילפרין - שבעים שנה להקמת המחלקה לנוירולוגיה של הדסה', הרפואה, 147(8-9): 739-743, 2008.
קישורים חיצוניים
עריכה- ב. ברשאי, פרופסור ליפמן היילפרין, דבר, 27 במאי 1958
- מת פרופסור ליפמן היילפרין, מעריב, 26 בספטמבר 1968
- רקפת זלשיק, בריאות נפש חלוצית: 'חלוצים', 'חלוצות' ופסיכיאטרים חלוצים בפלשתינה של שנות העשרים, ישראל גיליון 6, 2004, 63–82
- משה פיינסוד, תעלומות "שירה" | ליפמן היילפרין, שניסה על עצמו את התרופה לפרקינסון, באתר הארץ, 1 ביולי 2011
- הנוירולוג ליפמן היילפרין ז"ל - משושלת של רבנים לשבועת הרופא העברי (1902 –1968) באתר האוניברסיטה העברית
הערות שוליים
עריכה- ^ ראו: זאת שבועת הרופא בישראל, מעריב, 13 במאי 1952.