לי דיקסון
לי מייקל דיקסון (באנגלית: Lee Michael Dixon; נולד ב-17 במרץ 1964) הוא כדורגלן עבר אנגלי, שהיה חלק מחוליית ההגנה המפורסמת של ארסנל משלהי שנות ה-80 עד 2002.
 | ||||
| מידע אישי | ||||
|---|---|---|---|---|
| לידה |
17 במרץ 1964 (בן 60) מנצ'סטר שבאנגליה | |||
| שם מלא | לי מייקל דיקסון | |||
| גובה | 1.78 מטר | |||
| עמדה | מגן ימני | |||
| מועדוני נוער | ||||
| ||||
| מועדונים מקצועיים כשחקן* | ||||
| ||||
| ||||
| נבחרת לאומית כשחקן | ||||
| ||||
| * הנתונים מתייחסים למשחקי הליגה בלבד | ||||
  | ||||
קריירה עריכה
דיקסון, יליד מנצ'סטר, החל את הקריירה בברנלי, המשיך במועדון צ'סטר סיטי עמו סיים בתחתית הפוטבול ליג בעונת 1983/1984, ברי וסטוק סיטי, לפני שחתם בארסנל של המאמן ג'ורג' גרהאם בינואר 1988.
דיקסון הובא לארסנל על מנת להחליף את הבלם האחורי הבינלאומי ויו אנדרסון שהועבר למנצ'סטר יונייטד, אך הפך לשחקן הרכב קבוע רק לאחר זמן מה. הסיבה לכך הייתה שקני סנסום היה הבלם השמאלי של המועדון ונייג'ל וינטרברן שיחק בעמדת הבלם הימני, כך שבעונתו הראשונה של דיקסון בארסנל הוא השתתף בשישה משחקים בלבד, הראשון מביניהם נגד לוטון טאון בפברואר 1988. סנסום עזב את ארסנל בקיץ ואת מקומו בעמדת הבלם השמאלי תפס וינטרברן, כך שדיקסון החל לשחק בעמדת הבלם השמאלי באופן קבוע בעשר השנים הבאות.
דיקסון ווינטרברן היו בלמי המועדון, בעוד שהקפטן טוני אדמס ודייוויד אולירי שיחקו במרכז. ב-1989 הצטרף אליהם סטיב בולד שגם כן שיחק בסטוק סיטי ונצפה על ידי גרהאם. חמשת השחקנים הללו הרכיבו את חוליית ההגנה של המועדון שהייתה מרכיב חשוב בזכייה באליפות ב-1989, לראשונה מאז 1971 אז שיחק בקבוצה ג'ורג' גרהאם עצמו.
בזמן המשחקים דיקסון נטה לספק תמיכת לקיצוני דייוויד רוקאסל, והוא התבלט גם ביכולתו כשחקן התקפי. למשך תקופה קצרה הוא גם היה בועט הפנדלים של המועדון. המאבק על האליפות בעונה זו היה צמוד ונמשך עד המשחק האחרון של העונה, שהסתיים בניצחון של ארסנל על ליברפול בתוצאה 0–2, כאשר השער השני והמכריע היה תוצאה של מהלך שיזם דיקסון בדקה האחרונה של המשחק.
המועדון לא הצליח להגן על תוארו בעונה שלאחר מכן, וגם לא שיחק בגביע אירופה כתוצאה מהאיסור שהוטל על הקבוצות האנגליות לאחר אסון הייזל. אולם, בעונה זו דיקסון זכה להופיע בפעם הראשונה במדי נבחרת אנגליה, במשחק ההכנה למונדיאל נגד נבחרת צ'כוסלובקיה שנערך באפריל 1990. דיקסון הפגין יכולת גבוהה במשחק, אך לבסוף לא זומן לסגל האנגלי לקראת מונדיאל 1990, כיוון שהיה הבחירה השלישית לאחר גארי סטיבנס ופול פארקר.
גרהאם טיילור, שהחל לאמן את אנגליה לאחר המונדיאל, העדיף את דיקסון על פני סטיבנס ופארק. דיקסון גמל לו על כך והבקיע את שערו היחיד בנבחרת במשחק במסגרת מוקדמות יורו 1992 נגד נבחרת אירלנד, שהסתיים בתיקו 1-1. ההגנה של ארסנל התחזקה עוד יותר עם הצטרפותו של השוער דייוויד סימן, ובסיום העונה זכה המועדון באליפות נוספת.
דיקסון צבר 11 הופעות בינלאומיות עד סוף 1991, כולל מוקדמות יורו 1992 שנערך בשוודיה. דיקסון נפצע זמן קצר לפני הטורניר, כך שסטיבנס זומן מחדש לנבחרת, אך גם הוא נאלץ לפרוש מהסגל בגלל פציעה. בטורניר עצמו אנגליה לא העפילה מעבר לשלב הבתים.
לאחר שהחלים מהפציעה הוא חזר לסגל הנבחרת ולארסנל, שם המשיך להיות חלק מחוליית ההגנה. לקראת פרישתו הקרוב של אולירי החליט גרהאם לחזק את מרכז ההגנה באמצעות החתמתו של מרטין קיאון מאברטון, שהיה השחקן ששיחק בעמדת הבלם הימני ביורו 1992 במקום דיקסון וסטיבנס.
ב-1993 הורחק דיקסון בחצי גמר גביע הליגה נגד טוטנהאם הוטספר, ובמשחק הגמר נגד שפילד ונסדיי הוחלף על ידי אולירי בעמדת הבלם הימני. המשחק הסתיים בניצחון של ארסנל. דיקסון חזר להרכב לקראת המשחק החוזר של גמר גביע ה-FA שגם בו שיחק המועדון נגד שפילד ונסדיי, וגם משחק זה הסתיים בניצחון של ארסנל. דיקסון לא זכה להצלחה בכדורגל הבינלאומי באותה שנה, כאשר אנגליה לא מצליחה להעפיל למונדיאל 1994. הופעתו ה-21 של דיקסון הייתה בניצחון 1–7 נגד נבחרת סן מרינו, והיא הייתה האחרונה כיוון שטיילור התפטר מתפקידו והוחלף על ידי טרי ונבלס, שהעדיף שחקנים אחרים בעמדה של דיקסון.
חוליית ההגנה של ארסנל, שדיקסון היה אחד ממרכיביה החשובים, הצטיינה בניצחון 0–1 על פארמה בגמר גביע המחזיקות של 1994, וסיכלה את מאמציהם של תומאס ברולין, ג'אנפרנקו זולה ופאוסטינו אספרייה לזכות בתואר בפעם השנייה ברציפות.
דיקסון היה שחקן הרכב קבוע ב-1995 כאשר המועדון לא שיחק היטב בליגה, אך מנגד הצליח להגיע פעם נוספת לגמר גביע המחזיקות. בגמר הצליחה ריאל סרגוסה לעלות ליתרון 0–1, אך לאחר שער השוויון של ארסנל המשחק נכנס להארכה. הגנת ארסנל הפגינה יכולת גבוהה במשחק כולו, וריאל סרגוסה הצליחה לנצח בדקה האחרונה משער שהובקע לאחר בעיטה ממרחק של 40 מטרים.
ארסן ונגר התמנה לתפקיד המאמן של ארסנל בשלהי 1996, והכניס שינויים רבים במועדון שחלקם נגעו לחיי השחקנים מחוץ למגרש. כתוצאה מכך הצליחו דיקסון ויתר שחקני ההגנה לשחק מספר שנים נוספות, וונגר נוכח לדעת שהוא לא יצטרך להחליף את שחקני ההגנה הוותיקים כה מהר.
המועדון זכה בדאבל שני בתולדותיו ב-1998, ודיקסון זכה למשחק פרידה בעונה שלאחר מכן, שהייתה עונתו העשירית המלאה בארסנל. הוא זכה לזימון מחודש לנבחרת אנגליה על ידי המאמן הזמני הווארד וילקינסון, שהתמנה לאחר התפטרותו של גלן הודל. דיקסון שיחק בהפסד 0–2 לנבחרת צרפת באצטדיון ומבלי, ולא חזר לשחק עבור הנבחרת לאחר מכן. ב-22 משחקיו בנבחרת הוא לא זכה לשחק בטורניר חשוב כלשהו.
דיקסון נטל חלק במשחקי ארסנל בגביע אופ"א בשנת 2000, והעפיל עם המועדון למשחק הגמר נגד גלאטסראיי, שהסתיים בניצחון לטובת הטורקים לאחר דו-קרב פנדלים. באותה שנה המועדון העפיל גם לגמר גביע ה-FA, אך הפסיד בו לליברפול לאחר שהחלוץ הצעיר מייקל אואן חלף על פני דיקסון לפני שכבש את שער הניצחון. דיקסון שיחק עבור ארסנל גם בעונה הבאה, וסייע למועדון לזכות בדאבל השלישי בתולדותיו והשני תחת ונגר.
דיקסון היה בן 38 כאשר החליט לפרוש. במקביל אליו פרש גם הקפטן טוני אדמס, כאשר מחוליית ההגנה המקורית נותרו רק סימן וקיאון (אולירי, בולד ווינטרברן פרשו קודם לכן). לאורך עונותיו בארסנל הוא השתתף ב-458 משחקים, בהם הבקיע 25 שערים.
לאחר פרישתו פנה דיקסון לתחום העסקים, והחל לשחק גולף במועדון מקומי. דיקסון שימש כפרשן ספורט ב-BBC, ונטל חלק במספר תוכניות ספורט של הרשת. ב-2012 עבר דיקסון לשמש כפרשן ספורט ב-ITV ומ-2013 גם עבור NBC.לי השתתף בהקלטה של פיפא 21 כשדרן.
